שולחן ערוך חושן משפט קטו ד

וכן יתומים שהשביחו הנכסים אין בעל גובה מהשבח כלום אבל אם שבחו נכסים מאליהם גובה את השבח כולו:

הגה: (עיים ס"ק כ"ט) ויש חולקין וסבירא להו דאינו גובה ביתומים כמו במתנה אלא א"כ עשאה אפותיקי דאז גובה גם השבח (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

דאינו גובה ביתומים כמו במתנה והרמב"ם והמחבר נמי משוים בזה יתומים למקבלי מתנה לשיטתייהו דגובה כו' דהרי גם במקבל מתנה כתב לפני זה בס"ג לשיטתייהו דגובה מידו המלו' שבח דממילא אלא דמור"ם כ"כ לשיטת הרא"ש דכ' שם בס"ג די"א דגם משבח דממילא אינו גובה וקמ"ל כאן דגם מיתומים אע"ג דכרעא דאבוהון נינהו אפילו הכי אינו גובה אותו מהן כמו שאינו גובה ממקבל מתנה שהוא איש אחר להמוכר ובס"ג בעשאו אפותיקי דגובה ממקבל מתנה כתב שדינו כמו ביתומים דבהו פשיטא דגובין מהן בעשאו אפותיקי כיון דכרעא דאבוהון נינהו וק"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(לא) אין ב"ח גובה מהשבח כלום. ג"ז הוא ל' הרמב"ם ונמשך לשטתו וכבר כתבתי לעיל סעיף ג' ס"ק כ"ט ול' שאין כן דעת הרי"ף והרמב"ן ור' ירוחם ושאר הפוסקים אלא השבח היתר על הוצאה גובה מהם ושכן עיקר (ועיי' בנ"י פ' המקבל במ"ש והנה ביאר הר"ב ז"ל כו' וע"ל ס"ק כ"ח):

(לב) ויש חולקים כו'. לא ה"ל להר"ב ז"ל לכתוב האי ויש חולקין דודאי לא נהירא לפסוק כן וכמו שאבאר ונרא' שיצא לו להרב כן מהטור והרא"ש וכן נרשם בסמ"ע טור סי"ג והרא"ש פ"ק דמציע' ובאמת אינו מבואר כן בטור והרא"ש רק שכתבו שדין יתומים כמקבל מתנה ומשמע ליה להר"ב דה"ה בזה ולקמן נדבר בזה ואפי' יהי' דעת הרא"ש וטור כן אין דבריהם נראין בזה והעיקר בזה כדעת הרמב"ם והמחבר וכל הפוסקים שאביא לקמן וכמו שאבאר. ולפי שהוקשה שיטת הש"ס בענין זה לבעלי התוס' וכמה גדולי הפוסקים בכמה מקומות ולפענ"ד יתיישב הכל על נכון וגם שיצטרך עניינו לכמה דברים בסי' זה לכן אני צריך להאריך קצת. הנה פ"ק דמציע' (ד' ט"ו ע"א) כתבו התוס' וז"ל נראה דב"ח גובה השבח אפי' מיתמי ואע"פ שאין להם על מי לחזור וה"ל כמתנה מ"מ יורשים כרעי דאבוהון הן כדמוכח פ' יש בכור (ד' נ"ב) דתנן אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ולא בשבח ולא האשה בכתובת' ולא הבנות במזונותיהן ופריך בש"ס ולא האש' בכתובתה והא אמר שמואל ב"ח גובה השבח ומשני מקילי כתוב' שנו כאן ולא הבנות במזונותיהן נמי תנאי כתוב' ככתוב' דמי והתם משבח יתומים איירי דאי משבח לקוחות (ועמ"ש מהרש"א שם ומה שהשגתי עליו בזה לעיל סעיף א' ס"ק ג') א"כ מאי אריא דלא טרפי בנות משבח והלא מגוף הקרקע נמי לא טרפי דאין מוציאין למזון האש' והבנות מנכסים משועבדים אלא ודאי בשבח יתומים איירי ודוק' כתובת אשה ומזונות דקילי לא גבי משבח אבל שאר ב"ח גבי ורש"י פי' התם מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ה' שנים ולפירושו אין ראי' דמצי מיירי בשבח לקוחות אך לא נהירא דלא שייך בהו תנאי כתוב' והא דאמר בהמקבל (דף ק"י) יתומים אומרים אנו השבחנו ואין השבח שלך משמע דלא גבי משבח יתומים התם מיירי כשעשאה אפותיקי ואומרים אנו השבחנו ותן לנו הוצא' כדין יורד שלא ברשות וכן מוקי התם במסקנא כשעשא' אפותיקי עכ"ל וכ"כ עוד התוס' בס"פ יש בכור ובכתובות ר"פ אע"פ ובפרק הגוזל קמא ד' צ"ו ע"א וכ"כ הסמ"ג ד' קע"ח ע"ג והגמ"י פכ"א מה' מלו' ובהגהת מרדכי פ"ק דמציעא מפי' ר"י:

