שולחן ערוך חושן משפט שסג ט

י"א דהא דאמרינן דבחצר שאינו עומד לשכר אינו צריך להעלות לו שכר אפילו אם שכרו מאחר שהיה סבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו א"צ ליתן לו שכר אע"פ שנכנס על דעת ליתן לו שכר ואפילו אם נתנו לזה ששכרו ממנו צריך להחזירו ואם נתן לו השכר כיון שהוא ברור שבטעות יהב ליה חייב להחזירו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שהיה סבור שהוא שלו בנ"י: כ' דזה שהשכיר לו סבור שהוא שלו והוא גברא דעביד להשכיר בתים שלו ומ"ה השכירו בדמים בסברו שהוא שלו ונראה דכן פי' דברי הטור והמחבר:

אפי' אם נתנו לזה ששכרו כו': ז"ל הנ"י הטעם דכי היכי דגבי משכיר מקח טעות הוא שהרי נתברר שאינו שלו לגבי שוכר נמי מקח טעות הוא כיון דאגר ממאן דלית לי' זכות בגוה לא משתעבד מכח האי שכירות לחד מינייהו וכמאן דלא אגר ליה דמי וחייב להחזיר לו השכירות דמחילה בטעות כה"ג לאו מחילה הוא עכ"ל ומה"ט נמי לא אמרי' בזה דיהני גילוי דעתו שנתן שכירות כדאמרינן בסעיף שקודם לו דשאני הכא דהוה שכירות בטעות ובטילה מעיקרא ועפ"ר מ"ש עוד דלא מהני הגילוי דעת אלא כשגילה דעתו ליתן שכירות לזה שהוא בעל הבית ולא כשגילה דעתו ליתנו לאחר:

ואם נתן לו השכר כו': ר"ל אף אם נתן לו השכר כיון כו':

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}