שולחן ערוך חושן משפט שג ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שג · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שומר שכר פטור מאונסים איזהו אונס בא עליו לסטים מזויין אפי' אם גם הרועה מזויין לפי שהליסטים מוסר נפשו יותר:
- הגה: אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיה שומר שכר עליהם הוי אונס אם לא היה יכול להציל בעצמו ולא ע"י אחרים (מרדכי פ' המפקיד ופ' השואל) ודוקא שיודע בודאי שנשרפו אבל אם אינו יודע בבירור רק שהיו בבית שנשרף אינו יכול לישבע שנשרפו דדילמא עכו"ם נכנסו וגנבו אותו ולכן חייבים לשלם אא"כ עכו"ם הנכנסים הם ליסטים מזויינים דאז ישבע שנשרפו או נגנבו בלסטים מזויינים ופטור (שם):
מפרשים
ליסטי' מזויין: זהו נשבה הכתוב בתורה שפטור עליו הש"ש:
ולא ע"י אחרי': פי' ואפי' בשכר וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ח ברועה שצריך להציל ע"י רועים אחרי' ואפי' בשכר וחוזר ונוטל מהמפקיד:
(ה) פטו' מאונסים. כתב הרב המגיד רפ"ב מה' שכירות מהשמועה האמורה בש"ס גבי הקדש יש ללמוד שש"ש פטור באונסים בכ"מ אם נאנס ה"ז לא הפסיד שכרו אלא נשבע שנאנס ונוטל שכרו עכ"ל ודבריו נכונים שכן מוכח בש"ס פרק הזהב [דף נ"ח ע"א] וכן מוכח לעיל סי' ס"ו ס"א ור"ס ש"א ע"ש:
(ו) ליסטים מזויין כו'. אף ע"פ דמיטמר מאינשי ע' בת' רשד"ם סי' ת"ל:
(ז) אם לא היה יכול להציל בעצמו כו'. אף שהוא מציל את שלו ומתוך כך נשרף החפץ שהיה שומר עליו (ל"א) כיון שהיה יכול להציל את החפץ לא הוי אונס מטעם שהיה נשרף חפצים שלו כ"כ הר"ב בת' סי' ק"ו ע"ש שהאריך בראיות נכונות ויש לדקדק מדבריו דאף אם היה ש"ח חייב דמחשב ליה כפשיעה ע"ש ומ"מ צ"ע לדינא ודוק שם:
(ה) מאונסים: כת' המ"מ רפ"ב משכירות מהשמועה האמורה בשומר שכר גבי הקדש יש ללמוד ששומר שכר שפטור מאונסי' בכל מקום אם נאנס ה"ז לא הפסיד שכרו אלא נשבע שנאנס ונוטל שכרו עכ"ל ודבריו נכונים שכן מוכח בפרק הזהב דף נ"ח ע"א וכן מוכח לעיל סימן ס"ו ס"ב וריש סימן ש"א ע"ש. ש"ך.
(ו) מזויין: אע"פ דמיטמר מאינשי עיין בתשו' רשד"ם סימן ת"ל שם.
(ז) אחרים: פי' ואפילו בשכר וכמ"ש הט"ו בס"ח ברועה שצריך להציל ע"י רועים אחרים ואפילו בשכר וחוזר ונוטל מהמפקיד כ"כ הסמ"ע וז"ל הש"ך אף שהוא מציל את שלו ומתוך כך נשרף החפץ שהי' שומר עליו לא אמרי' כיון שהיה יכול להציל את החפץ לא הוי אונס מטעם שהיה נשרף חפציו שלו כ"כ הרמ"א בתשו' סימן ק"ו ע"ש שהאריך בראיות נכונות ויש לדקדק מדבריו דאם היה ש"ח חייב דמחשב ליה כפשיע' ע"ש ומ"מ צ"ע לדינ' ודו"ק שם עכ"ל וע' בתשו' שב יעקב חח"מ סי' כ"ג.