שולחן ערוך חושן משפט רז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רז · יא · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

הנותן ערבון לחבירו ואמר ליה אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו אסמכתא היא ולא קנה:

הגה: ויש חולקין וס"ל דאפילו אם חזר בו הלוקח לא קנה המוכר ואע"פ שהוא בידו אסמכתא לא קניא (טור בשם רש"י וראב"ד וב"י בשם הרא"ש) וכ"ש אם התפיסו ביד שליש:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הנותן ערבון כו':    ע"ל בסי' ק"ץ בטור סי"ג ובדברי מור"ם ס"י שם מבואר הדין לענין אם אמר ערבוני יקון ואינו גזים כלל אלא יקנהו כפי שוויו וכמבואר שם אבל כאן מיירי באינו מבקש לקנות בגוף הערבון אלא שבאם יחזור מהמקח יהא ערבונו מחול להמוכר וכן להיפך וזהו בכלל דין אסמכתא אלא שפליגי אי מהני לשון מחילה דא"ל וגם מסרו לידו:

אכפול לך ערבונך:    עפ"ר שם כתבתי דר"ל דהמוכר אומר להלוקח שקונה ממנו השדה או בית בעד מאה זהו' ונותן בידו ערבון שוה עשרי' זהו' שבאם לא יגמור קנייתו יהיה הערבון מחול לו והמוכר אמר לו אם אני חוזר בי אזי תקנה בערבון זה מקרקע זה שלי בכפל משווי' המשכון שלך וז"ש אכפול לך ערבונך ר"ל יהא קנוי לך מקרקע שלי בכפל משווי' נמצא כל אחד קונס נפשו בעשרים זהו' על החזרה:

אין מחייבין אותו לכפול:    עד"ר שם הוכחתי מלשון הברייתא דאמר ר' יודא דיו שיקנ' נגד ערבונו פי' ולא יקח הכפל דנשמע מינה אבל כנגד שוי המשכונא קנה מהקרקע שבא לקנות ואין המוכר יכול לחזור בו וכן דעת הרמב"ם והטור והמחבר שכתבו א"צ לכפול הא כנגד ערבונו קנה ע"ש:

אע"פ שהוא בידו:    המחבר קיצר דהל"ל ג"כ ואע"פ דא"ל מחול לך.

ש"ך - שפתי כהן

(טו) הנותן ערבון כו'. ' בתשובת מהרשד"ם סי' ר"מ ומבי"ט ח"א סי' ס' וע' לעיל סי' כ"א:

(טז) שזו אסמכתא היא. משמע הא לאו הכי כגון שסילק האסמכתא יתן והיינו כשהתנה שיהיה המעות מתנה דאל"כ ה"ל שטר שנמחל שעבידו וכמש"ל ס"ס נ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ור"ן ושא' פוסקי' ואע"ג דהרמב"ם ס"ל לעיל סי"א דבדבר שהוא בידו לא שייך אסמכתא שאני הכא כיון שהוא ביד שליש ותלה הדבר בחזרת השט' ואה"נ אם נתן ביד השטר המלו' וא"ל כן שיהי' המעות מתנה זכה במה שבידו ואין כאן אסמכתא כ"כ הרב המגיד לדעת הרמב"ם ומביאו ב"י דף רצ"א ריש ע"ג וכן הוא בתשוב' הרמב"ן ס' א' לדעת הרמב"ם וכן נלפע"ד עיקר בדעת הרמב"ם אבל מה שתירץ הב"י דף רצ"א ע"ב לדעת הרמב"ם דיתן היינו בעדי מסיר' ולטעמי' אזל דש"ח המוקדמים כשרים לגבות מב"ח ול"נ לפע"ד דהיאך יתן דהא אפשר שיגבה בו ממשעבדי מזמן הראשון שלא כדין ושטרי חוב המוקדמי' דגובי' מבני חרי היינו מיד אבל לא שיתן ביד המלוה וכדמוכח בפרק שנים אוחזין (דף י"ז ע"א) ואפשר דה"ק יתן שילך עם המלוה לב"ד לגבות לו מיד מב"ח ודוחק וגם מ"ש הב"י דהרמב"ם ס"ל כפירושא קמא דהרא"ש לא נהירא לפע"ד דהא הרא"ש במסקנא טעמא מעליא קאמר דאותיות אין ניקנות אלא בכתיבה ומסירה (וכדלעיל סי' ס"ו) וגם לא היה צריך הב"י לזה לפי דרכו דהרא"ש לא קאמר אלא במסירה לחוד בינו לבינו לא מהני אבל בעידי מסירה לא מיירי ודוק:

(יז) אם התפיסו ביד שליש. לדעת ה"ה גם הרמב"ם והמחבר מודים בזה:


ט"ז

באר היטב

(כב) מחול:    (וקשה הא קי"ל בסי' רמ"א דמי שיש לו חפץ ביד חבירו ורוצה להקנותו לו לא יאמר מחול לך אלא תקנה אותו וא"כ במה קונה המוכר הערבון כאן וא"ל דמיירי שנתנו בתורת פרעון דא"כ הא קי"ל אם נתן לו בתורת פרעון קנה לדברי הכל וצ"ל דמיירי שהערבון הוא מעות לכך קנה במחול לחוד א"נ דלאו דוקא קאמר מחול אלא בענין המועיל לזה. ט"ז).

(כג) לכפול:    ובש"ס מוכח דכנגד שיווי הערבון קנה מהקרקע שבא לקנות ואין המוכר יכול לחזור בו וכן דעת הט"ו שכתבו א"צ לכפול הא כנגד ערבונו קנה. סמ"ע.



קצות החושן

(ד) הנותן ערבון כת' הטור ז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן היה לו פרה והיה ירא לשוחטה שמא תמצא טריפה א"ל שמעון שחוט אותה ואם תמצא טרפה אתן לך בשביל בשרה כך וכך ואם תמצא כשירה כך וכך ונתן שמעון משכון ביד שליש ושחט ראובן את הפרה ונטרפה כו' וראה שמעון הפסד וחזר בו וכו' תשובה יראה לי שמקח זה נעשה בלא קנין כי לא היה כאן אלא דברים בעלמא ויכול שמעון לחזור בו אע"פ שנתן משכון ביד שליש בשביל זה לא נגמר המקח חדא דמעות אינו קונה ועוד אפי' אי הוי מעות קונה נתינת המשכון אינו קונה ע"ש וכת' הב"י ז"ל וקשה לי אמאי לא מתחייב שמעון מדין ערב שהרי על פיו שחטה שאל"כ היה מוכרה בחיים כו' דערב שאני משום דמהימן ליה גמר ומקני אבל הכא לא הימניה שהרי נתן לו משכון ועוד י"ל דהכא לאו בתורת ערבו' נחית אלא דרך מקח וממכר וכיון שלא קנה בדרכי הקני' לאו כלום הוא עכ"ל ואפשר לו' דהרא"ש לטעמיה דס"ל פ"ק דקידושין גבי תן מנה על הסלע וכן בתן ככר לכלב ואקדש אני לך דאינה מקודשת מדין ערב כיון דלא מטא הנאה לשום אדם אינו דומה לערב ע"ש וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין וע' ברמ"א סי' ש"פ דזרוק מנה לים ואתחייב אני לך י"א דפטור וא"כ ה"נ באומר שחוט ה"ל כמו זרוק מנה לים. שוב ראיתי שכ"כ בחידושי ש"ע מהגאון מהר"ר עוזר ז"ל:

אמנם הא קשיא למה לא יתחייב משום דינא דגרמי כיון שעל פיו שחטו ומ"ש מהא דכ' הרא"ש סוף כלל ק"ד בראובן שהלך לאומן ואמר לו עשה לי כך וכך הלילה ואקחנו למחר והוא עשה אותו דבר ולמחר אמר לו טול הפעולה שאמרת לעשות שאם לא תטלנו תפסיד וראובן אמר כבר לקחתי מאחר והעלה דחייב לפרוע לאומן כל ההפסד משום דיני דגרמי מידי דהוי אהלכו חמרים ולא מצאו תבואה כו' נותן להם שכרם משלם שעל ידם הפסידו מלאכת היום וה"נ ע"פ דיבורו הפסיד ע"ש. וכן בסמ"ע ס"ס ל"ט בראובן שהתנדב להלוות לשמעון וא"ל לך לסופר לכתוב וחזר בו דחייב ראובן לשלם לשמעון פשיטי דספרא שהפסיד ע"פ דיבורו ומשום דיני דגרמי ע"ש וכעין זה שנינו בבכור שנשחט שלא ע"פ מומחה דחייב לשלם ואפשר כיון דרוב בהמות כשרות לא הוי מזיק דסבור שתמצא כשירה וה"ל כמו אונס דפטור אפילו במזיק ממש ואכתי צ"ע:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש