שולחן ערוך חושן משפט שג ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שג · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבוייה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל ה"ז חייב אחד שומר חנם ואחד שומר שכר אלא ששומר חנם קורא רועים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא פטור אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
עד כדי הבהמה: בגמ' יהיב טעמא משום דאכתי ניחא לבעלים שמצילה משום טירחא שיהי' להן לקנות אחרות ומשום שמכיר בהמה זו ולמודה בביתו משא"כ אחרת שיקנ' ומ"מ אם הרועי' לא נתרצו להציל בכדי דמי הבהמ' א"צ השומר להוסיף להן דמי טרחא קניית הבהמה או דמי מה שהיתה רגילה וניכרת בביתו דשמא הבע"ה לא ירצה להחזירו לו והשתא א"ש מ"ש הט"ו בסמוך ס"ט ז"ל רועה שהיה טוען הצלתי כו' עד שאינו יכול לטעון כו' פי' מ"ה יש לו מיגו דאי בעי הוה טען נטרפ' דקשה הא אין כאן מיגו דאי הוה טען נטרפ' לא היה בידו אלא כדי דמי הבהמה דהיינו דרך משל י' זהובים והשתא טוען הוצאתי עליה כדי דמי הבהמה וגם כדי שכר טירחא דהיינו זהוב ויהיה בידו י"א זהובי' אלא ודאי אין המפקיד צריך להחזיר לו דמי טירחא וממילא גם שומר א"צ להוציא' וק"ל:
ש"ך - שפתי כהן
(ח) אלא ששומר חנם קורא רועים כו'. ומיהו אף ש"ח אם קדם להציל בשכר צריך להחזי' לו מה שהוצי' כן הוא בתוספו' פר' הכונס ד' נ"א ובהרא"ש ומרדכי שם ושאר פוסקי' גבי מבריח ארי וכן הוא בהגה"א פ' הפועלים ובתוס' והרא"ש שם איתא דה"ה באינש דעלמא שאינו שומר והציל בשכר חוזר וגובה מבע"ה ע"ש ע' בתשו' רשד"ם סי' ר"ך:
באר היטב
(ט) בחנם: ומיהו אף ש"ח אם קדם להציל בשכר צריך להחזיר לו מה שהוציא כן הוא בתוספות פרק הכונס דף נ"ח ובהרא"ש ומרדכי שם ושאר פוסקים גבי מבריח ארי וכן הוא בהג"א פרק הפועלים ובתוס' והרא"ש שם איתא דה"ה באינש דעלמא שאינו שומר והציל בשכר חוזר וגובה מבעה"ב עיין בתשו' רשד"ם סימן ר"ב. ש"ך.
(י) דמי: אבל א"צ להוסיף דמי טירחא קניית הבהמה או דמי רגילותה בבית דשמא המפקיד לא ירצה להחזירו לו דאינו מחויב להחזיר דמים הללו. סמ"ע.
קצות החושן
(ג) ברועים אחרים ובמקלות. כתב בתשובת רמ"א סי' ק"ו בש"ש שהניח הפקדון עם שלו ונשרף בתיבה עם שלו והציל דברים אחרים שבחדר זה שהיה שם ואותה תיבה לא הציל אם חייב לשלם ע"ש שהעלה דמקרי פשיעה מאחר שהיה יכול להציל אם רצה אע"ג דהוצרך להציל ממונו הנשרף לו במקום אחר אין זה אונס וראיה מדברי הרשב"א שכ' נימוקי יוסף פ' הפועלים שכתב דש"ש לעולם חייב אפי' באונס המגיע לגופו כגון שאנסתו שינה או אונס אחר עד שמגיע לגופו של פקדון ממש עכ"ל ונדון זה שבא לו האונס ממקום אחר לא מיקרי אונס מאחר שהיה יכול להציל ולכן אינו דומה כלל להא דרועה שנכנס לעיר ובא ארי ודרסה או זאב וטרפה כו' כי התם מיירי שאירע אונס בפקדון עצמו רק שנכנס קודם שידע האונס ואז יש חילוק בין נכנס ברשות או לא אבל בכה"ג שהיה יכול להציל אחר שראה האונס ולא הציל מיקרי פשיעה וכו' והכי אמרו זאב א' אינו אונס אפילו בשעת משלחת זאבים אע"ג דבודאי יוכל להגיע לו נזק מזה בגופו כ"ש בממונו לכן י"ל שזהו מיקרי פשיעה עכ"ל. ומדכתב הרמ"א לשון פשיעה כתב הש"ך דאפי' ש"ח חייב בכה"ג וע"ש ואינו נראה לפענ"ד דודאי בש"ח פטור כל שטרוד להציל את שלו כיון דאפי' נם כד ניימי אינשי ועייל בעידנא דעיילי אינשי ש"ח פטור ה"ה בזה ואע"ג דאם כבר בא זאב אין לו לש"ח להניח מלהציל ולהכנס לעיר אבל בזה שטרוד להציל נכסים שלו כה"ג לאו פשיעה הוא דהא עיקר ראיית הרמ"א מדברי הרשב"א שבנימוקי יוסף פרק הפועלים דאפי' אונס המגיע לגופו של שומר אינו פוטרו וזה אינו אלא בש"ש (בש"ח) ומה דקרי ליה פושע היינו לגבי ש"ש ה"ל פשיע' וכמ"ש בש"ע בש"ש שהי' לו להציל בשכר ולא הציל הרי זה פושע אע"ג דאינו פשיעה לגבי שומר חנם. ולפ"ז נראה דה"ה בזאב א' דאינו אונס היכא דמגיע לו איזה נזק בגופו דש"ח פטור כה"ג כיון דאין דרך להתגרות בזאב א' היכא דמגיע לו היזק בגופו אפילו נזק קצת וא"כ זאב א' דאינו אונס היינו לגבי ש"ש דוקא אבל פשיעה נמי לא הוי: