שולחן ערוך חושן משפט רלו ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רלו · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בא עכו"ם בעקיפין על ישראל ולקח שדהו ולא היה מסור בידו להרגו ומכרו לישראל או נתנו צריך להחזירו לבעלים אפי' שהתה בידו כמה שנים וא"צ להחזירו בחנם אלא שמין כמה היה רוצה ליתן לעכו"ם כדי שיחזירנו לו וכך יתן לישראל ואם הוציא עליו הלוקח כדי להוציאה מיד העכו"ם עד כדי דמי הבית צריכים הבעלים ליתן לו אם רוצים ליטלו מידו (וגם) ואין צריכין ליתן לו יותר ממה שהוציא עליו כגון שאם היה העכו"ם אוהבו ונתנו לו בזול אין הבעלים צריכים ליתן לו אלא כמו שנתן לעכו"ם אע"פ שהוא לא היה יכול להוציא בכך מיד העכו"ם ואפי' שהעכו"ם נתנו לו בחנם צריך להחזיר לבעלים ג"כ בחנם ואם בעודו בידו בנה אותו הוי כיורד לתוך של חבירו שלא ברשות ובנאו שיכול לומר לו טול עציך ואבניך:
- הגה: ודוקא בקרקע דלא מייאשי מיניה אבל מטלטלי דמייאשי מיניה א"צ להחזיר לבעלים מלבד ספרים דאין מייאש מינייהו דידעינן דאין מוכרין רק לישראל (מרדכי פ' הכונס והגהות מרדכי דב"מ):
מפרשים
ולא היה מסור בידו להרגו: כבר נתבאר דינו בס"א וגם אין לו עליו טענת ממון הנזכרים בס"ז מ"ה צריך להחזירו:
וא"צ להחזירו בחנם: פירוש לאפוקי מדעת רש"י דפסק להחזיר' לו בחנם משום דהוה הלוקח כמבריח ארי מנכסי חבירו ועד"ר:
אלא שמין כו': בפריש' כתבתי והוכחתי דר"ל דא"צ להחזיר להלוקח כל הדמים שנתן להעכו"ם עבורו אלא מה שהי' צריך הבעל ליתן להעכו"ם אם הי' יכול להשתדל בזול ממנו ולא יותר. ומ"ש דצריך ליתן לו עד כדי דמי הבית היינו אם אין הבעלים יכולים להשתדל בזול יותר ואם נתן הלוקח בעדו יותר מדמי הבית מזה לא איירי כאן דאטו בשופטני עסקינן גם כבר נתבאר בס"א דכל אנס דרכו להזיל במכירתו כ"ש שאינו מבקש עבורו יותר מדמי שוויה:
ומ"ש וגם א"צ כו': לשון גם צ"ל דה"פ כמו שיד הבעלים על העליונה דאם היה הבעל יכול להשתדל בזול יותר דא"צ ליתן להלוקח אלא כפי אותו סך כמו שנתבאר כן נמי ידו על העליונה אם הוא איפכא דהבעל הי' צריך ליתן עבורו יותר דא"צ ליתן להלוקח אלא כפי מה שנתן הוא בעדו ובפרישה פירשתי לשון וגם דכתב הטור קצת בע"א ע"ש:
אין הבעלים: ל' הרא"ש דאיך יעשה הלה סחורה בביתו או שדה של זה:
שיכול לומר טול עציך ואבניך: ע"ל סימן שע"ה בם יתבאר בדברי הטור והמחבר:
(ד) אלא שמין כו' בסמ"ע ס"ק י"ט כ' שהוכיח בפרישה שא"צ ליתן להלוקח כל הדמים שנתן לעכו"ם אלא מה שהיה צריך הבעל ליתן לעכו"ם והוא פשוט בל' הרא"ש אמנם אם כונת הלוקח היה להציל מיד העכו"ם ולהחזיר לנגזל צריך ליתן לו כל מה שהוציא עד כדי דמיו מהרש"ל ביש"ש פ"ו מב"ק סי' י"ד ע"ש:
(ה) אבל במטלטלי כו' ע"ל סי' שנ"ו ושס"ח:
(ו) א"צ להחזיר לבעלים כו' אם קנאם וה"ה אם גזלם ממנו כ"כ בספר בא"ש דף ע' ע"א ע' בתשובת רמ"א סי' קי"ג:
(יב) שמין: ר"ל דאין צריך להחזיר ללוקח כל הדמים שנתן להעובד כוכבים עבורו אלא מה שהיה צריך הבעל ליתן להעובד כוכבים אם היה יכול להשתדל בזול ממנו ולא יותר ומ"ש דצריך ליתן לו עד כדי דמי הבית היינו אם אין הבעלים יכולין להשתדל בזול יותר עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דזה פשוט בל' הרא"ש אמנם אם כוונת הלוקח היה להציל מיד העובד כוכבים ולהחזיר לנגזל צריך ליתן לו כל מה שהוציא עד כדי דמיו מהרש"ל פ"ו דב"ק סי' י"ד ע"ש עכ"ל.
(יג) לבעלים: אם קנאם וה"ה אם גזלם ממנו כ"כ בס' באר שבע דף ע' ע"א ועיין בתשו' רמ"א סי' קי"ג וע"ל סי' שנ"ו ושס"ח. ש"ך.
(א) שמין כמה הי' רוצה ליתן. כת' הרא"ש פ' הכונס בפסק דרבינו גרשום ז"ל דלא דמי כלל למבריח ארי מנכסי חבירו אע"ג דמדעתי' עביד כיון שיצא הבית מחזקת ישראל ואינו מצוי שיחזיר ליד ישראל בלא דמים וזה הוציא והחזירו ליד ישראל הוי כמציל מפי הארי ונוטל מה שההנהו ואינו נותן כל מה שהוציא כמו רוע' שקדם במקלות דהתם כוון לטובת בעל הצאן אבל הכא לצורך עצמו קנאו הלכך אין לו אלא מה שההנהו עכ"ל ובתשובת הרא"ש כלל צ"ה ז"ל עוד ילמדינו רבינו במה שפסק ר"ג על אנס שאנס ביתו של ישראל ולקחו ישראל ממנו שבעה"ב יתן ללוקח מה שההנהו פרוש לי מה רוצה לו' מה שההנהו אם ר"ל כפי הוצאתו להוציאו מידו ואם הוצאה יתיר' על המקח כגון שהיה אוהבו דמוזיל גבי' כו' תשובה דע כי מה שההנהו הוא עד כדי דמיו אם הוציא בו כל כך כדאמרינן גבי רועה שה' לו לקדם ברועים ומקלות עד כדי דמים משום כשרא דחיותא ע"ש ומשמע דס"ל דצריך ליתן כל מה שהוציא וכדין רועה ולא סגי במה שההנהו וצ"ע ולדינא אזלינן בתר פסקיו דאין בזה דין רוע' ועמ"ש בסי' שנ"ו סק"ד. ואם הלוקח נתכוין בתחל' לטובת בעה"ב ולא קנאו לצורך עצמו אית לי' דין רוע' אפי' לפי דעת הרא"ש בפסקיו ודו"ק: