שולחן ערוך יורה דעה ל א
שולחן ערוך יורה דעה · ל · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
בהמה או חיה שנתרוצץ רוב עצם גולגולתה -- בין ברוב גובהה בין ברוב היקיפה -- טריפה, אע"פ שהקרום קיים.
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) שנתרוצץ. היינו שנחבסה פירש"י שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה:
(ב) אע"פ שהקרום קיים. ר"ל אע"פ שגם קרום העליון קיים:
ט"ז - טורי זהב
ברוב גבהה. בטור ז"ל בין ברוב היקיפה דהיינו מאמצעיתא ולמעלה שהוא למטה מעינים בין ברוב גבהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים עכ"ל נראה פירושו שמתחלה נותן סימן היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מן האמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ מאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפי' ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גבהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נחבס רוב אותו גובה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שמתחיל לשפע אין שום סברא לאסור שם ברוב גובה:
באר היטב
(א) שנתרוצץ: פי' שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה.
(ב) טריפה: וכ' בט"ז דבטור כ' בין ברוב הקיפה דהיינו מאמצעיתה ולמעלה שהוא למטה מהעינים בין ברוב גובהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים ונראה פירושו שמתחלה נותן סי' היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מהאמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ ומאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפילו ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גובהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נקבה רוב אותו גובהה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שהתחיל לשפע אין שום סברא לאסור ברוב גובהה ואם בגובהה או בהקיפה לחוד לא הוי רוב ובשניהם הוי רוב דהיינו גובה עם הקיפה אסור דהא דאיבעי לן בגמ' אי רוב הקיפה או רוב גובה אפשר לומר דזהו נמי בכלל האיבעיא ולא איפשטא ועיין פרי חדש וכנה"ג (מהרמ"ט).
(ג) קיים: וכ' בש"ך אע"פ שגם קרום העליון קיים.
פתחי תשובה
(א) טריפה עבה"ט מ"ש ובנקבים שאין בהם חסרון כו'. ועי' בדגמ"ר שכתב שגם דעת הטור כהב"י דמכשיר בזה. אלא שלדינא נראה לו להחמיר כדעת הש"ך ע"ש:
(ב) אלא כ"ש טריפה עבה"ט לענין אווזות שנמצא נקב בעצם גולגולתם בתולדה ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' ס"ה שדעתו כדעת המקילין והעיד כן בשם חמיו הגאון מהר"ש ז"ל וכל ביתו ונכדיו הגאונים הורו להתיר ולא כמ"ש בתשובת חינוך ב"י שיש ליזהר לכתחלה שלא לקנות אווזות כאלו דהיא חומרא יתירה ע"ש ועי' בתשובת נו"ב חלק יו"ד סי' ה' שהעלה ג"כ להכשיר אם הנקב הוא קטן שאין לספק בו שיהיה לפ"ע שיעור סלע בבהמה אבל אם הוא גדול שיש לספק בו מצד חסרון גלגולת אין להתיר רק בהפ"מ ע"ש ועי' בתשובת פרי תבואה סי' ע"א שכתב דמקובל מרבותיו דנקב דק שאין נכנס בו רק חוט השערה של אדם אין לספק עליו דודאי אין בו כפי ערך שיעור סלע בבהמה ובזה אני נוהג להכשיר בפשיטות אף בספק אם שהו יב"ח. ובשהו יב"ח אני נוהג להתיר אף בלי בדיקה ע"ש וע' בנו"ב תניינא חי"ד סי' י"ב וסי' י"ח וי"ט ובתשובת שתי הלחם סי' מ"ב עוד מזה.
[ועיין בתשובת ח"ס ס"ס נ"ה שהעלה דהני עופות דיבשה כגון תרנגולים שיש נקב מתחלת ברייתם וניכר גבשושית שבראשן שקורין שעפליך ואפי' נימא לפ"ע קוטנן יש בנקב כשיעור חסרון גלגולת מ"מ מותרין כיון שאינו ניטל מן החי רק חסר מתחלת ברייתו רק הפר"ח כתב שראוי להחמיר לעצמו וכן אנו נוהגין אבל מעיקר הדין נראה להתיר ואמנם עופות המים כגון אווזות שקרומן רך והעצם יגן על הקרום ואם אין העצם שלם סוף הקרום לינקב טריפה אפי' הוא מתחלת ברייתו ואפי' ירבה כחול ימים ויטיל ביצים דנהי דהשתא מגדל ביצים כיון שעדיין לא ניקב הקרום מ"מ כיון שסוף הקרום לינקב אפי' אחר כמה שנים כבר נטרף היום וכ"כ בשמ"ח וכן נוהגין כאן ובק"ק נ"ש ופ"פ דמיין ובכל קהלות ישראל ודלא כנו"ב בזה ע"ש]:
(ג) בשיניה עבה"ט ומ"ש תרנגולת שניקב כו'. עי' בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' י"ט בתשובה מבהמ"ח שהעלה ג"כ דאין להקל בזה חדא שאביו ז"ל בנו"ב קמא סי' ה' לא הכריע אי טריפות הגלגולת מצד עצמה או משום שסוף הקרום לינקב ואם כן אם הוא מצד עצמו פשיטא דלא מהני מה שחזר ונתרפא ואפי' אם הוא משום שסוף הקרום ליפסק ג"כ נראה דלא מהני מה שחזר ונתרפא ע"ש:
(ד) אפילו בעוף דיבשה. [עבה"ט ועי' בתשובת ח"ס סי' נ"ח ונ"ט אודות התרנגול אשר עכבר גדול שקורין ראט"ץ נשכו על ראשו וקרע כרבלתו וכתב דהא ודאי דעכבר אינו דורס (אף אם הכה ביד) אך נשיכתו במקום גלגולת וקרע כרבלתו לגמרי צריך בדיקה במקום עצם וקרום של מוח וחמור מדרוסה ואין להשהותו יב"ח אלא יש לשוחטו מיד. ולבדוק עצם הגלגולת שבו גם אנו בקיאין. ואם ניקב העצם איכא למיחש לקרום ובהא אין אנו בקיאין. ומיהו נפל ברבוותא כמ"ש הטור סי' נ"ז בשם הרשב"א דבעי בדיקה מיד שנולד הספק אבל אחר זמן חיישינן שמא הבריא והסכים כן הב"י והב"ח ואולי הכא לא חיישינן לעצם שמא נתרפא כ"כ מהרה דעצם קשה הוא וצ"ע ע"ש]: