לדלג לתוכן

שולחן ערוך חושן משפט רצד ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

נגנב הפקדון באונס ואח"כ הוכר הגנב אחד שומר שכר ואחד שומר חנם עושה דין עם הגנב ואינו נשבע קדם ונשבע ואח"כ הוכר הגנב אם ש"ח הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב ואם ש"ש הוא עושה עמו דין:

הגה: ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות ואח"כ נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא הואיל וקבל שכר מן החוב י"א דהדין עם שמעון דומיא דהוכר הגנב (ת"ה סי' שכ"ד):

מפרשים

 

נגנב הפקדון באונס כו':    כן הוא ג"כ ל' הגמ' והרמב"ם וגם הטור כ"כ וביותר ביאור ז"ל נגנבה באונס כגון בלסטים מזויין ועפ"ר שישבתי למה נקט בש"ח דנגנב באונס דלסטין מזויין הא ש"ח פטור בכל גניבה כשלא פשע בה ושבעינן דוקא שיהא ניכר הגנב ודוחק לומר דמשום ש"ש נקט כיון דכאן מיירי בהלכות שומר חנם וה"ל למכתב סתם נגנבה והוכר הגנב ויפורש ענין הגנבה בכל חד כענינו וכתבתי דמ"ה נקט באונס גם בש"ח משום דבאונס ליכא כפל להוציא מיד הלסטים מזויין ואז שייך לומר דהשומר צריך לטרוח להעמיד הגנב בדין בשביל המפקיד משא"כ בגניבה בלא אונס דניחא ליה לנפקד לטרוח להעמיד הגנב בדין כדי שיוציא לנפשו ממנו הכפל כי אינו מן הסברא לומר דהנפקד יטרח עם הגנב ליתן גם הכפל להמפקיד ע"ש ודוק. והיותר נראה דמ"ה נקט באונס דלסטים מזויין משום דביה צריכין טירחא דהעמדה בדין דאף דימצא האנס הא גם בתחלה באלמות ובגזילה לקחו משא"כ גנב דעלמא דכל ענינו בהסתר ומיד שימצא בעדים שהוא גנבו א"צ לדין דמעצמו ישלמנו הקרן והכפל:

עושה דין עם הגנב כו':    כן הוא לשון הרמב"ם ומפרש המ"מ דשומרים חייבים לטרוח ולהוציא מיד הגנב אבל אם אין יכולין להוציא מיד הגנב השומרים פטורים מלשלם אבל רש"י פי' כיון שנמצא הגנב הרי השומרים מחוייבים לשלם להמפקיד עכ"פ והן יחזירו להוציא הגניבה מיד הגנב וכן כ' הטור בהדיא ע"ש והב"י כתב בפנים דגם דעת הרמב"ם נוכל לפרש שיהיה כדעת רש"י והטור כיון דדברי הרמב"ם סתומים הם כלשון הגמרא ובדרישה כתבתי דז"א כי המעיין בל' פירש"י ובל' הרמב"ם ירא' לעיני' ההבדל שביניהם ושאין ל' הרמב"ם סתומים כלשון הגמרא כי זה ל' הגמרא דלשם אתמר נגנב באונס והוכר הגנב כו' עד אמר רבא אחד ש"ח ואחד ש"ש עושה עמו דין ואינו נשבע ופירש"י עושה עמו דין השומר משלם לבעלים וחוזר הוא ונפרע מן הגנב עכ"ל הרי דפי' עוש' דין דר"ל המפקיד עם הנפקד וצריך לשלם לו מיד אחר שהוכר הגנב משא"כ להרמב"ם דפי' עושה עמו דין דר"ל הנפקד עם הגנב שכ"כ שם בהדיא סוף הל' שאלה וז"ל אחד ש"ח ואחד ש"ש עושה דין עם הגנב ואינו נשבע ולשון זה ודאי משמע כדפירשו המ"מ דאין על השומר כ"א הטירחא להעמיד הגנב בדין וכנ"ל וק"ל ועמ"ש עוד מזה בסי' ש"ה:
 

