שולחן ערוך חושן משפט סח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · סח · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינם יכולים להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר וגובה בו מהמשועבדים אבל כל השטרות שחותמים עכו"ם פסולים חוץ משטרי מו"מ ושטרי חובות והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או המעות החוב והוא שיהיו עשויים בערכאות שלהם אבל במקום קיבוץ פליליהם בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום (ואפי' דנו כבר הערכאו' ע"פ אותו השטר והחזיקו הקונה במקחו אינו כלום) (א"ז פ"ק דגיטין) וכן צריכים עידי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהם עידי השטר ועל זה השופט שלהם שקיים עדותן שאינם ידועים בקבלת שוחד ואז גובים מבני חורין ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הם כחרס:

הגה: וספר שכותבין בו הערכאות הוי כשטר שלהם (נ"י בשם הרשב"א) וי"א דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא וכיון שנעשה בפניהם גובין אפילו ממשעבדי אפי' בלא עידי מסירה ישראל ואפי' אין השופט חתום לקיים העדים אלא כל שנעשה בפני הערכאות לא מרעי נפשייהו לשקורי ואפי' נפק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא להטות משפט מ"מ לעדות שקר לא מרעי נפשייהו וא"צ שיהא כתוב בו שראו נתינת המעות אלא שאנו סומכין שראו בודאי (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור) ואין חילוק בין חתום עליו עד אחר עכו"ם או שנים (ב"י בשם הרשב"א) כל שנעשה לפני השופט אבל אם כתב סופר הממונה מפי השופט שלא בפני השופט אינו כלום (טור ומהר"ם פאדוואה סי' נ"ו) מיהו במקום שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר שנעשה ע"י סופר המלך כשר (טור בשם הרמב"ן):

אבל שטרי מתנות כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר והם חתומים בו וכן שטרי הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו ופשרות שהם בעדים שלהם או שטרי (מחילות) (טור) אע"פ שיש בהם כל הדברי' שמנינו (ונמסרו לפני עידי ישראל) (טור) -- הרי הם כחרס:

הגה: וי"א דשטרי הודאות כשטרי הלואות (ב"י בשם הרשב"א והר"ן בפ"ק דגיטין) וכן שטרי מחילות כשרים בערכאות (ריב"ש סי' קמ"ב) וכן מתנה הנקנית בקנין או בחזקה (ב"י) רק שהודה בערכאות דכל השטר אינו אלא ראייה בעלמא כשר מה שנעשה לפניהם (ר"ן פ"ק דגיטין) ולכן שכיב מרע שעשה צוואה לפני ערכאות של עכו"ם קיים כל מה שצוה (ריב"ש סי' נ"א) וכמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ג סעיף ל"ב ובכל מקום שמשפט המלך לכתוב כל הדברים בערכאות כל השטרות העשויין לפניהם כשרים אפי' שטרי מתנות מכח דינא דמלכותא (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור) וכל שכן במקום שכבר נהגו להכשירם כשרים (ריב"ש סי' תצ"ג ותע"ח ובה"ת וב"י בשם רשב"א והמגיד פכ"ז מה' מלוה) וע' לקמן סי' שס"ט בדין דינא דמלכותא וכל שטר שמכשירין משום דינא דמלכותא אם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם אע"פ שנכתב כהוגן לפי דינינו פסול דלא נכשיר יותר מהם (ריב"ש סי" נ"א) וכן להפך אם פסול לפי דינינו וכשר לפי דיניהם (מהרי"ק שורש קפ"ח) ויש חולקין בזה (תשובת הרא"ש כלל י"ח):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

להזדייף ולא להוסיף:    ע"ד שנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל ריש סי' מ"ב ע"ש:

הרי הוא כשר:    פי' ואין הלוה יכול לומ' פרעתיהו וגובה ממשעבדי דעידי ישראל מפקי לקלא ואין חילוק באיזה לשון או כתב כתבוהו כיון שהעדים יכולין לקרותו:

שחותמים עכו"ם פסולים:    כלל הדברים כל דבר שנעשה ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר להמוכר או שקנהו בקנין או בחזקה או בכסף (פי' פרוטה שקונין בו בשעת התחלת המקח וכמ"ש ר"ס ק"ץ) ואין השטר אלא לראיי' בעלמא שקנהו בכסף או בקנין או בחזק' בזה מועיל שטר הנעשה בערכאות ש"ע דאף דאין עדים זולתן והמוכר כופר ואומר מעולם לא קנהו בקנין או בכסף אמרינן דעש"ע לא מרעי נפשייהו לאסהודי שקר וה"ל כאלו הדבר ידוע ונעש' לפני דייני ישראל אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י השטר כגון שנתן לו שדה והקנהו לו בשטר עצמו שכתב בו שדי נתינה לך כיון דלא קנהו כ"א ע"י שטר זה הנעש' ע"י עכו"ם לא קנהו אפי' נעש' בעש"ע אע"ג דהימנינן להו מ"מ לא אלימא כחייהו דעכו"ם לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן וק"ל וע"ל סי' ס"ו סעיף ו' ז':

ושטרי חובות:    הטעם שגוף הלוה נשתעבד לו בלי שטר מיד בנתינת המעות:

המעות בפניהן:    פי' בפני עדים החתומים בהשטר אע"פ שלא ראוהו הערכאות דלסברא זה והוא דעת הרמב"ם שטר העולה בעש"ע היינו שכל עניינו נעשה בפני עכו"ם דעלמא והן כותבין וחותמין והולכין אל הערכאות לקיים חתימתן ודומה לקיום שטרות שלנו שעדים כותבין וחותמין והב"ד מקיימין. ומש"ה מצריך בעל סברא זו שיעידו עידי ישראל על אלו העכו"ם עידי השטר שהן בחזקת כשרות וגם על הערכאו' דאל"כ דלמא בעל השטר זייף וכתב חתימ' עכו"ם נאמנים בלא ידיעתם והערכי קיבל שוחד לקיימם אבל דעת הי"א שהביא מור"ם והו' דעת הרא"ש ס"ל דשטר העול' בעש"ע היינו שאין עכו"ם עידי השטר חותמין השטר עד שיבאו עם בעלי הדברים לפני העש"ע ויהיו כל הדברים מבוררים לפני הערכאות ואחר שנתברר להן כל דבר הערכאות מצווים לעידים שיחתמו והן מקיימין חתימתן. ומש"ה לא מצריך בעל סברא זו שיעידו על עדי עכו"ם החתומים שהן בחזקת כשרות כי אם לא היו כל הדברים כמו שהן כתובין בשטר אמת לא היו העש"ע מצווים לחתמו וגם א"צ שיעידו על העש"ע עצמן דס"ל שמסתמא בחזקת כשרות הן דלא מרעי נפשייהו ומ"ה נמי א"צ לכתוב בשטר שבפניהן מנה הלוקח או הלוה המעו' דמסתמא נעשה בהכשר ומ"ה ס"ל נמי דגובה בו ממשועבדים כיון דכל הדברים הנעשים בערכאות קלא אית ליה כך מפורש בהטור להמדקדק בו וכמ"ש בפרישה והמחבר ומור"ם קצרו בהעתקת דבריהן ע"ש ודו"ק:

וספר שכותבין בו הערכאות:    פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרי' בו ג"כ דלא מרעי נפשיהו לכתוב בו שקר:

כשטר שלהם:    ועיי' ברשב"א סימן תתקפ"ב מדין ספר הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פלוני' והיה עליו העברת קולמוס וראובן מוחזק בהשדה בד"מ ג' הביאו:

דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא כו':    כבר נתבאר ממ"ש לפני זה ובארבע דברים מחולק בעל סברא זו (והוא דעת הרא"ש) עם בעל סברא קמייתא (והוא הרמב"ם) . הא' במה דא"צ עדות על הערכאות שאינן ידועין בקבלת שוחד. הב' שא"צ שיהא כתוב בשטר שראו נתינת המעות. הג' שיהא כל דבר נעש' לפני הערכאות ומה"נ ס"ל דא"צ שיהי' עדות על כשרו' העדות. הד' דגובה אפי' ממשעבדי ומטעם שכתבתי לפני זה כל חד לפי סברתו ועיין פרישה:

אלא כל שנעש' בערכאו':    פי' כשידוע שנעשו כל הדברים לפניהן או שהערכאות כ"כ בסוף השטר שנעשה הכל בפניהן:

אבל שטרי מתנות כו':    וה"ה שטרי מכר כשנקנין בשטר כגון שכתב לו שדי מכורה לך אלא משום דאין השדות נקנין בשטר לחוד כ"א כשנמכר מפני רעתה כמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"א מ"ה לא כתב בו שטר מכר ועפ"ר:

שהוא חייב לו בפרישה:    ובהגד"מ כתבתי הטעם כיון דאינו משתעבד כ"א באמרו אתה עידי להרא"ש או בהודה לפניהן בהודאה גמורה להרמב"ם (כמ"ש בסי' פ"א) לא אלים כחייהו לצירופ' לשיעבוד כזה להגמר על ידם אף שאמר אתם עידי ול"ד להלואה שנעש' לפניהן דאת אשר ראו יגידו:

חייב לו:    דקדק לכתוב הודה שהוא חייב לו דאז גוף השיעבוד נעש' ע"י עכו"ם וכמ"ש הוא דלא מהני הא הודאה שנפרע ממנו מהני כיון שאין נעש' ע"י עכו"ם מעשה כ"א סילוק שיעבוד בעלמא ומ"ה השמיט המחבר ולא כתב שטר מחילה שכתב הרמב"ם והטור ועמ"ש בסמוך על הגה"ח מור"ם שכתבו:

ופשרות כו':    אע"ג דפשר' צריכה קנין וקנו מידן לקיים הפשרה מ"מ כיון דהפשרה נעשה ע"י ופשרה קרוי' דין והן פסולין לדון דין ולפ"ז אפי' בלא שטר הפשרה שנעש' ע"י פסול וכן משמע ל' הטור והמחבר ועפ"ר:

או שטרי מחילות:    עפ"ר שכתבתי שלא איירי שכתוב בו שמחל לו לפניהן דא"כ לא הוי השטר אלא לראייה בעלמא וכבר נתבאר דמהני בערכאות אלא מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל לו דגוף המחילה נעש' בשטר זה וה"ל כשטר מתנה ולפ"ז צ"ל דאיירי שהישראל כותב וחותם המחילה בערכאות והערכאות מקיימין אותו ואע"פ שאין חתימתו מצד עצמו ניכרת וק"ל:

ונמסרו לפני עידי ישראל כו':    הטעם דגזרינן דלמא אתו למסמך אחתימי עכו"ם שבשטר לחוד בלא עידי מסיר' דישראל:

ולכן שכ"מ שעש' כו':    הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי והשטר אינו אלא לראיי' בעלמא:

וכן להיפך אם פסול לפי דינינו כו':    ל' הטור שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרותיהן ולהאמין לסופר שלהן אבל לא בדרכי ההקנא' שאף העכו"ם במקומו' הרבה בדינין חלוקין דנין אותן ופוסלין זא"ז כפי חלוקות חכמיהן ונימוסיהן כו':

ש"ך - שפתי כהן

(א) שטר שכתוב בכל לשון כו'. עיין בבעה"ת שער פ"ז מדינים אלו שבסי' זה ובתשובת ן' לב ס' ג' סי' ג' סי' ק"י ועיין בתשו' רמ"א סי' נ"ב ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ט:


(ב) ויודעין לקרותו היינו כמתרץ בש"ס פ"ב דגיטין (דף י"ט ע"ב) בדידעי למקרי אבל אם אין יודעים לקרות לא יחתמו לכתחלה ע"י שיקרא אחר לפניהם אע"פ שמבינים הלשון מיהו אם חתמו אע"פ שאין מבינים הלשון רק ששני ישראלים אחרים תרגמו להן הלשון השטר כשר בדיעבד כל זה העליתי לעיל סי' מ"ה סעיף ב' ועיין בתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ז ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ק"ב וס"ג סי' ך' וסי' קי"א:


(ג) ושטרי חובות מ"ש ב"י ובד"מ דנקטינן כהרמב"ם בהא כיון שכן דעת העיטור והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן צ"ע דהא הפוסקים הנ"ל מיירי מענין אחר וגם עיינתי בעיטור ולא מצאתי רבר גם בר"ן משמע להיפך ע"ש ועיין בהשגות הראב"ד ובהה"מ ותמצא כדברי דבשט"ח שאני דכיון דאינו גובה ממשעבדי ולית ליה קלא לא חשש להניחו בידו ויכול לטעון פרעתי ע"ש ועיין בתשובת ן' לב ספר א' סי' ס"ב דף פ"ו:


(ד) מבני חורין ואפי' בשטרי מקח וממכר. וגרע ממוכר שדהו בעדים דס"ל להרמב"ם דוקא עידי ישראל הוא דמפקי לקלא אבל הה"מ כתב דלהרמב"ם בשטרי מקח וממכר כשר לגבות אפי' ממשעבדי דלא גרע כו' אכן מסתימת ל' הרמב"ם והט"ו לא משמע כן וכ"פ הב"ח ע"ש. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' קי"א ובתשובת מהר"י לבית לוי סי' כ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' ש"ן. (ה) שראו נתינת המעות עיין בתשובת מהרשד"ם סי' ד"ש:


