סמ"ע על חושן משפט שסג

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט שסג |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

או שגזל פירות והרקיבו כולם:    האי כולם ל"ד קאמר שהרי אחר זה כתב דדוקא דהרקיבו מקצתן אומר לו הש"ל אלא רובן ככולן ומחצה על מחצה נידון כרוב:

כמו שגזל כלי ושברו:    דין זה כתב הטור והמחבר בסי' שלפני זה בסי"א ושם נתבאר דיש חילוק בין נשבר מאליו לנשבר בידי' לענין אם הוקר אחר הגזילה דמשלם כשע' שהוציא' מן העולם וכאן לא כחש' והפסיד' בידי' וה"ל לדמותו לגזל כלי ונשבר מאיליו אלא משום דכאן לא איירי בהוקרה ואדרב' נפחת בדמי' מ"ה נמי דקדק וכת' ושברו לדבר הפשוט דכמו כששבר הכלי בידים דהוא פשיט' דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך כן נמי בהני:

או שגזל עבדים והזקינו:    אע"ג דכשהזקינו אינ' שוים לכלום ודומ' לבהמה והזקינה הנ"ל אפ"ה יכול לו' הרי שלך לפניך מטעם דעבד (לפי' רשב"ם דוק' במילי דאורייתא כגזל ואונאה ושבועה) דומה לקרקע כמ"ש והתנחלתם אות' לבניכ' לרשת אחוזה ואחוזה זו קרקע וקרקע אינ' נגזלת אלא לעולם בחזקת הנגזל קאי הן לטוב' כגון אם השביח' או אכל פירותי' (וכמ"ש בסי' שע"א גם בסי' זה לענין שכירות) הן לרעה כגון שנתקלקל מאליו כמו כאן משא"כ בהמ' ושאר מטלטלים דברשות הגזלן קאי מיד שגזלן לטובה לענין שבח שקנאוהו הגזלן וכן לענין קלקול דצריך לשלמו כשעת הגזילה אלא דפסיד' דהדר לא מיקרי פסידא:

או תרומה ונטמאת או שגזל חמץ כו':    הטעם דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי מ"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין והרי הן כמו שהיו בשעת הגזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין מ"ה מצי א"ל הש"ל משא"כ בפסלתו מלכות כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה הרי ניכר הפסידה ועפ"ר:

ונעבדה בה עבירה:    כגון רובע ונרבע או נעבדה לעכו"ם או מוקצה:

סעיף ב

אחר שנאסרה בהנאה כו':    רבותא קאמר דאפילו הני דכבר נאסרו בהנאה ואף אם לא נשרפו לא היה יכול להנות מהן מ"מ כיון שנאבדו ואינו יכול להחזירו בעין צריך לשלם כ"ש באינך הנ"ל:

סעיף ג

אינו חייב לשלם כלום:    פי' אע"פ שגם בעל הבהמה היה צריך לבהמה זו לעשות בה מלאכתו ובטלו ממנו אפ"ה כיון דלא הפסידה יכול להחזירה בעינ' דקי"ל דגזלן אינו משלם אלא כשעת הגזיל':

ומ"ש ולא הכחישה:    כ"כ גם בטור ואפשר דר"ל בלא כחשה דאינו חוזר דאילו חוזר כבר נתבאר בר"ס זה דמצי למימר הרי שלך לפניך וגם י"ל דבכהאי דעשה בה מלאכה ונהנ' ממנ' ה"ל כמ"ש בסמוך בס"ז דאם דר בבית דלא עביד למיגר והשחירו דצריך לשלם לו הכל אע"ג דאפשר לחזור ללבנו מיהו זה קצת דוחק:

קונסין אותו ואפי' בחוצה לארץ כו':    כבר נתבאר זה בטור ובדברי המחבר בריש הספר בסי' ב' ושם מסקי וכתבו דהיינו דוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום בית דין עליהם ע"ש:

סעיף ד

ולא בטלו ממלאכ' אחרת:    פי' ממלאכת רבו דהעבד:

ואם בטלו ממלאכה אחרת משלם כו':    כבר כתבתי בס"א דה"ט דעבדים דינם כקרקע ואינם נגזלים ומ"ה אין אומרים בהו דמשלם בהן כשעת הגזיל' ובפריש' כתבתי דאפי' הרי"ף דחולק בגוזל עבד וס"ל דדינו כמטלטלים וכמ"ש הטור בשמו כאן דלא נטלו לשם גזל אלא לעשות מלאכתו מודה דצריך לשלם לו דמי בטילתו:

סעיף ה

ואם היא עשוי' לשכר כו':    פי' בזה יד בעל הספינה על העליונה כיון דזה התוקף דעתו לשלם נוטל ממנו שכירות אם ירצה ואם אינו רוצה נוטל ממנו פחת הכלי כיון דנטלו שלא ברשות וכדין גזלן דמשלם כשעת הגזילה אבל אם נוטל ממנו השכירות אינו נוטל ג"כ הפחת דהרי נפחת' מחמת מלאכה וכדין כל שוכר:

ואם שכרה הגזלן לאחר כו':    הטעם דדוקא בשבח הגזילה שנשבח בידו דהגזלן או הבאים מכחו דהיינו יורש ולוקח תקנו שיקנה הגזלן מפני תקנת השבים דכל שנשבח ברשותו אעפ"י שנשבח מאיליו (ואפי' לא הי' בו שינוי כלל כגון שגזלה כשהית' מעוברת או טעונה והוציאה מידו בעוד שהיתה טעונה או מעוברת רק שנשתהא ביד הגזלן ונתרבת' ברשותו הגיזה והולד בעיבורה וכמ"ש בסי' שס"ב ס"ח בהג"ה ע"ש) הרי הוא כאלו השביחו בידו וכן אם עשה בה הוא מלאכה תקנו שלא יוציאנו מידו שכר בדנחית בתורת גזילה משום תקנת השבים אלא משלם כעין שגזל משא"כ בשכר זה שבא לידו מעלמא ואינו נשבח בגופו הרי הוא כהוקר הכלי דבו לא תקנו משום תקנת השבים שיצטרך ליתן לו הנגזל כפי מה שנתיקר ועפ"ר ודרישה מ"ש עוד מזה:

סעיף ו

שאמר לו צא כו':    בכה"ג בכל ענין אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר צריך לשלם לו כל שכרו כיון דגילה דעתו דלא ניחא ליה ביה ואין אומרים בכה"ג כופין על מדת סדום וכמ"ש בסמוך:

אין צריך להעלות לו שכר:    אע"פ דכאן לא שייך טעם הנ"ל בס"ד בעבד דניח לו לאדם שלא ילמוד עבדו דרכי הבטלה מ"מ שייך טעמא אחרינא והוא דאמרי' ביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער ומה"ט ג"כ נוח לו מסתמא שידירו בו גמרא ועפ"ר:

אעפ"י שהוציא את בעל הבית כו':    פי' זה שנכנס לדור בו הוציא לב"ה שדר בו מהבית והוא דר בו במקומו מ"מ אין זה אלא גרמא בעלמא כ"כ המרדכי וד"מ:

שהרי חסרו ממון:    ואין זה מחשב גרמא בניזקין כיון דזה דר בו ואכל את כספו ואע"ג דלא נהנה בו מ"מ אכלו משא"כ בגזל מחבירו ולא דר בו דלא אכלה ולא נהנה ממנו כיון דלא דר בו דזה מחשב גרמא ופטור וכמ"ש מור"ם מיד אחר זה ז"ל מיהו אם לא היה דר בו כו':

סעיף ז

על ידו מגלגלין כו':    פי' כיון דעכ"פ צריך לשלם מה שחסרו מגלגלין ג"כ ע"י אותו המעט כל מה שנהנה וצריך לשלם הכל:

וא"כ אם אין דרך זה כו':    ר"ל כיון שהטעם דמגלגלין עליו הכל הוא כיון דנהנה א"כ היכא דלא נהנה כגון שהוא גברא דלא עביד לאגורי אין מגלגלין עליו ואין נוטל בו אלא מה שחסרו:

סעיף ח

אבל אם גילה בדעתו כן כו':    בטור כ' ז"ל אבל אם גילה דעתו שהיה נותן לו שכר קודם שיצא ממנו ובפרישה כתבתי דכוונתו כמ"ש כאן בש"ע ותיבת קודם אינו מדוקדק כולי האי:

סעיף ט

שהיה סבור שהוא שלו בנ"י:    כ' דזה שהשכיר לו סבור שהוא שלו והוא גברא דעביד להשכיר בתים שלו ומ"ה השכירו בדמים בסברו שהוא שלו ונראה דכן פי' דברי הטור והמחבר:

אפי' אם נתנו לזה ששכרו כו':    ז"ל הנ"י הטעם דכי היכי דגבי משכיר מקח טעות הוא שהרי נתברר שאינו שלו לגבי שוכר נמי מקח טעות הוא כיון דאגר ממאן דלית לי' זכות בגוה לא משתעבד מכח האי שכירות לחד מינייהו וכמאן דלא אגר ליה דמי וחייב להחזיר לו השכירות דמחילה בטעות כה"ג לאו מחילה הוא עכ"ל ומה"ט נמי לא אמרי' בזה דיהני גילוי דעתו שנתן שכירות כדאמרינן בסעיף שקודם לו דשאני הכא דהוה שכירות בטעות ובטילה מעיקרא ועפ"ר מ"ש עוד דלא מהני הגילוי דעת אלא כשגילה דעתו ליתן שכירות לזה שהוא בעל הבית ולא כשגילה דעתו ליתנו לאחר:

ואם נתן לו השכר כו':    ר"ל אף אם נתן לו השכר כיון כו':

סעיף י

שזה שאמרנו בחצר העשוי' לשכר כו':    בטור כ' ז"ל ובחצר דקיימא לאגרא וגברא דעבד למיגר שחייב ליתן לו שכר ועפ"ר דכתבתי דנראה דאו או קאמר וכל חד כפי דינו שנתבאר:

אבל אם לא שכר כל הבית כו':    אין צריך ליתן לשני כלום ואין לדמות זה למ"ש הטור והמחבר לעיל סוף סי' קכ"ב בשני שותפים שהיו להם חוב אצל א' והוציא שותף א' חצי החוב דמצי שותף השני לומר לו מאן פלג לך וצריך לחלק עמו. י"ל דשאני התם דהלוו או הקיפו לו יחד משא"כ בבית שדרים בו יחד או עומד להשכיר שכשהשכירו הא' יכיל לומר להשני דור עם זה שהשכרתיהו לו או השכיר ג"כ חלקך לאחר ובלה"נ לק"מ דכאן לא איירי בשותף המשכיר מה יהי' דינו עם שותפו אלא מיירי בדין השוכר משותף א' אם צריך ליתן גם להשני חלקו:

סעיף יא

צמר וסמנים שרוים כו':    אבל אם לא היו הסמנין שרויין אלא גזל צבע כמו שהי' והוא שחקן ודקקן ושרינהו קנאה בשנוי:

פטור ואם תפס כו':    איבעי' דלא איפשטא הוא בגמ' אי חזותא מילתא היא ומקרי השבה מעליא או לא ומשום הכי המע"ה וע' מה שכתבתי בסי' שלפני זה בפרישה ובסמ"ע שבכה"ג דהוא ספיקא דתלמודא גם הרא"ש מודה דאין מוציאין מיד התופס:

ואם תפס כו':    הטור מסיק בזה וכ' ז"ל אבל אם גזל סמני' שרויים וצבע בהן צמרו של הגזלן חייב לשלם דמיהם מנין ואפי' לא השביח בהן צמרו עכ"ל והטעם כיון דהצמר של הגזלן א"א להשיב הסמנין לחוד להנגזל בלא הצמר והצמר עם הסמנין ודאי לא ישיב לו בחנם וק"ל: