שולחן ערוך חושן משפט רנ ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנ · ח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המפרש בים והיוצא בשיירא והיוצא בקולר והמסוכן, והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו -- כל אחד מארבעתם כמצוה מחמת מיתה, והרי דבריו ככתובים וכמסורים דמו, ומקיימים אותם אם מת. ואם ניצל ועמד -- אפילו קנו מידו במקצת -- חוזר כדין כל מצוה מחמת מיתה.

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

המפרש בים או יוצא בשיירא כו':    עיין באשר"י והטור הביאו בקצרה דכתב דאין טעם להמפרש בים ויוצא בשייר' ונותנין במקצת לומר דיהיו חשובים כמצוה מחמת מיתה לחזור במתנתן אם חזרו דדוקא לענין גט השוו אותן למסוכן ויוצא בקולר דאם אמרו כתבו גט לאשתי אע"ג דלא אמר תנו נותנין לה הגט משום דבהילי וטרידי מחמת דרכם שלפניהם ולא גמרו דבריהן אבל לענין זה למה יחשוב כותייהו הלא דעתם לחזור עכ"ל בקיצור והנ"י כ' בפ' מי שמת (דף רל"ב ע"א) בשם ר' יונה משום דהרבה בהן הולכין להשתקע שם ומ"ה יהבי דמספקי אם ישתקעו שם לפיכך כשלא נשתקעו וחזרו חוזרין במתנתן אפי' נתנו במקצת ובקנין כדין המצוה מחמת מיתה עכ"ל ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

ש"ך - שפתי כהן

(ט) המפרש בים. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קכ"ה:



באר היטב

(יז) בשיירא:    כתב הטור בשם הרא"ש דאין טעם להמפרש בים ויוצא בשיירא ונותנין מתנה במקצת לומר דיהיו חשובים כמצוה מחמת מיתה לחזור במתנתן אם חזרו דדוקא לענין גט השוו אותן למסוכן ויוצא בקולר דאם אמר כתבו גט לאשתי אע"ג דלא אמר תנו נותנין לה הגט משום דבהילי וטרידי מחמת דרכם שלפניהם ולא גמרו דבריה' אבל לענין זה למה יחשב כוותייהו הלא דעתם לחזור עכ"ל בקיצור והנ"י פ' מי שמת כתב בשם רבינו יונה משום דהרבה מהן הולכין להשתקע שם ומ"ה יהבי דמספקי אם ישתקעו שם לפיכך כשלא נשתקעו וחזרו חוזרין במתנתן אפילו נתנו במקצת ובקנין כדין המצוה מחמת מיתה ע"כ (וכ"כ בתשובת רש"ך ס"ג סי' קס"ה וז"ל דאפילו להרי"ף והרמב"ם דאמרינן בהני ארבעה דין מצוה מחמת מיתה יש להן דוקא שמתו באותו דרך דהיינו ביוצא בשיירא ומפרש בים שלא הגיעו אל מחוז חפצם כו' וגם אפילו לרבוותא הנ"ל אין להן דין מצוה מחמת מיתה אלא היכא שבאותה שעה שמפרש בים ויוצא בשיירא צוה מה שצוה דומיא דיוצא בקולר או מסוכן אבל אם מה שצוה היה קצת ימים קודם שפירש בים אין בזה דין מצוה מחמת מיתה אלא דין מתנת בריא וכל שלא קנו מידו אין בדבריו כלום עכ"ל).



קצות החושן

(ט) המפרש בים. והוא דעת הרי"ף והרמב"ם דכל אלו ארבעה ה"ל כמצוה מחמת מיתה והוי ככתובי' ומסורים ובאשר"י כ' שהר"ר יונה חולק על רב אלפס ע"ש וגם הרב המגיד כ' שהר"ר יונה והרמב"ן חולקין בזו על רי"ף ורמב"ם וע' בנימוקי יוסף פ' מי שמת שכ' על דברי הרי"ף ז"ל ומתוך דברי הרב ר' יונה למדתי דהרבה מהם הולכין להשתקע שם ומש"ה יהבי דאפשר דמספקי אם ישתקעו ולפיכך כשלא נשתקעו וחזרו חוזרין במתנתן אפי' במתנה במקצת ובקנין חוזר כדין כל המצוה מחמת מיתה עכ"ל ונראה מזה דהרב ר' יונה ס"ל כרי"ף ורמב"ם ואפשר דהר"ר יונה ס"ל דלענין חזרה הוא דהוי כמצוה מחמת מיתה דכיון דנתן ע"מ להשתקע שמה וחזר לביתו מש"ה הוי המתנה בטילה אבל לענין מתנה שיהיו דבריהם ככתובין ומסורין בלי שום קנין כדין מצוה מחמת מיתה בזה הוא דפליג על רי"ף ורמב"ם דגם בשכ"מ לא תיקנו שיהי' דבריו ככתובין ומסורין בלי שום דרכי קנין אלא כדי שלא תטרוף דעתו עליו הוא דמקנה באמירה אבל מפרש בים ויוצא בשיירא אינו קנין באמירה גריד' אלא דמלשון הנ"י שכתב על דברי הרי"ף ומתוך דברי הר"ר ר' יונה למדתי משמע דהר"ר יונה נמי ס"ל כרי"ף כבר כתבו ברא"ש ובבה"מ דהר"ר יונה חולק ובטור כתב בשם הרא"ש דאין סברא לומר במפרש בים ויוצא בשיירא ונותנין במקצת לו' דיהיו חשובים כמצוה מחמת מיתה לחזור במתנתן ע"ש ומשמע דאפילו לחזור במתנתן כשחזרו לביתם נמי לא הוי כמצוה מחמת מיתה:





▲ חזור לראש