והנה מ"ש התוס' שפירש"י שם במזון הבנות לא נהירא הוא ודאי אמת דלא שייך תנאי כתוב' אלא במה שהוא חייב מתנאי ב"ד אבל כשפסק חייב מכח פסיקתו ואפי' פסק כן לאחרים ובכל דוכתא משמע בנות במזונותיהן הוא בנן נוקבין כו' וכדאית' בפ' נערה שנתפתתה (דף נ"ב ע"ב) ובפ' י"נ (ד' קל"א ע"א) לא כתב לה בנן נוקבין די יהוין לן מנאי יתזון מביתי עד דתלקחון לגוברין חייב שהוא תנאי ב"ד וכן בכמה דוכתי והכי איתא נמי להדי' בפ' הנושא (ד' ק"ב ע"ב) ובפ' הנזקין (דף נ"א ע"א) בתו בתנאי ב"ד קאכל' כו' בת אשתו לא בתנאי ב"ד קאכל' כו' וכן הברטנור' פ' יש בכור פי' מזון הבנות בנן נוקבין כו' וכל הפוסקים חולקים על רש"י בזה וכמו שיתבאר. אך מ"ש התוספות דיתומים כלקוחות ומחלקים באפותיקי דבריהם דחוקים וכבר כתב הרא"ש פ"ק דמציע' שדבריהם דחוקים וע"ש ואני מוסיף דסוגיא דש"ס דפ' המקבל לא משמע כלל דמיירי באפותיקי דמשמע התם להדי' דלא משני אפותיקי אלא אמאי דקשיא ליה לימא ליה לוקח לב"ח הב לי גריוא דארע' אבל הא דמשלם השבח ליתומים הוי ניחא ליה אפילו בלא אפותיקי וגם כבר הסכימו כל הפוסקים לזה דדין יתומים כמקבלי מתנה והוא מוכרע במאזני השכל וע"כ אין להאריך בזה רק צריך ליישב לפ"ז הך סוגיא דס"פ יש בכור והנה הרא"ש פ"ק דמציעא כ' וז"ל וההיא דפ' יש בכור ולא האשה בכתובתה מיירי בכל אשה שגובה כתובת' מיתמי ומלקוחות ופריך משמואל על אשה שגובה כתובתה מן הלקוחות ובנות במזונותיהן אי לאו דמקולי כתוב' שנו כאן הוי גבי משבחא דיתמי אע"ג דשאר ב"ח לא גבי מנייהו משום דלא דמי חוב דמזונות הבנות לשאר חוב שעיקר חיובו הי' בחיי אביהם הלכך משבחא דיתמי לא שקיל אבל חוב דמזון הבנות עיקר חיובו על היתומים הלכך הי' שקיל משבחא אי לאו דתנאי כתובה ככתוב' עכ"ל וגם דברים אלו דחוקים ואין להאריך. ועוד קשה מנ"ל להש"ס האי סברא דחוקה דמזון הבנות גרע משאר חוב ועוד דפשטא דמילתא דמתני' ולא האשה בכתובתה משמע איתומים לחודיה קאי ומנ"ל להש"ס להקשות דלמא באמת האשה גובה מלקוחות והנה בנ"י פ' המקבל כתב וז"ל מי א"ל שבחא ללוקח מלוקח דוקא קשיא שכך כותב מוכר אנא איקום כו' אבל מיתמי לא מקשה דודאי אית להו שבחא דהוי כמתנ' ומיהו מסתברא דשבחא דממילא כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון גבי לה ב"ח אפילו מיתמי דהא במתנ' נמי שיפה כחו מכח מכר כתב הרי"ף דגבי לה וטעמא דמלתא משום דכיון דממילא מצי למימר ארעא דמשעבדא לדידי אשבחא ביתמי נמי מצ"ל הכי ויש ראי' לדבריו מדתנן בפ' יש בכור לנחלה דהאש' בכתובתה כו' וע"כ דממילא הוא דבשבחא מחמת הוצא' ל"ל דהא ודאי לא גבי לה וכדכתיבנא כן פירשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והרנב"ר ז"ל עכ"ל (ועיין לעיל סוף ס"ק ל' מ"ש על דברי הנ"י אלו ועמ"ש לקמן בסמוך על דברי הנ"י דס"פ מי שמת) וכ"כ התורת חיים פ' הגוזל קמא אך שמשמע שם כאלו הוא חידש דברים אלו ובאמת כל דבריו הם נכללים בדברי הנ"י אלו שהביא הוא עצמו שם דברי הנ"י אלו דפ' המקבל ע"ש וק"ל ובאמת שטה זו נראה עיקר. אך עדיין קשה דמאי פריך בס"פ יש בכור בפשיטות והא אמר שמואל ב"ח גובה השבח והלא שמואל לא אמר דבריו אלא גבי לוקח וגם כי ראיתי בספר המלחמות להרמב"ן פ"ק דמציעא שמסכים לענין הדין כמ"ש הנ"י פ' המקבל בשמו אך שכ' שם וז"ל והוינן בה ולא האשה בכתובת' והא אמר שמואל בע"ח גובה השבח והיכי קתני אין נוטלים בשבח אפילו דלוקח ופריק מקולי כתובה שנו ולא הבנות במזונותיהן תנאי כתובה ככתובה דמי והאי שבחא דלא טרפן בנות במזונותיהן מאי ניהו אי נימא דאשבח לוקח אפילו קרקע נמי דהא אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אלא לאו מיתמי וטעמא משום קולי תנאי כתובה הא ב"ח גבי וע"כ היינו שבחא דממילא חפיר' והוי שובלי שלפופי והוי תמרי עכ"ל ויש לדקדק בדבריו דמאחר שהוא סובר דב"ח גובה משבחא דממילא ביתמי אמאי דחק לפרש מתחלה והוינן בה כו' והיכי קתני אין נוטלים בשבח אפילו דלוקח. ונראה משום דקשיא ליה מ"ש דהלא שמואל לא אמר ביתמי כלום והיאך פריך בש"ס בפשיטות משמוחל איתמי לכך פי' דאלוקח פריך ובתר הכי מפרש דהש"ס ס"ל מסברא דנפשי' דב"ח גבי משבחא דיתמי הלכך קאמר דבנות במזונותיהן משום תנאי כתובה הוא כן נ"ל לדעת הרמב"ן אבל לפע"ד אין צורך לכל זה וכל הסוגיות פשוטים וברורים משים דודאי הא דאמר שמואל ב"ח גובה השבח בלוקח אמר ובא לאשמעינן תרתי חדא דאף דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משתעבד בדבר שלא בא לעולם וכדאיתא להדיא בש"ס ס"פ מי שמת (סוף ד' קנ"ז) דלהכי ב"ח גובה השבח משום דאף מה שלא בא לעולם משתעבד אף שהתוס' פ"ק דמציעא דף י"ד ע"ב הקשו מאי מבעיא ליה לשמואל בפ' מי שמת מעיקרא אי דאקני משתעבד ולוכח מדנפשי' דאמר בע"ח גובה השבח ושמואל פסק בפ' אעפ"י כר"י הסנדלר דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ותירצו דהא דאמר שמואל בע"ח גובה השבח היינו לפי המסקנא דהתם דפשיט דאקני משתעבד עכ"ל נמצא אשמעינן שמואל דדבר שלא בא לעולם משתעבד ואשמעינן נמי דגובה הב"ח השבח ואינו נותן לו ההוצאה ללוקח וקאמר רבא טעמא משום שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום כו' והאי טעמא לא אצטריך רק