שולחן ערוך חושן משפט רלו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רלו · ז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

עכו"ם בעל זדוע שאנס נכסי ישדאל וירד לתוך שדה מחמת שהיה לו חוב על בעל השדה או מחמת שיש לו נזק ביד זה הישראל או מחמת שהפסיד ממונו ואחר שתקף לו את השדה מכדה לישראל אחר אין הבעלים יכולים להוציאה מיד הלוקח במה דברים אמורים כשהודו הבעלים שאמת טען העכו"ם וכן אם היה שם מלך או שר באותו מקום שיכול לכוף את העכו"ם שמכר לדין ולא תבעו הבעלים את העכו"ם אינם יכולים להוציא מיד הלוקח מן העכו"ם אע"פ שאינם מודים לעכו"ם ואע"פ שאין שם עדים שאמת טוען העכו"ם שהרי אומר הלוקח לבעלים אם גזלן הוא העכו"ם למה לא תבעתה אותו בדיניה':

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שיש לו נזק כו':    כן פי' הרמב"ן ל' אנפרות הנזכר בגמ' ובברייתא:

אין הבעלים יכולים להוציא:    כן הוא דעת הרמב"ם אבל הרא"ש בשם ר"ג והטור כתבו דיכול להוציא מיד הלוקח אפי' שהתה בידו דהעכו"ם יותר מי"ב חדש ונותן להלוקח מה שפרע בשבילו דדוקא בסקריקון ומציקין הנ"ל דהישראל מסור בידו להרגו ופדה הישראל נפשו ונתן לו מעצמו השדה להניחו בהא הוא דאמרו דלאחר י"ב חדש זכה בו הלוקח משא"כ בזה ואף על פי שאמת הוא שחייב לו מ"מ אין לו עליו אלא דמי חיובו והרי זה בא לתנם להלוקח ודברי טעם הן ובתראי נינהו ולא ידעתי למה לא הביאן מור"ם ז"ל:

כשהודו הבעלים בזה:    דאין כאן יראת מציק להרגו א"ש נוסחא כשהודו וא"צ להגיה כשמוד' כמ"ש לעיל ס"ד:

ש"ך - שפתי כהן

(ב) עכו"ם בעל זרוע כו' עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' כ' ובתשובת רשד"ם סי' שמ"א:


(ג) אינם יכולין להוציא. כן הוא דעת הרמב"ם אבל הרא"ש בשם ר"ג והטור כתבו דיכול להוציא מיד הלוקח אפי' שהתה בידו יותר מיב"ח ועיין עוד בסמ"ע ס"ק ט"ו וכ"פ מהרש"ל פ"ו סי"ד ע' בתשובת מבי"ט ח"א סי' מ"ד ובשאלות השניות סי' קכ"ח דף קנ"ח:



באר היטב

(י) זרוע:    עיין בתשו' רש"ך ס"ז סי' כ' ובתשובת רשד"ם סי' שמ"א.


(יא) להוציאה:    כן הוא דעת הרמב"ם אבל הרא"ש בשם ר"ג והטור כת' דיכול להוציאה מיד הלוקח אפי' שהתה ביד העובד כוכבים יותר מיב"ח ונותן להלוקח מה שפרע בשבילו דדוקא בסקריקון ומציקין דהישראל מסור בידן להרגו ופדה הישראל נפשו ונתן לו מעצמו השדה להניחו בזה הוא דאמרו דלאחר יב"ח זכה בו הלוקח משא"כ בזה דאעפ"י שאמת היא שחייב לו מ"מ אין לו עליו אלא דמי חיובו והרי זה בא ליתנם ללוקח ודברי טעם הן ובתראי נינהו ולא ידעתי למה לא הביאן הרמ"א ז"ל עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דכ"פ מהרש"ל פ"ו סי' י"ד עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ד ובהלכות השניות סי' קכ"ח דף קנ"ח וע' בתשו' שב יעקב חח"מ סי' ט"ז ע"ש.



קצות החושן

▲ חזור לראש