שולחן ערוך חושן משפט עז ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עז · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שנים שהם ערבים בשביל אחד ופטר המלוה את א' מהם מהערבות י"א שיכול לגבות כל החוב מהערב השני.
- (ועיין לקמן סוף סי' קל"ב):
מפרשים
י"א שיכול לגבות כל החוב כו'. ואע"פ שבשנים שערבו כבר נתבאר בסעיף ג' דקי"ל דיכול לגבות כל החוב מאיזה מהן שירצה אף שיש להשני לפרוע החצי כדין ע"ק מ"מ לא אמרי' דכשמחל לא' מחל גם להשני כדין שנים שלוו בע"ק דשאני בשנים שערבו שאף שמחל להערב עיקר החוב נשאר על הלוה לכך יכול נמי לגבות כל החוב מהערב השני וכ"כ בטור בהדיא ומ"ש המחבר י"א דיכול לגבות אף ע"פ דלא מצינו פלוגתא בהאי דינא דכ"ע ס"ל דבשני ערבים אין כל החוב מחול במחל לאחד מהן מ"מ כ"כ משום דכ' דיכול לגבות כל החוב מהערב השני ובזה יש פלוגתא דאיכא מ"ד דס"ל דאפי' בלא מחל לשום א' מהן אינו יכול לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצ' אם יש להשני לפרוע המחצה וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' קל"ב ס"ג מ"ה כ' בל' י"א וק"ל:
(כ) י"א שיכול כו'. הא דכתב בל' י"א היינו משום דיש אומרים דאפי' בלא מחילה אינו יכול לגבות רק חצי החוב מהאחר וכדלקמן סי' קל"ב אבל חצי החוב גובה מהאחר לכ"ע אע"פ שמחל לערב א' ואינו דומה לשני לווין קבלנין שבסעיף ו' בהג"ה דשאני בערב שאף שמחל לו נשאר עיקר החוב על הלוה וכן הוא בתשובת הרא"ש ובטור ולפ"ז כשאין להערב שמחל לשלם יכול לגבות כל החוב מהערב השני לכ"ע דבכה"ג כ"ע מודה דגובה מהערב השני כדלקמן סי' קל"ב סעיף ג' וע"ש:
(יט) י"א: הא דכת' בל' י"א היינו משום די"א דאפי' בלא מחיל' א"י לגבות רק חצי החוב מהאחר כמ"ש סי' קל"ב אבל חצי החוב גוב' מהאחר לכ"ע ול"ד לב' לווין קבלנין שבס"ו בהג"ה דשאני ערב דאף שמחל לו נשאר עיקר החוב על הלו' ולפ"ז כשאין להערב שמחל לשלם יכול לגבות כל החוב מערב השני דבכה"ג כ"ע מודו כמ"ש סי' קל"ב ס"ג וע"ש. ש"ך.
(ז) ופטר המלו' את א' כת' בתשובת מבי"ט ח"א סי' כ"ב ראובן ושמעון ולוי קנו סחור' ביחד וכתבו השט"ח על עצמם ליודא לפרוע כל החוב ונעשו ע"ק זה לזה ובהגיע זמן פרעון נמצאו לראובן ושמעון לפרוע חלקם וללוי לא נמצא ומחל יודא לראובן את הערבות שנתחייב בעד חבירו אך שיפרע לו החלק שהי' מגיע לו ממנו ותבע משמעון חלקו וחלק לוי שפרע לו אח"כ בא שמעון לב"ד לתבוע מראובן החצי שפרע בעד לוי כי שניהם היו ערבים בעד לוי כמו שנזכר וראובן טוען כי כבר פטר אותו יודא הבע"ח מהערבות תשובה כיון שהי' יכול ליפרע מא' מהם אם נפרע משמעון אין שמעון יכול לתבוע מראובן חלקו ואע"ג דהביא בטור סי' קל"ב דאם פרע א' מהערבים כל החוב למלו' חוזר ותובע מחבירו חלקו נרא' דקאי אשני ערבים לדעת הרמב"ן שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מא' מהם אלא מחצ' וכיון שפרע זה כל החוב חייב זה השני לפרוע לו חלקו אבל הכא שהי' יכול ליפרע מכל א' מהם הכל מתחל' כי הכא כשנפרע מא' מהם אינו יכול לחזור זה ולתבוע מחבירו חלקו שלא פרע בעדו שום דבר וכמ"ש בנדון זה שמחל יודא ע"ש והעתיקו בש"ך סי' קל"ב והשיג עליו דהא הטור ס"ל כדעת הרמב"ם דגוב' מאיז' שירצ' ואפ"ה כ' דגוב' אח"כ מחבירו וכן הביא שם תשובת הרא"ש ס"ל נמי כדעת הרמב"ם גבי שנים שערבו דגוב' מאיזה שירצ' וכתב נמי כשפרע דחוזר ותובע מחבירו חלקו וע"ש שכת' דגם במחל לא' ופרע השני חוזר וגובה מחבירו חלקו וע"ש. אמנם לי נרא' העיקר כדברי המבי"ט. והוא דודאי בשנים שלוו אע"ג דהי' יכול לגבות מכל א' מהם כולו מ"מ הרי הוא כלוה בכולו וכמלו' במחציתו השני לשני וגם כיון דנעשו ערבים קבלנים זה לזה לדעת הרא"ש והטור דס"ל כדעת הרמב"ם א"כ ודאי צריך לפרוע מה שפרע בעדו ע"י ערבות וכן בשני ערבים דגוב' מאיז' מהם שירצ' היינו נמי משום דהוי ע"ק זה לזה וכמו בשנים שלוו לשטת הטור דהא כת' הטור להוכיח מדברי הרמב"ם דכת' גבי שנים שערבו דגוב' מאיז' מהם שירצ' דס"ל נמי גבי שנים שלוו דגוב' מאיז' שירצ' וע"ש אלמא חד טעמא הוא אליבי' דבעל הטורים וא"כ ודאי כמו בשנים שלוו כיון דכל א' נעשה לחבירו ע"ק אם פרע ודאי חוזר וגובה מחבירו חלקו א"כ בשנים שנתערבו נמי דנעשו ע"ק זה לזה דאם פרע א' חוזר וגוב' מחבירו חלקו וכל זה לשטת הרא"ש והטור דשנים שערבו דגוב' מכל א' מהם היינו משום דינא דשנים שלוו דנעשו ע"ק זה לזה ובזה ודאי דנעש' ע"ק בעד חבירו אם פרע ודאי חוזר וגוב' מחלקו ומשום הכי כת' הרא"ש בתשוב' בשנים שערבו דאם פרע חוזר ותובע מחבירו חלקו אבל אנן דקי"ל בשנים שלוו לא הוי ע"ק זה לזה אלא ערב סתם ואפ"ה בשנים שערבו ס"ל דגוב' מאיז' מהם שירצ' ע"כ אינו משום דכל א' וא' נעש' ע"ק לחבירו דהא אנן לא ס"ל הכי בשנים שלוו אלא הוא מטעמ' דכתבו הרשב"א ומוהרי"ק בטעמו של דבר דגבי שנים שלוו כל א' לא נעש' לוה רק במחצ' ועל מחציתו השני הוא ערב סתם אבל שנים שערבו דנעש' כל א' ערב למלו' בעד הלו' ערב בכולו הוא דהוי כמו משכון ובטחון ואין שעבוד לחצאין ומש"ה גוב' מאיז' מהם שירצ' וא"כ מה"ט כיון דלא נעש' שום השתתפות בין אלו הערבים ולא נעש' א' ערב בעד ערב חבירו אלא כל א' נעשה ערב בעד הלו' בכולו למלו' מש"ה אם פרע א' אין לו על השני כלום כי מה שפרע בעד עצמו הוא שפרע ואין לו שום השתתפות עם ערב חבירו וזה ברור. ובזה אין אנו צריכין לדברי המבי"ט שכת' בדברי הטור סי' קל"ב דכתבו אליבי' דרמב"ן. אלא דכתבו שפיר בשטת הרמב"ם וכשטתו דשנים שערבו מדין ע"ק הוא ונעש' כל א' ע"ק בעד ערב חבירו וא"כ ודאי חוזר וגוב' מחבירו חלקו כיון שנתערב בשבילו אבל לשיטת הרשב"א ומוהרי"ק לא נתערב בעד חבירו כלל אלא הא דגוב' מאיז' מהם שירצ' משום דנעש' ערב ובטחון למלו' בעד הלו' בכולו ודו"ק. וכן מוכח כדברי המבי"ט מדברי רב יהוד' גאון שהובא ברא"ש פ"ק דב"ק שני לקוחות שלקחו שתי שדות כאחת ובא בע"ח גוב' מאחת מהן ואין ללוקח על חבירו כלום וכו' ע"ש הרי מבואר דאע"ג דהי' יכול לגבות גם מהלוקח השני אם הי' רוצ' כשגב' מזה הלוקח אין לו על האחר כלום והיינו כיון דאלו השני' אין להם שום עסק אהדדי אלא כל שדה ושדה בפני עצמו נתערב ונשתעבד למלו' וגבה מלוקח א' מה שנתן הלוקח בעד שעבודו נתן וא"כ ה"ה בשני ערבים דלדידי' הוי כמשכון ושעבוד וכל א' נשתעבד בפני עצמו כשגב' מא' אין לו לשני כלום וכן מוכח מש"ס פ' בית כור גבי שני אחים שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם דרב אמר בטל' מחלוקת ושמואל אמר ויתר וטעמ' דרב משום דסבר יורשין הן אבל למ"ד לקוחות הן כשפרע זה אינו חוזר וגוב' מהשני ולכאור' אכתי אפשר לומר דשני ערבין דומין ליורשין דהא טעמ' דרב דסבר בטל' מחלוקת משום דיורשין הוי וכפרש"י בפ"ב דב"ק ורשב"ם בפ' ב"כ דכיון דיורשין נינהו הלכך על שניהם מוטל לפרוע ולכן יחזיר מקצת חלקו וע"ש א"כ שנים שערבו דג"כ על שניהם מוטל לפרוע יחזיר נמי חלקו ואין זה דומ' לשני לקוחות דלא הי' חיוב אקרקפתא דלקוחות אלא השעבוד על השדות ולכן אם גבה שדה א' אין לו על שדה שני אבל יורשין אקרקפתא דידהו רמי כשיש להן נכסים מאביהן לפרוע חובות אביהן להכי חוזר וגוב' מחברו חלקו וא"כ ה"נ גבי ערבין דאקרקפתא דערב רמי לפרוע ואזל זה ופרע חוזר וגוב' מחבירו חלקו אך נלע"ד אי דייקינן ליתי' להך מלתא משום דעיקר טעמא דרב משום בטל' מחלוקת והיינו כיון דעל שניהם רמי לפרוע אדעתא דהכי הית' החלוק' שאם יבוא בע"ח ויגב' מא' מהם יחזור ויגב' מזה וכמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ק ז"ל והלכת' כרב דאמר בטל' מחלוקת אע"ג דבכל דוכתי' כ' אלא דסבר' מוחלטת היא דיתמי כרעא דאבוהון הוא לפרוע חובות אביהן בשו' בין נטלו שניהם קרקע בין נטל א' קרקע וא' מטלטלין וכו' הלכך בטל' מחלוקת ע"ש אלמא אע"ג דיתמי כרעא דאבוהן לפרוע אפ"ה לאו משום הנאתו דמהני לי' שפרע בעדו חוזר וגוב' ממנו אלא משום בטל' מחלוקת הוא כיון דהי' על שניהם מוטל לפרוע הוי כאלו לא נשאר אלא שדה זו ובטל' מחלוקת וא"כ ה"ה הכא גבי ערבים דלא נשתתפו ולא שייך בהו בטל' מחלוקת אין צריך לפרוע לערב חבירו אע"ג דהוי מוטל עליו ג"כ לפרוע ומה שפרע זה פרע בעצמו בעד עצמו ולישנא דבטל' מחלוקת מוכרח כמ"ש ולאו משום דמהני חוזר על האחר אלא משום בטל' החלוק' ובמחול לערב פשיט' דאין הפורע חוזר וגוב' ממנו דמאיז' כח יבא עליו הא לדידי' לא נעשה ערב וכמ"ש דלדידי' לא נעשה אלא ערב ללוה ואי משום שפטרו מחובו הא כיון דמחול לו כבר המלו' מאי אהני לי' וזה נרא' ברור ודוק: