שולחן ערוך חושן משפט ערב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו וא' פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו מצוה לפרוק בתחלה משום צער בעלי חיים ואח"כ טוען בד"א כשהיו שניהם שונאים או אוהבים אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב מצוה לטעון עם השונא תחלה כדי לכוף את יצרו הרע:

הגה: ודוקא בשונא בעלמא דלא עבד איסורא אבל אם עביד איסורא ושונאו משום שעבר עבירה א"צ לטעון עמו כדי לכוף יצרו דהא יפה עושה ששונאו (נ"י פ' אלו מציאות):

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

ודוקא בשונא בעלמא כו':    פי' שהקניטו ועשה עמו דבר שלא כהוגן מ"ה שונאו ובזה ציוו חז"ל לכוף את יצרו כיון שהוא דבר שבינו לבינו אבל בשונא דקרא דמיירי באיש דעביד איסורא שבינו לבין המקום וכדסיים וכתב בסעיף שאחר זה דבכזה מצות פריקה קודמת וזהו שסיים מור"ם וכתב דבכזה א"צ לטעון עמו כדי לכוף את יצרו ור"ל להקדימו לטעינ' אלא מצות פריקה קודמת ועיין בנ"י הביאו בר"מ שכתב בשם הרמב"ן בל' זה ודוקא בשונא דעלמא דעביד ביה איסורא ושונא ליה אבל אם שונאו שעבר עבירה כגון דחזא בו דבר ערוה דמצר לשנאותו למה יכוף את יצרו עכ"ל ונראה כונתו כמ"ש:
 

ש"ך - שפתי כהן

(ב) אבל אי עביד איסורא כו'. והב"ח פסק אף בשונא דעביד איסורא וע"ש:
 

באר היטב

(ו) איסורא:    והב"ח פסק דאף בשונא דעביד איסור' צריך להקדימו ע"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש