שולחן ערוך חושן משפט רמ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · רמ · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד ואין זמנם שוה אם היה הראשון מתנה והשני מכר לא ביטל האחרון את הראשון שי"ל שלהוסיף לו אחריות חזר וכתב בשם מכר אע"פ שלא היה כתוב שם אחריות שאחריות טעות סופר הוא וכן אם הראשון מכר והשני מתנה קנה השדה מזמן הראשון שלא כתב לו שטר מתנה אלא ליפות כחו משום דין בן המצר:

הגה: או לשאר דברים שמתנה עדיפא ממכר וצריך שלא יראה בבית דין רק האחרון דאם מראה שניהן הראשון עיקר (טור) וי"א דאם האחרון במכר אע"פ שמראה שניהם בב"ד שניהן קיימין (טור שם בשם הרמ"ה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שני שטרות היוצאים על שדה אחת:    פי' שיוצאין שניהן מיד א' ונכתבים על שמו בשניהן שוה ראובן מכר או נתן שדה פלוני לשמעון ויוצאין שניהן מיד שמעון וכ"כ בטור ע"ש ואם אין לנו לומר שום טעם למה חזר וכ' לו השני מזמן השני ע"כ צריכין לומר דבא לבטל זמן הראשון להיות המכירה או הנתינה מהיום או שבזיוף נכתב הראשון וכל הפירות שאכל הלוקח או המקבל משדה זו עד זמן השני צריך לשלם להמוכר או להנותן וממילא להיפך נמי מה שנתן הלוקח או המקבל מס למלך משדה זו מזמן ראשון עד זמן שני צריך המוכר או הנותן להחזיר לו ואם היה ב"ח שהלוה למוכר אחר זמן של שטר הראשון וקודם זמן השני יכול לטרוף מלוקח או מהמקבל זה אבל אם נוכל לומר שליפות כח הלוקח או המקבל בשום דבר כתב שטר השני שניהן קיימין וכמו שנתבאר:

אם הי' ראשון מתנה כו':    פי' וסתם מתנה אינה באחריות אם לא שכתב בשטר המתנה בפירוש שקיבל עלי' אחריות משא"כ בשטר מכר דאמרי' ביה אחריות ט"ס הוא וכדמסיק:

משום דין בן המצר:    בסי' קפ"ה נתבאר בטור ובדברי המחבר דבמתנה לא שייך לו' להמקבל ועשית הטוב והישר והשתדל לך שדה במקום אחר דאחר לא יתננה לו במתנה ע"ש:

או לשאר דברים כו':    ז"ל הטור ואפילו לא שייך ביה יפוי כח דדינא דב"מ כגון שהלוקח עצמו או המוכר מצרני' נינהו רואים דאם יש בו שום יפוי כח אחר דשייך במתנה ולא במכר כגון לענין דרך דקי"ל מוכר בעין רעה מוכר ונותן בעין יפה נותן לא ביטל השני את הראשון עכ"ל ועפ"ר שם כתבתי דהטור ל' התוס' נקט והתוס' כ"כ למ"ד דס"ל מוכר בעין רעה מוכר דאליביה יש נ"מ בדרך וכמבוא' שם בתוספות בהדיא אבל לדידן דקי"ל כר"ע גם בהמוכר יש להלוקח דרך וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' רי"ד סס"ב שהמוכר בור ודות לחבירו העומדים בתוך ביתו התם א"צ לקנות לו דרך מהמוכר לילך לבור ודות שקנה ממנו אלא מסתמא בכלל מכירה הן שהמוכר בעין יפה הוא מוכר א"כ לא שייך האי נ"מ אליביה ומ"מ יש שאר דברים שאמרינן בהם הנותן בעין יפה נותן טפי מהמוכר והן המה שכתבן הטור ס"ס רט"ו והמחבר כתבם שם ס"ז וכמ"ש שם מילתא בטעמא וזה היה לדעתי דעת מור"ם ז"ל שסתם דבריו וכתב ז"ל או לשאר דברים שהמתנה עדיפא ממכר עכ"ל ולא כתב בביאור הנ"מ בדרך כמ"ש הטור משום דלא קי"ל כמ"ד דסבר הכי וגם הטור נשמר מזה וכתב כגון לענין דרך כו' דלשון כגון משמע כאלו אמר כגון לענין דרך דכתבו התוס' למ"ד דס"ל הכי כן אבל אנן דלא קי"ל כותיה נאמר נ"מ כהאי גוונא בענינים אחרים ולא כע"ש דכתב הנ"מ לענין דרך וכ' דקי"ל דמוכר בעין רעה מוכר ואין להלוקח ממנו דרך ושינה ושילש הנ"מ זו דדרך בלשונו ולא דק וק"ל:

וצריך שלא ירא' כו' וי"א כו':    ז"ל הטור והרמ"ה כ' ודאי כשהראשון של מכר והשני של מתנה ואתחזקו תרוייהו בבי דינא בהא אמרינן כיון דאחרון של מתנה לא שייכ' במה שמכר כבר וניכר שלא נעש' אלא ליפוי כח ולא יהיה באחרון כלום אבל כשהראשון של מתנה וכותב אחריו זה של מכר אין בו נ"מ לזה הקרקע אלא שכתב לו אחריות על שאר נכסיו והוה כתוספות דקל עכ"ל הרמ"ה והטור שהסכים עמו וע"ש וק"ל:

דאם מראה שניהן בב"ד הראשון עיקר:    עפ"ר שם כתבנו דנ"ל דהיינו לענין פסידא דבעל מצרן כשהשטר מתנה אחרון או לענין פסידא דלקוחו' כשהשטר מכר אחרון אבל כשיכול לחזור על המוכר לגבות ממנו אחריו' דשדה זו כשהשטר מכר אחרון וטרף מידו ב"ח דמוכר שהלוה לו ביני ביני בזה אף אם הראה שניהם בב"ד יכול לחזור דהא הוא סבור וקיבל עליה האחריות כן נ"ל פשוט אבל הע"ש כתב שאפי' כשחוזר על הנותן לא יראה ב' השטרות בב"ד ועפ"ר שם כתבתי טעם למה נתנו חז"ל עצה כזה להלוקח שלא יראה שניהן בב"ד וע"י זה יופסד המצרן או לקוחות:

ש"ך - שפתי כהן

(א) שני שטרות כו'. עיין בבעל העיטור דף ך' ע"ב וג' ובתשובת רא"ן ששון סי' ק"ה בדין זה ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' קי"א:



באר היטב

(א) היוצאים:    עיין בבעל העיטור דף כ' ע"ב וע"ג ובתשובת מהר"א ששון סי' ק"ה בדין זה ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' קי"א (וע"ש עוד סי' צ"ה וסי' ק"ו ובמהרי"ט צהלון סי' ק"ג ופני משה סי' ס"ד ובמהרי"ט ח"ג סי' ס"ה ועיין בהרמ"ע מפאנו סי' קכ"ט באור הסוגיא בשם הרמב"ם ונ"מ לענין דינא. בני חייא).


(ב) שוה:    דאם אין לנו לו' שום טעם למה חזר וכתב לו השני מזמן השני ע"כ צ"ל דבא לבטל זמן הראשון להיות המכירה או הנתינה מהיום או שבזיוף נכתב הראשון וכל הפירות שאכל הלוקח או המקבל משדה זו עד זמן השני צריך לשלם להמוכר או להנותן וממילא להיפך נמי מה שנתן הלוקח או המקבל מס למלך משדה זו מזמן ראשון עד זמן שני צריך המוכר או הנותן להחזיר לו ואם היה בע"ח שהלוה למוכר אחר זמן שטר הראשון וקודם זמן שני יכול לטרוף מלוקח או ממקבל זה אבל אם נוכל לו' שליפות כח הלוקח או המקבל בשום דבר כתב שטר השני שניהן קיימין וכמו שיתבאר. סמ"ע.


(ג) אחריות:    פירוש דסתם מתנה אינה באחריות אם לא שכתוב בפירוש בהשטר. שם.


(ד) עיקר:    נ"ל דהיינו דוקא לענין פסידא דבעל מצרן כשהשטר מתנה אחרון או לענין פסידא דלקוחות כשהשטר מכר אחרון אבל כשיכול לחזור על המוכר לגבות ממנו אחריות דשדה זו כשהשטר מכר אחרון וטרף מידו בע"ח דמוכר שהלוה לו ביני ביני בזה אם הראה שניהן בב"ד יכול לחזור עליו דהא הוא סביר וקיבל עליה האחריות כן נ"ל פשוט. שם.







▲ חזור לראש