שולחן ערוך חושן משפט קנד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קנד · טז · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה אין שכנו יכול לעכב עליו בטענת שהיום או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו זה מחלון זה בהיזק ראיה מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא וכיון שאינו יכול לעכב עליו אין לו חזקה וכשיבנה הלה יכפנו לסתמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוציא עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שמעון שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון שלא כדין פתח כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו ולכן לא היה יכול למחות בידו הילכך אין חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו ומטעם זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון אינו יכול למחות בו כיון שאין מזיקו וכיון שאינו יכול למחות בו אין לו חזקה לפיכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שנחרב המקום ויכתוב עדותם להיות בידו לראיה ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעיפים ואין עליהם תשמיש שיכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יפתח זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו הלכך חלון הפתוח לחצר חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג של רעפים ואותו הבנין מנעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג כי יאמר לו היום או למחר תסתור הבנין שלך ותכפיני לסתום חלוני כי תאמר אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל למצוא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך אבל הרשב"א כתב שראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיה ושמעון טוען שהוא יבנה בשלו היום או למחר ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדיה למחר בדינא ודיינא כשיבא לבנות ואפילו אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך אין שומעין לו דנמצא זה צריך להיות שומר שוברו מהעכברים וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים הריב"ש וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן והכי נקטינן (ובמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג) (ריב"ש סימן תע"ב) ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין:

הגה: ואפילו למ"ד שיש לו חזקה הואיל והיה יכול למחות הני מילי בפותח לרשות חבירו אבל בפותח לרשות הרבים וכדומה שאין בידו למחות כלל לכולי עלמא לא הוי חזקה ראובן שהיו לו חלונות בביתו נגד חצירו או גינתו של חבירו וכותל ביניהן ונפל הכותל ועי"ז ראובן רואה לרשות חבירו צריך לסתום חלונותיו אע"פ שעשאם בהיתר כן כתב הרא"ש בתשובה (הביאו הטור סכ"ב) מיהו אם היה בית מפסיק והיה ג"כ של ראובן או של אחר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו ונפל ועל ידי כך רואה מבית אחר א"צ לסתום חלונותיו דמאי שנא (שרואין) מבית זה או מבית אחר (טור שם) מיהו יש חולקין וס"ל דהיזק ראייה מיקרי היזק דממילא ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמו ועיין לקמן סימן קנ"ה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

והוא במקום גבוה כו'. דאלו במקום נמוך אינו יכול לבנות תחתיו משום דיציץ בהחלון מהבנין בהציגו עליו עפ"ר:

ומיהו כתב הרמב"ן כו'. פי' אע"ג דיש בידו למחות אפי' בדבר שאינו מזיקו עדיין על שם העתיד מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול הוא להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כל זמן שאינו מזיקני:

ואפי' למ"ד שיש לו חזק' כו' ר' יונה והריב"ש הן המ"ד דס"ל הכי דכיון דיכול למחות יש לו חזקה עיין בריב"ש סי' תע"א ועד"ר:

