שולחן ערוך חושן משפט קנד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קנד · יב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

וכן מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחקה או סתמה ושתק בעל החלון אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין שכיון ששתק מחל שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושתק אא"כ מחל:

הגה: ומיד הוי מחילה וי"א שצריך טענה שאם בעל החלון יש לו שטר או ראייה על החלון צריך שיטעון זה שקנאו וסתימתו [ בפניו] הוא ראייה לדבריו ואם (לא) אין לו ראיה על החלון אלא החזקה שהחזיק לבד אין זה צריך טענה אחרת רק שיאמר שחזקתו טעות היתה (טור בשם ר"ת והרא"ש) וכל זה כשסתם בעל החצר ושתק בעל החלון אבל כשבעל החלון בעצמו סתם חלונו לא הוי מחילה במה שסתמו לפי צורך שעה אלא אם פרץ פצימי החלון שניכר שאינו רוצה לפתחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו וכיוצא בזה (מרדכי פ"ק דב"ב) ואם בעל החלון אומר אני סתמתי ולא הוי מחילה ובעל החצר אומר שהוא סתמו והוי מחילה בעל החלון נקרא מוחזק ועל בעל החצר להביא ראיה (ב"י בשם הריטב"א) ועי' לקמן (בסעיף כ') ובסי' קנ"ה סעיף ל"ה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ומיד הוי מחילה גם הרא"ש וסייעתו הנ"ל מודים בזה מטעם שכתב המחבר שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אא"כ מחל והרמב"ם שכתב ג"כ טעם זה בסתימת החלון אע"ג דס"ל דגם בשאר ניזקין ה"ל חזקה מיד היינו דוקא כשאנו יודעין שהרגיש בהנזק ושתק וכמ"ש המחבר בס"ז וכאן בסתימה קמ"ל דמסתמא הרגיש דחזק' הוא דאין אדם כו' וק"ל:

בעל החלון מיקרי מוחזק ע"ל בסמ"ע סי' קמ"ב מ"ש מזה:

ש"ך - שפתי כהן

(יג) וכן מי שהי' לו חלון מוחזקת כו'. ע' בתשו' מבי"ט חלק א' בשאלות שניות סי' קכ"ה דקכ"ו ובתשובת מהרא"ן ששון סי' ס"ח:


(יד) בעל החלון נקרא מוחזק כו' לשון הריטב"א בעל החלון הוא הי' מוחזק ואינו יוצא מחזקתו אע"פ שנסתר כו' ע' בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' קע"א ובתשו' ר"י לבית לוי ס"ב ד"י:



באר היטב

(כב) מוחזקת:    עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות שניות סי' קכ"ה דף קכ"ו ובתשובת מהר"א ששון סי' ס"ח. ש"ך.


(כג) מוחזק:    לשון הריטב"א בעל החלון הוא היה מוחזק ואינו יוצא מחזקתו אף ע"פ שנסתר כו' ועיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' קע"א ובתשובת ר"י לבית לוי סי' ב' דף י'. שם.



קצות החושן

(ד) ומיד הוי מחילה כ' הסמ"ע וז"ל הרא"ש וסייעתו מודים בזה מטעם שכ' המחבר שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אלא א"כ מחל והרמב"ם שכ' ג"כ טעם זה בסתימת החלון אע"ג דס"ל גם בשאר נזיקין ה"ל חזקה מיד היינו דוקא כשאנו יודעין שהרגיש בנזק ושתק וכמ"ש המחבר בסעיף ז' וכאן בסתימה קמ"ל דמסתמא הרגיש דחזקה הוא דאין אדם וכו' ע"ש:

ומ"ש הסמ"ע דבשאר נזקין דוקא כשאנו יודעין שהרגיש אינו מדוקדק דהא כתב הרמב"ם להדיא פי"א משכנים מי שהחזיק בנזק וכו' והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם כו' וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה וכ"כ בש"ע סי' קנ"ה. ומ"ש בש"ע סעיף ד' או שידע הנזק ולא ערער היינו לאפוקי אם נתברר שלא ידע הא סתמא אמרינן ידע ואין הניזק נאמן לו' לא ידעתי כמו בחזקת שלש שנים שאינו נאמן לו' לא ידעתי וכמ"ש הרב המגיד פ' י"א משכנים ע"ש. אלא דהחילוק בין לאלתר של שאר נזקין ובין לאלתר דסתימת חלון דבשאר נזיקין נהי דאין צריך שלש שנים אבל עכ"פ זמן מה בעינן שיעורא שיכול להתברר לניזק ובתר שיעורא הנזכר תו אין הניזק נאמן לו' לא ידעתי ובלאלתר דסתימת חלון לא בעי שיעורא כלל ומשום דהנזק תיכף מתברר וכמ"ש הריב"ש בסימן קע"א וכמ"ש בסי' קנ"ג סק"א:





▲ חזור לראש