שולחן ערוך חושן משפט עז ט

שנים שהלוו או הפקידו לאחד ובא אחד מהם ליטול חלקו אין שומעין לו עד שיבא חבירו אבל אם חבירו בעיר ושמע ולא בא צריך ליתן לזה התובע הכל ואם טען שאינו רוצה לתת לו אלא חלקו אבל חלק שותפו יתן ביד ב"ד הרשות בידו:

הגה: וכל זה בשנים שהפקידו ביחד אבל מי שהפקיד ביד אחד ומת והיו לו ב' בנים ובא אחד מהן נותנין לו חלקו (תשובת הרשב"א סימן אלף ק"ב) (ועיין לקמן סי' רצ"ט מאלו הדינים):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אין שומעין לו עד שיבא חבירו מקור דין זה מהירושל' כתבתיהו בדרישה בר"ס זה ודוקא ליתן לו חלקו אינו יכול להכריחו אבל צריך לדון עמו על חלקו אפי' אין שותפו בעיר וכמ"ש הטור והמחבר לקמן ס"ס קכ"ב וגם בסי' קע"ו:

ושמע ולא בא משמע הא אם ידעינן דלא שמע אף שהוא בעיר אין ליתן לו לזה הבא עד שיודיעוהו:

צריך ליתן לזה כו'. דאמרינן ודאי ניחא ליה שיתנו לזה ושליחותיה קעביד האי:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(כא) ובא א' מהן. עמ"ש לקמן ס"ס קכ"ב:

(כב) אין שומעים לו כו'. כתב הע"ש והסמ"ע דוקא ליתן חלקו א"י להכריחו אבל צריך לדון עמו על חלקו אפי' אין שותפו בעיר וכמו שכתב הטור והמחבר לקמן סוף סי' קכ"ב עכ"ל ואין זה נלפע"ד כמ"ש לקמן ס"ק כ"ה ע"ש.(כג) ושמע ולא בא. משמע הא ידעינן דלא שמע אף שהוא בעיר אין צריך ליתן לו לזה הבא עד שיודיעוהו עכ"ל סמ"ע וזה פשוט וכך ה"ל לכתוב משמע הא אם לא ידעינן דשמע כו' והיינו אפי' בסתמא לא יתן לו עד שיתברר ששמע ודוק:

(כד) צריך ליתן לזה התובע הכל דאמרי' ודאי ניחא ליה שיתנו לזה ושליחותי' קעביד האי.(כה) וכל זה בשנים כו' צריך טעם מה חילוק יש בין שנים שהפקידו לא' שהפקיד ומת והיו לו ב' בנים וגם מנ"ל להר"ב לחלק בכך ואי משום שכ' הרשב"א בתשו' סי' אלף ק"ב דמי שהפקיד ומת והי' לו ב' בנים נותנים לאחד חלקו ומביאו ד"מ אין מזה ראיה דאפי' חלקו וחלק אחיו יכול לתבוע להרשב"א כמ"ש הב"י משמו ונראה דהרשב"א לטעמיה אזיל (ואע"ג דנראה דהך דסי' אלף ק"ב הוא תשוב' מהר"מ מ"מ י"ל דמהר"מ ס"ל כהרשב"א וגם בב"י כ"כ בשם תשובת הרשב"א ע"ש) דגם בשני שהלוו או שהפקידו ס"ל דיכול א' לתבוע הכל ומחויב ליתן לו הכל וכדמשמע להדיא מדבריו בתשו' סי' אלף פ"ב ואלף פ"ו ומביא' ב"י וטעמי' שהוא מפרש הירושלמי היפך מה שפי' הרא"ש והר"ן אלא כמו שפי' הראב"ד דאם א' מהשותפים תובע הכל מחויב ליתן לו הכל וכמ"ש הר"ן בהדיא בס"פ שבועת הפקדון שהרשב"א מסכים לדברי הראב"ד ע"ש אבל לדידן דקי"ל דבשותפים א"י לתבוע אפי' חלקו עד שיבא חבירו י"ל דה"ה לאחים. ומ"מ החילוק לדעת הר"ב נראה דהוא בשותפין כיון שהלוו לכתחלה שניהם ביחד א"כ מתחלה מיד נתחייב לשניהם לא' הכל כמו לחבירו אבל מאחים מעולם לא נתחייב להם רק עכשיו נתחייב לכל א' וא' החצי ויותר נראה לחלק דבשותפין לא נודע של מי הממון ואפשר שהוא כולו של אותו שאינו כאן וכן מדוקדק בל' הרא"ש והר"ן שכתבו מפני שלא הי' חייב ואינו רשאי ליתן לא' מהן חצי מן הממון עד שיבא חבירו עמו ויתן לשניהם עכ"ל ולא כתבו ואין רשאי ליתן לא' מהן חלקו כו' משמע שאין חלקו ידוע ולזה דקדק הטור וכתב שנים שהלוו או הפקידו כו' ולא כתב שותפים שהלוו כו' וכדאיתא בירושלמי אלא בא לומר דהך שותפים פירוש שהלוו ביחד אבל אינו ידוע שהם שותפים בשוה אבל באחים כשמת אביהם הרי נודע שהוא של שניהם בשוה לכך נותנים לו חלקו (שוב מצאתי בס' גדולי תרומה דף קצ"ט ע"ד כתב חילוק זה) ולפ"ז גם בשותפים כשנודע שהממון הוא של שניהם בשוה נותנים לו חלקו וכן עיקר. ובזה א"ש מ"ש הטור והמחבר לקמן ס"ס קכ"ב בפשיטות דאף כשאינו בעיר יכול לתבוע חלקו דדוחק לומר כמ"ש הע"ש והסמ"ע דדוקא ליתן לו חלקו א"י להכריחו אבל צריך לדון עמו על חלקו אפי' אין שותפו בעיר דכיון שאין יכול להכריחו ליתן לו חלקו (וגם א"י להכריחו להניחו אפי' ביד ב"ד) למה יתחייב לדון עמו יאמר הלא אפי' אתחייב אני לך א"צ ליתן לך כלום ומה צורך לדון עמך ועוד דמדברי הרא"ש והטור לקמן ס"ס קכ"ב משמע להדיא בפשיטות דצריך ליתן לו חלקו ע"ש גבי מה שכתבו שיאמר לו מאן פליג לך כו' וכן משמע מדברי ב"י שם וכאן פסקו הרא"ש וטור וב"י דא"צ ליתן לו חלקו אלא ודאי התם מיירי שחלקו ידוע ולא מיירי התם אלא אם צריך לדון עמו על השאר או לא ובזה ניחא נמי דבסוף שער מ"ד כתב הבעה"ת גבי האי דינא דלקמן ס"ס קכ"ב היכא דאיתי' במת' וז"ל ומיהו דוקא לדון על הכל יכול לכופו אבל אם טען הלוה אם יצא חייב או שאין ביניהם דין אלא שמודה חובו ולשותפו וטען שלא יתן כ"א חלקו אבל חלק שותפו יתן ביד ב"ד הרשות בידו עכ"ל וזה סותר למה שכתב הרא"ש וטור כאן וגם בעל התרומות גופיה כתב שם לעיל בשם הרמב"ן ובכולא נמי משתעי דינא בהדיה ואי אודי ליה יהיב ליה כולה ממונא אלא ודאי כאן מיירי שאין חלקו ידוע הלכך כי ליתא במתא א"צ ליתן כלום אבל לקמן מיירי בשחלקו ידוע הלכך יכול להניח החצי ביד ב"ד אבל המחבר שכתב כאן אדברי הטור ואם טען שחלק שותפו יתן ביד ב"ד כו' נראה מדבריו דס"ל דבכל ענין יכול להניחו ביד ב"ד וכן נראה מדבריו בב"י ונ"מ שאם כבר נתן לו כולו תו לא מצי חברי' למיתבעי' כיון שהיה בעיר אבל לפעד"נ עיקר כמ"ש:

(כו) והיו לו ב' בנים כו'. ע"ל סי' קע"ה ס"א בהג"ה:

באר היטב

עריכה

(כ) ליטול: כ' הסמ"ע דווק' ליתן חלקו א"י להכריחו אבל צריך לדון עמו על חלקו אפי' אין שותפו בעיר וכמ"ש הט"ו בסוף סימן קכ"ב עכ"ל ואין זה נ"ל דלאיז' צורך ידון עמו דהא אפי' יתחייב בדין אין צריך ליתן לו וגם איני יודע להכריחו להניחו אפי' ביד בית דין ואין ראי' מסי' קכ"ב דשם מיירי שידוע שהממון הוא של שניהם דאז צריך אפי' ליתן לו חלקו אלא דהחילוק הוא אם צריך לדון עמו על השאר או לא. שם.

(כא) ושמע: משמע הא אם ידעינן דלא שמע אף שהוא בעיר אין לו ליתן לזה הבא עד שיודיעוהו כ"כ הסמ"ע וכת' הש"ך דזה פשוט וכך ה"ל לכתוב הא אם לא ידעינן דשמע כו' והיינו אפי' בסתמ' לא יתן לו עד שיתברר ששמע. עכ"ל.

(כב) הכל: דאמרינן ודאי ניחא ליה שיתנו לזה ושליחותיה קעביד האי. סמ"ע.

(כג) בידו: והש"ך חולק ע"ז ע"ש.

(כד) בנים: ע"ל סי' קע"ה ס"א בהג"ה.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}