שולחן ערוך חושן משפט רכו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רכו · ה · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המוכר קרקע לחבירו ואחר שקנה הלוקח באחד מהדרכים שקונים בהם קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערין ה"ז יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעים לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא ואפילו דש אמצר שלה ועירבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערער ואם הוציאה מידו בדין יחזור על המוכר כדין כל הנטרפין:

הגה: כל זה מיירי בערעור שלא נתברר עדיין לגמרי אבל ב"ד רואין שיש אמתלא בדברי המערער אבל אם לא יצא רק קול בעלמא אפילו לא נתקיים המקח לגמרי לא יכול לבטל המקח בשביל דברים בעלמא (טור) ואם חזר הלוקח מחמת ערעור אע"פ שנתבטל הערעור אח"כ נתבטל המקח ושניהן יכולין לחזור בו אם בא ערעור על השדה מחמת שהמוכר היה חייב לאחרים והמוכר אומר שיש לו שוברים על החובות מקרי ערעור ויכול הלוקח לחזור בו וא"צ לקנות דבר ולשמור שוברו לעולם (שם בשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

קודם שישתמש כו' עד ויחזיר המוכר את הדמים כו':    כן הוא ל' הרמב"ם פי"ט דמכירה אבל הרא"ש והטור לא ס"ל הכי אלא פירשו לדין זה האמור בגמ' דאיירי דעדיין לא נתן להמוכר דמי השדה אלא שקנאה בא' מדרכי הקנאה גם מה שתלה הרמב"ם והמחבר שלא יחזיר במה ששימש אפי' כל שהוא שדש אמיצר כו' וס"ל דהאי דישה במיצר הנזכר בגמ' ר"ל שדש קרקעות המצר מגבהותו ומשווהו לשאר השדה ושזהו תיקון השדה ובמעשה תלוי עיקר הקנין וכמ"ש הרמב"ם בהדיא בפ"א דמכיר' והטור כ"כ בשמו בסי' קצ"ב אבל הרא"ש והטור לא פירשו הכי אלא פירשו דש אמיצר הנאמר בגמ' כעין זה שהולך אמצר השדה לראות אם היא כאשר א"ל המוכר וגם לראות מה היא צריכ' וכמ"ש כל זה בפריש' מילתא בטעמ' למה תלו החזרה בזה ואליבייהו אם כבר נתן המעות אין הלוקח יכול להחזיר ולהוצי' המעות מתחת ידו אפילו רואים הבית דין אתמלא גמורה בערעור שיוצא על השדה משום דהמוכר מצי למימר לו אחוי טרפך ואשלם לך וכמ"ש הרא"ש בתשוב' שהביא הטור ומהתימ' שלא הזכיר מור"ם מכל זה כאן דבר:

בערעור שלא נתברר עדיין כו':    הרא"ש והטור כ"כ אכשעדיין לא נתן המעות וכתבו דמיירי דעדיין לא נתברר הערעור אלא שבא א' ואמר יש לי עדים ושטר ששדה שלי הוא. וכתב עוד דאם כבר נתברר הערעור והראה השטר לפנינו אע"פ שאינו מקוים עדיין דאפי' כבר דייש אמיצר אין מוציאין המעות מיד הלוקח אבל מור"ם שכתב דבריו אדברי המחבר הנ"ל והוא איירי כשכבר נתן המעות אלא שעדיין לא נשתמש בה כלל נלע"ד דבכה"ג ס"ל דאפי' נתברר הערעור דהיינו שהראו שטרות ואינן מקויימין אין הלוקח יכול לחזור ולהוציא המעות מיד המוכר עד שיהי' שטרות מקויימים לגמרי דבזה אפשר דהרמב"ם ס"ל דיכול לחזור ולהוציא המעות מידו כיון דלא נשתמש בו עדיין אפי' לא הוציא עדיין בדין מידו:

