סמ"ע על חושן משפט רנז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
הכותב כל נכסיו לאחד מהיום ולאחר מיתה ויש בהן מטלטלין או חובות צריך למוכרן כו': כצ"ל וכן הוא ל' נ"י שם מ"ה ראוי להגיה כאן כן בדברי מור"ם וסיים שם וכתב ז"ל ואם נפסד מהקרן נפסד. ולא נשתעבד ליה רווחא שלא אמרו כן אלא בשותפין עכ"ל פי' אם הנכסים שכתב לבנו מהיום ולאחר מיתה שכל ימי היותו הוא אוכל מהן הפירות לא אמרי' אותן הפירות והריוח שנהנה מהן האב בחייו ישתעבדו לגוף הנכסים לענין שאם יפסדו בידו בחייו ממה שהיו באותה שעה שכתב לבנו ימלא אותו הפסד מהפירות שנוטל מהן האב קמ"ל דלא. וע"ל סי' קע"ו סט"ו וי"ז שם נתבאר דין רווחא לקרנא משתעבד בשותפין:
סעיף ב[עריכה]
או שהגיע זמנם ליבצר כו': עמ"ש בפרישה בסימן צ"ה ובסי' קצ"ג ובסי' רט"ו ס"ה מ"ש שם פלוגתת הרמב"ם והטור:
אין להמקבל אפי' בפירות כו': כיון דנתגדל ברשות הנותן ודוקא כשבנו מקבלו בעצמו אמרינן דדעתו דהאב היה להקנות לבנו בעין יפה ולא כשימכור כחו לאחר וכ"ש כשהמקבל הוא איש אחר משעה ראשונה:
ונותנין לזה דמים: כן צריך להיות פי' המקבל נותן להיורשים דמים כפי שומא שהיו שוים הפירות שנתגדלו קודם שמת הנותן וכ"כ בטור:
ומ"ש או מניח הפירות: פי' ואז אחר שיגמרו יטלום היורשים לנפשם וא"צ ליתן להמקבל כלום בעד מה שנגמרו לאחר שבא הקרקע לידו ועפ"ר:
אבל אם כתב לבן בנו הוה כאלו כתבו לבנו: פי' כי אף שאמרו שבן בנו אינו בכלל בניו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' רמ"ז מ"מ אם כ' בהדיא מתנה לבן בנו אמרי' מסתמא בעין יפה נתן לו אותו מתנה כמו שאמרינן כאן בכתבו לבנו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ובעין יפה נתנה לו וכ"כ בת"ה בסי' ש"ן אבת בנו וה"ה או כ"ש לבן בנו:
סעיף ג[עריכה]
ה"ג מכורים הפירות עד שימות כו'::
ואפילו חזר ולקחם האב: פי' חזר ולקח מהבן גוף הקרקע מה שנתן לו ומ"ש לא היה במכירתו כלום היינו אחר מות האב אבל בחייו אוכל הלוקח הפירות וקמ"ל דלא אמרינן דהרי הוא כאלו לא נתנו לבנו מעולם ותשאר הקרקע ביד הלוקח מהאב אלא כיון דמתחלה בשעה שמכר לזה לא היה כח ביד האב למכור כ"א הפירות כל ימי חייו תו לא אמרי' דיהי' מכירתו למפרע מכירה גמורה אחר שקנאו מבנו וכ' שם דה"ה אם מת הבן בחיי האב וירשה האב ממנו ג"כ יצא השדה מיד הלוקח כשימות האב מה"ט דכתיבנא:
שמין אותו ללוקח כו': כן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש שיטת' בדרישה בפי' הגמרא דס"ל דדוקא אב שנתן לבנו אמרי' דעתו קרובה אצל בנו המקבל ונתן לו ג"כ כל הפירות שעל הקרקע שלא הגיע זמן ליתלש וא"צ ליתן ליורשי הנותן כלום אבל לאו כל כמיניה דאב זה (הנותן) לגרוע כח של הלוקח וליפות כח של בנו המקבל אלא אמרינן כל מה שנתגדל ברשותו שמין אותו וצריך בנו המקבל ליתן אותן דמים להלוקח והי"א שמביאו מור"ם ע"ז ס"ל דלא מכר האב ללוקח אלא זכותו מה שהי' לו בו ומ"ה אין צריך ליתן הבן כלום ללוקח בעד הפירות שגדלו ברשותו כמו שלא היה נותן כלום ליורשי האב אם נשאר השדה ביד האב עד יום מותו:
סעיף ה[עריכה]
וקנין הפירות אינו כקנין הגוף: פירוש שנאמר שלא תהיה בקנין של הלוקח כלום דהרי הקנה לו הבן דבר שלא היה בא לעולם קא משמע לן דז"א דהרי גוף השדה היה של הבן מיד בשעת נתינה אף שנשארו הפירות להנותן אות' קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ועיין פרישה כאן ובטור לעיל סי' רי"א:
סעיף ו[עריכה]
מתנות בריא שכ' כו': פירוש כשעשה ק"ס על מתנתו כדין מתנת בריא וקמ"ל דמהני אמירת מהיום דאינו יכול לחזור בו ואמירתו לאחר מיתה דאינו אוכל המקבל פירות עד לאחר מיתה:
יכול לדור בהן עם אשתו: שם בתשובה דאפילו לא היה לו אשה בשעה שהתנה כן (ואפשר שמור"ם השמיט כאן הא דנשא אשה אח"כ משום דהסברא היא ג"כ לומר דמיעט אשתו טפי כשהיה לו אשה ולא זכרה בשעת המתנה ממי שאין לו אשה בשעת המתנה מ"ה סתם ללמדינו דבתרווייהו איירי ועיין בתשובתי מ"ש עוד מזה) דלא עלה על דעתו להיות בלא אשה ובלא שמש והוא יעשה כל מלאכתו בעצמו ואף ע"פ שאמר שמשייר לעצמו לא בא בל' זה אלא למעט אפילו לבניו הקטנים ושאר הנטפלים לו ע"ש:
א"צ לשלם מה שלקח: דומה לזה כתב הטור בי"ד סי' רנ"ג ז"ל בעל הבית ההולך ממקום למקום ונתנו לו מעות בדרך ואין לו מה יאכל מותר לו ליקח מהצדקה ולכשיגיע לביתו א"צ לשלם דבשעה שלקח היה עני וה"ל כעני שהעשיר שא"צ לשלם מה שלקח עכ"ל: