שולחן ערוך חושן משפט רנז א
שולחן ערוך חושן משפט · רנז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהם נתונים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב:
- הגה: המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו או לאחר שלשים יום לא קדיש כלל דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן דהא קא אכיל פירות של הקדש (תשו' רשב"א סי' תקס"ג) הכותב כל נכסיו לאחד מהיום ולאחר מיתה צריך למכרן ולקנות בדמימן קרקע ולאכול מהן פירות כדין בעל בנכסי אשתו אלא א"כ התנה לעשות בנכסיו כל ימי חייו כפי מה שירצה (נ"י פרק י"ג):
מפרשים
הכותב כל נכסיו לאחד מהיום ולאחר מיתה ויש בהן מטלטלין או חובות צריך למוכרן כו': כצ"ל וכן הוא ל' נ"י שם מ"ה ראוי להגיה כאן כן בדברי מור"ם וסיים שם וכתב ז"ל ואם נפסד מהקרן נפסד. ולא נשתעבד ליה רווחא שלא אמרו כן אלא בשותפין עכ"ל פי' אם הנכסים שכתב לבנו מהיום ולאחר מיתה שכל ימי היותו הוא אוכל מהן הפירות לא אמרי' אותן הפירות והריוח שנהנה מהן האב בחייו ישתעבדו לגוף הנכסים לענין שאם יפסדו בידו בחייו ממה שהיו באותה שעה שכתב לבנו ימלא אותו הפסד מהפירות שנוטל מהן האב קמ"ל דלא. וע"ל סי' קע"ו סט"ו וי"ז שם נתבאר דין רווחא לקרנא משתעבד בשותפין:
(א) הכותב כו' ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' קנ"א ובן לב ס"ב סי' ל"ו ובמבי"ט ח"א סי' ק"ס ובמהרי"ט סי' קט"ז):
(א) נכסיו: עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קנ"א ובתשובת ן' לב ס"ב סי' ל"ו ובמבי"ט ח"א סי' ק"ס ובמהרי"ט סי' קי"ו.
(ב) מהיום ולאחר מיתה: ויש בהן מטלטלין או חובות צריך למוכרן כו' כצ"ל וכן הוא ל' נ"י וסיים שם ז"ל ואם נפסד מהקרן נפסד ולא נשתעבד ליה רווחא שלא אמרו כן אלא בשותפין עכ"ל פי' אם הנכסים שכתב לבנו מהיום ולאחר מיתה שכל ימי היותו הוא אוכל מהן הפירות לא אמרינן אותן הפירות והריוח שנהנה מהן האב בחייו ישתעבדו לגוף הנכסים לענין שאם יפסדו בידו בחייו ממה שהיו באותה שעה שכת' לבנו ימלא אותו ההפסד מהפירות שנוטל מהן האב קמ"ל דלא וע"ל סי' קע"ו סט"ו וי"ז שם נתבאר דין רווחא לקרנא משתעבד בשותפין. סמ"ע.
(א) או לאחר שלשים יום לא קדוש כלל. והוא מתשובת הרשב"א סי' תקמ"ג וז"ל אבל הקדש בדק הבית אינו כן שאני סבור שכל מקדיש שדהו לבדק הבית מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קי"ל גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה אבל לגבוה והקדש א"א לו' כן לפי שא"א שהאילן של הדיוט יונק משדה הקדש אא"כ שייר מקום היניקה והראיה מהאי דשלהי המוכר בית ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש חרוב המורכב וסדין השקמה ותני עלה מ"ט הואיל ויונקין משדה הקדש כו' אלמא כל כמה דלא שייר מקום היניקה בפי' א"א כ"ש זה שמשייר כל הפירות וא"ת ומה ראית לבטל כל ההקדש מפני שיור זה אדרבה נבטל השיור מפני ההקדש הלא היה הקרקע בחזקת בעלים וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מאריה וכדגרסי' בירושלמי גבי פלוגתא דר' ורבנן באומר זה גיטך מהיום ולאחר מיתה דרבי סבר מגורשת דתנאה הוי ורבנן סברי מגורשת ואינה מגורשת דמספקא להו אי תנאה אי חזרה וגרסי' התם בירושלמי אף בהפקר כן שדה זו מובקרת מעכשיו ולאחר שלשים על דעתי' דר' מובקרת ועל דעת' דרבנן אינה מובקרת שאי אפשר לו' שיהי' השדה מובקר לאחרים והפירות לבעלים וכיון שכן הרי ההפקר בטל לגמרי ואע"ג דגבי גט מגורשת ואינה מגורשת לא דמי דהתם כיון דמספקא לן אי תנאה אי חזרה הלכך אזלינן לחומרא וחולצת ולא מתייבמת כו' ואתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מאריה עכ"ל. והנה מזה דכת' הרמ"א דהמקדיש קרקע מהיום ולאחר שלשים לא קדיש כלל כיון דאי אפשר לו' גוף מהיום. ולפי שיש בזה מקום עיון צריך אני להאריך קצת בנדרים דף כ"ט בהא דתנן נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו אמר בר פדא פדאן חוזרות וקדישות עד שיקצצו נקצצו פודאן פעם אחת ודיו ועול' אמר כיון שנקצצו שוב אין פודאן כו' ומשום דס"ל קדושה פקעה בכדי א"ל אביי וקדושת הגוף לא פקעה בכדי והתניא שור זה עולה כל שלשים ולאחר שלשים יום שלמים כל שלשים יום עולה לאחר ל' יום שלמים אמאי קדושת הגוף נינהו ופקעה בכדי הבמ"ע דאמר לדמי אי הכי אימא סיפא לאחר שלשים עולה ומעכשיו שלמים אא"ב חדא בקדושת הגוף וחדא בקדושת דמים היינו דאיצטריך למתני תרתי וכו' לימא תיהוי תיובתי' דבר פדא דאמר קדושת דמים לא פקעה בכדי אמר רב פפא אמר לך בר פדא הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה הוי מידי דהוי אאומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים דמקודשת אע"ג שנתאכלו המעות פשיטא לא צריכא דהדר ביה הניחא למ"ד אינה חוזרת אלא למ"ד חוזרת מאי איכא למימר אפי' למ"ד חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכת' שם הר"ן ז"ל וא"ת ותיהוי נמי כמסירה אכתי אמאי לא מצי הדר ביה כיון דלא חייל הקדש עד אחר שלשים דנהי דאמרינן משוך פרה זו ולא תיקנה לך עד לאחר שלשים דעומדת בחצירו קנה היינו דוקא כי לא חזר בנתיים אבל חזר בו ודאי אפילו עומדת בחצירו מצי הדר ביה כיון דלא קנה עד לאחר שלשים ולגבוה נמי נהי דהוי כמסירה כיון דהשתא לא חייל אמאי לא מצי הדר ביה וי"ל דכי אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט בקנין ממש של הדיוט קאמר וכמאן דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום קאמר וכו'. ומיהא שמעי' דהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים דלא מצי הדר ביה דאמירה כמסירה גמורה להדיוט דמי אבל הרשב"א ז"ל כתב דאפשר דכי אמר הכי הני מילי לבד פדא דס"ל קדושת דמים לא פקעה בכדי אבל לאביי ורבא דס"ל דקדושת דמים פקעה בכדי מוקי ברייתא כפשטיה ונהי דתיקשי ליה תרוייהו בקדושת דמים למה לי אפשר דדחיק אנפשיה לו' זו ואצ"ל זו כדאשכחן בש"ס טובא הלכך לדידהו אפשר דנהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הני מילי כמסירה גרידא בלא מעכשיו אבל במסירה דמעכשיו לא דאי אפשר שיקנה יותר אמירה ממסירה הלכך לדידהו האומר הרי זו עולה לאחר שלשים יוכל לחזור בו וע"ש ומתבאר מדבריהם דהמקדיש לאחר שלשים קדוש מיהא הוי אליביה דכ"ע אלא דלדעת הרשב"א יכול לחזור בו ולדעת הר"ן אינו יכול אבל כל זמן שלא חזר בו חלה קדושה דלא גרע ממסירה בלא מעכשיו. וא"כ במקדיש מהיום ולאחר שלשים דלא שייך ביה גופא מהיום ופירי לאחר שלשים לא גרע ממקדש את האשה מהיום ולאחר שלשים דפסק הרשב"א בתשו' סי' תש"ז כרב דהוי ספיקא אי תנאה אי חזרה ע"ש וא"כ ה"נ גבי מקדיש מהיום ולאחר ל' דה"ל ספיקא אי תנאה אי חזרה ממה שאמר מהיום ורוצה להקדיש לאחר ל' א"כ לאחר שלשים מיהא קדוש אם לא חזר. וא"כ הרשב"א בתשו' סי' תתקס"ג מיירי שחוזר בו קודם שלשים אבל הרמ"א שכת' לא קדוש כלל ומשמע דלא חלה הקדושה כלל ואמאי לא ליהוי בספיקא דתנאה או חזרה וכן במפקיר נמי מיירי ע"כ כשחזר תוך שלשים ואם לא חזר אינו יוצא מידי ספיקא דתנאה או חזרה והוי הפקר ואם כן ה"ל לרמ"א לו' אם חוזר בו אינו קדוש ועמ"ש בסי' רנ"ח סק"א:
ועוד נראה לענ"ד ברור דע"כ לא קאמר הרשב"א דלא שייך גופא מהיום אלא בהקדש בדק הבית דא"א שאילן של הדיוט יונק משדה הקדש וכמ"ש הרשב"א מהאי דשלהי המוכר הבית אבל הקדשות שלנו דאינו אלא דין הדיוט ולעניים הוא וכמ"ש הטור וש"ע סי' נ"ה ע"ש א"כ שפיר מהני ביה גופא מהיום ופירי לאחר שלשים יום וכיון דהשתא ליכא דין הקדש בדק הבית לא היה לרמ"א להביא דין זה. שוב מצאתי להדיא כדברינו אלה ברי"ו נתיב י"ט ח"א דף קפ"ז וז"ל המקדיש שדה ושייר פירות לעצמו לא אמר כלום דגוף להקדש ופירות להדיוט לא אפשר כן דיקדק הרשב"א פרק המוכר הבית מהאי דהקדיש שדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב כו' ונ"ל דבהקדש עניים דבריו קיימים עכ"ל ואם כן השתא דלית לן הקדש בדק הבית ליתיה להאי דינא דרשב"א וז"ב: