שולחן ערוך חושן משפט ער ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ער · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אע"פ שהם גדולים ומציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סומכת על שולחנו ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו
- (וה"ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה (נ"י ססי' קע"ז בשם עיטור) אבל אם מת אינו מוריש מלאכת בן אחד לשאר יורשיו) (הגהות שניות דמרדכי דב"מ)
אבל מציאת בנו שאינו סומך על שולחנו אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים ומציאת אשתו שהיא מגורשת ואינה מגורשת אינה שלו.
- ואם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו הרי היא של אביו אבל לא בבנו הגדול (נ"י פ"ק דמציעא) יתום הסמוך על שלחן אחרים מציאתו לעצמו (מרדכי ותוס' פ"ק דמציעא):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
הסמוכים על שלחנו אע"פ כו': עד"ר שכתבתי הטעם שכך היה ונראה ישר לחכמים לשלם הטוב לעושה עמו טוב שמזין אותו אף על פי שאינו חייב לפרנסו כ"א עד ו' שנים משא"כ אחין המפרנסים אחותיהן אחר מיתת אביהם דמחוייבי' לפרנסם מ"ה מציאתם לעצמן וכמ"ש הט"ו בא"ע סי' קי"ב ס"ב:
ומציאת בתו נערה ע"פ כו': בפרישה כתבתי דנערה לרבותא כ' דאע"פ שאינה ברשות אביה למכרה בנערותי' כדילפינן מדכתב ויצאה חנם אין כסף אפ"ה תקנו שיהא מציאתה לאביה משום איבה וביד אביה למכרה בעל כרחה למנוול ומוכה שחין (משא"כ בתו בוגרת שיצאת מרשות אביה לגמרי מ"ה בעינן דוקא שתהא סמוכה על שולחן אביה) וכ"ש בתו הקטנה אף דאינה סמוכה על שלחן אביה דמציאתה לאביה דאיכא בה משום איבה בתרתי חדא דיכול למכרה לשפחה והשני למסרה להנשא למנוול ומוכה שחין ע"ש ובטור כתב עוד ז"ל ואפי' היתה מכורה לאחר לאמה עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בספי"ז דגזיל' והמחבר השמיטו וגם מור"ם ז"ל לא כתבו ולפמ"ש בפרישה ניחא דאין דין יוצא בזה לפי האמת לפי מאי דקי"ל דהאב יש לו כח למכרה לאישות למנוול ומוכה שחין אף אחר שמכרה כבר לאמה ויצאה בשש וביובל בקטנותה או מיד שהביאה סימנים יוצאה מהאדון שמכרה לו ע"ש בפרישה:
ומציאת עבדו כו' ואשתו כו': דידן כיד רבן ובעלה וכל מה שקנהו כאלו קנאן רבן ובעלה:
מת אינו מוריש מלאכת כו': פי' אם מת האב אף שכבר הרויחו בסחורה או שכבר נעשה המלאכה מ"מ הואיל ועדיין בידו והוא מת אינו מורישן וכיוצא בזה כתב ב"י ס"ס קע"ז דאף המציאה שמצא בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו:
אבל מציאת בנו שאינו כו': כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם אבל בטור כתוב כאן ז"ל אבל מציאת בנו ובתו שאינו כו' ועפ"ר שכתבתי דצ"ל דהיינו דוקא בתו הקטנה דהיא דומיא לבנו דאין לאביה רשות עליה כגון שהשיאה בקטנותה ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין ע"ש ומ"ה נראה דהשמיטו הרמב"ם והמחבר ע"ש ודו"ק:
ומציאת עבדו ושפחתו כו': עד אינם שלו בפרישה מפורש דמ"ה כ' רמב"ם והמחבר ל' דאינו "שלו דהיינו של אדון דשפחה ולא כתב הרי הוא שלהן של עבד ושפחה ואינך משום דדין זה נחלק דאם אביה של זו הקטנה שמכרה לשפחה חי בשע' שמצאה המציאה המציאה היא של אביה ולא של עצמה ואם אינו חי המציאה היא של עצמה ועכ"פ אינו שלו של האדון ועיין עוד מ"ש שם שכן הוא דעת הטור אלא שסמך אמ"ש לפני זה דאפי' היתה מכורה ע"ש:
אבל לא בבנו הגדול: דאיכא למימר הנותן הקפיד להיות דוקא של הבן משא"כ בנתן לבנו קטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו ונתנו לקטן אדעתא דאבוה:
יתום הסמוך כו': היינו טעמא דאם לא יזונו הוא יזונו אחרי' דמשום מצוה רבה מצויים לזונו ומ"ה לא תקנו בכה"ג שיהא מציאתו להמפרנסו:
ש"ך - שפתי כהן
(ג) הסמוכים על שלחנו כו'. ע' בא"ח סי' שס"ו ס"ט:
(ד) וה"ה אם הרויחו כו' וכן משמע בתוס' פרק הפועלים בשמעת' דקוצץ אדם ע"י עצמו כו' ע"ש עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' רי"א:
(ה) ואם נתנו במתנ' כו'. וכן הוא בחדושי הריטב"א רפ"ק דמציע' בשם הרמב"ן:
באר היטב
(ג) גדולים: מטעם שכך נראה ישר לחז"ל לשלם הטוב לעוש' טוב שמזין אותו אע"פ שאינו מחויב לפרנסו רק עד ו' שנים משא"כ אחין המפרנסין אחיותיהן אחר מיתת אביהן דמחויבין לפרנסן מ"ה מציאתן לעצמן כמ"ש הט"ו באבן העזר סי' קי"ב ס"ב ועיין באורח חיים סי' שס"ו ס"י. שם.
(ד) הרויחו: וכן משמע בתוס' פרק הפועלים בשמעתא דקוצץ אדם ע"י עצמו כו' ע"ש ובתשו' רש"ך סעיף ב' סי' רי"א. ש"ך.
(ה) יורשיו: פי' אף אם מת האב אחר שכבר הרויחו בסחורה ונעש' המלאכ' מ"מ הואיל ועדיין אינו בידו עד שמת אינו מוריש וכיוצא בזה כת' הב"י סוף סימן קע"ז דאף במציאה שמצא בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו. סמ"ע.
(ו) שלו: הא דכת' לשון דאינו שלו דהיינו של אדון השפחה ולא כת' הרי הוא שלהן של עבד ושפחה ואינך משום דדין זה נחלק דאם אבי הקטנה זו שמכרה לשפח' עדיין חי בשעת המציא' הרי הוא של אביה ולא של עצמה ואם אינו חי הרי הוא של עצמה ועכ"פ אינו של האדון. שם.
(ז) מתנה: וכן הוא בחדושי הריטב"א רפ"ק דב"מ בשם הרמב"ן. ש"ך.
(ח) הגדול: דאיכא למימר הנותן קפיד להיות דוקא של הבן משא"כ בקטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו ונתנו לקטן אדעתא דאבוה. סמ"ע.
(ט) לעצמו: ה"ט דאם לא יזונו הוא יזונו אחרים דמשום מצוה רבה מצויין לזונו ומ"ה לא תקנו בכה"ג שיהא מציאתו להמפרנסו. שם.
קצות החושן
(א) ומציאת בתו הנערה באה"ע סי' ל"ז נסתפק בחלקת מחוקק ס"ק א' שם אם האב זוכה במתנת' וע"ש ב"ש. ולי נרא' דזוכה במתנתה מהא דכת' בש"ע א"ח סי' שס"ו סעיף ט' שאינו מזכה עירוב ע"י בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפי' הם גדולים ולא ע"י בתו אפי' אינה סמוכה על שולחנו (כל זמן שלא במזכה ע"י בתו) עד שתבגור הא יד בתו לענין מתנה כיד אחר אלא ודאי זוכה במתנהו עד שתבגור וע"ש א"ח בב"י שם וכן מבואר בדברינו לעיל סי' קמ"ט: