שולחן ערוך חושן משפט עד ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
קבע המלוה ללוה זמן ורוצ' הלוה לפורעו כדי שלא יעמוד הממון באחריותו עד הזמן והמלוה אינו רוצה לקבלו אם הגיע הזמן אע"פ שהלוה ממהר לפרוע חובו כדי להציל עצמו מהאונסים העתידים לבוא כמו חלוף המטבע וגזירת המסים והתשחורת (פי' עבודת של מלך כענין לא חמרא דחד מנהון שחרית) הדין עמו שאין עתה הקלקלה נראית אע"פ שעתידה לבא למחר או בו ביום לאחר הפרעון ואין לו להשגיח על תקלת חבירו אבל אם לא הגיע הזמן אם מצוי וניכר לעינים חילוף המטבע מיד וגזירת המסים והתשחורת אינו יכול לכופו לקבל חובו קודם זמנו אבל אם אין שם אחת מכל החששות האלה וכיוצא בו אע"פ שאין המלו' רוצה לקבל חובו קודם הזמן כדי שלא יהיו באחריותו עד שיגיע הזמן אין שומעין לו מפני שקביעות הזמן לתקנת הלוה היא:
מפרשים
שאין עתה הקלקלה נראית: פי' ואינו דומה לפריעת מדבר שא"צ לקבלם אפי' הגיע זמנו דשם הקלקלה עתה לפנינו בשעת פרעון אבל בתוך הזמן א"צ לקבלו כיון דאם בא המלו' לתבוע אותו לפרעו לו תוך זמנו אינו יכול לכופהו וסברא הוא שזה אינו משלם לו תוך הזמן אלא משום הקלקלה. והקלקלה נגלית שתבא לאחר הפרעון מ"ה דיינינן ליה כפריעת מדבר אע"פ שאינו פריעת מדבר ממש ומ"ש וניכר חילוף המטבע מיד כ"כ ג"כ בטור ובפריש' כתבתי דל"ד קאמר מיד דהא ברישא בהגיע הזמן כתב העתידים לבא אלא ה"פ שניכר וידוע אז מיד שיהיה חילוף המטבע לאחר זמן מ"ה א"צ לקבל זה ועפ"ר:
כדי שלא יהא המעות באחריותו: דכמה אחריות ותקלות יכולין לבא זולת אלו הנ"ל מ"מ כיון שאינן גלויין וידועין שיבאו צריך לקבל:
(ט) הדין עמו. ואם המלוה אינו בכאן מהני כשיתן המעות ליד ב"ד או ליד נאמן ב"ד אע"פ שאין תקנה קדומה בזה ב"כ בתשובת מהר"ש כהן ספר ב' סי' צ"ט וכן הי' המנהג בשנת ת"י ותי"ח במדינתינו אך מ"ש מהרש"ך שם דה"ה כשמזכה לו המעות ע"י אחר מהני אין נלפע"ד וכמ"ש לק' ר"ס קכ"ה ע"ש:
(י) חילוף המטבע מיד כו' כ' הסמ"ע דל"ד קאמר מיד דהא ברישא בהגיע הזמן כתב העתידה לבא אלא ה"פ שניכר וידוע אז מיד שיהי' חילוף המטבע:
(יא) אבל אם כו'. כתב הב"ח וז"ל נראה דאין זה אלא דוקא היכא שהלוא' היתה דומיא דהלוהו בישוב דלא היה אז חשש סכנות חלוף המטבעות התם הוא כיון דבקביעות הזמן לא היה אלא לתקנות הלוה ועכשיו ג"כ אין שם חשש סכנת חלוף המטבעות יכול הלוה לכופו לקבלם תוך הזמן אבל היכא דבשעת ההלואה היתה חשש סכנת חלוף המטבעות א"כ קביעת הזמן היה לטובת המלוה יותר מלטובת הלו' כי קרוב הוא דבאורך הזמן תעבור חששא זו דסכנת חלוף המטבעות הלכך אע"פ דעכשיו בשעת הפרעון עברה כבר חששא זו ואין הלוה רוצה להחזיר תוך הזמן אלא כדי שלא יהיו באחריותו של לוה אפ"ה אין יכולים לכיף למלוה לקבלם תוך הזמן כיון שהיתה מתחל' קביעות הזמן לתקנת המלוה והשתא חושש הוא להפסד אע"פ שהיא חששא רחוקה הדין עם המלוה והכי מוכח בתוס' פ' מי שאחזו (דף ע"ה) גבי ההיא דתנן הלל הזקן תיקן בקונה בית בבתי ערי חומה שיהיה חולש מעיתיו ללשכה דהקשו ל"ל תקנה הא פשיטא דפרעון בע"כ הוי פרעון ותירצו דהכא כיון דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון אלמא דאפי' בבתי ערי חומה דהגיע הזמן אפ"ה כיון דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון בע"כ כ"ש היכא דלא הגיע הזמן והזמן נקבע לתקנת המלוה דפשיטא דאינו פרעון בע"כ וכיוצא בזה כתב בש"ג קמא במלוה לבעלי חניות א"י למיהדר ביה תוך הזמן כיון שמגיע הפסד למלוה שהממון יהיו שביתין אצלו ולא ירויח בהן כלום דהזמן הי' לתקנת המלוה ואינו יכול לכופו לקבל ממנו קודם זמנו ע"ש ונראה בנדון דידן כ"ש הוא דכיון דאפי' מחששא שמא יפסיד רווחי' חשיב ליה הפסד כ"ש היכא דאיכא חששא דהפסד קרן וכ"כ עוד בעה"ת דבמשכנתא דאכל פירות אין הלוה יכול לכופו למלוה לקבל המעות תוך הזמן ואין דבריו מוכרחים לפע"ד דכיון דכבר עברה חששא דחילוף המטבעות יכול הלוה לסלקו דנהי שהיתה מתחלה לטובת המלוה היינו משום חשש חילוף המטבעות אבל השתא דליכא חששא זו והלוה רוצה שלא יהא המעות באחריותו צריך לקבלו ומדברי התוס' דפ' מי שאחזו אין ראייה דהתם הפרעון מיד הוא הפסד למלוה תדע דהא התם הגיע הזמן פרעון ואפ"ה לא הוי פרעון אי לאו משום תקנת' אלא ודאי בע"כ צ"ל דשאני התם דהפסד הוא מיד למלוה הלכך פרעון בע"כ לא הוי פרעון ע"ש. ומהש"ג אין ראיה דהתם מונע ריוח מהמלוה וההלוא' מתחלה היתה שירויח המלוה בחנות או שיאכל פירות עד זמן ההיא משא"כ הכא:
(ז) עמו: ואם המלו' אינו כאן מהני כשיתן המעות ליד ב"ד או ליד נאמן ב"ד אע"פ שאין תקנה קדומה בזה כ"כ בתשו' מהרש"ך ס"ב סימן צ"ט וכן היה המנהג בשעת חירום במדינתינו אך מ"ש בתשוב' שם דה"ה כשמזכה לו המעות ע"י אחר מהני אינו נ"ל וכמש"ל ריש סימן קכ"ה ע"ש.
(ח) הלוה: כתב הב"ח נרא' דאין זה אלא דוקא היכא שהלוא' הית' דומיא דהלוהו בישוב דלא היה אז חשש סכנת חלוף המטבעות אבל היכא דבשעת הלוא' היתה חשש סכנה כו' א"כ קביעת הזמן הי' לטובת המלו' יותר מלטובת הלוה וא"י לכופו למלוה לקבל תוך הזמן והביא ראיות לזה ועש"ך דכתב שאין דבריו מוכרחים ודחה ראיותיו ע"ש.
(א) החששות. כתב הבית יוסף אם מתחלה בשעת הלואה הי' שינוי מטבעו' והלוה לזה על זמן כי אולי בתוך הזמן יעבור הרעש וכן הי' ועתה רוצ' הלוה לפרעו תוך זמן אע"פ שעבר החשש הואיל ומתחלה הי' לטובת המלוה הזמן תו לא מצי הדר בי' תוך זמן לשלם ועיין שם שנסתייע מדברי ש"ג באותן אנשי' המלוי' לבעלי חניות שיהי' להם מלוים לגוים בריבית והם יקחו מהרווחי' כפי התנאי והמות' המעו' יהיה שייך לבעל המעות הואיל וזמן לטובת בעל המעות אין בעלי חניות יכולין לחזור בתוך זמנו ועיין שם בש"ך דגם הוא מודה בעיקר הדין של הש"ג. אלא שראיתי בתומים שדוחה דברי הש"ג מהאי דמקבל עיסקא דיכול לחזור בתוך זמן ומשום דפועל יכול לחזור בחצי יום אף זה כמוהו דמתעסקין בשל המלוה דמקבלין שכר עקב טרחתם למה לא יכולין לחזור ועיין שם שכתב דלכן ברור דדין הש"ג אין לו שורש ועיקר ופשיטא דיכולין בעלי החניות לחזור וע"ש. אמנם לפמ"ש בסימן רצ"ג בהא דכתב השלחן ערוך דאם הפקידו אצלו לזמן ידוע אינו יכול להכריחו לקבל תוך זמנו והוא מדברי הרב המגיד פ"ז משאלה דיכול לומר קבלת עליך שמירתו עד זמן פ' והוא גם כן סברת הראב"ד וקשה נמי מ"ש מפועל דיכול לחזור ועין בריטב"א פרק קמא דקידושין שנתקשה בזה אמנם צ"ל דהראב"ד והרב המגיד ס"ל דשמירה אינו ענין לפועל והוא דוקא פועל יכול לחזור משום דלי בני ישראל עבדים אבל שמירה דהוא חיוב ושעבוד שתחיי' לשלם אם יגנב או יאבד תוך הזמן אם כן גם כשמחזירו למפקיד ונגנב או נאבד בבית הבעלים נמי חייב השומר לשלם וכמ"ש בשלחן ערוך בסי" ע"ב סעיף ג' במשכון שהחזיר ללוה ואם כן הא נמי דכתב בשלחן ערוך יו"ד סימן קע"ז במקבל עסקא דיכול לאזור בחצי יום דוק' מטורח פעולתו שמחויב מקבל העסק יכול לחזור כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים אבל מדין שמיר' שמקבל עליו לשמור חלק הפקדון לא נפיק מחיובו דלא גרע משאר שומרין דאינו יכול לחזור עד הזמן וכמ"ש בשו"ע בסימן רצ"ג ואם כן הוא הדין בהך דש"ג אין יכולין לחזור מחיוב שמירתן כיון דהיה לתועלת המלוה ואם אירע קלקול נתחייבו בשמירה ודוק ועמ"ש בסימן עיין סק"ח: