סמ"ע על חושן משפט ערב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
בין שהי' עליה יותר ממשא' כו': לאפוקי ממ"ד דדרש מדכתי' בפרשת משפטים כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו תחת משאו הראוי לו:
דרך הבהמה לרבוץ כו': דדרשינן רובץ ולא רבצן רובץ ולא עומד:
אלא יקום עמו ויחזור ויטעון: פי' כשהוא רובץ תחת משאו מחמת שניתק המשא ממקומו שהניחו מתחלה ע"ג החמור אזי יפרוק המשא מאותו המקום ויחזור ויטעננו ויניחנו על המקום החמור שרגילין להניח בו המשא:
ביטל מ"ע: ר"ל עזוב תעזוב הקים תקים הנ"ל:
סעיף ב[עריכה]
היה כהן וכן אם היה זקן כו': כל זה ילפינן מדכתיב וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה מתעלם:
סעיף ג[עריכה]
וי"ח בזה: כמ"ש בסי' רס"ג שם כ' דאם רצה ליכנס לפנים משורת הדין ישלם מכיסו ולא יבזה נפשו כי בזה מבזה כבוד התורה ולא אמרו חכם שמחל על כבודו כבודו מחיל אלא כבודו דוקא ולא שיבזה את נפשו ועמ"ש בפרישה ובסמ"ע ועפ"ר כאן שהוכחתי דאף מפריקה פטור אף דצער ב"ח דאורייתא ע"ש ועמ"ש בסמוך בסמ"ע ס"ט על מ"ש מור"ם בהג"ה וכן בכ"מ כו': (הג"ה הב"י כ' בס"ס רפ"ג דלהרמב"ם י"ל דלא מיקרי זלזול גבי' כ"א כבוד שמים מאחר דאין דרכו לעשות כן בשלו ומטפל בשל חבירו לפנים משורת הדין):
סעיף ד[עריכה]
שנאמר עזוב תעזוב: לא מיתור' וכפל דעזוב תעזוב והקים תקים דרש כן אלא עזוב והקם משמע אפי' ק' פעמים ותעזוב ותקים דרשי' בגמרא ללמד אתא דאפילו אין בעליו עמו חייב להקים עמו וכמ"ש המחבר בסמוך בס"ז ועפ"ר:
עד פרסה: כן איתא בגמרא ובפוסקים ובטור כתב עדמיל ועפ"ר שם כתבתי שנראה דהטור גרס בגמרא מיל וכתבתי טוב טעם לדבריו:
סעיף ו[עריכה]
כמו באבידה: ע"ל סי' רס"ה שם נתבאר דפועל מותר ליטול שכר וכמה יטול וכמ' פרטי דינים מזה גם פה בפרישה כתבתיה ע"ש:
אבל לטעון כו': בגמרא הוכיח כן דאל"כ קשה לא לכתוב רחמנא פריקא דהא ילפי' לה בק"ו מטעינה דלית בה צער ב"ח ולית בה חסרון כיס וחייבו בה התורה ק"ו בפריקה דאית בה חסרון כיס וצער ב"ח אלא משום דבטעינ' מותר לקבל עלי' שכר וכדי שלא נאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון להיות גם כן בשכר קמ"ל:
וכן בשעה שמדד' עמו כו': ואפי' הולך משום פריק' מותר לקבל עליה שכר ועפ"ר:
סעיף ח[עריכה]
אינו זקוק לה: עפ"ר שם כתבתי דהרמב"ם לא איירי כאן אלא מטעינ' ומ"ה אין זקוק לה דמצות טעינה לא נצטו' ישראל על של עכו"ם אבל לפרוק מהבהמה גם הרמב"ם ס"ל דחייב עליה מדאורייתא משום צער ב"ח אלא דמותר לקבל עלי' שכר ומ"ש אח"ז ז"ל ואם לאו חייב לפרוק ולטעון כו' ה"ק ואם לאו אלא הישראל ג"כ שם חייב בטעינ' כמו שהוא חייב בפריחה כלומר ובפריקה פשיטא דחייב וגם מ"ש בסיפא שהבהמה ומשאה תרוייהו של עכו"ם דאינו חייב ליטפל בה אלא משום איבה איירי ג"כ בטעינה לחוד והא דכתב כאן אינו זקוק לה ולא כ' דיזקוק לה משום איבה ס"ל דשאני הכא דכיון דהמשא של ישראל ואינו מסייעו לטעון בשביל משא דישראל לית ביה משום איבה הא דלא מסייעו בטעינ' משום בהמתו דלא עדיף העכו"ם מישראל דרואה דאינו מסייעו במשאו משא"כ בשניהן של העכו"ם וכן כתב ב"י בזה אבל הטור סבירא ליה דגם בכה"ג שייך איבה ומ"ה השיג על הרמב"ם גם בזה ע"ש ובדרישה:
משום צער ישראל: פי' אם לא סייעו לטעון אזי יצטרך הישראל לשהות שם ואע"ג דצער דישראל לא נזכר בשום מקום ס"ל להרמב"ם דלא גרע צער דישראל מצער דב"ח דבהמה וכ"ש הוא ומיהו מותר לקבל עליה ג"כ שכר ונקט צער ישראל ולא נקט צער ב"ח דבהמה משום דבטעינה לית בה צער ב"ח דבהמה וק"ל:
סעיף ט[עריכה]
וכן אם היתה הבהמה כו': כלל דמצות פריקה שחייב לפרוק בחנם אינו אלא כששניהן של ישראל הבהמה והמשא מ"ה כתב החיוב משום צער ישראל ור"ל ומותר לקבל עליה שכר אבל הטור השיג ע"ז וכתב דבכה"ג דבהמה של ישראל חייב לפרוק בחנם משום מצות פריקה ע"ש ובדרישה כל זה כתבתי כאן ובדרישה לפי מה שנראה מדברי הטור בהבנת דברי הרמב"ם אבל ממה שסיים הרמב"ם שם וכתב. המחבר ג"כ בסי"א נראה דס"ל דמצות פריקה וטעינה הוא משום צער ישראל ע"ש ודוק:
ויש אומרים דלפרוק חייב אפי' אין העכו"ם שם: נראה דקאי אמאי דמסיק הרמב"ם וכתב דאם הבהמה והמשא של עכו"ם דאינו חייב ליטפל בה אלא משום איבה ואיבה ליכא אלא כשהעכו"ם רואה שהישראל זה עומד ואינו מסייעו ואזה כ' מור"ם דחייב לפרוק אפי' אין העכו"ם שם דאף דלית בה משום איבה חייב משום צער ב"ח ולפי מ"ש בסמוך דגם הרמב"ם ס"ל דצער ב"ח דאורייתא אלא שקאי אטעינ' ולא אפריק' לא קשה מידי אהרמב"ם:
וכן בכ"מ דפטור לפרוק כו': פי' כשהבהמה היתה רבצנית או עמדנית כנ"ל בס"א וכל כיוצא בזה הנזכרים לעיל אבל אם הוא זקן ואינו לפי כבודו אינו בכלל זה וכמ"ש בס"ז לפני זה:
ונ"מ שיכול לקבל שכר: כל' זה כתב ג"כ הרא"ש והטור ובפרישה כתבתי דדקדקו וכתבו מותר לקבל שכר לאפוקי מה שהוא עליו לעשות משום מצוה כגון פריקה ודין ולימוד תורה וכיוצא בו דאסור לקבל עליה שכר אף אם ירצו ליתן לו גם כתבתי דאפי' בזה הוא אסור לתלות הפריק' בהשכר ולומר אם לא תתנו לי שכר לא אפרוק דאף אם לא ירצה ליתן לו הבעל שכר חייב לפרוק משום צער ב"ח:
סעיף י[עריכה]
ודוקא בשונא בעלמא כו': פי' שהקניטו ועשה עמו דבר שלא כהוגן מ"ה שונאו ובזה ציוו חז"ל לכוף את יצרו כיון שהוא דבר שבינו לבינו אבל בשונא דקרא דמיירי באיש דעביד איסורא שבינו לבין המקום וכדסיים וכתב בסעיף שאחר זה דבכזה מצות פריקה קודמת וזהו שסיים מור"ם וכתב דבכזה א"צ לטעון עמו כדי לכוף את יצרו ור"ל להקדימו לטעינ' אלא מצות פריקה קודמת ועיין בנ"י הביאו בר"מ שכתב בשם הרמב"ן בל' זה ודוקא בשונא דעלמא דעביד ביה איסורא ושונא ליה אבל אם שונאו שעבר עבירה כגון דחזא בו דבר ערוה דמצר לשנאותו למה יכוף את יצרו עכ"ל ונראה כונתו כמ"ש:
סעיף יא[עריכה]
לא מעכו"ם כו': דאין מצות פריקה וטעינ' בחמור דעכו"ם וכנ"ל:
סעיף יב[עריכה]
חמורים שרגליו של א' מהם רעועות כו': פי' כשסיעת אנשים הולכי' בדרך כל א' עם חמורו כולם טעונים או אינם טעוני' כיון שנתחברו לילך ביחד ואירע שרגל של חמור א' הוא רעוע מחמת מכה שאינו יכול לילך כ"כ במהירות אין חביריו רשאין ליפרד עם חמוריה' ולהניח זה עם חמורו לבדו בדרך אם לא שנפל ואינו יכול לילך כלל אזי אין צריכין להתעכב בשבילו יותר מדאי ☜ ומכאן יש ראייה שבני עיר אחד שנסעו יחד ג' ד' אנשי' על עגלה זו וג' ד' אנשים על עגלה אחרת וכן הרבה עגלות ונצטרך לעגל אחד לתקן דבר א' בעגלה או בסוסי' שבעגלותו ולשהות עבור זה קצת בדרך שגם בני עגלים אחרים ישהו עמו ולא יניחוהו לבדו כמו באנשים עם חמוריהן:
סעיף יג[עריכה]
היה אחד טעון ואחד רכוב: פירוש חמור אחד טעון במשאוי שהטעינו עליו וחמור אחד רכוב באיש שרוכב עליו:
והדדך צר מעבירין כו': עיין פרושו שם הוכחתי דלא איירי כשהן פוגעין ובאין זה כנגד זה דמזה איירי בסעיף שאחר זה ומ"ה לא כתב כאן הלשון פוגעין זו בזו וגם מ"ה לא כתב לשון תדחה כמ"ש בסמוך אלא לשון מעבירין וגם אינו מזכיר שיעלו שכר זל"ז כמ"ש בסעיף שאחר זה אלא מיירי כשהרכוב והטעון הולכין בדרך ביחד זה בצד זה דומה לדין שלפני זה וכשבאין לדרך צר שאין יכולין לילך זה בצד זה קאמר דמעבירין את הרכוב וכ"ש הריקן מפני הטעון והוא מל' מעבירין את המת מלפני הכלה שפי' שמקדימין הבלה לפני המת בצרכיו או בהיותם יחד בדרך וכמ"ש הטור בי"ד סי' ש"ס ע"ש ומפני שלא איירי כאן מהעברה לאחריו אלא שיעמוד אחד במקומו עד שיעבור השני תחלה מ"ה לא הזכירו כאן שיעלו שכר זה לזה אלא פשרה דהיינו שזה יעבור תחלה פעם זה וזה פעם אחר. ולא כע"ש שכתב גם בזה דמיירי שפוגעין זה בזה ושניהם טעונין או רוכבין יעשו פשר' ויעלו שכר זה לזה:
א' טעון ואחד ריקן כו': וכ"כ בטור אע"ג דכ"ש הוא מ"מ כתבו שלא תהפך הסברא ולומר שהריקן הוא קל ויעבור במהירות הוא יעבור תחלה שלא ישה' עבורו הטעון הרבה משא"כ ברכוב שגם הוא משהה קצת בהעברתו:
סעיף יד[עריכה]
תדחה קרובה: כן הוא הגירסא בגמ' ובפוסקים ונראה דר"ל אח' קרובה לנטות וכמעט שתחזור לאחריה תמצא לחברת' מקום לעבור בצדה מ"ה מעבירין ודוחין אותה הקרובה ולא האחרת אבל רש"י פי' קרובה לעיר' ובטור כ' תדחה שאינה קרובה מפני קרובה וכתבתי בפרישה דכ"כ לפירש"י שפי' קרובה לעירה והוכחתי שר"ל שקרובה לעיר שרוצה לילך שם ואז אינו מן הסברא שתדחה הקרובה לבא לעיר' מפני האינ' קרובה ועמ"ש עוד שם:
נאמר בצדק תשפוט את עמיתך: ר"ל מדכתיב צדק צדק תרדוף וכתיב בצדק תשפוט את עמיתך ודרשינן א' לדין וא' לפשרה:
סעיף טו[עריכה]
מחשבין לפי ממונם כו': שהרי בשביל ממון לבד באו:
להודיעם הדרך: שלא יסתכנו מפני חיות ולסטים כן הוא ל' הטור ומ"ה מחשבינן חצי לפי ממון בשביל ליסטי' וחצי לפי נפשות משום חיות שהוא סכנות נפשות ולעיל בסי' קס"ג ס"ג שכתב מור"ם בריש הג"ה שנייה וכן אם טעו חבורה ההולכת במדבר ואיכא סכנת נפשות גובין לפי הנפשות אפשר דר"ל אף לפי הנפשות כדברי המחבר דקאי עליה וכתב וכן א"נ מיירי שם בדליכא שוללים הבאים בשביל ממון:
ואל ישנו ממנהג החמרים: פירש"י אם נהגו שבכל ענין גובין לפי הנפשות או איפכא ילכו אחריו ונראה שגם בזמנינו כשנוסעים יחד מעיר לעיר על היריד ובאין אנשי חיל לשוללן מפשרין עמהן ברב או במעט שגובין אותו לפי הממון וה"ה אם צריכים לשלוח שלוחים לתור להם הדרך בטוח מפני השוללים אותו ההוצאה היא לפי ערך הממון אם לא שיש סכנות נפשות ג"כ בדבר שאז יגבו ההוצאה חציה לפי הנפשות וחציה עכ"פ לפי הממון אם לא שיש בין החבורות מנהג קבוע ידוע שילכו אחריו:
סעיף יח[עריכה]
למקום שאין הולכין באותו זמן: פי' כגון בניסן שהנהר גדול מהפשרת שלגים וגשמים אין מדרך הספנים להתרחק משפת הנהר אלא מלא חבל א' ובתשרי שהמים חסרים אין הספינה יכולה לשוט בטוב אצל שפת הנהר וצריכין להתרחק משפת הנהר והוא הולך בניסן כמו שהולכין בתשרי: