שולחן ערוך חושן משפט שכב ב

התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע"פ שבא חגב או שדפון והוכה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכירו ועד מתי חייב להטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כ"ז שראוי לזריעה באותו מקום:

הגה: ודוקא בקבלנות אבל בחכירות יכול לקנות לו פירות מן השוק ונותן לו חכירתו (נ"י פרק המקבל):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

וזרעה שעורי' כו': דיכול המשכיר לומר אלו לא שנית הי' מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחילת השנה מהשי"ת שיצליחני בשעורי' כ"א על חיטים בקשתי:

או שלא זרעה כלל כו': דמצי משכיר למימר אילו זרעת היה מקוים בי לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:

ועד מתי חייב ליטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כו': עד"ר שם כתבתי דדעת הרמב"ם והטור והמחבר הוא דדוקא בזרעה ולא צמחה הוא דאין מנכה לו מחכירתו עד שיחזיר ויזרע כל זמן שראוי לזרוע אפי' ארבע או חמשה פעמים משום דיכול המחכיר לומר מה שלא צמחה בד' פעמי' שעברו משום דעדיין לא הגיע עת וזמן הזריע' דשנה זו אבל בזרע' ואכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דס"ל דגם באכלה חגב צריכין לזרוע שנית לר' ולרשב"י שלישי' ופלוגתייהו דהגאוני' הנ"ל תלוי אי הלכה כהבריית' או לא ע"ש

ודוקא בקבלנו' כו': אמ"ש המחבר עד מתי חייב להטפל ולזרוע כו' קאי דמשמע אף אם ירצה לקנות לו מן השוק יכול בעל השדה להכריחו לחרוש ולזרוע שדה שלו וקאמ' דהיינו דווקא בקבלנו' ומטעם דיכול בעל השדה לומר תבוא' של שדה שלי ניחא לי יותר משא"כ בחוכר דמתחלת החכירות לא הי' דעתו דוקא אתבואה דשדה זו דהרי אם לא יצמח שדה זו כלל הי' צריך לקנות מן השוק כדי חכירתו וכ"ש בשכירו' דנותן לו מעות ולא תבוא' משדה שלו כלל וק"ל:

באר היטב

עריכה

(ה) כלל: דמצי המשכיר לו' אילו זרעת היה מקויים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. שם.

(ו) צמחה: כת' הסמ"ע דבאכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דסבירא ליה דגם באכלה חגב הדין כן כו' ע"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}