שולחן ערוך חושן משפט רז י
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רז · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
כל היכא דלא קנה השדה משום דהוי אסמכתא מנכה כל הפירות שאכל מפני שהם רבית של תורה וי"א דפירות שאכל תוך ג' שנים אינו מנכה דלא הוי אלא אבק רבית:
- הגה: אבל מה שאכל אחר שלשה צריך להחזיר (טור וב"י בשם הראב"ד והרא"ש והתוספות) וכן בכל דבר שלא קנה משום אסמכתא אע"ג שבא לידו צריך להחזיר משום דהוי בטעות (מרדכי ונ"י פ' איזהו נשך) ויש חולקים ואומרים דאם בא ליד הקונה קנה ולא הוי מחילה או נתינה בטעות ודוקא פירות שאכל לאחר ג' צריך להחזיר משום דהוי ביה קצת איסור ריבית דהוי דרך הלואה אבל בלאו הכי קנה (הרא"ש כלל ע"ב סי' א' וריב"ש סי' של"ה):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
תוך ג"ש אינו מנכה כו': חילוק זה מבואר בהרא"ש כתבתי לשונו בפרישה דלאחר ג"ש הוי מחילה בטעות דהלוה הניחו לאכול מפני שסבר שנחלט' הקרקע להמלוה ע"פ תנאו ושוב נודע לו שלא נחלטה וה"ל כמו שהניח את חבירו ליטול חפץ ברשותו דסבר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו אבל בג' שני' הראשוני' ידע שהשדה הית' בידו לפדותו והניחו לאכול בתורת ריבית וס"ס אינו אלא אבק ריבית:
וי"ח ואומרים וכו': פירוש חולקין ואומרי' דלא אמרי' בשאר דברים דהוה מחילה בטעות ולא שמיה מחילה אלא כיון דבא לידו לא מפקינן מיניה ושדוקא כאן בדין הלוהו על שדיהו אמרי' דאע"ג דכבר באו הפירות דלאחר ג"ש לידו אפ"ה מוציאין משום דשם תחלת הענין היה בתורת הלואה אלא שבתוך ג"ש אכלם בתורת ריבי' ואינו אלא אבק ריבית וכמ"ש ולאחר ג"ש אסור משום מחיל' בטעו' כנ"ל משא"כ בשאר עניני' דתחלת עניינם לא הוה בתורת הלואה ולדעת הראשון שכ' המחבר דמוציאין מידו אפי' הפירות דתוך ג"ש ע"ש דיש לחלק בין נדון ההוא דהוה הלואה ומחשב להו לריבית קצוצה ובין שאר אסמכתא דלא הוה מתחלה בתורת הלואה והכי מחלק בגמ' ז"ל התם הלואה הכא זביני ע"ש פרק א"נ (סוף דף ס"ו) אלא שיש בזה פירושים וכמ"ש בדרישה ס"ס קפ"ב:
ש"ך - שפתי כהן
(יד) כל היכא דלא קנה כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן כ"ג ובתשובת רשד"ם סי' רס"ב ובתשובת ן' ל"ב ורא"ן ששון:
באר היטב
(כ) תוך: חילוק זה מבואר בהרא"ש דלאחר ג' שנים הוי מחילה בטעות דהלוה הניחו לאכול מפני שסבור שנחלטה הקרקע להמלוה ע"פ תנאו ושוב נודע לו שלא נחלטה וה"ל כמי שהניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו דסבר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו אבל תוך ג' שנים ידע שהשדה היא בידו לפדותה והניחו לאכול בתורת רבית וס"ס אינו אלא אבק רבית עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' כ"ג ובתשו' רשד"ם סי' רס"ג.
(כא) חולקים: דלא אמרינן בשאר דברים דהוי' מחילה בטעות ולא שמיה מחילה אלא כיון דבא לידו לא מפקינן מיניה דדוקא הכא בהלוה על שדהו אמרינן אע"ג דבאו כבר הפירות לידו אפ"ה מוציאין ממנו משום דתחלת הענין הי' בתורת הלואה אלא שבתוך ג' שנים אכל בתורת רבית ואינו אלא אבק רבית ולאחר ג' שנים הוי מחילה בטעות כמש"ל משא"כ בשאר ענינים דלא הי' תחלתן בתורת הלואה ולדעה הראשונה שכת' המחבר דמוציאין מידו אפילו הפירות דתוך ג' שנים כ"ש שיש לחלק בין נדון זה דהוי הלואה ומחשב לר"ק ובין שאר אסמכתא דלא הוה מתחלה בתורת הלואה והכי מחלק בש"ס התם הלואה הכא זבינא ע"ש פ' א"נ סוף דף ס"ו אלא שיש בזה פירושים. סמ"ע.
קצות החושן
(ג) מחילה או נתינה בטעות. בפ' א"נ א"ר נחמן השתא דאמור רבנן אסמכת' לא קני' הדרא ארע' והדר' פירי ופריך מהא דאמר ר' נחמן גבי פירות דקל אישמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ומשני התם הלואה הכא זבינא וכתבו תוס' בשם ר"ת הכא הלואה דהלוה לא הקנה בתורת מכר כו' נמצא הוי מחיל' בטעות אבל גבי פירות דקל לאו מחילה בטעות הוא דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנות' ע"ש והריב"ש בסי' של"ה הביא שטה אחרת בשם ר"ת וז"ל התם הלואה הוי מתחלה על תנאי אם יפרענו אם לאו ולא מחל שפיר על הפירות אבל במוכר פירות דקל שהוא יודע שמוכר לו אותן פירות ומוחל אותן מדעת אלא שטועה בדין שחושב שממכרו ממכר ואינו כן מחילה בטעות הוי מחילה ע"ש וכן ברא"ש כתבו שם פ' א"נ בשם ר"ת כמ"ש בריב"ש ע"ש ועמ"ש בסי' י"ז סק"ט: