שולחן ערוך יורה דעה לט יז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · לט · יז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
הקונה ריאה ואמר שמצא בה סירכא במקום שהיא טריפה והמוכר אומר שהיתה במקום שהיא כשרה כיון שבאו שניהם בבת אחת לבית דין אין כאן עדות והרי זה כבהמה שנאבדה ריאה קודם שנבדקה:
- הגה: וכן במקומות ששוחטין אצל עובד כוכבים והניחו הבהמות אצל עובד כוכבים בין שחיטה לבדיקה אין חוששין שמא העובד כוכבים הכניס ידו ונתק הסרכות דבדיקת ריאה דרבנן וספיקא להקל (רשב"א סימן רצ"ח) מיהו אם טבחים עובדי כוכבים רגילין לעשות כך יש לחוש אפילו בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(מא) כיון שבאו שניהם כו'. דאילו בזה אחר זה ה"ל דברי האומר טרפה כשנים כיון שכבר נתקבל עדותו בב"ד וכי אתא אחרינא ומכחיש ליה ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכמ"ש בסי' קכ"ז ס"ק י"ג וע"ש שהארכתי בדינים אלו:
(מב) אין כאן עדות וה"ז כבהמה כו'. וכתב הב"ח ותימה שלא כתב הר"ב בהג"ה דלדידן דמחמירים בנאבדה הריאה גם בהני תרי דינים יש להחמיר וכך פסק מהרש"ל פ"ק דחולין סי' כ"א עכ"ל (גם בד"מ הביא הר"ב דברי הרשב"ץ בסתם) ובאמת פסק מהרש"ל כך אבל לפעד"נ דעת הר"ב דהא על כרחך אנן דמחמירין בנאבדה הריאה ע"כ מדרבנן היא דהא בדיקת הריאה דרבנן וכמ"ש כל הפוסקים וכיון דלא עביד כתקון רבנן אסרו אפילו דיעבד דאי לאו הכי לא הוה מקיים תקנתא דרבנן אבל כשאחד אומר נבדקה כהוגן וכשרה היתה ואחד אומר טרפה היתה דבין להאי ובין להאי נבדקה מיהת ועביד כתקון חכמים אלא דזה אומר כשרה היתה וזה אומר טריפה היתה א"כ ה"ל חד לגבי חד ואוקמא בהמה בחזקת היתר דהא ודאי כ"ע מודים נשחטה בחזקת היתר גמור עומדת וכל ספק לאחר שחיטה תלינן לקולא אלא שחז"ל הצריכו לבדוק הריאה מפני שעלולה ליטרף ומתוך כך אסרו אפילו דיעבד כשלא נבדקה אבל מדינא היתר גמור הוא וכדהוכחתי זה בספרי בהרבה הוכחות וראיות ברורות וכמ"ש בס"ק ח' וגם הב"ח גופי' כ"כ בריש סי' זה וא"כ כשהריאה לפנינו וא' אומר כסדרן וא' אומר שלא כסדרן וכה"ג ודאי דבחזקת כשרה קיימא (ובלאו הכי נמי לא קשה מידי דהא רוב הפוסקים והמחבר סוברים דנאבדה הריאה כשירה ושטתם עיקר בכמה דוכתי בש"ס למ"ש בספרי וגם הרב בהג"ה והב"ח סמכו עליהם בהפסד מרובה הלכך אף דמחמירין בשאין הפסד מרובה מ"מ הבו לה דלא לוסיף עלה והיינו דוקא בנאבדה ממש משא"כ הכא) והרשב"ץ והמחבר שכתב וה"ז כבהמה שנאבדה ריאה שלה כו' ה"ק דכי היכי דהתם שרי מדינא מטעם נשחטה הותרה ה"ה הכא וזה ברור:
(מג) מיהו אם טבחים כו'. כ"כ הרשב"א וקשה לי נהי דעובדי כוכבים מורגלים בכך מ"מ מאן לימא לן דהיתה סרוכה הא כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת וכי גרע מנאבדה הריאה דמכשיר הרשב"א וכן הרב בהג"ה מכשיר בהפסד מרובה ונ"ל כיון דהניחו אצל העובד כוכבים הוה כמזיד:
ט"ז - טורי זהב
כיון שבאו שניהם בבת אחת. נראה דהוצרך לזה דאילו בא הקונה תחלה לב"ד והיו אוסרים על פיו תו לא היו מאמינים לשני להתיר כיון שהראשון היה נאמן ואמר עולא ביבמות (דף קי"ז) כל מקום שהאמינה תורה עד אחד ה"ל כשנים ואין עד אחד יכול להכחישו ומוקי לה התם כשהתירו האשה על פיו ה"נ הכא כשאסרו על פיו ע"כ הצריך כאן שיבואו שניהם בבת אחת וכ"ש אם בא המתיר תחלה לב"ד דמותר אלא דאין שייכות להמתיר שיבוא לבית דין תחלה כל שאין איסור לפניו ונראה דגם בסעיף הקודם לזה צ"ל דבאו שניהם בבת אחת דחד דינא הויין ושניהם בב"י בשם הרשב"ץ ובש"ע קאמר לא זו אף זו דמתחלה בסעיף ט"ז קאמר דהאוסר והמתיר הם מסתמא שניהם לפניהם והוסיף אח"כ אע"ג דהקונה אמר להמוכר תחלה שהוא אסור מ"מ כיון שבאו לבית דין כאחת לא משגחינן במה שאמר חוץ לב"ד ורש"ל פ"ק דחולין סי' כ"א הביאם וחלק עליהם וכתב שכיון שההיתר הוא מכח דהוה כנאבדה הריאה בלא בדיקה ממילא לדידן דאסרינן בנאבדה גם בזה אסורה ע"כ וא"כ לפי מ"ש רמ"א בסימן זה סעיף ב' דבהפסד גדול או בגדיים כו' יש להכשיר בנאבדה הריאה גם כאן מותר דוקא בכה"ג וכבר תמה מו"ח ז"ל על רמ"א שלא כתב כאן כלום על דברי הש"ע ולפ"ז מ"ש הש"ע סעיף ה' אם יש ספק אם היא בגב כו' והוא מדברי רשב"א בב"י מטעם נשחטה הותרה לפי דברי רש"ל יש לנו לאסור גם שם ולא יועיל חזקת נשחטה הותרה דמאי שנא מהכא דמדמינן לה לנאבדה ריאה אבל הנלע"ד דיפה כתב הש"ע להכשיר שם וגם כאן בב' סעיפים הללו ויפה עשה רמ"א שלא הגיה כלום כאן ולא בסעיף ה' דודאי אמרינן נשחטה הותרה והוה כזאב שנטל בני מעיה כו' והא דלא מהני לקצת גדולים לומר כן בריאה שנאבדה ריש סימן זה הוא משום דסירכות מצויות בבהמות וכל הריאה היא בחזקת זו אמרינן אילו היתה בפנינו שמא היינו מוצאים בה סירכות שיותר מצוי שנמצא סירכות ממה שלא נמצא וסירכות אוסרות ברוב הריאה זולת במקומות מעטים שמותר דהיינו כסדרן ע"כ חשו שמא יש סירכא ברובה של ריאה משא"כ כאן בב' הסעיפים ובסעיף ה' דהכל רואים שריאה זו יפה היא כולה רק שבמקום אחד נסתפק בה בזה אם היא אסורה או לא ודאי לא אמרינן דסירכא אסורה מצויה טפי במקום הזה מסירכא שאינה אסורה ואין שום ריעותא לאיסור דהיינו לומר שהיתה שלא כסדרן טפי ממה שנאמר שהיתה כסדרן וכן בכל הדומה לזה שיש ספק לפנינו ושני הצדדין שוין פשיטא שאמרינן בזה נשחטה הותרה וכן בההיא דסעיף ה' הצדדין שוין ואנו רואין שכל הריאה במקום ששייך בה איסור אין כאן ריעותא רק שבמקום אחד יש ספק אמרינן נשחטה הותרה שהרי מצוי סירכא אף במקום היתר ותו דהוה ספיקא דרבנן וכמ"ש רמ"א בסמוך אחר זה והא דתלה רשב"ץ הטעם דהוה כנאבדה הריא' הוא לרווחא דמילתא כיון דלדידי' כשר בנאבדה אבל באמת אפילו מאן דאוסר בנאבדה מתיר כאן וכל אפייא שוין שהיתר גמור יש כאן וק"ו אם נצרף לזה שאפילו אם נאבדה מותר מצד הדין כמ"ש רש"י אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטרפה וכן הושוו רוב הגדולים רק מיעוטם החמירו וחשו האחרונים לדבריהם בזה ודאי אין כאן איסור לכ"ע ושומעין לדברי בעלי הש"ע כי נכונים הם אבל מכל מקום מה שכתבתי לעיל סוף סימן א' בשם רש"ל ביש הכחשה אם שחט כהוגן שאסור אינו ענין לזה דהתם אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך שנשחטה כהוגן והתם הספק בגוף השחיטה כנלע"ד ברור:
באר היטב
(לה) שנבדקה: וכ' מהרש"ל ולדידן דאסרינן בנאבדה הריאה קודם בדיקה גם בזה אסורה (אפי' בהפ"מ). ולקונה ודאי אסור לכ"ע דשוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ואם הקונה לא הוציא המעות עדיין אין מוציאין ממנו (ל"ח). אבל הט"ז והש"ך חולקים עליו וס"ל דבזה כ"ע מודו דכשר ע"ש מה שמחלקים בין דין זה לנאבדה הריאה וכתב הט"ז ומ"מ מ"ש לעיל בס"ס א' בשם רש"ל ביש הכחשה אם שחט כהוגן שאסור אינו ענין לזה דהתם אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך שנשחטה כהוגן והתם הספק בגוף השחיטה כנ"ל ברור עכ"ל.
(לו) בדיעבר: והטעם כיון שהניחו אצל העובד כוכבים שרגיל לעשות כך הוי כמזיד. ש"ך.