אבל בפותח לר"ה כו' לא הוי חזקה. פי' ויכול חבירו הדר בצד שכנגדו לבנות מכותל בית שלו ולהאפיל עליו אם אין הרה"ר רחב ד' אמותן ביניהן אע"פ שבכה"ג אינו יכול לפתוח חלון כנגד חלון שכנגדו שפתח תחל' להרא"ש וכמ"ש לעיל בסעי"ד וטעם החילוק שביניהן מבואר בתשובת רשב"א הביאה הב"י בר"ס קנ"ה (במחס"א) ואעתיק לשונו כאן מפני שהוא כלל גדול להרבה דינים שכתבו המחבר ומור"ם בסימנים הללו קנ"ד וקנ"ה ז"ל. ששאלתם שני בתים בשני דרך ר"ה ואותו דרך הרבים אינו רחב ד"א וקדם א' ופתח חלון בכתלו שעל הדרך וכנגד אויר בית חבירו ואח"כ עמד השני ורצה להגביה כותלו ומאפיל על אותו חלון ובעל החלון מעכב על ידו. תשובה תחלה אקדים לכם הקדמה והוא שכבר נודע שאין אדם רשאי לשעבד במעשיו קרקע חבירו שלא מדעתו ופעמים שאדם משעבד קרקע חבירו במעשיו ואין חבירו יכול לעכב עליו. כיצד הבית והעלייה של שנים וקדם בעל העלייה ועשה אוצר בעלייתו אין בעל בעל הבית יכול לפתוח תחתיו חנות של נחתומין ולא לעשות רפת של בקר נמצא שבקדימתו של זה נשתעבד ביתו של זה ולפיכך צריכין אנו לדעת ההפרש שיש בין שני אלו והוא שכל שהוא מזיק את חבריו במעשיו או שמוציא זיזו וכיוצא בו בקרקע חבירו. בדין הוא אומר לו לא כל הימנך שתשמש בקרקעי ולא שתזיקני בגירי דידך והיינו זיזין ומרזב וכיוצא בו אבל כשאינו מזיקו כלל ולא משתמש בשלו כלום כל מה שהוא רוצה לעשות בשל עצמו עושה והיינו קדימת אוצר וכיוצא בו לפי שהוא יכול לומר אוצרי משלי ואין אוצרי מזיקך ומה שאתה צריך להרחיק חנות של נחתומין מחמת אוצרי לא מחמת שנשתעבד שלך לשלי אלא שאינך רשאי להזיקני וכן כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין יכול בעל העלייה לעכב על ידו כדי שלא יפסיד עליו עלייתו שלא לעשות בו אוצרו לפי שזה אומר לו בשלי אני עושה ועכשיו איני מזיקך ואם אתה חושש לנזקך הרחק עצמך שלא תעשה אוצר בעלייתך. וא"כ יש כאן מקום שאלה. אחר שהדבר כן. מי שקדם לפתוח חלונותיו על חצר חבירו למעלה מארבע אמות ולהכניס אורה קדם וזכה בעל כרחו של חבירו וצריך חבירו להרחיק ממנו ד' אמות שהרי אינו מזיקו בפתיחת חלונותיו שלמעלה מד' אמות וכשבא לבנות יהא חייב להרחיק כדי שלא יאפיל עליו ויזיקנו וכדרך שאמרו באוצר ורפת בקר וחנות של נחתומין ותשו' הענין הזה מפני שחלון זה לקח מאויר חצר חבירו ומשתמש בו ואינו רשאי להשתמש בשל זה שלא מדעתו משא"כ באוצר שאינו משתמש בשל בעל הבית כלל. מעתה מי שקדם ופתח חלון על ר"ה ה"ז זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למנעו מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של מלך הוא וכך רצה שכל שבא לפתוח על הדרך יפתח שאינו פותח על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ולפיכך אם בא השני לפתוח חלון כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר זה אל תזיקני בהיזק ראייתך וכדרך שבעל העליי' בעל האוצר מונע לב"ה מלעשות רפת בקר או חנות של נחתומין תחת אוצרו שקדם אבל אם בא להגביה כתלו מגביהו ואינו נמנע אע"פ שאין ביניהן ד' אמות לפי שזה אומר לו כל שאתה משתמש באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי. ואלו היה זה רשאי למחות בידו בשעת פתיחת החלון ולא מיח' והחזיק בכך ג"ש ובא מחמת טענה והחזיק צריך להרחיק ממנו ד' אמות אבל זה שאינו יכול למחות כל שהוא פותח על ר"ה וכמו שאמרנו אין לו חזקה כמ"ש סוף פ' חזקת למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות ולפיכך אפי' בא מחמת טענה אין לו חזקה וזה מגביה ואינו נמנע ובלבד שיגביה ד' אמות כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:

צריך לסתו' אע"פ כו'. עמ"ש בסמ"ע לעיל ס"ק ל"א:

ש"ך - שפתי כהן

(יז) דעת הרא"ש שהפותח חלון כו'. ע' בתשו' מהרי"ט ס"ס קל"ב ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' ס"ב וסצ"ח דס"ו ע"ב וסי' קל"ב ובתשו' מהרשד"ם סי' רמ"ב ורנ"ז:

(יח) ומיהו כתב הרמב"ן כו'. עיין בתשו' רא"ן ששון שהקשה מזה אתשובת ריב"ש שלא כ"כ בשם הרמב"ן וע"ש סי' פ"ז ופ"ח וע"ש עוד בסי' קצ"ב:


ט"ז

באר היטב

(ל) דעת:    עיין בתשו' מהרי"ט סוף סימן קל"ב ובתשובת רש"ך ח"ב סי' ס"ב וסי' צ"ח ד' ס"ו ע"ב וסי' קל"ב ובתשובת מהרשד"ם סי' רמ"ב ורנ"ז. ש"ך.

(לא) גבוה:    דאלו במקום נמוך א"י לבנות תחתיו משום דיציץ בחלון מהבנין בהציגו עליו. סמ"ע.

(לב) להחזיק:    פירוש אע"ג דיש בידו למחות אפילו בדבר שאינו מזיקו עדיין מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול זה להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כ"ז שאינו מזיקני עכ"ל הסמ"ע עיין בתשו' מהר"א ששון שהקשה מזה אתשובת ריב"ש שלא כ"כ בשם הרמב"ן ע"ש סי' פ"ז ופ"ח ועיין שם עוד בסי' קצ"ב. ש"ך.

(לג) וכדומה:    עיין בסמ"ע שהעתיק תשובת הרשב"א מה שהוא כלל גדול להרב' דינים שכתבו המחבר והרמ"א בסי' זה וסי' קנ"ה ע"ש.



קצות החושן

(ה) וכיון שאינו יכול לעכב אין לו חזקה והוא דעת הרא"ש אבל הריב"ש בסי' תע"א כתב וז"ל ומ"ש הרא"ש ז"ל שהפותח חלון על גג של רעיפים אין בעל הגג יכול לעכב כיון אינו מזיקו בהיזק ראיה ולכן כשיבוא לבנות כנגדו א"צ להרחיק שאין לחלון זה חזקה כיון שאינו יכול למחות כו' כדאמרינן בגמרא דטעמא דרבי אלעאי בלמעלה מארבע אמות משום דמייתי שרשיפא וחזי ליה הוכיח הרב ז"ל דהיכא דליתיה להאי טעמא וליכא היזק ראיה כלל כגון גג של רעיפים אינו יכול למחות דכופין עמ"ס וממילא כיון שאינו יכול למחות אין לו חזקה והוא עשה מן המסובב סיב' ומן הסיבה מסובב שהרי לפי הנראה מל' הגמ' היסוד והסיבה היא החזק' ומדין החזקה יצא לנו אם יכול למחות אם לאו ולדבריו אף אם אינו יכול לעכבו מלפותחו למה אין לו חזקה של שלש שהרי הי' לו למחות בסוף כל שלש ושלש שלא יחזיק עליו לענין שאם יבא לבנות כנגדו לא יצטרך להרחיק וכיון שלא מיחה יש לנו לו' שיש לו חזקה וכיון שיש לו חזקה חזר הדין שיוכל לעכב דמצי אמר מחזקת עלי ולא מצינא דאטרח למחות בסוף כל שלש ושלש ולאו מדת סדום הוא וכו':

וכן יש הוכחה לזה בריש פ' לא יחפור דמקשי לרבא דאמר הבא לסמוך אינו סומך ממתני' דתני כולהו הרחקות דכותל טעמא דאיכ' כותל הא ליכא כותל סמוך אלמ' לרבא אע"ג דליכא כותל והשתא ליכא היזקא כלל וליכא טעמא דכל מרא ומרא מרפי לי לארעאי אפ"ה לא סמיך וכו' ולא מצי אמר אסמיך בי' האידנ' וכי עבדית לכותל אשקלי' שכיון שסמך קשה הוא לסלקו ונמצאו כל היום מתעצמין בדין עכ"ל. והנה מ"ש הריב"ש על הרא"ש שעשה מן המסובב סיבה כו' שהרי הי' יכול למחות בסוף כל שלש שלא יחזיק עליו כו' לכאור' נרא' כן בפ' חזקת דף ל"ה א"ל רב אשי לרב כהנא ואי לפירוי אחתי' מאי ה"ל למיעבד א"ל איבעי' ליה למחויי דאי לא תימא הכי הני משכנת' דסורא דכת' בהו במשלם שנין אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אי כביש לי' לשטר משכנת' גביה וא"ל לקוח הוא בידי ה"נ דמהימן מתקנין רבנן מידי דאתי בי' לודי פסידא אלא איבעי' לי' למחויי ה"נ איבעי' לי' למחויי:

אמנם לאחר העיון נראין דברי הרא"ש דודאי כל שיש לו רשות לפתוח החלון ליכא תורת חזקה כלל ואין הבעלים צריכין למחא' כל עיקר וראי' לזה מהא דאמרי' פ' חז"ה דף מ"ט בהא דתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ע"ש דפריך עלה פשיטא כיון דאית לי' פירא אכיל פירא וע"ש. וה"נ כיון דאית ליה רשות בפתיחת החלון הו"ל כמו הך דבעל וע"ש פי' רשב"ם שכ' וז"ל דהכל יודעין דלפירי נחית כיון דאית ליה פירי ולא דמי למשכונ' דצריך למחויי שירד לפירות כי היכא דלא ליחזק התם שמא ע"י אורך הזמן ישכח הדבר שירד בתורת משכונא מש"ה צריך למחויי וע"ש וא"כ הא דצריך למחות שלא יחזיק היכא שירד לפירי היינו היכא דלא נודע אם ירד לפירי אבל היכא דידוע דאית ליה פירא מסתמא לפירי נחית ואינו צריך למחות כלל וה"נ כיון דאית ליה פתיחת חלון אין כאן חזקה כל עיקר וא"צ מחאה כלל וז"ב. והיינו נמי טעמא דאומן אין לו חזקה כלל דאמרי' שירד בתורת אומנות וא"צ מחאה שירד לאומנות דסתמא הכי הוא:

ובחידושי הרמב"ן פ"ק דב"ב דף ז' בהא דאמרו האחי' אין להם חלונות זה על זה וז"ל ומה שאמרו אין להם חלונות זע"ז אומר רש"י ז"ל דוקא שלא החזיק בחלונות לאחר חלוקה אבל החזיק מעכב עליו שלא לבנות כנגדו ותמהני מאחר שאינו יכול למחות ולסתום במה החזיק ואפשר שהי' לו למחות ולו' אחר חלוקה איני מוחל לך על חלונותיך שתחזיק בהם עכ"ל וזה מורה כדברי הריב"ש דאפי' במקום דאית ליה רשות צריך למחות שלא יחזיק וכ"ת א"כ אמאי לא יוכל לסתום נמי מה"ט באחין שחלקו כי היכי דלא ליחזקי וכמו בגג של רעיפים משום דבאחין שחלקו לפי דעת רש"י אמרי' מסתמא אדעת' דהכי חלקו להיות חלונות ואמת המים כמו שהי' בחיי אביהם אלא שיוכל נמי לבנות כמו בחיי אביהן וכיון דאדעת' דהכי חלקו שיעמדו שם חלונות ואמת המים היאך יוכל למחות ולסותמו ואם מתיירא שלא יחזיק יעשה מחאה בשטר ובע"כ צריך לשומרו משא"כ בגג של רעיפים אין אנו כופין אותו בחנם לשמור שטר מחאה ומש"ה יכול למחות דלא ניחזקי אלא דהרמב"ן בחידושיו נרא' דס"ל כדעת הרא"ש ע"ש דף י"ח גבי סמיכת מזיקין היכא דליכא דבר הניזק דכ' דאין אדם יכול למחות ביד חבירו שלא לסמוך וכשיבא הלה לסמוך הוא מוחה בידו ומשום דלמא מחזיק עלי ליכא למיחש שכיון שאינו יכול למחות אין לו חזקה עכ"ל. וא"כ צ"ל דהא דכ' גבי חלונות להיפך היינו אליב' דרש"י דס"ל דאינו יכול למחות ואפ"ה הוי חזקה ולדידיה לא ס"ל:

אמנם נראה דודאי היכא דידוע מלתא בודאי דאית ליה רשות בכך אינו צריך מחאה כלל וכמו שהוכחנו מהך דבעל דאית לי' פירי דאין צריך מחאה כלל שלא יחזיק אלא דגבי חלונות דאחין כיון דטעמא דאית להן חלונות כ"ז שלא יבנה זה כנגדו אינו אלא משום דאמרי' סתמא דמלתא כיון שחלקו בסתם אדעת' דהכי חלקי שיהי' להם חלונות כמו בחיי אביהן וכמו כן יבנה כנגדו כמו בחיי אביהן אבל אם רצו האחין לחלוק בפירוש באופן שלא יהי' להם חלונות ודאי אין להם זה על זה חלונות בע"כ אא"כ עלו בדמים שיקנה החלונות לגמרי וא"כ היכא דאית ליה חזקה מצי טעון שקנה החלונות לגמרי משא"כ בגג של רעיפים דבע"כ אית ליה חלונות משום דכופין על מדת סדום וה"ל כמו בעל דאית ליה פירי בע"כ דאין צריך מחאה כלל אבל באחין דבע"כ אין להם חלונות רק היכי שחלקו בסתם ולא התנו אמרי' אדעתא דהכי חלקו שיהי' להם חלונות אבל מחאה צריך שלא יחזיקו כמו במשכנת' דפירי כיון דאינו ידוע בודאי דלפירי נחית ומצי טען בתורת לקוח כל זמן שלא עשה מחאה ואינו נאמן לו' לפירות הורדתיו כיון דאין ידוע וה"נ באחין אינו ידוע אם נחית בתורת חלוקה להיות לו רשות לחלונות או שעלו בדמים להיות החלונות שלו לגמרי בתורת לקוח כיון דאין לו בע"כ חלונות על חצרו אבל בגג סל רעיפים דבע"כ אית ליה הו"ל כמו הך דבעל אית ליה פירי וז"ב. ומ"ש הריב"ש דיש לזה ראיה מהא דפריך ר"פ לא יחפור מכל הנסמכין לרבא דאמר אינו סומך וכו' כבר כת' הרא"ש שם בהא דפריך לרבא דאמר אינו סומך בשם הר"ר יונה דכ' להוכיח מזה דאפי' ליכא דבר הניזק יכול למחות שלא יחזיק עליו וחולק עליו בראי' זו דהתם גבי בור מרפי לארעי' ובאינך נמי כיון שטרח' גדולה לסלק אמרי' שלא לסמוך אבל בגג של רעיפים ועושה חלון עליו אין טורח בסילוקו כיון שבונה הכותל בצדו ע"ש:

(ו) וכותל ביניהם ונפל הכותל והנה דעת הרא"ש דצריך לסתור חלונותיו ובתשובת הגאונים כתבו להתיר כיון שעשה בהיתר. ועיין ר"פ לא יחפור דפריך שם לרבא דאמר אינו סומך מהא דתנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות וטעמא משום עבודת הכרם הא לאו הכי סמוך אע"ג דאיכא שרשין דקא מזקי הבמ"ע דאיכ' צונמ' אי הכי אימא סיפא היו שרשין יוצאין בתוך של חבירו וכו' ואי דמפסיק צונמ' מאי בעי התם הכי קאמר ואי לאו צונמ' והיו שרשין יוצאין בתוך של חבירו מעמיק שלשה טפחים. וכ' שם הרמב"ן בחידושיו ז"ל והא דאמרי' ואי לאו צונמ' קשיא לן אמאי לא יעקור הכל וראיתי בפי' הראב"ד ז"ל שפי' הכי קאמר ואי לאו צונמ' השתא שבשעה שסמך הית' צונמ' ואתרמי מלתא שנטלה הצונמ' משם וליתי' השתא ולא מחוור לן שאם לא סמך אלא משום שהיתה שם צונמ' כשנעקרה יעקור הוא את האילן עכ"ל. ונרא' דה"ה הך דכותל ביניהם ונפל הכותל תליא בזה דתשובת הגאונים שהתירו משום שעשה בהיתר סברי כדברי הראב"ד. והרא"ש סובר כשטת הרמב"ן וכיון דלא סמך החלונות אלא משום שהי' כותל ביניהם כשנפלה הכותל צריך לסתום החלונות כמו בהך דצונמ':

(ז) דמאי שנא שרואין בית זה שם בתשובת הרא"ש ראובן יש לו בית ושמעון יש לו בית נגד בית של ראובן והיו בבית ראובן חלונות פתוחים נגד ביתו של שמעון ולאחר זמן מכר שמעון לראובן את ביתו והי' ללוי גינה אחת נגד הבית שקנה ראובן משמעון ובאותו הבית היו חלונות פתוחים לגינתו של לוי ומן החלונות של ראובן לא הי' ללוי היזק ראיה לגינתו כי הבית שלקח משמעון מפסיק בנתיים אבל מחלונות שהי' בבית שקנה ראובן משמעון היו רואין לגינ' וכו' אמנם בטענ' האחרת אני מזכה את ראובן כיון שהחלונות של בית שמעון היו פתוחים לגינת לוי ולא הי' יכול לסותמן א"כ לא נתוסף שום היזק לגינת לוי בנפילת בית שמעון דמעיקר' נמי הוי בעי לאצטנועי מהדרים בבית שמעון ולא הי' יכול לעשות שום תשמיש צנוע ועוד אם ירצה ראובן יחזור ויבנה הבית שקנה משמעון ויפתח חלונות כבתחלה ומה לו חלונות של בית ראובן ומה לו חלונות של בית שמעון עכ"ל. ויראה דהיינו דוק' אם ראובן קנה בית המפסיק בזה הוא דקאמר הרא"ש דאינו צריך לסתום חלונו כיון דשלו הוא אמרינן אי בעי בלי ליה אבל אם היה בית המפסיק של אחר בזה נראה דראובן צריך לסתום חלונו דאע"ג דאי בעי בעה"ב המפסיק בני לה מ"מ כל זמן שלא בנה לה אין ראובן רשאי להזיק ללוי כיון דהשת' שנפל יוכל לוי לעשות דבר הצנוע בביתו אין ראובן רשאי להזיק כיון דלא בדידיה תליא מלת' לבנות כנגדו:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש