שולחן ערוך יורה דעה עג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אם צלאו עם בשר, בתנורים שבימי חכמי התלמוד שפיהם למעלה יהיה הכבד למטה ולא למעלה. ובדיעבד מותר. ובשפודים שצולים אצל האש, אסור לצלותן עם הבשר לכתחילה אפילו כבד למטה:

הגה: מיהו אם נמלחה הכבד כבר מותר לצלותה עם בשר אפילו על גבי בשרא דכבר נתמעט דמו והוי כבשר על גבי בשר (ב"י בשם תוספות ר"פ כיצד צולין והגהות ש"ד ומרדכי פכ"ה):

מפרשים

 

ש"ך - שפתי כהן

(יב) ובדיעבד מותר. הטעם איתא בש"ס פכ"ה (דף קי"א ע"ב) דדם מישרק שריק בצלייה והקשו התוס' שם ד"ה דמא כו' דאמאי לא שרינן אפי' לכתחלה משום דכבכ"פ ואי משום דפעמים נצלה הבשר שלמטה מן הכבד תחלה והכבד עדיין פולטת ונופל על הבשר וכשמסירין (מן) הבשר הרי בלע ולא היה לו שהות לפלוט אם כן בישרא עלוי בישרא נמי ליתסר מה"ט כשהתחתון נצלה קודם ומסירין אותו מן השפוד וי"ל דכבד שיש בו שפע דם לא אמרינן כבולעו כך פולטו והא דאמרינן (לעיל ר"ס ע"ב) דלב קורעו אחר צלייתו משום דכבכ"פ אע"פ שיש בו שפע דם דם הלב מתבשל ומתייבש במקומו בחלל הלב עכ"ל והעתקתי דבריהם מפני העט"ז שכתב וז"ל אסור לצלות כבד על בשר שהכבד כולה דם ופולט כל זמן שהוא אצל האש והבשר לאחר שנצלה קצת פוסק מלפלוט ויזוב הדם מן הכבד על הבשר ויבלע הבשר מדם הכבד ובדיעבד מותר דכבכ"פ בצלייה ע"כ לשונו והרי בש"ס התירו להדיא מטעמא דמישרק שריק וגם מ"ש והבשר לאחר שנצלה קצת כו' לכאורה נגד התוספות ועי' [סי' ע"ו] ס"ק י"ג וכ"ב:

(יג) ובשפודים שצולין אצל האש כו'. שפעמים מגביהין השפוד ונהפך העליון לתחתון:

(יד) אפי' על גבי בישרא. משמע דכ"ש תותי בישרא וכן משמע בתוספות ר"פ כיצד צולין ד"ה כבכ"פ להדיא שכתבו ליישב הא דצולין את הפסח עם הכבד דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו אפילו לכתחלה אליבא דמאן דאמר כבדא עלוי בישרא אפילו דיעבד אסור (אבל למאן דאמר כבדא עלוי בישרא דלכתחלה הוא דאסור כתבו שם דגבי פסח לא החמירו ושרי לכתחלה) דהוא יעמיד כגון שמלח הבני מעיים מליחה גמורה דאפי' לקדרה התירו ר"ת על ידי מליחה גמורה ואפי' לפי מנהגינו שאין מבשלים כבד ע"י שום מליחה מ"מ כיון דנמלח במליחת קדירה נתמעט דמו ולא אסר טפי משאר בשר שלא נמלח ובישרא ע"ג בישרא שרי לכתחלה לכ"ע עכ"ל (וכל זה כ' ג"כ המרדכי פכ"ה) וא"כ אף שנמלח הכבד והיתה למטה שהרי היתה מונחת בתוך הפסח שרי לכתחלה ולפ"ז מוכח דגם לר"ת שרי בכה"ג אפילו לכתחלה והדרישה כתב בסי"א וז"ל צ"ל דמ"ש התוס' שמותר היינו דוקא כשהכבד למעלה דהא קי"ל להלכתא כר"ת שכבד שנמלח אפילו לבשלו עם בשר מותר שדינה כבשר מלוח רק שאין נוהגין כן ואם כן הוא יש לתמוה על רמ"א שכתב אפילו ע"ג בישרא דמשמע כ"ש תותי בישרא וז"א כמ"ש וצ"ע וצ"ל דרמ"א איירי בשכבר נמלח הכבד אבל לא הודח ופולט עדיין ציר עכ"ל וגם הב"ח כתב כן קצת מזה והא ודאי ליתא כדפי' דאפי' לר"ת שרי לכתחלה והיינו מטעם כבכ"פ ובכבדא עלוי בישרא לא מהני הך טעמא דכבכ"פ אלא בדיעבד כיון שיש בה רבוי דם אלא דא"צ להך טעמא דבלא"ה אינו נבלע כלל דמישרק שריק כדמוכח להדיא כל זה בתוס' שם ע"ש (ובתוס' פכ"ה שהבאתי בס"ק י"ב מוכח דאפי' דיעבד לא הוי שרי בכבדא עילוי בישרא מטעמא דכבכ"פ ודוק) ומ"ש הדרישה דרמ"א איירי שפולט עדיין ציר הוא דחוק ורחוק מכמה טעמים ואין להאריך ועוד דמעולם לא שמענו בצלי חילוק בין שהוא פולט ציר או לא וכן כתב הרא"ה בס' ב"ה דף ע"א ע"א דבצלי לא שייך לחלק בזה וגם הרשב"א במ"ה שם משמע דלא נחלק עליו בזה ע"ש אלא הברור כדפי' דמטעם כבכ"פ שרי לכתחלה אבל ק"ק דהא כתב הר"ב לקמן ס"ס ע"ז דלכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח וי"ל דהא ודאי דמדינא שרי אפי' לכתחלה מטעמא דכבכ"פ אלא דהר"ב חשש שם להחמיר וכאן כיון דהרבה פוסקים ס"ל דאפילו אחר מליחה יש הרבה דם בכבד אוקמא אדינא:
 