(ו) ע"י סופר המלך כשר. עיין בתשובת מהר"י לבית לוי סכ"ד:


(ז) שעיקר הקנין עיין בתשו' רמ"א סי' ק"ט:


(ח) או שטרי מחילות כו'. עיין בשלטי גבורים פ' מי שמת (דף רל"ד ע"ב) ועיין בתשוב' מהרשד"ם סי' ש"ן כ' הסמ"ע עיין פריש' שכתבתי שלא איירי שכתב בו שמחל לו לפניהן דא"כ לא הוי השטר אלא לראיה בעלמא וכבר נתבאר דמהני בעש"ע אלא מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל דגוף המחילה נעשה בשטר לזה והו"ל כשטר מתנ' עכ"ל ודבריו צ"ע דהא בהדיא לא משמע כן מדברי הר"ב (הג"ה ר"ל לפ"ז למה הביא הר"ב י"א שחולקין ע"ז דשטרי מחילות כשרים דהא בכה"ג היכא שאינם לראייה גם הי"א מודו דאינו כשר שהרי הריב"ש חולק על זה מכח קושיית הסמ"ע דהא השטר לא הוי אלא לראיי' כו' וכדאיתא להדיא בב"י בשם הריב"ש) והב"ח כתב דלא הוי בזה ראייה דיכול לומר דרך שחוק והתול אמרתי שמחלתי ע"ש שהאריך ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא:


(ט) ולכן שכיב מרע עיין בתשובת ר"י לבית לוי סימן כ"ד ודברי המחבר כאן ולקמן ס"ס רנ"ג מוכיחים כהריב"ש ודוק:



באר היטב

(א) פסולים:    כתב הסמ"ע כלל הדברים כל דבר שנעש' ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר או שקנהו בקנין או בחזק' או בכסף כמ"ש ריש סימן ק"ץ ואין השטר אלא לראי' בעלמא בזה מועיל שטר הנעש' בערכאות של עובדי כוכבים ואף דאין עדים זולתן והמוכר כופר ואומר מעולם לא קנהו בקנין או בכסף אמרינן דערכאות של עובדי כוכבים לא מרעי נפשייהו לאסהיד שקר אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י השטר כגון שנתן לו שדה והקנהו לו בשטר עצמו שכ' בו שדי נתונ' לך לא קנהו אפי' נעש' בערכאות של עובדי כוכבים דאע"ג דמהימנינן להו מ"מ לא אלימא כחייהו לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן וע"ל סי' ס"ו סעי' ו' וז' עכ"ל וע' בבעה"ת שער ס"ז מדינים אלו ובתשו' ן' לב ס"ג סי' ק"י ובתשובת רמ"א סי' נ"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' ש"ט ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ז ובמהרש"ך ס"ב סי' ק"ב וס"ג סי' כ' וקי"א.


(ב) חוב:    פי' הסמ"ע הטעם שגוף הלו' נשתעבד לו בלי שטר מיד בנתינת המעות וע' בתשובת ן' לב ס"א סי' ס"ב.


(ג) וספר:    פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרינן בו ג"כ דלא מרעי נפשייהו לכתוב בו שקר וע' ברשב"א סי' תתקפ"ב מדין ספר הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פלונית והי' עליו העברת הקולמוס וראובן מוחזק בהשד' כו' ובד"מ הביאו עכ"ל הסמ"ע וע' בתשובת מהר"י לבית לוי סי' כ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' ש"נ.


(ד) שנעש':    פירוש שידוע שנעשו כל הדברים לפניהן או שהערכאות כתבו כן בסוף השטר שנעש' הכל לפניהן. סמ"ע.


(ה) מתנות:    וה"ה שטרי מכר שנקנין בשטר לחוד כגון מוכר שדהו מפני רעתה כמ"ש הט"ו בסי' קנ"א וע' בתשובת רמ"א סי' ק"ט.


(ו) הוד':    דאז גוף השעבוד נעש' ע"י עובדי כוכבים מ"ה לא מהנ' הא הודא' שנפרע ממנו כיון שלא נעש' על ידי עובדי כוכבים כ"א סילוק שעבוד בעלמא מהני ומ"ה השמיט המחבר ולא כתב שטר מחיל' ומור"ם שכתבו אכתוב בסמוך פירושו עכ"ל הסמ"ע.


(ז) ופשרות:    אף על גב דצריכין קנין וקנו מידם לקיים הפשר' מכל מקום כיון דפשר' קרוי דין והן פסולים לדון ולפי זה אפילו בלא שטר פסול' הפשר' שנעש' ע"י. סמ"ע.


(ח) מחילות:    מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל לו דגוף המחיל' נעש' בשטר זה וה"ל כשטר מתנ' דאל"כ לא הוי השטר אלא לראי' בעלמא ובזה מהני כמו שנתבאר עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דדבריו צ"ע דהא לא משמע כן בהדיא מדברי הרב מדהביא הי"א שחולקים בשטרי מחילות הא בכה"ג גם הי"א מודו דפסול היכא שאינו לראי' והב"ח כתב דלא הוי בזה ראי' די"ל דרך שחוק והיתול אמרתי שמחלתי ע"ש שהאריך ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא עכ"ל (והט"ז כתב דהטעם באלו דכל מה שיש חלוקי דינים בין עובדי כוכבים ובינינו אין ממש בעדותם דאפשר שהם כתבו שהוד' שהוא חייב או חשבו זה למחיל' והוא בענין שאין בו ממש לפי דינינו ולפי זה אם כתבו הל' ממש שאמר פלו' לפלוני נאמנים בכל ענין ואנו דנין על הדברים כאילו הי' לפנינו עכ"ל).


(ט) כחרס:    הטעס דגזרינן דלמא אתו למסמך אחתימי עו"כ שבשטר לחוד בלא עדי ישראל. סמ"ע.


(י) קיים:    הטעם דדברי שכ"מ כבתובין וכמסורין דמי והשטר אינה אלא לראי' בעלמא. שם.


(יא) כהוגן:    לשון הטור שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרותיהן ולהאמין לסופר שלהן אבל לא בדרכי ההקנא' שאף העו"כ במקומות הרב' חלוקין בדינין ופוסלים זא"ז כפי חלוקת חכמיהן ונימוסיהן כו'. שם.



קצות החושן

(א) חוץ משטרי מקח. פרק קמא דגיטין דף י' כל השטרות העולים בערכאו' של נכרי' אע"פ שחותמיהן נכרים כשרי' ופריך קא פסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זו כו' אלא מתנה במאי קנה לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא. וקשה לפי מ"ש במרדכי בשם ספר החכמה בטעמא דערכאו' דכשרין משום דלא מרעי נפשייהו ואלו משה ואהרן פסולי אף על גב דמהימני דהטעם הוא משום דלא בעינן דוקא ישראל לעדות וכל מי שמוחזק בכשרות כשרים להעיד מן התורה עיין שם ואם כן מאי פריך שטר מתנה במאי קנה אמאי לא כיון דלעדות כשרים המה כמו ישראל ונראה דרש"י נמי הכי ס"ל כספר החכמה שכתב רש"י פרק קמא דגיטין דף ט' דגיטי נשים פסולים משום דלאו בני כריתוח נינהו אבל על הדינין נצטוו עיין שם ואם כן מאי פריך שטר מתני במאי קני ויראה לפי מה שכתבו תוספות בפרק חזקת הבתים דף נ"ד בשם רבינו תם דקרקע דנקנה בשטר היינו משום דכתיב ואקח את ספר המקנהסגבי ירמי' בישראל הוי עיין שם וכ"כ תוספות פרק קמא דקידושין דף י"ד ד"ה הואיל וכל קנינו בכסף דאפילו בקרקעות נכרי אימ קונה בשטר ואם כן ניחא דשטר מתנה ל"מ דכי היכא דפסילי בגיטי נשים משום דלאו בני כריתות נינהו ה"נ פסילי בשטרי משום דלאו בני שטרא נינהו וכל קנינו אינו אלא בכסף וק"ל:


(ב) ושט"ח. עיין ש"ך שפסק כראב"ד דיכול לטעון פרעתי כיון דאינו גובה ממשעבדי ולית לי' קלא לא חשש להניח בידו עיין שם ועייו בתשובות ריב"ש סימן תע"ה שכתב לחלק לדע' הגאונים בין כת"י שאין לו תורת שטר כלל אהני טעמא שאינו גובה ממשעבדי שיכול לטעון פרעתי אבל בשטר גמור אע"פ שאינו גובה ממשעבדי אינו נאמן לומר פרעתי ומביא ראי' משטר העשוי בעש"נ ומשמע דבזה א"י לטעון פרעתי:





▲ חזור לראש