סמ"ע על חושן משפט שכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שכב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

החוכר או השוכר כו':    נקט חוכר ושוכר דאלו המקבל אין חילוק במכת מדינ' זו דלפי מה שגדל בשדה חולקין יחד לפי תנאם אם לא שפשע בזריע' וכמו שיתבאר מה שאין כן בשוכר או חוכר דצריך לשלם לו עכ"פ בזה קאמר דמנכה לו במכת מדינה וכן הוא בגמ':

לרוב השדות של אותה העיר כו':    בנ"י כתב אע"ג דרוב אותן השדות היו זרועין שעורין וזו חיטין תולין המכה מזרע לזרע כו' והביאה בד"מ מיהו צ"ע אם לא נלקה משאר השדו' כ"א השעורי' וכל הזרועי' חיטים לא נלקו וגם שדה ששכר היה חיטין דאפשר דמצ"ל המשכיר הרי חיטי' לא נלקו כלל אע"פ שהן מיעוט ולא כתב הנ"י אלא כשכל השדות של בני העיר היו זרועי' שעורי':

הכל לפי הפסד שאירעו:    מל' שאירעו משמע דאם לקו שאר השדות מעט ושדה שלו הרבה מנכין לו לפי ערך מה שאירע לו ולא לפי מה שאירע לשדות האחרות וה"ה איפכא ודו"ק:

ואם לא פשטה המכה כו':    דאז אמרינן מזלו דהשוכר גרמה לו ההפסד ואע"פ שאנו רואין שמדת הדין מתוחה נגד המשכיר דהרי נשתדפו כל שדותיו יכול המשכיר לומ' אף שנשתדפו כל שדותי מ"מ השאיר לי הש"י השכירות או החכירות משדה שלי שבידך שעליך ליתן לי כי כן מדת הש"י לרחם במקצת אפי' בעת הזעם וע"ד שנא' כי נשארו מעט מהרבה. אבל בנשתדפו כל שדותיו של השוכר וגם זו השד' ששכר אזי תלינן במזלו הרע של השוכ' אע"פ שנשתדפו ג"כ רוב השדות של בני העיר וצריך לו השכירו' ולא מצי השוכר למימר במכת מדינה נלק' גם שדה זו ששכרתי דאלו במזלי היה נשאר לי מעט מהרבה דאף אם לא יתן לו השכירו' לא ישאר לנפשו מפירות שנה זו כלום ואלו כדבריו הוא שהש"י רוצה לשייר לו מעט הי' משייר לו ג"כ מקצת משדותיו של עצמו שהי' לו מה להחזיק בידו:


סעיף ב[עריכה]

וזרעה שעורי' כו':    דיכול המשכיר לומר אלו לא שנית הי' מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחילת השנה מהשי"ת שיצליחני בשעורי' כ"א על חיטים בקשתי:

או שלא זרעה כלל כו':    דמצי משכיר למימר אילו זרעת היה מקוים בי לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:

ועד מתי חייב ליטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כו':    עד"ר שם כתבתי דדעת הרמב"ם והטור והמחבר הוא דדוקא בזרעה ולא צמחה הוא דאין מנכה לו מחכירתו עד שיחזיר ויזרע כל זמן שראוי לזרוע אפי' ארבע או חמשה פעמים משום דיכול המחכיר לומר מה שלא צמחה בד' פעמי' שעברו משום דעדיין לא הגיע עת וזמן הזריע' דשנה זו אבל בזרע' ואכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דס"ל דגם באכלה חגב צריכין לזרוע שנית לר' ולרשב"י שלישי' ופלוגתייהו דהגאוני' הנ"ל תלוי אי הלכה כהבריית' או לא ע"ש

ודוקא בקבלנו' כו':    אמ"ש המחבר עד מתי חייב להטפל ולזרוע כו' קאי דמשמע אף אם ירצה לקנות לו מן השוק יכול בעל השדה להכריחו לחרוש ולזרוע שדה שלו וקאמ' דהיינו דווקא בקבלנו' ומטעם דיכול בעל השדה לומר תבוא' של שדה שלי ניחא לי יותר משא"כ בחוכר דמתחלת החכירות לא הי' דעתו דוקא אתבואה דשדה זו דהרי אם לא יצמח שדה זו כלל הי' צריך לקנות מן השוק כדי חכירתו וכ"ש בשכירו' דנותן לו מעות ולא תבוא' משדה שלו כלל וק"ל: