שולחן ערוך חושן משפט קה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קה · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

אם הלוה חייב גם לתופס זכה בתפיסתו מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי לחבריה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

מגו דאי בעי זכי לנפשיה עפ"ר שם כתבתי והוכחתי דהיינו דוקא דתפס בכדי חובו של עצמו כגון ראובן שחייב לשמעון ולוי ויהודה לכל אחד מאה זהובים ותפס שמעון מראובן שוה מאה זהובים דבזה אמרי' ל"מ אם תפסו בשבילו ובשביל לוי שכל א' יקח מהתפיסה חמשים זהובים דאמרי' מגו דמהני תפיס' לנפשיה מהני נמי גבי לוי אלא אפי' תפס כל המאה בשביל לוי לחוד אמרי' מגו דאי בעי היה תופס כל המאה לנפשו שהרי חייב לו ג"כ מאה מהני נמי גבי לוי אבל אם תפס משל ראובן שוה ק"ן זהובים ורוצה לזכות בהמותר מהחובו ללוי לא מהני כיון דלנפשיה לא מצי לזכות בכולו שהרי חובו אינו אלא מאה. וא' מהראיות הוא שהרי דין זה נלמד מהא דאמרי' המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו משום דאי בעי זכי לנפשיה כו' ובעינן דומיא דהתם דאי בעי היה זוכה כולו לנפשיה ע"ש ודו"ק וזהו דלא כמ"ש הב"י דגם בזה אמרי' דמהניא התפיסה לחבירו כיון דאית ביה צד זכייה לנפשיה וגם בע"ש פסק כן ודברים דחויין הן בעיני:

ש"ך - שפתי כהן

(ב) מגו דאי בעי זכי לנפשיה. עמ"ש בסמ"ע ס"ק ג' וזהו דלא כמ"ש ב"י כו' וגם הב"ח חולק על הב"י וכן בתשו' משאת בנימין האריך להשיג בזה על הב"י והע"ש וזה שנים רבות חשבתי כדבריהם ועכשיו דקדקתי היטב בסוגיא פ"ק דמציעא ונלע"ד שהדין עם הב"י והע"ש דכיון דאית ליה זכייה בהגבה' זו זכי נמי לחבריה אפי' יותר ממה שיכול לזכות לעצמו דאע"ג דלא שייך מיגו דהא אפי' מ"ד דלא אמרי' מגו דבעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה מודה דהיכא דזכי לנפשיה מידי זכי לחברי' אפי' מה דלא מצי למזכי לנפשיה וכדמוכח (דף ח' ע"א) מרבא דפליגא רמי בר חמא וכן (סוף ד' ט') מרב נחמן דאותיב לעולא וכפירש"י שם ע"ש דלא ס"ל מיגו ואפי' הכי סבירא ליה גבי טלית שהגביהו ביחד דאע"ג דהתם לא יוכל לזכות בטלית רק החצי שלו זכי לחבריה אידך פלגא מטעמא דכיון דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ואף ע"פ שאפשר לדחוק ולחלק מ"מ אין נראה לי לחלק אלא פשטא דש"ס ריהטא כהב"י ומה שהקשה המשאת בנימין מתופס מוסירה לק"מ דהתם אינו זוכה רק מה שתופס בידו משום שתפוס בו אבל לא זכה מצד הגבהה דנימא דכיון דזכה בהגבהה זו לנפשיה זכי נמי לחבריה ודו"ק. גם מה שהוכיח המ"ב שם מהמרדכי לאו הוכחה היא דאדרב' רבותא קאמר המרדכי דאפי' אינו רוצה לתפוס לעצמו כלום יכול לתפוס לצורך חבירו. עיין בתשובת מהרשד"ם סי' שפ"א:



באר היטב

(ג) לתופס:    כת' הסמ"ע דהיינו דוקא שתפס בכדי חובו כגון שמגיע לכל אחד ק' זהובים ותפס שוה ק' זהו' בזה אמרינן ל"מ אם תפס בשבילו ובשביל חבירו לכל אחד נ' זהובים דאמרי' מגו כו' אלא אפי' תפס כל הסך לחבירו לחוד אמרי' נמי מגו דאי בעי הי' תופס לנפשו שהרי מגיע לו גם כן סך זה אבל אם תפס שוה ק"נ זהובים ורוצה לזכות בהמותר לחבירו לא מהני כיון דלא מצי הוא לזכות בכל הסך וראי' שהרי דין זה נלמד מהמגביה מציא' לחבירו דקנה חבירו משום דאי בעי זכי לנפשיה כו' ובעינן דומיא דהתם דאי בעי הי' זוכה בכולו וזהו דלא כמ"ש בב"י כיון דאית ביה צד זכייה לנפשיה מהני וגם בע"ש פסק כן ודבריהם דחויין הן בעיני עכ"ל וכת' הש"ך דגם בתשובת מ"ב האריך להשיג על הב"י והע"ש בזה אבל הוא דחה דבריהם והסכים עם הב"י והע"ש ע"ש ובתשובת מהרשד"ם סימן שפ"א.



קצות החושן

(ב) מיגו דזכי לנפשיה ע' ב"י וסמ"ע וש"ך היכ' שתופס יותר מכדי חובו ולענ"ד נרא' כדברי הב"י דאפי' בתופס יותר מכדי חובו אמרי' מיגו דזכי לנפשי' דהא בשליח לדבר עביר' דודאי לא הוי שליח ואפ"ה בשותפין שגנבו היכ' דגנב אדעתיה דידי' ואדעתי' דחברי' מהני משום מגו דזכה לנפשי' בחציו זכה נמי לחברי' אפי' במקום דליכ' שליחות כגון בגניב' דהוי דבר עביר' וכמבואר להדיא בפ"ק דמציע' דף ד' וע"ש ברש"י וא"כ כיון דאי הוי תפיס אדעתי' דידיה ואדעתי' דחברי' הוי מועיל אפי' ביתר מכדי חובו משום מגו דזכי לנפשי' זכה נמי לחברי' דמהני אפי' בדבר עביר' וכ"ש בזה א"כ אפי' תופס כולו אדעתי' דחברי' אמרינן תרי מגו ודו"ק ועמ"ש בסי' שמ"ח סעיף ח' מיהו היכא דתופס כולו אדעתי' דחברי' אפשר דלא אמרינן תרי מגו דהא קי"ל כרבנן גבי מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפ' עני דסברי רבנן דיתננה לעני הנמצא ראשון וא"כ מעשר לעני הוא דהא מעני לעני אמרי' מגו דזכי לנפשי' ואם כן ע"כ תרי מגו לא אמרי' מיהו הב"י מיירי דזוכ' אדעתי' ואדעתי' דחברי' וצ"ע:





▲ חזור לראש