(ז) נגנב הפקדון כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד עפ"ר כו' וכתבתי דמ"ה נקט באונס גם בש"ח משום דבאונס ליכא כפל להוציא מיד הלסטים מזויין וכו' אישתמיטתיה הש"ס דפ' הכונס (דף נ"ז) דאמרינן התם דלסטים מזויין גנב הוא וחייב כפל וכן הוא באשר"י שם וכ"פ הרמב"ם פ"ד מה' גניבה דין ד' וגם הטור בס"ס ש"ן משמע דס"ל הכי ע"ש גם מ"ש בגניבה בלא אונס שהכפל לשומר בשביל טרחתו לא נהירא כלל והכי מוכח בש"ס פרק הכונס שם דמוקי למתניתין דאמר הריני משלם ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר דשוכר כש"ש ומיירי בלסטי' מזויין דגנב הוא אלמא דאם לא אמר הריני משלם הכפל לבעלי' אע"ג דש"ש אפי' לאביי מחויב לעשות דין ודוחק לומר דאשמועינן כשאמר הריני משלם הכפל מיד לשוכר ודוק אבל העיקר דמשום ש"ש נקט הטור לסטים מזויין שוב מצאתי בהשגת הראב"ד ריש הלכות גניבה כתב ג"כ דלסטים מזויין גנב הוא וגם ההמ' שם כתב כן אלא שדחק עצמו ליישב גם דברי הרמב"ם כן והדבר פשוט שנוסחא מוטעת נזדמנה להם בדברי הרמב"ם דריש ה' גנבה שהיה כתוב לפניהם לסטים מזויין שגנב אינו גנב אלא גזלן כו' והגירסא נכונה כמו שהיא ברמב"ם שנדפסו שנת ש"י וכן בהנדפסים עם כסף משנה וכן בשאר דפוסים אינו גזלן אלא גנב וכ"כ המגדל עוז שם ויפה כוון בזה ודברי הרמב"ם שבפ"ד מהל' גנבה יוכיחו ג"כ ע"ז ע"ש ודו"ק ובב"י לקמן סי' שמ"ח הועתק ל' רמב"ם גזלן ולא גנב כו' וראב"ד השיגו וטעות הוא (ועיין בתשוב' מבי"ט ח"ב סי' רפ"ב וצ"ע וע"ל סי' ש"ה ס"ב):

(ח) עושה דין עם הגנב עיין בסמ"ע ס"ק ז' מ"ש דלרש"י כיון שנמצא הגנב הרי השומרים מחוייבים לשלם להמפקיד עכ"פ והן יחזירו להוציא הגניבה מתחת יד הגנב וכן כתב הטור בהדיא ע"ש עכ"ל מיהו אף לרש"י והטור היינו כשידוע שיחזור ויוציא את שלו מהגנב הלכך צריך לשלם כיון שאינו מפסיד כלום אלא שטורח להוציא מידו כן הוא ברש"י וטור להדיא ופשוט הוא:

(ט) י"א דהדין עם שמעון כו'. ואני מצאתי בבית יוסף לקמן סוף סימן של"ה שכתב שדברי תרומת הדשן מגומגמין בעיניו ודקדקתי וראיתי לפע"ד שהדין עמו דלא דמי להוכר הגנב שהיה שומר עליו ונגנב ממנו בביתו ורשותו ודאי מחויב לעשות כל מה דאפשר להחזירו לבעליו כיון שהיה שומר שכר משא"כ הכא ועוד שאני התם כיון דלא נפטר אלא בשבועה ואפשר דאם הביא עדים שנגנב באונס והוכר הגנב פטור וה"ה הכא בחוב של שמעון וגם בת"ה גופא שם כתב דלפי סברת הלב יראה דלא יתחייב ראובן כלל לטרוח אלא שכתב אח"כ אמנם אשכחן בש"ס ממש כה"ג גבי הוכר הגנב כו' וכיון שנתבאר שאין מן הש"ס ראיה לכאן א"כ מסתברא דאין ראובן חייב לטרוח:
 

(ז) דהוכר:    ואני מצאתי בב"י סוף סימן של"ה שכת' דדברי ת"ה מגומגמין בעיניו ודקדקתי לפע"ד וראיתי שהדין עמו דל"ד להוכר הגנב שהי' שומר עליו ונגנב ממנו מביתו ורשותו ודאי מחויב לעשות כל מה דאפשר להחזירו לבעליו כיון שהי' ש"ש משא"כ הכא ועוד שאני התם כיון דלא נפטר אלא בשבועה ואפשר דאם הביא עדים שנגנב באונס והוכר הגנב פטור וה"ה הכא בחוב של שמעון וגם בת"ה גופיה שם כת' דלפי סברת הלב יראה דלא יתחייב ראובן כלל לטרוח אלא שסיים אח"כ אמנם אשכחן בש"ס ממש כה"ג גבי הוכר הגנב כו' וכיון שנתבאר שאין ראיה מהש"ס אם כן מסתברא דאין ראובן חייב לטרוח עכ"ל הש"ך.
 

(ז) נגנב הפקדון באונס ואח"כ הוכר הגנב. בס"פ הגוזל קמא בעי רבה זוטי נגנבה באונס והחזירה גנב בבית שומר ומתה בפשיעה מהו מי אמרינן כיון דנגנבה באונס כליא ליה שמירתו או דלמ' כיון דהדר' הדרא. והביאו הרמב"ם פ"ח משאלה ופקדון עיין שם ומן התימא שלא הביאו לא בטור ולא בש"ע ועיין בתשו' מוהרש"ך ספר ב' סי' ק"ך שעמד השואל בזה עיין שם. שוב ראיתי דגם הרי"ף השמיט בעי' זו:

ונראה דבר זה תליא בתרי לישני דש"ס פרק אלו נערות דללישנ' קמא חיוב שומר משעת משיכה וללישנ' בתרא משעת פשיעה וכן הוא פרק הגוזל קמא וע' בנ"י שכת' שם בשם הרא"ה דנ"מ לשואל חמור לרכוב עליה שלוחו ומתה בדרך ומתה מחמת מלאכה דלהך לישנ' דחיובא משעת משיכה ה"ל איני יודע אם החזרתי וחייב וללישנ' בתר' דחיוב' משעת פשיעה ה"ל א"י אם נתחייבתי וע"ש וא"כ רבה זוטי דבעי מי אמרינן כיון דנגנבה באונס כליא שמירתו ס"ל דחיוב' דשומר משעת משיכה וא"כ אונסין דמיפטר היינו משום דהוי כמו חזרה וא"כ כליא שמירתו אבל להך לישנ' דחיוב' דשומר משעת פשיעה וא"כ אונסין דפטור לאו מתורת חזרה הוא אלא משום דעדיין לא רמי חיוב' עליה אלא משעת פשיעה וא"כ ממיל' כל דהדר' לבית שומר אע"ג דנגנבה באונס לא כלת' שמירתו כיון דאונסין לא חשיב חזרה וממיל' חייב כל שמתה בפשיעה אח"כ כיון דאכתי לא הי' חזרה. ומש"ה הרי"ף והרא"ש והטור דס"ל כלישנ' בתר' דר' פפא דחיוב' דשומר משעת פשיע' וכמבואר בטור סי' שמ"א וע"ש בש"ך א"כ ליתיה כלל להך בעיא דרבה זוטי וכן הוא דעת רוב הפוסקי' דחיובא דשומר משעת פשיעה ועש"ך בסי' שמ"א. אבל דעת הרמב"ם פ"א מה' שאלה ופקדון דחיובא דשומר משעת משיכה ואם כן אונסין הוי חזרה ומש"ה הבי' בעיא דרבה זוטי דהוא נמי להך לישנ' דכיון דאונסין הוי חזרה א"כ כיון דנגנבה באונס כליא שמירתו. וז"ל הרמב"ם פ"ח משאלה נגנב הפקדון באונס והחזירו הגנב בבית שומר ומתה שם בפשיעה יש בדבר ספק אם כלתה שמירתו ונפטר או עדיין לא כלתה שמירתו לפיכך השומר פטור מלשלם ואם תפסו הבעלים אין מוציאין אותו מידם עכ"ל ומ"ש הרמב"ם והרי היא בהמה לא אדע הכוונה אמאי דוק' הרי היא בהמה וצ"ע. ועוד נ"ל בטעמ' דרי"ף והרא"ש והטור שהשמיטו דסברי דכיון דקי"ל כרבא שם ס"פ הגוזל קמא בהוכר הגנב דאפי' ש"ח קודם שנשבע מחויב לעשות דין עם הגנב ואע"ג דנגנבה באונס א"כ מוכח דלא כלתה שמירתו דאם כבר כלתה השמירה אמאי עושה דין עם הגנב וכיון דאפי' אחר שנגנבה באונס עושה דין עם הגנב פשיטא שחייב נמי בפשיעה כל שלא החזירו עדיין ליד בעלים ובש"ס שם ס"פ הגוזל אתמר נגנבה באונס והוכר הגנב אמר אביי אם ש"ח הוא כו' רבא אמר א' זה וא' זה עושה עמו דין כו' רבה זוטי הכי בעי לה נגנבה באונס והחזירה גנב בבית שומר וכו' ונרא' דהכי פירושא דרבא סובר דאפי' נגנבה באונס אפ"ה עושה דין אלמא דסביר' ליה דלא כלתה שמירתו ורבה זוטי הכי בעי לה כו' כיון דנגנבה באונס כלתה שמירתו אלמא לית ליה דרבא וכיון דאנן קיימ' כרבא דעושה עמו דין דמחויב השומר לעשות עמו דין א"כ מכ"ש כשהחזירו לבית שומר ומתה בפשיעה כיון דלא כלתה שמירתו חייב בפשיעה וטעמ' דרבא דס"ל דלא כליא שמירתו על ידי אונס נרא' כמ"ש כיון דאונסין לא הוי חזרה אלא דלא רמי חיובא עליה ומש"ה כל שיכול השומר לתבוע ממנו ולהוצי' ממנו בדינא ודיינא הרי הוא מחויב לעשות כיון דעדיין שומר הוא עליה ורבה זוטי ס"ל דאונסין הוי חזרה ומשום דחיובא משעת משיכה ודו"ק. אח"כ מצאתי כדברינו אלה בשטה מקובצת לב"ק שכת' דלרבא דבהוכר הגנב דהוי שומר מכ"ש בהך דרבה זוטי ע"ש ונהניתי:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש