שולחן ערוך חושן משפט רסד ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רסד · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
וכן שנים שהיו באים בדרך זה בחבית של יין וזה בכד של דבש ונסדק הכד של דבש וקודם שישפך הדבש לארץ שפך זה יינו והציל הדבש לתוך החבית אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם א"ל אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי או שהתנה כן בפני ב"ד הרי זה חייב ליתן לו ובעל היין חייב לשפוך יינו כדי להציל דבש חבירו הואיל והבעלים אומרים לשלם לו (טור בסי' רע"ד בשם הרא"ש) (ויש חולקין) (שם בשם הרי"ף והרמ"ה) ואם נשפך הדבש לארץ הרי זה הפקר וכל המציל לעצמו מציל:
- הגה: וי"א אפי' לא נשפך הדבש עדיין רק שנשבר הכד כל כך שהיה נשפך אם לא הציל זה הוי הפקר (טור וב"י בשם רש"י) וה"ה בכיוצא בזה כגון שהיה שריפה בעיר וברחו היהודים מן העיר מפחד הדליקה והציל אחד מה שהציל הוא שלו דהוי כזוכה מן ההפקר (מרדכי פרק הגוזל בתרא):
מפרשים
ונסדק הכד כו': קאמר נסדק דאין כאן הפסד גמור דיש תקוה להצילו מ"ה לא אמרי' בו דכל הקודם זכה בו:
אין לו אלא שכרו כו': גם בזה מבואר בגמרא ובטור הטעם דמיירי דבעל הדבש היה שם והי' לו להתנות עמו שע"מ שישלם לו דמי יינו הוא שופכו ולהציל הדבש ומדלא התנה יכול האחר לומר אם לא הצלתיהו הייתי מוצא אחר בשכירו' זה והי' מצילו וכנ"ל ומינה דאם לא הי' בעל הדבש שם להתנות עמו דצריך לשלם לו כל דמי יינו וכנ"ל בס"ס ג' וכן הוא באשר"י ומשום דמיירי כאן בשנים שפגעו זה ביינו וזה בדבשו והיינו שגם הבעל אבידה הוה שם מ"ה לא כתב בפי' הדין כשאינו שם וסמך אמ"ש לפני זה:
ובעל היין חייב לשפוך כו': דעליו מוטל לקיים מצות השבת אבידת ממון חבירו כיון שאין לו הפסד:
ויש חולקין: טעם פלוגתתן כתבתי בסי' רע"ד ושם כתבתי דנראה דאפי' לדעת החולקין בזה מ"מ בפועל העוסק במלאכתו ויש לפניו השבת אבידה ואומר לו בעל האביד' אשלם לך כל שכר פעולתך השב אבידתי דצריך להשיבו ולוקח ממנו שכר בטילתו ושאני הכא דיכול להתנצל ולומר ניחא לי ביין שלי:
(ו) וכן שנים כו' ע' בתשובת רשד"ם סי' שע"א ושפ"ט:
(ז) וי"ח ע"ל ס"י רס"ה בהג"ה ב':
(ח) דהוי' כזוכה מן הפקר כו'. ואם יכול להציל ע"י הדחק אין לו אלא שכרו וה"ה בכל הדברים הנ"ל:
(י) ונסדק: דאז אין כאן הפסד גמור דיש תקוה להצילו מש"ה לא אמרינן בו דכל הקודם זכה עיין בתשובת רשד"ם סי' שע"ח ושפ"ט. שם.
(יא) הראוי: גם בזה מבואר בש"ס ובטור הטעם דמיירי דבעל הדבש היה שם וה"ל להתנו' עמו שע"מ שישלם לו דמי יינו יציל הדבש ומדלא התנה יכול זה לומר אם לא הצלתהו הייתי מוצא אחר שהיה מצילו בשכירות זה ומינה דאם לא היה בעל הדבש שם צריך לשלם לו כל דמי יינו וכמ"ש בס"ג בהג"ה וכן הוא בהרא"ש ומשום דאיירי כאן בשנים שפגעו זה בזה ואז גם בעל האבידה שם לכן לא כתב הדין בפירוש כשאינו שם וסמך אמ"ש לעיל. שם.
(יב) חייב: דעליו מוטל לקיים מצות השבת אבידת ממון חבירו כיון שאין לו הפסד. שם.
(יג) חולקין: בסי' רע"ד כתבתי דנראה דאפי' לדעת החולקין בזה מ"מ בפועל העוסק במלאכתו ויש לפניו השבת אבידה וא"ל בעל האבידה אשלם לך כל שכר פעולתך והשב אבידתי דצריך להשיבו ולוקח ממנו שכר בטילתו ושאני הכא דיכול להתנצל ולו' ניחא לי ביין שלי וע"ל סוף סימן רס"ה. שם.
(יד) ההפקר: ואם יכול להציל ע"י הדחק אין לו אלא שכרו וה"ה בכל הדברים הנ"ל. ש"ך.