ואם חזר הלוקח מחמת הערעור כו':    זהו מתשובת הרא"ש שכתבה הטור אלא נראה דלא בחזרתו דלוקח מעצמו תלוי הדבר כ"א בחזרתו בהורמנא דב"ד ואם נתבטל הערעור קודם שנתנו הב"ד רשות לחזור בו ל"מ הלוקח לחזור בו אם לא שהערעור היה מחמת שיצא ש"ח על המוכר והשט"ח אינו לפנינו (לקוראו) לקורעו דבזה כתב דלא מהני כתיבת שובר וכמ"ש גם הרמב"ם ז"ל אחר זה ע"ש:

ויכול הלוקח לחזור בו כו':    עדיפא ה"ל לכתוב דאפי' המקצת מעות שכבר נתן להמוכר על המקח צריך להחזירם לו בעינם ולא אמרינן בו ידו על התחתונה ליתן לו קרקע כשיעור המעות שנתן וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ץ דשאני הכא דאנן סהדי דלא הקדים זה קצת מעות כדי לקיים מקצת המקח וכמו שהאריך בזה הטור בשם הרא"ש בתשובה זו שכ' מור"ם בדין זה:

ש"ך - שפתי כהן

(ד) המוכר קרקע לחבירו כו' עיין ביש"ש סי' הנ"ל:



באר היטב

(ה) הדמים:    כן הוא ל' הרמב"ם אבל הרא"ש והטור לא ס"ל הכי אלא פירשו לדין זה האמור בש"ס דאיירי דעדיין לא נתן להמוכר דמי השדה אלא שקנאו באחד מדרכי הקנאה גם מה דס"ל להרמב"ם והמחבר דהאי דש אמצרי דאמרו בש"ס ר"ל שדש קרקעות המצר מגבהותו והשוהו לשאר השדה ושזהו תקון השדה ובמעשה תלוי עיקר הקנין. הרא"ש והטור לא פירשו הכי אלא דר"ל כעין זה שהולך אמצר השדה לראות אם היא כאשר א"ל המוכר וגם לראות מה היא צריכה ואליבייהו אם כבר נתן המעות אין הלוקח יכול להחזיר להוציא המעות מתחת ידו אפילו רואין הב"ד אמתלא גמורה בערעור שיוצא על השדה משום דהמוכר מצי למימר ליה אחוי טרפך ואשלם לך וכמ"ש הרא"ש בתשובה שהביא הטור ומהתימא שלא הזכיר הרמ"א כאן מכל זה דבר עד כאן לשון הסמ"ע וכתב הש"ך דכ"פ מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"ט והוכיח כן מהש"ס ע"ש ועיין בט"ז מ"ש בביאור דברי הרמב"ם בזה.


(ו) לגמרי:    הרא"ש והטור כ"כ על אם לא נתן המעות עדיין וכתבו דמיירי דלא נתברר עוד הערעור אלא שבא א' ואמר יש לי עדים ושטר שהשדה שלי הוא וכתבו עוד דאם נתברר הערעור דהראה השטר לפנינו אע"פ שאינו מקוים עדיין אפי' כבר דייש אמצרי אין מוציאין המעות מיד הלוקח אבל הרמ"א שכתב דבריו אדברי המחבר דאיירי שכבר נתן המעות אלא שעדיין לא נשתמש בו כלל נ"ל דבכה"ג ס"ל דאפי' נתברר הערעור כנ"ל דאין הלוקח יכול לחזור ולהוציא מיד המוכר המעות עד שיהיו השטרות מקויימים לגמרי דאז אפשר דגם הרמב"ם ס"ל דיכול לחזור ולהוציא המעות מידו כיון דלא נשתמש בו עדיין אפי' לא הוציא בדין מידו עדיין כ"כ הסמ"ע. (ועמ"ש הט"ז לבאר דברי הרמ"א בזה ע"ש).


(ז) חזר:    נראה דלאו בחזרת הלוקח מעצמו תלוי הדבר כי אם בהורמנא דב"ד ואם נתבטל הערעור קודם שנתנו הב"ד רשות לחזור בו א"י הלוקח לחזור אם לא שהערעור היה מחמת שיצא שט"ח על המוכר ואינו לפנינו לקורעו בזה כתב דלא מהני כתיבת שובר. סמ"ע.



קצות החושן

▲ חזור לראש