להוצאה דאלו לשבח דיתר על ההוצא' לא צריך האי טעמא כלל דמדינא טריף ליה כיון דדאקני משתעבד והיינו דקאמר רבא האי טעמא אדשמואל ולא קאמר ליה אברייתא דמייתי בפ' מי שמת (סוף דף קנ"ז) וכן אברייתא דמייתי בפ"ק דמציעא אם השבח יותר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבע"ח כו' ודוחק לומר משום דאפשר לאוקמי ב"ח דקתני ברייתא היינו נגזל אלא נראה משום דאגופא דברייתא לא צריך טעמא דשבח היתר על ההוצאה טריף מדינא אבל הוצא' לא הו"ל למטרף דמי גרע מיורד שלא ברשות) ע' ביאורים אלא משום דהא הדר וגבי דילי' ממוכר ומעיקרא כי אשבח אדעתא דשקיל ליה ממוכר אשבח כן נ"ל ברור פירוש הסוגיא דפ"ק דמציעא וכ"נ מדברי הרמב"ן בספר מלחמות פ"ק דמציעא (ועיין בנ"י ס"פ מי שמת הקשה אמאי גובה הב"ח השבח שהרי לא קנאו המוכר מעולם והלוקח אחר שלקחו הוא שהשביחו בעדור וזבול וכתב שנראה לאחרונים ז"ל דכיון שמצינו שב"ח דגבה בשבח היכא דשויא ניהלי' אפותיקי לא חלקו בין שבח לשבח כו' ע"ש ודבריו דחוקים לפע"ד ולפמ"ש מעיקרא לק"מ דמה בכך שהלוקח השביחו ס"ס ארעא דמשתעבדא לב"ח אשבח ואי משום הוצאתו כי הוציא אדעת' דלשקול ממוכר הוציא וכמ"ש) . וא"כ לחנם נתחבטו הגדולים בזה דהא פשיטא דמקבל מתנה גופיה טורף השבח היתר על ההוצאה כיון דדאקני משתעבד מדינא והב"ח הוא מוקדם מן המקבל מתנה רק דההוצאות אינו טורף מן המקבל מתנה דכיון שאין לו על מי לחזור לא גרע מיורד שלא ברשות והלכך הך דפ' המקבל דיתומים אומרים אנו השבחנו ניחא דודאי יתומים כיון שאין להם על מי לחזור הם כמקבלי מתנה שצריך לשלם להם הוצאתם שהשביחו כמו יורד שלא ברשות והך דפ' יש בכור נמי אתי כפשוטו דפריך דקתני ולא האשה בכתובתה אינו גובה בשבח כמו בכור דהוי ראוי וכדאיתא התם אלמא דס"ל דדבר שלא בא לעולם אינו משתעבד לבע"ח דאי משתעבד תגבה האשה כתובתה מן השבח והא אמר שמואל ב"ח גובה השבח אלמא דדבר שלא בא לעולם משתעבד ונהי דשמואל בלוקח אמר מ"מ כיון דדבר שלא בא לעולם משתעבד וגובה מן הלוקח כ"ש ביורש והכי אמרי' בפ' מי שמת דאקני קנה ומכר קנה והוריש משתעבד כו' ומשני מקולי כתובה שנו כאן אבל בע"ח גובה השבח דדשב"ל משתעבד מיהו היינו בשבח היתר על ההוצאה או בחפירה והוו שובלי שלפופי והוו תמרי וכדאי' התם וכולן אין נוטלין בשבח לאתויי מאי לאתויי חפירה והוי שובלי שלפופי והוי תמרי אבל מהוצאה לא מיירי התם דפשיטא דאפי' הבע"ח צריך ליתן להם ההוצאה דלא גרע מיורד שלא ברשות וכמ"ש כן נ"ל ברור פי' הסוגיא דפ' יש בכור ופ' המקבל ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בזה:

ולפ"ז יצא לנו דדאקני אינו משתעבד לכתובת אשה ותנאי כתובה כמו שבח דדאקני הוא ולא מסתבר כלל לחלק בין שבח לדאקני דהא בסוגיא פ' מי שמת (דף קנ"ו ע"ב) משמע דחד דינא אית להו ואין לדקדק אמ"ש הרי"ף והרא"ש בפ' הכותב גבי הא דאמר אמימר האי מאן דאיתא עליה כתובת אשה וב"ח כו' דהיכי דמי ש"ח וכתובה כגון לוה ונשא וקנה כו' וכ"כ הטור והמחבר בא"ע סימן ק"ב ס"ג די"ל דהתם מיירי שלא כתב לשום א' מהן דאקני ואפילו למ"ד דאקני ט"ס הוא מ"מ כשכתב דקנה ולא דאקנה לא הוי ט"ס על המקצת וכדלעיל סימן קי"א ס"א בהג"ה ולפ"ז מה שכותבין בכתובות דקנינא ודעתיד אנא למקנא אינו מועיל לענין לקוחות:

ומעתה מ"ש הר"ב ויש חולקים כו' ודאי לא נהירא דכבר נתבאר שמוכרח בש"ס דבע"ח גובה מיתומים שבחא דממילא וכמ"ש הרמב"ם והמחבר ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן והנ"י וכן מבואר בדברי הברטנורה פ' יש בכור וכן משמע מדברי רש"י והר"ן ר"פ אע"פ וכ"כ הריטב"א שם וז"ל ולשבח פירש"י ז"ל דאמרינן בבכורות שאין האשה גובה כתובת' משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת האב וב"ח גובה ממנו כו' ומסתבר' דנדוניא דינה כחוב לענין זה וכן דעת מורי ז"ל עכ"ל ואפי' למ"ש הה"מ ומביאו ב"י סי"א שר' אפרים והרז"ה והרשב"א סוברים דב"ח לא גבי ממקבל מתנה אפילו בשבח דממילא נ"ל שהם מודים ביתומי' וכדמוכח מהך דפ' יש בכור רק דס"ל דמתנ' עדיף מיורש (וע"כ כ' ה"ה גבי יתומי' בפשיטו' שכן עיקר דב"ח גובה מיתמי שבחא דממיל' ומשמע מדבריו להדיא שגם הר' אפרים והרז"ה והרשב"א מודים בזה וכן מוכח דעת הרי"ף פ' המקבל וכמ"ש לקמן סעיף ה' ס"ק ל"ג דהרי"ף בריש דבריו מיירי בלא אפותיקי ודלא כהתוס' שסוברי' דיתמי כלוקח ומפרשי' הך דהמקבל באפותיקי ונ"ל שלזה כוון הה"מ שכתב שכן נראה דעת הרי"ף ודלא כספר לחם משנה שדחק עצמו בכוונת הה"מ לדעת הרי"ף וע"ש ודוק) וכן לשיטת התוס' והסמ"ג והגמ"יי והגהת מרדכי מפי' ר"י דלעיל מוכח יותר דאפי' בשבח דהוצא' גובה בע"ח מיתמי זולתי לפי שטת הרא"ש דפי' דמזון הבנות ה"א דעדיף טפי יש לומר דב"ח נמי לא גבי מיתמי משבח דממילא כמו אשה אבל כבר כתבתי שאין שיטת הרא"ש נכונה וגם יחיד הוא נגד כל בעלי התוס' וכל הפוסקים הנ"ל. ונראה שגם הרא"ש גופי' חזר בו מזה שהרי כ' בקדושין פ' האומר וז"ל וכן מצינו שבע"ח אין גובה השבח ממקבל מתנה כדאיתא בפ"ק דמציעא לפי שאין לו על מי לחזור וגבי מיתמי כדמוכח בפ' יש בכור עכ"ל וכ"כ עוד הרא"ש בכתובות ר"פ אע"פ וז"ל ולשבח אין האשה גובה כתובתה משבח שהשביחו יתומים בנכסי אביהם אבל ב"ח גובה את השבח כדאיתא בבכורות פ' יש בכור עכ"ל וכ"כ עוד הרא"ש בפ' המקבל ואע"פ שאפשר לומר שהרא"ש בפ"ק דמציעא חזר בו מ"מ זה דוחק שנאמר שחזר בו ממ"ש בשלשה מקומות ע"כ נראה יותר לומר איפכא דנהי דבפ"ק דמציעא דחה דברי התוס' והסכים לסברת ה"ר יונה דיתומים כמקבלי מתנ' היינו לענין שבח דמחמת הוצאה דכמו שאין גובה ממקבל מתנה כך אין גובה מיתומים ודלא כדעת התוס' דגובה הכל מיתמי אבל מ"מ ס"ל דב"ח גובה שבחא דממילא מיתמי וכפשטא דסוגי' דפ' יש בכור וכן משמע לכאורה פשט דברי הרא"ש בס"פ יש בכור ע"ש כן נראה לי בדעת הרא"ש:

ונראה שלכך לא כתב הטור בסי' זה בשם הרא"ש רק שאינו גובה ממקבל מתנ' אפי' בשבח דממילח וכשכתב אח"כ שדין היתומים כמקבל מתנה לא כתב לכל דבר רק כתב ודין היתומים לענין שבח כדין מקבל מתנה שאין בע"פ גובה מהם שבח כלל כו' ורואים את השבח כנגד הוצאה כו' ויש לומר דלא מיירי אלא בשבח דמחמת הוצאה ולא בשבח דממיל'. ואפי' תאמר שדעת הרא"ש וטור שאין גובה אף שבח דממילא מיתמי כבר נתבאר שאין נראה כן בש"ס ושכל הפוסקי' חולקים על זה:

ובר מן דין לא נהירא מה שכתב הרב סתמ' ויש חולקין כו' דמשמע אף בשבחא דממיל' דנתייקרה דלעיל סעיף א' אין בע"ח גובה מיתמי והא ודאי ליתא דהא אפי' בכור וכתובת אשה גובה משבח' דנתייקר' לכ"ע וכמ"ש לעיל סעיף א' ס"ק ה' והכי מוכח נמי בש"ס ס"פ יש בכור מדקאמר וכולן אין נוטלין בשבח לאתויי שבחא דממיל' חפיר' והוי שובלי שלפופי והוי תמרי ולא קאמר דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון אלמ' דבדיקל' ואלים וארעא ואסקא שרטון אפילו בכור וכתובת אשה גובי' מיתמי וכדאמר רב פפא בפ' יש נוחלין (דף קכ"ד ע"א) דבכור גובה מהנך משום דהוי מוחזק והוי דקנה וכדבר שבא לעולם בחיי אביהן וא"כ כל שכן ב"ח וא"כ כ"ש בשבח דנתייקרה:

וראיתי בעיר שושן שהשמיט דעת הי"א שהבי' הר"ב לעיל סעיף ג' ודעת היש חולקין שהביא הר"ב כאן סעיף זה. ולא כ' רק כדברי המחבר והדין עמו בזה וכמו שכתבתי. אך לעיל סעיף א' נמשך בשבח דממילא אחר דברי הר"ב וכבר השגתי שם עליהם בסעיף קטן ה' ע"ש:

באר היטב

עריכה

(כב) מהשבח: גם כאן כתב הש"ך דנ"ל עיקר דשבח היתר על ההוצא' גובה מהם.

(כג) חולקין: והש"ך הכריע כדעה הראשונה ע"ש שהאריך הרבה בזה.

קצות החושן

עריכה

(יב) דאינו גובה מיתומים עיין ש"ך שהעלה דין מחודש שכתב וז"ל ולפי"ז יצא לנו דדאקני אינו משתעבד לכתובת אשה ותנאי כתוב' ככתוב' ולא מסתבר לחלק בין שבח לדאקני וכו' ולפי"ז מה שכותבין דעתיד אנא למיקני בכתובות אינו מועיל לענין לקוחות ע"ש ולפי שטתו אפי' קנה והוריש לא נשתעבד לכתוב' כיון דלא מסתבר לי' לחלק בין שבח לדאקני ומשבח יתומים הא לא גבי אבל הדבר מבואר בהרבה מקומות בש"ס דדאקני משתעבד לכתוב' וע"ש בסוגיא דדאקני דף קנ"ז תנן נפל הבית עליו ועל אביו והיו עליו כתובת אשה ובע"ח ע"ש דבעי למיפשט מיני' בש"ס דאקני משתעבד וכן בש"ס פ' י"נ דף קל"ב גבי מחלק לאשתו בין הבנים דאבדה כתובת' ואמרי' שם אלו הדר קני מי לא שקלה ע"ש וכן משמע ברש"י פ' האשה שנפלו דף פ"א גבי הרוצ' שימכר בנכסי אחיו דטעמא הוא לפי שלא כתב לשומרת יבם ולאשתו כותב דאקני ע"ש וכן ברא"ש שם פ' האשה שנפלו מבואר להדיא דמהני כתיבת דאקנ' לכתובה וכן נראה מדברי הטור וש"ע סי' קי"ט סעיף ד' מכרן לשלשה בני אדם זה אחר זה כו' או לאחר שנתחייב לכלם קנה וכתב להם דאקני כו' והתם מיירי מנזקין ובע"ח וכתובת אשה הרי מבואר דדאקני משתעבד לכתוב' ואפי' מלוקח גבי ודוקא בשבח הוא דאקילו בכתוב' ומשום דשבח מדינא אינו מועיל אפי' אית לי' דאקני כיון שלא קנאו המוכר וכמ"ש בנימוקי ובטור ונעש' כאלו קנאו המוכר והך נעשה אינו אלא מדבריהם וכמ"ש בסי' זה וראו חכמים להקל בכתוב' שלא לומד הך נעשה כאלו קנאו המוכר וז"ב:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}