שולחן ערוך חושן משפט עב מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · מג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המלוה את חבירו על המשכון ופרעו וא"ל תן לי משכוני א"ל לך עתה ובא למחר ואחזירנו לך ונגנב המשכון אם נגנב קודם הזמן שקבע לו לבא בשבילו חייב המלוה ואם נגנב אחר הזמן שקבע לו לבא בשבילו פטור לפיכך אם יש עדים ללוה שבא בזמן שקבע לו ולא נתנו לו חייב ואם אין עדים ישבע המלוה שלא בא בזמן שקבע לו ופטור:

הגה: ודוקא למ"ד מלוה על המשכון הוי ש"ש אבל למאן דאמר ש"ח כמו שנתבאר ריש סימן זה לא מחייב אלא בפשיעה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אם נגנב קודם כו':    ז"ל הטור תשובה כיון דקי"ל המלוה על המשכון ש"ש הוא חייב בגניב' ואבידה אע"ג דכבר פרע לו דהא טעם דחיובו הוא משום פרוטה דרב יוסף שמא יבא לו עני בשעה שהוא טרוד לשוטחו שא"צ ליתן לו הילכך אם נגנב קודם הזמן שקבע לו לבא בשבילו נמצא עדיין היה ברשותו וצריך לנערו ואם נגנב אחר הזמן שקבע לו לא היה ברשותו ולא הי' צריך לנערו דהוי כשאר פקדון שאין הנפקד חייב לנערו כיון שברשות המפקיד הוא לבא וליקח אותו ולנערו ול"ד למשכון שאינו ברשות הלוה וליקח אותו ולנערו שאין המלו' מניח אותו ליקחנו לכך צריך המלוה להשתדל בו כו' ע"ש ועמ"ש בר"ס זה בסמ"ע משמו דרשב"א:

שלא בא בזמן שקבע:    לו פטור. ואע"פ שכבר בא וביקש משכונו והעיכוב היה מצד המלוה מ"מ אין עליו דין ש"ש כיון דלא הי' לו בו שום הנאה א"כ ש"ח הוא ועפ"ר:

ודוקא למ"ד כו':    כבר נתבאר מל' הטור שכתבתי לפני זה ועד"ר שכתבתי עוד מזה:

לא מחייב אלא בפשיע':    והיינו דוקא בזה שקיבל כבר מעותיו משא"כ אי לא קבלו דהוה מפסיד דמי הלואתו וכמ"ש בס"ב:

ש"ך - שפתי כהן

(קסז) אם נגנב קודם כו' ז"ל הטור בשם תשובת הרא"ש טעמא דהמלוה על המשכון הוה ש"ש הוא משום פרוטה דרב יוסף שמא יבוא לו עני באותו שעה שהוא טרוד לשטחו שא"צ ליתן לו הלכך אם נגנב קודם הזמן שקבע לו בשבילו נמצא עדיין היה ברשותו וצריך לנערו ואם נגנב אחר הזמן שקבע לו לא הי' ברשותו ולא הי' צריך לנערו דהוי כשאר פקדון שאין הנפקד חייב לנערו (כדלקמן ס"ס רצ"ב) כיון שברשות המפקיד הוא לבוא וליקח ולנערו ול"ד למשכון שאינו ברשות הלוה ליקח אותו ולנערו שאין המלוה מניח אותו ליקחנו לכך צריך המלוה להשתדל בו וזה כפקדון דמי ע"כ ועיין לעיל ס"ק י' וס"ק ל"ו:


(קסח) אבל למ"ד שומר וכו' כיון דלדידיה לא הוי שומר שכר על המשכון אלא מטעם שתופסו לגבות ממנו חובו ואם כן כל היכא דגבה כבר חובו דליכא תו האי טעמא פשיטא דפטור מגנבה ואבדה עד כאן לשון ב"י ואין לשונו מדוקדק דהא פשיטא דלמ"ד דהוי ש"ח לא הוי שומר שכר כנגד מעותיו מטעם שתופסו לגבות ממנו חובו דא"כ אפי' במה ששוה המשכון יותר נמי לחייב ועוד דמוכח להדיא בש"ס פ' האומנים דלא הוי שומר שכר מטעם שתופסו לגבות חובו וכמו שכתבתי לעיל סעיף ו' ס"ק ל"ו בשם התוספות ומהרש"ל וכן כתב הר"ן בתשו' סי' י"ט אלא כך הוא כוונת הב"י דכיון דלא הוי שומר שכר על המשכון כנגד מעותיו אלא מטעם שתופסו שלא יאבד ויגבה ממנו חובו דהוי כאלו פירש אם יאבד המשכון לא יגבה חובו ואם כן כיון שכבר גבה חובו פטור ודוק ומכל מקום אין זה מוכרח ואף שגם בסמ"ע ס"ק קכ"ו נמשך אחריו דיש לומר דכיון דהוי כאלו פירש כשיפסיד המשכון יפסיד מעותיו הוה כאלו פי' שיתחייב בתשלומים ואפי' קבל כבר מעותיו יחזיר לו ואפשר הרב בהג"ה אינו רוצה לומר אלא דלא מחייב על המותר אלא בפשיעה אבל מודה דצריך להחזיר הדמים ואפשר שזה דעת העיר שושן שכתב בסתם כדברי המחבר וכתב דהוי שומר שכר כמו שהיה מקודם משום פרוטה דרב יוסף והשמיט הגהת הרב והלא הוא הביא כמה פעמים בסי' זה דעת הי"א דלא הוי אלא שומר חנם אלא ס"ל דגם לפי דעת הי"א חייב להחזיר המעות ולא נ"מ אלא במותר וזה ממילא נשמע דאינו חייב אלא לרב יוסף ודוק הטיב:


(קסט) לא מחייב אלא בפשיעה כו'. בתשובת מה"ר אלי' ן' חיים סי' קנ"ג תמה על הרא"ש בזה דלמה לא יהיה שואל עליו שהרי אינו מעוכב כלל לצורך הלוה אע"פ שמתחלה בא לידו לצורך הלוה לא מפני זה יחשב העכוב שמעכבו עכשיו לצורך הלוה וא"כ אפי' בלאו טעמא דשומר שכר חייב עליו מכח שואל כו' עד כאן לשונו ולא ידענא מאי קשיא ליה דנהי שאינו מעוכב לצורך הלוה מכל מקום פשיטא דלא הוי שואל אלא כשיש לו רשות להשתמש בו אבל אם אינו משתמש בו אע"פ שאינו מופקד לצורך המפקיד לא הוי שואל כדמוכח להדיא בש"ס ופוסקים וטור ומחבר לקמן ר"ס ש"ו גבי אומן דאומר הבא מעות וטול את שלך ע"ש:



באר היטב

(קי) ופטור:    ואע"פ שכבר בא וביקש משכונו והעיכוב היה מצד המלו' מ"מ אין עליו דין ש"ש כיון דלא הי' לו בו שום הנאה. סמ"ע.


(קיא) בפשיע':    כתב הסמ"ע דדוקא בזה שקיבל כבר מעותיו אבל אם לא קבל הו' מפסיד דמי הלואתו כמ"ש ס"ב והש"ך כתב דאין זה מוכרח דאפשר הרב בהג"ה ר"ל דלא מיחייב על המותר אלא בפשיע' אבל מודה דאפילו קבל כבר מעותיו צריך להחזירם דהוי כאילו פי' כשיפסיד המשכון שיחזיר הדמים מה שקיבל כו' ע"ש במ"ש עוד דבתשובת מהראנ"ח תמה ע"ז למה לא יהי' שואל עליו שהרי אינו מעוכב כלל לצורך הלו' ואע"פ שמתחל' בא לידו לצורך הלו' לא מפני זה יחשב העכוב עכשיו לצורך הלו' ואם כן אפילו בלא טעמא דהוי ש"ש חייב מכח שואל ע"כ ולק"מ דנהי דאינו מעוכב לצורך הלו' מ"מ פשיטא דלא הוי שואל אלא כשיש לו רשות להשתמש בו אבל אם אינו רשאי להשתמש בו אף ע"פ שאינו מופקד לצורך המפקיד מוכח בהדיא בש"ס ופוסקים דלא הוי שואל וכ"מ בט"ו בריש סימן ש"ו גבי אומן דאומר הבא מעות וטול את שלך עיין שם עכ"ל.



קצות החושן

(לט) לך עתה ובא למחר. והיינו דוקא מדחהו עד למחר אבל אם פרעו ולא אמר לוה החזיר לי וגם המלוה שתק ולא א"ל ולא מידי ונגנב או נאבד פטור משום דכבר כלתה שמירתו אפילו למאן דאמר ש"ש משום פרוט' דרב יוסף כיון דהי' יכול ליטלו ועמ"ש בס"ק ד':


(מ) ואם אין עדי'. ואם המשכון נגנב או נאבד ואין המלוה יודע אם נגנב קודם הזמן שקבע או אח"כ לכאורה הוא דומה למ"ש בשלחן ערוך סעיף ל"ב דאין מוציאין המעות מיד לוה וה"נ אין מוציאין מיד הלוה אמנם לפי מ"ש בנימוק"י פ' השואל דשאל' חצי יום ושכרה חצי יום כיון דשאלה והדר שכרה ואינו. יודע אם בשע' שאלה או בשעת שכורה ה"ל א"י אם פרעתיך כיון דכבר נתחייב והא דפריך ממתני' דשאלה חצי יום לרב נחמן דס"ל ברי ושמא פטור משכרה חצי יום ושאלה חצי יום פריך דה"ל א"י אם נתחייבתי ואם כן אינו דומה לסעיף ל"ב דהתם ה"ל כמו שכרה והדר שאלה אבל הכא הוי איפכא שהיה מעיקרא ש"ש והדר ש"ח ה"ל א"י אם פרעתיך וחייב המלו' במותר מיהו לפי מ"ש בסימן שד"מ דאפילו שאלה חצי יום ושכרה חצי יום פטור ה"נ פטור:


(מא) אבל למאן דאמר ש"ח. ז"ל הבית יוסף כיון דלדידי' לא הוי על המשכון ש"ש אלא מטעם שתופסו לגבות ממנו חובו אם כן כל היכא דגבה כבר חובו דליכא תו האי טעמא פשיטא דפטור מגניבה ואבידה ובש"ך כתב דאין לשונו מדוקדק דהא פשיטא דלמאן דאמר ש"ח לא הוי ש"ש כנגד מעותיו מטעם שתופסו לגבות ממנו חובו דאם כן אפילו בשוה המשכון יותר מחובו נמי לחייבי' ועוד דמוכח להדיא פ' האומנין דלא הוי ש"ש מטעם שתפסו לגבות ממנו חובו וכמו שכתבו התוספות שם ע"ש. אמנם יראה לשון הבית יוסף בדקדוק דבהאי עובדא שהובא בטור בשם הרא"ש ודאי ראוי להיות ש"ש משום דתפיס אחובו ועיין שם ראובן שכר חביות משמעון ונתן משכון בשביל השכר אח"כ החזיר לו חבירו ונתן לו שכרו וא"ל תן לי משכוני וכו' ובנדון זה הוי כמו אומן דאמרינן בההיא הנאה דתפיס אאגרי' דתוספות שם הקשו גבי מלוה על המשכון נימא דהוי ש"ש בההיא הנאה ותי' דאם לא הי' מלוהו לא הי' צריך לתפוס אזוזי וגבי אומן יש לו הנאה שמרויח שכירותו ועיין שם שהקשו גם בשוכר נימא דהוי ש"ש בההיא הנאה דתפיס לי' ותי' כיון דכל השוכרין תפוסין לא הוי הנאה עיין שם ואם כן הכא דשכר חביות ולקח משכון בשביל השכירות הרי הוא כאומן כיון דנהנה דמה לי אגר גופי' או אגר כלי ולא שייך בזה אם לא הלוהו לא הי' צריך תפיסה דהא צריך להנאתו כמו אומן ואם כן אפילו ביתר מחובו ראוי להיות ש"ש אלא משום דכבר פרע תו לא שייך תפיס אחובו:


(מב) לא מחייב אלא בפשיע'. ועיין ש"ך דעתו דאפילו למאן דאמר ש"ח מכל מקום כנגד חובו דה"ל כאלו פי' שיאבד מעותיו ה"ל נמי כאלו פי' שיתחייב בתשלומין ואפילו קיבל כבר מעותיו יחזיר ע"ש. ולי נרא' כדברי הבית יוסף והרמ"א דכיון דאפילו נגנב חלק מהמשכון ויש במותר כדי חובו גובה מהמותר וכמ"ש בתשובת ן' לב ספר ג' סימן קט"ו ועיין ש"ך שהביא תשובה זה ואם כן השתא שכבר פרעו לו יהא שהמשכן גדול ונגנב חלק מהמשכון דגובה מן המותר הנשאר וה"נ שנגנב המשכן גובה חובו ממעו' שיש תחת ידו מן הלוה ולא יהא פרעון גרע ממשכון ודו"ק:





▲ חזור לראש