ט"ז - טורי זהב

אפי' ע"ג בישרא. ולכאורה משמע וכ"ש תחת הבשר וקשה הא תחת הבשר ודאי אסור כיון שמיירי כאן בבשר שלא נמלח כמו שסיים והוי כבשר ע"ג בשר וא"כ יהיה אסור לצלות הכבד שנמלח תחת הבשר שלא נמלח דהא לר"ת הוי הכבד שנמלח כמו בשר שנמלח כמ"ש בסעיף א' וכן עיקר להלכה אלא שאנו מחמירין דלא כוותיה וכאן אמאי יהיה מותר. ובדרישה כ' ע"ז דרמ"א מיירי שהכבד נמלח ולא הודח דעדיין פולט ציר ע"כ ולא נראה להקל גם בזה ולצלותו תחת הבשר שלא נמלח דלא מהני זה אלא במליחה משא"כ בצלייה שיבלע ע"י האש מן האיסור לכתחילה ונראה פשוט דרמ"א לא התיר תחת הבשר אלא מעיקרא אמר שמותר לצלותו עם בשר בשוה ר"ל בשפודין שלנו שאצל האש וע"ז אמר אפי' ע"ג הבשר נמי אבל תחת הבשר פשיטא שאסור:
 

באר היטב

(י) מותר:    דדם מישריק שריק בצליה.

(יא) למטה:    שלפעמים מגביהין השפוד ונהפך העליון לתחתון.

(יב) אפי':    כ' הט"ז לכאורה משמע דכ"ש תחת הבשר שמותר וקשה הא תחת הבשר ודאי אסור כיון דמיירי כאן בבשר שלא נמלח וא"כ יהיה אסור לצלות הכבד שנמלח תחת הבשר שלא נמלח ובדרישה כתב דרמ"א מיירי שהכבד נמלח ולא הודח דעדיין פולט ציר ולא נראה להקל גם בזה דלא מהני זה אלא במליחה לא בצלייה לכך נראה פשוט דרמ"א לא התיר תחת הבשר אלא מעיקרא אמר שמותר לצלותו עם בשר בשוה ר"ל בשפודין שלנו אצל האש וע"ז אמר אפילו ע"ג בשר נמי אבל תחת הבשר פשיטא שאסור עכ"ל אבל הש"ך מביא ראיה מתוס' דאפי' לכתחלה שרי מטעם דכבכ"פ. ואע"ג דכתב הר"ב בסוף סימן ע"ז דלכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח שם חשש להחמיר דהא מדינא ודאי שרי אפי' לכתחלה דכבכ"פ אבל כאן כיון דהרבה פוסקים ס"ל דאפי' אחר מליחה יש הרבה דם בכבד אוקמא אדינא (ולענין הלכה מנהג העולם שלא לצלות כבד עם בשר לא תחת בישרא ולא עילוי בישרא לא בנמלח ולא בלא נמלח וכ"כ בה"ג).

פירושים נוספים


▲ חזור לראש