שולחן ערוך חושן משפט קפג ז

(עי' בד"מ דכ"כ לדעת רש"י) שלח שלוחו לקבל מעות מהעכו"ם וטעה העכו"ם ונתן לו יותר הכל לשליח:

הגה: ודוקא שידע השליח בטעות קודם שבאו ליד המשלח אבל אם לא ידע בטעות ההוא ונתנו ליד המשלח הכל של המשלח (מרדכי פ' אלמנה ניזונית) ומי שהיה עושה סחורה עם העובדי כוכבים ובא חבירו וסייעו והטעה העכו"ם במדה או במשקל או במנין חולקין הריוח בין שעשה עמו בשכר או בחנם (מרדכי פ' הנ"ל ותשוב' מיי' דקנין סי' כ"ב וד"ע אף להרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שלח שלוחו לקבל מעות כו': עיין בטור שכ' בשם ר"י והרא"ש שדין זה הוא דוקא בהטעה העכו"ם בחשבון אבל לא בהטעהו במקח שנתן לו בעד דינר יותר ממה שהי' לו ליתן והטעם דבטעות שבמקח כיון שבעד הדינר שנתן לו עתה נותן לו מה שנתן דהי' סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקיבל ודעת המוכר הוא שיקנה זה בעד המעות שקיבל מ"ה אמרו חז"ל שחולקין בו בדבר שיש לו קצבה ולא יקחנו השליח לנפשו אף שבטעות נתנו לו כיון דעכ"פ כוונת העכו"ם המוכר ליתנו בשביל הדמים משא"כ בהטעוהו בחשבון דלא נתן להעכו"ם עתה כלום וידע העכו"ם כמה חייב לו והיתרון דבר בפני עצמו הוא כאלו גנב לו ואלו הי' רוצה השליח הי' אומר להעכו"ם טעות בחשבון והי' מחזיר לו המותר עכ"ל ודלא כר"ת שכ' הטור בשמו דס"ל דבטעות שבמקח אפי' בדבר שיש לו קצבה הכל למשלח ומהתימ' שהמחב' ומור"ם לא הזכירו הדין של טעות שבמקח והל"ל דאין חילוק בין טעות שבמקח להוספה מדעתו מאחר שפליגי בו דלר"ת בכל ענין הוא להמשלח ור"י והרא"ש חולקין בדבר שיש לו קצבה ועמ"ש מזה בסמוך ועד"ר:

הכל לשליח: ☜ וכ"כ הרמב"ן בתשוב' ס"ט על קהל שמינו את ראובן לשליח בגביות המס ולפרוע להעכו"ם והעכו"ם ההנהו משלו ממעות הקהל כו' ופסק שהכל של ראובן ועד"מ א' שהאריך בזה:

הכל של המשלח: דלא זכה השליח שלא מדעת:

וסייעו והטעה את העכו"ם כו': בד"מ כתוב הטעם כיון דעסקו תרוייהו בסחורה לכך חולקין אע"ג דהא' לבד הטעהו עכ"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(יג) הכל לשליח. דין זה אתיא אפילו להרי"ף וסייעתו שהבאתי לעיל אם גנב או גזל או הטעה מה טיבו של בעל הבית בזה וכ"כ ב"י וכן מוכרח דהרא"ש כתב כהרי"ף וסייעתו וס"ל הכא דהכל לשליח ודלא כמ"ש בכ"מ ע' בתשוב' ר"מ אלשיך סי' א' ובתשו' מהרשד"ם סי' כ"ו וכ"ז:

(יד) הכל של המשלח כו' מור"ם הלך בדרך המרדכי שכתב דין זה כאן. מיהו נ"ל דגם בס"ו בדבר שיש לו קצבה חולקים אם לא ידע בטעות קודם שנתנו למשלח הכל למשלח דלא זכה השליח שלא מדעת ואם המשלח טוען שמא לא ידע והשליח טוען ברי שידע אוקי ממונ' בחזקת משלח כנ"ל (ג"ז כתב בימי חורפו):

(טו) ומי שהי' עושה סחורה כו'. עיין בד"מ שכ' דגם ר"י והרא"ש מודים כאן כיון דעסקי תרוייהו ודבריו צ"ע וע' במרדכי ובתשו' מיי' מי ששולח סחורה לחבירו ממקום אחר והיו מחוייבים במכס והשליח בערמותו ובחכמתו הבריח מהמכס אין זה מבריח ארי כו' כיון דהפסד המכס הי' ברור וצריך לשלם להשליח שכר ההנאה שההנהו וכמה חלוקים וספיקות בדין זה תמצא בתשובת רא"ן ששון סי' ר"א ע"ש:

באר היטב

עריכה

(כג) לשליח: דין זה אתיא אפילו להרי"ף וסייעתו בסעיף שלפני זה דאם גנב או גזל והטעה מה טיבו של בעה"ב בזה וכ"כ ב"י ומוכרח כן דהא הרא"ש כת' לעיל כהרי"ף והכא ס"ל דהכל להשליח עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' א' ובתשו' רשד"ם סי' כ"ו וכ"ז. ש"ך.

(כד) המשלח: הרמ"א הלך בדרך המרדכי שכת' דין זה כאן מיהו נ"ל דגם בס"ו בדבר שיש לו קצבה דחולקין אם לא ידע בטעות קודם שנתנו למשלח הכל למשלח דלא זכה השליח שלא מדעת ואם המשלח טוען שמא לא ידע והשליח טוען ברי שידע אוקי ממונא בחזקת משלח כן נ"ל עכ"ל הש"ך (א"ה לדעתי הקלושה אינו מוכרע כ"כ לדמות דין זה לס"ו די"ל שם המוכר זיכה להשליח כדכתבו שם הפוסקים טעמם וא"כ אף בדלא ידע זכה משא"כ כאן וצל"ע ודוק).

(כה) חולקין: בד"מ כת' דגם ר"י והרא"ש מודים כאן כיון דעסקו תרווייהו ודבריו צ"ע ועיין במרדכי ובתשו' מיי' מי ששולח סחורה לחבירו ממקום אחר והיו מחויבים במכס להאנסים והשליח בערמתו וחכמתו הבריח מהמכס מיד האנסים אין זה מבריח ארי וכו' כיון דהפסד המכס היה ברור וצריך לשלם להשליח שכר ההנאה שההנהו וכמה חלוקים וספיקות בדין זה תמצא בתשו' מהר"א ששון סי' ר"א ע"ש ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(ח) וטעה הגוי ונתן לו יותר. כת' הטור וז"ל והר"ר יונה כת' דגבי מקח אין חילוק בין שהוסיף מדעתו בין שטעה אלא שחילק בין טעות שבמקח ובין היכא שטעה בחשבון דגבי מקח הי' סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקיבל ונתן הכל לבעל המעות ולפיכך אם אין לו קצבה הכל לבעל המעות וחולקין כשיש לו קצבה וכו' ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וקשה לי בדבר שיש לו קצבה אמאי חולקין דהא לפי טעמא דרש"י אין לו לשליח אלא משום דאמרינן מתנה יהיב ולשליח הוא דיהיב וכאן בטעות שבמקח ליכא מתנה כלל וא"כ יהי' הכל לבעל המעות וכן לפי טעמא דרי"ף משום דבאה לו הנאה ע"י שליח נמי לא שייך אלא במתנה אבל זה שנותן בפירוש בטעות ועל המקח ודאי לבעל המעות הוא והוא בעל המקח ואפילו לפי מ"ש הר"ן דלדעת הרי"ף אפילו נותן בפי' לשליח בעה"ב חולק עמו ומשום דבאת לו הנאה על ידו כבר כתבנו דהיינו דוקא לשליח הא נותן בפירוש לבעה"ב ודאי הכל לבעה"ב וכמו שאר נותן מתנה ע"י שליח דהכל להמקבל המתנה עיין סק"ז. ולכן נרא' דהר"ר יונה ס"ל כטעמא שכת' בהגהת אשר"י דדבר שיש לו קצבה חולקין משום דלא מחמת המקח בא אלא מחמת מזל שניהם ודבר שאין לו קצבה הזלזול מחמת המקח בא בשויו ומזלו דבעל המקח גרם ע"ש ומש"ה בטעות שבא על דבר שיש לו קצבה נמי מחמת מזל שניהם בא וחולקין אבל לפי טעמא דרש"י ורי"ף כל שהיה טעות במקח בדבר שיש לו קצבה הכל לבעל המעות ומה"ט נרא' הא דהשמיט בש"ע האי דינא דר' יונה משום דלדידן דס"ל כטעמא דרש"י ורי"ף ליתיה להאי דינא ומ"ש בטור וכן הסכים א"א הרא"ש נרא' דלא קאי על טעות שבמקח בדבר שיש לו קצבה דלא הוזכר באשר"י מזה אלא קאי על מ"ש בטעות שהכל לשליח ובב"ח הגיה בטור במ"ש ור' יונה הגיה ור' יצחק והוא ר"י שבתו' ולפענ"ד תו' לא ס"ל האי דינא אלא הוא דעת ר' יונה והוא כטעמא דהגה' אשר"י:

(ט) אבל אם לא ידע בטעות. כת' בש"ך ז"ל דגם בדבר שיש לו קצבה דחולקין אם לא ידע השליח בטעות קודם שנתנו למשלח הכל למשלח דלא זכה השליח שלא מדעת ע"ש. ול"נ דלטעמא דרש"י דחולקין בדבר שיש לו קצב' ומשום דה"ל מתנה ושמא נתן הכל לשליח א"כ אפי' שלא בידיעת השליח זוכה השליח דאע"ג דעודר בנכסי הגר וקסבר שלו הן לא קנה והרי אינו קונה שלא במתכוין דבגר כ' הרשב"א פ"ב דגיטין ובנ"י פ' חזק' דהיינו דוקא בהפקר ומציאה אבל היכא דאין דעת אחרת מקנה אפי' אינו מתכוין לקנות ולא ידע כלל נמי זוכה וכמ"ש בסי' ק"מ בס"ק א' ובסי' ער"ה סק"ד ע"ש וכי היכי דחולקין אפילו הכל ביד השליח כן חולקין נמי היכא שהוא עתה ביד בעה"ב וכן לפי טעמא דרי"ף לפי שבאה הנאה לשליח ע"י בעה"ב א"כ ה"נ איכא הנא' לבעה"ב על ידי שליח וחולקין ומש"ה לא כת' הרמ"א האי דינא אלא בטעות גוי דהוי הפקר וליכא דעת אחרת מקנה ובזה ודאי כל שהשליח לא ידע אינו זוכה שלא במתכוין כמו במציאה ובנכסי הגר אבל בדבר שיש לו קצבה אין חילוק בין ידע או לא ידע ולעולם חולקין וכמ"ש. אמנם גם בטעות גוי והשליח לא ידע נמי מידי ספיקא לא נפקא והוא במחלוקת בין הפוסקים אם חצירו וידו זוכה שלא מדעת בדבר שאין רגיל לבא ועיין במרדכי פ"ב דמציעא אלא דרמ"א פסק בסי' רנ"ב סעיף י"ח ובסי' רס"ח סעיף ג' דכה"ג לא זכה ע"ש. אמנם אם תפס השליח אחר כך מיד בעה"ב לא מפקינן מיניה כיון דאין דעת כמה פוסקים דחצירו וידו זוכה לו שלא מדעת אפי' בדבר שאינו רגיל לבא וכל זה בטעות גוי אבל בדבר שיש לו קצבה דאין דעת אחרת מקנה לא בעינן דעת זוכ' כלל וכמ"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}