שולחן ערוך חושן משפט פח כח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פח · כח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אין הודאה בשטר חשובה הודאה להתחייב שבועה מן התורה על הכפירה כיצד תבעו מנה חמשים בשטר ונ' בעל פה לא מיבעיא אם הודה בחמשים שבע"פ וכפר בחמשים שבשטר שאין כאן שבועה כלל אלא משלם חמשים שהודה ושל השטר שכפר ישבע בעל השטר ויטול אלא אפי' אם הודה בנ' שבשטר וכפר בנ' שבעל פה אינו נשבע שבועת התורה דשטר הוי כמו קרקע כיון שהוא על שעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על (כפירת) שעבוד קרקעות כך אין הודאתן מחייבת שבועה. במה דברים אמורים? בשטר שהוא יכול לקיימו אבל אם אינו יכול לקיימו הרי הוא כהודא' ע"פ ונשבע על הכפירה שעמה וא"צ לומר למלוה בשטר וטוען שטר היה לי ואבד והודה הלוה ששטר עשה לו וכפר במקצת או שהוד' בכל השטר אלא שאומר שקצתו פרוע שנשבע שבועת התורה כשאר מודה מקצת:
מפרשים
דשטר הוי כמו קרקע כו'. עיין פרישה ודרישה שהוכחתי דאפילו אין ללוה קרקע כלל אפי' משועבדים אפ"ה חשוב השטר כקרקע כיון דנכתב השטר כדי לטרוף בו:
וכשם שאין נשבעין על שעבוד קרקעות. בפריש' כתבתי דהא דפשט ליה דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות והיינו שטר הוא מגמ' פ"ק דב"מ (דף ד' ע"ב) ואף שרש"י פי' שם כפירת קרקעות ומשום דאמעט קרקע מכלל ופרט (וכמ"ש הט"ו בר"ס צ"ה) מ"מ שטר שיש בו שיעבוד קרקעות ס"ל שהוא כקרקע אבל א"ל דר"ל כאן משום דשטר בכפירות שיעבוד קרקעות נתמעט בהדיא מכלל ופרט כמו קרקע (וכמ"ש בסי' צ"ה) די"ל דשטרות דהתם לא איירי דוקא בשטר גמור דש"ק אלא ה"ה בכת"י או בשטרות גמורים ולא תבעו במה שכתב בהן אלא שיחזור לו השטר בעצמו כגון דתבעו בשני שטרות והודה לו באחד ועמ"ש סצ"ה ועפ"ר שם כתבתי היאך מצינו דנשבע הנתבע אכפיר' שיעבוד קרקעות הא בעל השטר נשבע ונוטל כמ"ש הטור והמחבר כאן ובסי' פ"ב:
הרי הוא כהודא' ע"פ כו'. עיין בטור סי' זה סל"ח שכתב בשם התוס' והרא"ש לפי מאי דקי"ל שיעבוד' דאוריית' אפי' במודה מקצת במלוה ע"פ אינו חייב לישבע ש"ד אם לא שאין לו קרקעות בנ"ח או שמחל להלוה שיעבוד קרקעותיו והמחבר ומור"ם ז"ל לא הזכירו סברתם וסתמו כדעת הרמב"ם ואינך גאונים דלא חלקו בהם ועד"ר:
(מח) אלא משלם חמשים שהוד' ושל השטר שכפר ישבע בעל השטר ויטול. והא דאינו נאמן הלו' במגו דהי' כופר הבעל פה והי' מודה מה שבשטר דאף נגד שטר אמרינן מגו לקמן סי' רצ"ו ס"ב שאני הכא כיון דלעולם היה השטר בתוקפו משא"כ בסי' רצ"ו דאי הי' טוען נאנסו לא הי' השטר כלום ודו"ק:
(מט) דשטר הוי כמו קרקע כו'. ל' הסמ"ע ס"ק נ"א ע' פריש' ודריש' שהוכחתי דאפי' אין ללוה קרקע כלל אפי' משועבדים אפ"ה חשוב השטר כקרקע כיון דנכתב השטר כדי לטרוף בו עכ"ל (ועיין בדריש' בא"ע סי' צ"ו סכ"ט) ונרא' טעמו מדכתב הטור אח"כ דבכתב יד אין דינו כשטר רק כמלוה ע"פ ש"מ שיש חילוק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ ואע"פ שהב"ח כתב שכ' כן לדעת הרמב"ן דס"ל במלוה ע"פ הוי מוד' מקצת בכל ענין וכ"כ הר"ב בס' בדק הבית זה ודאי דוחק שיכתוב הטור דבריו סתמ' דלא כהרא"ש שלפני זה אבל באמת אינו נרא' לומר דשטר יהא חשוב כקרקע אפי' אין לו משעבדי דהא כי היכא דבמלוה ע"פ להרא"ש אי לית ליה קרקע לא חשיב כקרקע אע"ג דשעבוד' דאוריית' א"כ ה"ה בשטר ודו"ק וכן מבואר בתוס' להדיא רפ"ק דמציעא ומביאם ב"י דהיכא דלית לי' אפי' משעבדי אפי' בשטר חייב ש"ד וכ"כ ב"י דאי לית ליה קרקע אע"ג דאית על השטר לא הוי כפירות ש"ק וכ"כ הב"ח בפשיטות בסי' זה בכמה דוכתי וכן משמע להדיא בספר גי' תרומה דף נ"ד וכן הרא"ש לא מיירי אלא שאין ללוה קרקע או שמחל לו השעבוד של בני חורין אבל יש לו משועבדים ולא מחל לו שעבודן והלכך במלוה ע"פ חייב ש"ד ובשטר פטור כיון דלית ליה משעבדי וטורף בשטר ממשעבדי והטור גבי כת"י נמי מיירי דומיא דמלוה ע"פ דהיינו דלית ליה ב"ח ואית ליה משעבדי וכ"כ התוס' רפ"ק דמציעא דר' יוחנן דמחלק בין ע"פ לשטר מיירי דאית ליה משעבדי ולית ליה ב"ח וי"ל דגם כוונת התוס' והרא"ש בשבועות כן ע"ש ודו"ק:
וכתב ב"י מיהו שטר הילך הוא אע"ג דלית לי' קרקע כלל מיהו אם אין לו נכסים כלל אפי' מטלטלים י"ל דלאו הילך הוא ואע"ג דמדברי רש"י רפ"ק דמציע' דף ד' ע"ב משמע דלא הוי הילך אלא מטעם שהקרקעות משועבדים לו בשטר היינו דרש"י מיירי התם אפי' באינו מודה אבל במודה נראה כהב"י דאפילו לית ליה קרקע כלל הוי הילך וכן דעת הרבה פוסקים דבדבר שאינו יכול לכפור הוי הילך וכמו שכתבתי לקמן סעיף כ"ט ס"ק שאח"ז ושוב מצאתי בס' גי"ת דף נ"ד ריש ע"ג שהקשה על הב"י מרש"י הנ"ל ולפעד"נ כמ"ש ועמ"ש לעיל סי' ע"ה ס"ד בהג"ה ס"ק י"ב ודו"ק. ע' בתשובת הר"ב סי' צ"ה שאלה ד':
(נ) הרי הוא כהודאה על פה כו'. ל' הסמ"ע ס"ק נ"ג ע' בטור סימן זה סל"ח שכתב בשם התוספות והרא"ש לפי מה דקי"ל שעבודא דאוריית' אפילו במודה מקצת במלוה על פה אינו חייב לישבע ש"ד אם לא שאין לו קרקעו' בנ"ח או שמחל להלו' שעבוד קרקעותיו והמחבר ומור"ם ז"ל לא הזכירו סברתם וסתמו כדעת הרמב"ן ואינך גאוני' דלא חלקו בהם עכ"ל ור"ל דס"ל דלא מיקרי כפיר' ש"ק אלא בשטר שטורף בו מן המשועבדים וכ"כ בתשו' מהר"מ מלובלין סי' ג' דהכי קי"ל וע"ש (ע' בתוס' בבא בתרא דף קע"ה ע"א ד"ה המלו' כו':
(לו) קרקע: כתב הסמ"ע ואפילו אין ללוה קרקע כלל אף משועבדים אפ"ה חשוב השטר כקרקע כיון דנכת' השטר כדי לטרוף בו והש"ך כ' דאין נרא' לומר דשטר יהא חשוב כקרקע אפי' אין לו משעבדי דהא כי היכי דבמלו' ע"פ להרא"ש אי לית לי' קרקע לא חשיב כקרקע אע"ג דשעבודא דאורייתא א"כ ה"ה בשטר וכן מבואר להדיא בתוס' פ"ק דב"מ כו' וכ' ב"י מיהו שטר הילך הוא אע"ג דלית לי' קרקע כלל מיהו אם אין לו אפי' מטלטלי י"ל דלאו הילך הוא ואע"ג דמדברי רש"י בב"מ שם משמע דלא הוי הילך אלא מטעם שהקרקעות משועבדים בשטר התם מיירי אפי' באינו מוד' אבל במוד' נרא' כהב"י דאפי' לית לי' קרקע כלל הוי הילך וכן דעת הרב' פוסקים דבדבר שא"י לכפור הוי הילך וכמ"ש לקמן סכ"ט וע"ל סי' ע"ה ס"ד בהג"ה ובס' גד"ת דף נ"ד ובתשובת הרמ"א סימן צ"ה שאל' ד'. וכ' עוד והא דאינו נאמן הלו' במגו דהי' כופר הבע"פ והי' מוד' שבשטר דאף נגד שטר אמרינן מגו כמש"ל סי' רצ"ו ס"ב שאני הכא כיון דלעולם הי' השטר בתקפו משא"כ בסימן רצ"ו דאי הי' טוען נאנסו לא הי' השטר כלום עכ"ל.
(לז) על פה: ז"ל הסמ"ע עיין בטור שכ' בשם התוס' והרא"ש לפי מה דקי"ל שעבודא דאורייתא אפי' במוד' במקצת במלו' ע"פ אינו חייב לישבע ש"ד אם לא שאין לו קרקעות בני חורין או שמחל להלו' ש"ק והמחבר ומור"ם ז"ל לא הזכירו סברתם וסתמו כדעת הרמב"ם ואינך גאונים דלא חלקו בהם ע"כ ור"ל דס"ל דלא מקרי כפירת שעבוד קרקעות אלא בשטר שטורף בו מן המשועבדים וכ"כ בתשובת מהר"מ מלובלין סימן ג' דהכי קי"ל וע"ש ובתוס' ב"ב דף קע"ה ע"ה ד"ה המלו' כו' עכ"ל הש"ך (ועיין בט"ז מה שיישב בדברי הטור עיין שם).
(כב) כהודא' ע"פ והוא דעת הרמב"ן למטה דלא הוי כפירת שע"ק אלא היכא דגובה ממשעבדי ע"פ הודאתו אבל היכא דלא גבי ממשעבדי כגון הודא' בע"פ אע"ג דשעבודא דאורייתא כיון דמלקוחות לא גבי ע"פ הודאתו ל"ה שע"ק עיין פ' כל הנשבעין שבועת שומרין דחייב רחמנא היכא משכחת לה ומוקי דאפקיד בשטר וכתבו שם תוס' בשם ריב"א אע"ג דאשכחן דרבא ס"ל בפ' המוכר בית דנאמן לומר בשטר החזרתי במגו דנאנסו היינו דוקא בעיסקא דעביד דזייר על פשיטי דספרא אבל בשטר פקדון לא ע"ש וא"כ לכאור' שבועת שומרין ה"ל שע"ק דהא אם יודה השומר יגבה ממשעבדי דנאנסו לא טענינן בעד יתומים ולקוחות וכמ"ש תו' פ' המוכר והחזרתי לא מהימן בשטר פקדון וליתי' כיון דעכשיו הוא טוען נאנסו ותו לא גבי ממשעבדי כיון דכבר טען נאנסו תו לא הוי שע"ק ועיין פ' הכותב גבי פוגמת כתובת' סבר רמב"ח למימר שבוע' דאורייתא משום מודה במקצת אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא וכו' ועוד אין נשבעין על כפירת שע"ק ולפי מ"ש בסמ"ע סי' ל"ה בשטר שנפרע מקצתו אינו גובה ממשעבדי דגזירה שמא יגבה כולו כמו במוקדם ואין לומר דמיירי דכתב הפרעון ע"ג השטר דבא בהכשר לב"ד דבכה"ג גם במוקדם כשר וכמ"ש בש"ך בסי' מ"ג דא"כ לית ליה דין פוגמת וכמ"ש בש"ע סי' פ"ד סעיף ג' ולפי מ"ש הש"ך בסי' פ"ד דבעינן שיהי' ניכר שהוא כתב הלוה ואי לא חיישי' שמא עתה כתב הפרעון ע"ג שטר ניחא ועיין ש"ך בסי' נ"ח דחולק והעלה דשטר שפרוע מקצתו גובה מקצתו השני ממשעבדי: