שולחן ערוך חושן משפט רכא א
שולחן ערוך חושן משפט · רכא · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המבקש לקנות מחבירו מקח מוכר אומר במאתים אני מוכר לך והלוקח אומר איני לוקח אלא במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן אלא מנה ואם הלוקח הוא שבא ומשך החפץ סתם חייב ליתן ק"ק:
- הגה: היה בתחילה קציצה ביניהן וחזר אחד וחזרו ומשכו סתם אמרינן ודאי על קציצה הראשונה קנו (נ"י פרק האומנין):
מפרשים
המבקש לקנות מחבירו כו': אם המוכר הוא שתבע כו' כעין ד"ז כ' הטור והמחבר בטור א"ע ס"ס כ"ט לענין קדושין ע"ש:
וחז' א' וחזרו ומשכו סתם אמרינן כו': נרא' דקמ"ל בזה דאע"ג דחזר המוכר מחמת שמכר' לדעתו בזול ואומר איני רוצה ליתן לך המקח אא"כ תוסיף על קציצ' ראשונה וחזר עליו הלוקח עד שנתן לו הסחורה סתם דהל"ל כשחזר עליו הלוקח ולקחו ממנו דעת הלוקח היה למלאות רצון המוכר וכמ"ש בדין הנ"ל בזה אומר במנה וזה אומר במאתים קמ"ל דלא ואכזה כתב הנ"י שם בפ' האומנים דאמרי' שם בגמרא השוכר את הפועל ליתן לו ד' וזל המלאכה וחזר בו הבע"ה ואזל פועל ופייסו לבע"ה ל"מ בע"ה למימר הא דנתפייסתי אדעתא דבצרית לי מהשכירות אלא מצי הפועל למימר פייסתיך אדעתא לעשות לך מלאכה טובה וע"ז כתב שם הנ"י בשם הרמב"ן דאע"ג דאמר הבע"ה בהדיא איני רוצה שתעשה עבודתי אלא בסלע פחות מהקציצה ושלא דמי לדהא דתניא בתוספתא המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתי' כו' (וכמ"ש הטור והמחבר כאן) עד דהתם שאני דלא הית' קציצ' ביניהן עכ"ל פי' התם דליכא קציצה ליכא תרעומות "על החוזר מ"ה אמרי' דהחוזר ולוקחו סתמא מסתמא נתרצה למלאות רצונו דהאידך משא"כ בפועלים דהית' ביניהן קציצה ויש על החוזר בו תרעומות מ"ה אמרינן כשנתפייס סתמו אדעתא דקציצ' ראשונה נתפייס בה כדי לסלק מעליו התרעומות ועד"ר שהביא ג"כ דעת נ"י בקיצור וע"ל סי' של"ב:
(א) המבקש כו'. עיין בתשובות מהרשד"ם סי' קע"ג וקע"ד ובתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ק"י דף ק"ן:
(א) לקנות: כעין דין זה כת' הט"ו באבן העזר סוף סימן כ"ט לענין קדושין ע"ש ועיין בתשו' רשד"ם סי' קע"ג וקע"ד ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ק"י דף ק"נ.
(ב) קציצה: עיין בסמ"ע ובט"ז מה שביארו בדין זה ע"ש וע"ל סי' של"ב.
(א) היה בתחלה קציצה. כ' בנימוקי יוסף פרק הפועלים וז"ל מהו דתימא הואיל ואמר ר' דוסא יד פועל על התחתונה קמ"ל דאמרי לי' וכו' כתבו האחרונים בשם הרמב"ן דלאו דוקא שחזר בו בעה"ב בסתם אלא אפי' פי' ואמר אין רצוני אלא בכך וכך ואזלי פועלים ופייסוהו כיון שהיתה קציצ' ביניהם מתחל' ואם חזר בו יש להם תרעומת עליו כשפייסו לבעה"ב על דעת תנאי הראשון פייסוהו ולא דמי להא דתניא בתוספתא המוכר חפץ לחבירו כו' דהתם שאני דליכא קציצה אחרת וע"ש שכתב דהיכא דליכא תרעומת וכגון שהפועלים מוצאין מקום להשתכר לא אזלינן בתר קציצה הראשונה כשפייסו סתם אלא דוקא במקום דאיכ' תרעומת כגון בעה"ב ופועלים שהטעו זה את זה דאי' תרעומת אם אין הפועלים מוצאין מקום להשכיר ע"ש ובסמ"ע כשהעתיק לשון הנ"י לא כת' אלא החילוק בין היכא דאיכ' קציצה או לא אבל מדברי הנ"י מבואר דאפי' היכא דאי' קציצה אי איכא תרעומת אין ואי ליכא תרעומת לא אזלינן בתר קציצה הראשונה:
ולפ"ז צריך לימוד הא דכתבו הרמ"א כאן במקח וממכר כיון דלא כתבו הנ"י אלא היכא דאיכא דין תרעומת ושם בפועלים אמרו להדיא בש"ס דין תרעומת כדאי' בפ' האומנין ואין להם זע"ז אלא תרעומת אבל הכא היכי מצי לו' דהי' לו תרעומת כיון שלא מצינו מפורש כאן בחוזר דין תרעומת אלא דמצינו גם במקח דין תרעומת בש"ס פ' הזהב (דף מ"ט) אמר רב פפא מודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכה דעתי' ה"נ מסתברא דא"ר אבהו א"ר יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומות ומעשרות על מקום אחר כו' נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת ופי' רש"י תרעומת שהבטיחו בתוחלת נכזב' ע"ש וכבר כתבו תוס' דאפי' בתרי תרעי יש בו משום מחוסרי אמנה דיוקרא וזול' ה"ל כמו מתנה מועטת וכן פסק הרמ"א בסי' ר"ד ע"ש וכיון דבמתנה מועטת מצינו דין תרעומת ומש"ה אמרי' כאן במקח דעל קציצה הראשונה סמכו וקנו ולפ"ז היכא דחזרו זה בזה מחמת יוקרא וזולא ולדעת הש"ך בסי' ר"ד דבתרי תרעי לית ביה משום מחוסרי אמנה ע"ש א"כ אין בזה דין תרעומת ולא אזלי' בתר קציצה הראשונה וע' בסי' של"ג אמנם דעת הרמ"א בסי' ר"ד דאפי' בתרי תרעי יש בו משום מחוסרי אמנה. א"כ אפי' חזרו זה בזה משום יוקרא וזולא ואזלי ופייסו דאזלי' בתר קציצה הראשונה ועיין ט"ז והדברים ברורים דאזלי' בתר דין תרעומת וכמ"ש ג"כ ברמ"א סי' של"ג והנה ראיתי בבית שמואל באה"ע סי' כ"ט באומר לאשה התקדשי לי בדינר ע"מ שאשלים לך מנה והיא אומרת ע"מ שתשלים מאתים ולא הסכימו ביניהם ואח"כ תבעו זא"ז כו' אם האיש תבע יעשו דברי האשה וכ' שם ז"ל אבל אם היתה קציצה ביניהם ליתן לה ק' או ר' ואח"כ חזר אחד מהם וחזר ותבע צד השני וקידש' אמרי' מסתמא על דרך קציצה הראשונה אמרה וכמ"ש בהגהת ש"ע סי' רכ"א עכ"ל. ולפמ"ש דאינו אלא במקום דין תרעומת והיינו דוקא בפועלים היכא דאמרו חכמים דיש בו תרעומות וכן במקח כאן נמי אית ביה משום דין תרעומות וכמו שכתבתי דהוא מדין מתנה מועטת ואפי' בתרי תרעי אבל באיש ואשה שהבטיחו זה לזה בדברים בעלמא לא אשכחן בזה דין תרעומת ואין זה דומה למתנה מועטת ולא סמכו דעתם בזה בדברים בעלמא וכיון דלא אשכחן בזה דין תרעומת לא מהימנא לו' דיש לו תרעומת וא"כ האי דקידושין אינו דומה כלל להך דהכא ולא אזלי' בתר קציצה הרא"ש כנ"ל ברור: