הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן לט
סימן לט[עריכה]
(סי' ל"ט סעיף ב' בהג"ה) ואין להתיר רק במקום הפסד גדול. ואם יש לו בהמה מסוכנת ומצוי אצלו שוחט שיודע לשחוט. אבל אין בקי בבדיקת הריאה. צ"ע אם נתיר לו לשחוט ולאכול בלא בדיקה משום הפסד ממון. דאם תמתין תמות או תסרח הבשר. משבצות זהב בא"ח (סי' תצ"ח סק"ד). ועל אופן זה מסתפק עוד במשבצות זהב (סי' ח"י סק"ז) באם יש לפנינו סכין בדוק ע"י מומחה ויש כאן שיודע לשחוט אבל אינו יודע לבדוק הסכין אחר השחיטה אם מותר לשחוט בשעת הדחק:
(ש"ך סקי"ט) וכסדרן כשרה. ולא מקרי ב' לריעותא דכסדרן לא מקרי ריעותא כמ"ש הט"ז (סל"ז סק"ג). אבל ס"ת או בועה על היתרת הוי ב' לריעותא. ודוקא דניכר דזהו היתרת. אחרונים:
(ט"ז סקי"ב) ה"ה בזה דצריך בדיקה. היינו לראות אם אינו עולה בנפיחה תב"ש:
(ש"ך ס"ק כ"ז) וכן נוהגין. ובמהרח"ש בדיני טריפות סתם לאסור וכן בת' (סימן ל"ז) החמיר למאד בזה:
(ט"ז סקי"ט) וע"א נאמן באיסורין כו'. משמע דבלא"ה לא היה נאמן כלל לאסור הבהמה דהוי נגד רוב בהמות כשירות. וקשה לי דא"כ בסי"ז הקונה ריאה וכו' ואמאי נאמן לאחרים לאסור מה שקנו. וצ"ע:
(ש"ך סקמ"ג) הוה כמזיד. משמע דוקא ברגילים בכך אבל בלא"ה אף דהעובד כוכבים עשה כן מותר בדיעבד דהוי כנאבדה בשוגג ומ"מ נראה בנמצא סירכא תלויי' טריפה:
(ט"ז ס"ק כ"ג) ול"נ דטריפה. ע' במשבצות זהב דנמצא עצם בתוך חלל הגוף ויש לתלות דמצלעות הוא דכשר דל"ד למחט בחלל הגוף דהתם חיישי' שמא דרך וושט באה דרוב הנבלעים כן משא"כ כאן ול"ח דשמא ניקב א' מאברים הפנימים דמ"ש משבר שבצלע עי"ש. ולענ"ד שגג בזה דהא להדיא מבואר (בסימן נ"א) דמחט בחלל הגוף אף אם ראינו שבא מבחוץ דרך דופן טריפה דחיישינן שמא ניקב אחד מאברים הפנימים. א"ו דמה דמכשרינן הכא בעצם דבוק בריאה דאמרינן מיד כשפירש מצלעות בסמוך לו נדבק בו ולא היה מנדנד מעולם. ועי' בט"ז לקמן (רסי' נ"ד) ובמשבצות זהב שם. וא"כ בנמצא עצם בחלל הגוף י"ל דטריפה כיון דמנדנד חיישינן לנקב ואין הפרש בין עצם זה לבין מחט בחלל הגוף היכא שידענו שבא מבחוץ דרך דופן אלא לפי החילוק דבדופן דניקב בכח גרע וזהו תלי' במחלוקת הרשב"א והר"ן במחט בכבד וחודה יוצא לחוץ. ע' בש"ך (סי' מ"א סק"ח) ולהר"ן דמטריף התם ה"נ טריפה. ודו"ק: