שולחן ערוך חושן משפט קמב א
שולחן ערוך חושן משפט · קמב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אע"פ שאין חזקה בפחות מג' שנים אם הביא המחזיק עדים שהמערער הגביה סל פירות משדה זו על כתפו של המחזיק להוליכם לביתו של המחזיק לעצמו הוי חזקה מיד:
- הגה: וי"א דה"ה אם המחזיק שלח דורון למערער מפירות שאוכל וקבלן ממנו הוי חזקה (מיד) שאם היה הקרקע שלו לא ה"ל לקבלן בתורת דורון אלא היה לו ליקח הכל (טור בשם ר"ח) ומכאן יש ללמוד ראובן ושמעון שיש להם ערעור ביחד על חזקת ישוב וקנה ראובן משמעון החזקה לשנה הרי הישוב לשמעון שאילו היתה החזקה לראובן לא היה קונה משמעון לשנה וה"ה בכל כיוצא בזה (מרדכי סוף פ' חזקת) וה"ה אם שכרו ממנו כדלקמן סימן קמ"ז:
ואם טען המערער לפירות הורדתיו ושלו היו הפירות אבל הגוף לא מכרתי נאמן ואין בזה שום חזקה והני מילי בתוך ג' אבל אם יטעון לאחר ג' לפירות הורדתיו אין שומעין לו לפיכך אם הורידו לפירות צריך למחות בתוך שלשה להודיע שלפירות הורידו:
מפרשים
שהמערער הגביה סל פירות משדה זו על כתיפו. לשון הגמ' הוא דלי ליה צני דפירי ופי' רשב"ם כן שהגביה לו סל כו' אבל הרמב"ם פי"א דטוען והטור כתבו שהמערער סייעו ללקט את הפירות א' א' והגביהם מע"ג הארץ ונתנם לתוך כלי א' ונראה דל"פ אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא דשניהן בסברא תליא והמחבר נקט חדא מנייהו וה"ה לאידך ועד"ר:
להוליכם לביתו. כן הוא לשון רשב"ם ובטור כ' והוליכם בוי"ו ובדרישה כתבתי דל"פ אלא כל חד נקט לשיטת פירושו הנ"ל דלפירוש רשב"ם ודאי בעינן שבשעה שהגביהו לו סל על כתיפו יהא נראה ממנו שכדי להוליכם המחזיק לביתו הגביה דאל"כ אין כאן סימן חזקה דדלמא דעתו דהמערער הוה שהמחזיק יוליכם לביתו דהמערער ולהטור צריך שיהא נראה בשעת הלקיטה שלקטן המערער שיהיה למחזיק ואז א"צ גילוי דעת שיוליכם לביתו ולכ"ע מיד שהחזיק בסל להוליכו דרך ביתו סגי ע"ש:
מפירות שאוכל כצ"ל. ודלא כי"ס שכתב בו שאכל ובטור ליתא ע"ש:
לא הי' קונה משמעון לשנה. וסיים שם במרדכי ז"ל ואע"ג דעביד אינש דזבין דיניה (וכמ"ש לקמן סי' קמ"ו סי"ח) ה"מ ☜ כל דינים שלא יצטרך להתרעם עוד אבל לא עביד אינש דזבין מגמלא אודניה כו' ע"ש בד"מ שהביאו ור"ל לא קנאה על שנה ולאחר שנה יצטרך לחזור ולדון ולפשר עמו וזהו שדקדק מור"ם כאן בקיצור לשונו וכתב לא הי' קנהו לשנה ומה שסיים וכתב סתם ז"ל וה"ה אם שכרו ממנו וכ"כ מור"ם לקמן בסי' קמ"ז סס"ב בהגהתו סתם שאני שכירו' דאף אם שכרה ממנו בכל שנה ד"מ בעד זהוב כל זמן שירצה מ"מ לא זבין כל דיניה דהיינו להיות של הקונה לחלוטין דזה יצטרך לחזור ולדון עמו ומ"ה לא אמרו אלא עביד אינש דזבין דיניה ולא שישכור דינו:
ואם טוען המערער לפירות הורדתיו כן הוא בגמרא וגם לפי הי"א שכ' בהג"ה ששלח המחזיק להמערער כו' הדין כן דאם טען המערער לפירות הורדתיו נאמן וע"כ בטור בהדיא ע"ש:
אבל אם יטעון לאחר שלשה כו' אין שומעין לו. פי' אפילו ליכא ריעותא דהגביה לו הפירות הנ"ל ועפ"ר:
(א) אע"פ כו' ע' בתשובת מהרשד"ם סי' ר"ו וסי' רכ"ו וקי"ו ורל"ד:
(ב) אבל אם יטעון לאחר שלשה כו'. אין שומעין לו פי' אפי' ליכא ריעותא דהגביה לו הפירות הנ"ל עכ"ל סמ"ע ובז' יתיישב כפל לשון בטור עד אחר ג' שנים וכו' וה"מ בתוך ג' כו' ודו"ק:
(א) הגביה: כן פירש הרשב"ם אבל הרמב"ם והטור כתבו שסייע ללקט הפירות אחד אח' והגביהם מעל הארץ ונתנם לתוך כלי אחת ונראה דל"פ אלא מר אמר חדא כו' והמחבר נקט חדא מינייהו וה"ה לאידך עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' קט"ז ר"ו רכ"ו ורל"ד ובתשו' מהרי"ל סי' פ"א.
(ב) שכרו: במה שפירש הסמ"ע דבשכירות אפילו לעולם לא אמרי' דזבין דיניה כו' השיג עליו הט"ז וכתב דצ"ע דיש ראיה מפרק הזהב דף נ"ו דבשכירות לעולם הוי כמכר ע"ש.
(ג) אין: פי' אפי' ליכא ריעותא דהגביה לו הפירות הנ"ל. סמ"ע.