שולחן ערוך חושן משפט שסט יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · שסט · יא

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה

שולחן ערוך

וכן מלך שגזר שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש ישתעבד בזה שלא נתן ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני הרי זה עובד בו יותר מדאי שדין המלך דין אבל אינו עובד בו כעבד:

הגה: ישראל שהיה חייב לעכו"ם והעכו"ם מכר השטר לישראל אע"פ שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני עכו"ם ואע"פ שבא מכח עכו"ם מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה העכו"ם מרויח לפני דייני עכו"ם הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני עכו"ם שהוא דינא דמלכותא (תשובת הרא"ש כלל י"ח סי' א' וכנ"ל סוף סימן כ"ו)
הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו או שאר יורשיה לומר כל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא ונדון הדבר בדיני עכו"ם דאם מתה (לא) יורשה בעלה או כדומה לזה וליכא בזה משום דינא דמלכותא (ב"י בסי' כ"ו בשם תשובת הרשב"א) דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה אבל לא שידונו בדיני עכו"ם דא"כ בטלו כל דיני ישראל (מהרי"ק שורש קפ"ח בשם רשב"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ה"ז עובד בו כו' כעבד כו':    כ"כ הרמב"ם והטור וכ' ב"י דר"ל דלא יעבוד בו עבודת עבד כנעני דהיינו להוליך אחריו כליו לבית המרחץ או לחלוץ מנעליו וכמ"ש לא תעבוד בו עבודת עבד ואף שבישראל שלא נמכר לעבד עברי מותר להשתעבד בו אפי' בכאלו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה דעבדי' ומטעם דלא אסרה התורה שיעבוד זה אלא בעבד עברי מפני שנפש' שפילה ה"נ כיון דמדינ' דמלכותא הרשות נתונה להשתעבד בהם דינו כעבד עברי ואסור להשתעבד בהן עבודת עבד כנעני הכי נראה לי:

שדין המלך דין:    הטו' מסיק בס"ס זה וכתב וז"ל כ' הרמב"ם בד"א במלך שטבעו יוצא באותן ארצו' והסכימו עליו שהוא אדוניהן והם עובדי' לו אבל אם אין טבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו עכ"ל וכתבו המחבר בקצר' לפני זה בס"ב ע"ש:

הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם כו':    ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו כו' וא"ת הא כתב מור"ם בהג"ה בר"ס רמ"ח ז"ל ואם עשה צוואה במקום שנהגו לדון בדיני עכו"ם ובאו אחר כך לדון בדיני ישראל לא אמרי' דירושה אין לה הפסק עכ"ל והוא מהריב"ש סי' נ"ב ושם בתשוב' מפורש דאיירי שיצא זה הבא לירש למקום אחר שדנין בו בדיני ישראל ואפ"ה פסק שנילך אחר מקום שנעשה בו הצוואה וידונו בדיני עכו"ם וי"ל דשאני התם דכיון דהמצוה מת באותו מקום שדנין בדיני עכו"ם ועש' צוואה סתם ואחריו לפלוני אמרי' דודאי דעתו היה כמו שמורגל בפי הבריות דמפרשי' ואחריו לפלוני כפשוטו ואפי' אם הראשון ראוי לירש ומ"ה פסק שדנין בדיני עכו"ם משא"כ כאן בהנוש' אשה דבשעה שנשאו זא"ז לא הי' שעת הירושה ולא היה אז שום גילוי דעת שנשא' אדעתא דמנהגא והבעל עומד עתה לפנינו ואומר שלא היה דעתו ? לישא ע"ד שאם תמות שלא ירשנה דבזה ודאי לא עקרי דין תורה ומסיק מור"ם וכתב (והוא מתשובת רשב"א) וליכא בזה משום דינ' דמלכותא כו' ר"ל של"ת אף שלא נאמר שמתחלה נשאה אדעת' דהכי מ"מ הלא במקום שדרו שם דנו בו בדיני עכו"ם ובעכו"ם אין הבעל יורש את אשתו וכשיבואו עתה לדין ידונו להן כן ועלינו לקיים דינם מכח דינא דמלכותא דינא ע"ז כתב כיון דדין זה פסוק ועומד מד"ת שבעל יורש את אשתו א"צ הבעל לירד עם אבי אשתו לפני דייני עכו"ם כי אין דינ' דמלכות' דינא אלא כו' והב"ד יכופו לאבי אשתו שלא ילך לפני דייני עכו"ם וק"ל:

דלא אמרי' דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך כו':    עיין בד"מ שהביא לשון הרשב"א קצת בל' אחר ז"ל דלא אמרי' דינא דמלכותא דינא אלא במה שהוא מדיני מלוכה אבל דינים שדנים בערכאות אין אלו ממשפט המלוכה אלא הערכאות דנין בעצמן כמו שמצאו בספרי דייניהן שאם אי אתה אומר כן בטלתם ח"ו דיני ישראל עכ"ל ועוד הבי' לפני זה דעת מהרי"ק והמרדכי וכתב שכולם שווים בזה ע"ש. ונראה דר"ל דאפי' אם גזר המלך בהדי' לילך בתר דיני הערכאות דאין על דייני ישראל לקיים זה מכח זה דעלינו לקיים מן הדין דינ' דמלכותא דעל כזה לא אמרו אלא על דברי' מחוקי המלוכה ולפי זה צ"ל דגם מ"ש מור"ם לפני זה בס"ח ז"ל ויש חולקין וס"ל דבכל דבר אמרי' דד"ד ושכן הוא עיקר ג"כ כוונתו למ"ש רשב"א הנ"ל ומ"ש בכל דבר ר"ל אף שאינו ממסים וארנוניות והא ראיה דגם בד"מ כתב תחלה שלדעת המרדכי בשם התוס' אמרי' בכל דבר דינא ד"ד וכתב מיד עלי' הא דכתב מהרי"ק דאפי' לאותן דעות היינו דוקא לענין הנהגות של משפטי המלכים כו' ע"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(ט) והעכו"ם מכר השטר כו' ה"ה אם נתן במתנה לישראל ויש לו עדים וראי' שנתנו לו כ"כ בתשו' מהר"מ מלובלין סי' כ"ב באריכות ע"ש:


(י) דלא אמרי' דינא דמלכותא כו' ע"ל ס"ס ע"ד:



באר היטב

(יב) מכר:    ה"ה אם נתנו במתנה לישראל ויש לו עדים וראיה שנתנו לו. כ"כ בתשובת מהר"מ מלובלין סי' כ"ב באריכות ע"ש.


(יג) הנושא:    הסמ"ע הקשה ע"ז ממ"ש בריש סימן רמ"ח דאם עשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות כו' וע"ש מה שמיישב בזה דיש לחלק בין ההיא דהתם להאי דהכא ע"ש.


(יד) שידונו:    ונראה דאפילו אם השר גזר בהדי' לילך בתר דיני הערכאות דאין על דייני ישראל לדון זה מכח דינא דמלכותא דעל כזה לא אמרו דד"מ אלא על דברים מחוקי המלוכה. וגם מ"ש הרמ"א בס"ח דיש חולקין וס"ל דאמרינן בכל דבר כו' ר"ל אף שאינו ממסים וארנוניות אבל מ"מ צריך עכ"פ להיות בענין הנהגו' של משפטי המלכי' וכן הוא במהרי"ק ע"ש. סמ"ע. (ועמ"ש בשם הש"ך בסוף סימן ע"ד ע"ש).



קצות החושן

▲ חזור לראש