ש"ך על חושן משפט סח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) שטר שכתוב בכל לשון כו'. עיין בבעה"ת שער פ"ז מדינים אלו שבסי' זה ובתשובת ן' לב ס' ג' סי' ג' סי' ק"י ועיין בתשו' רמ"א סי' נ"ב ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ט:
(ב) ויודעין לקרותו היינו כמתרץ בש"ס פ"ב דגיטין (דף י"ט ע"ב) בדידעי למקרי אבל אם אין יודעים לקרות לא יחתמו לכתחלה ע"י שיקרא אחר לפניהם אע"פ שמבינים הלשון מיהו אם חתמו אע"פ שאין מבינים הלשון רק ששני ישראלים אחרים תרגמו להן הלשון השטר כשר בדיעבד כל זה העליתי לעיל סי' מ"ה סעיף ב' ועיין בתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ז ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ק"ב וס"ג סי' ך' וסי' קי"א:
(ג) ושטרי חובות מ"ש ב"י ובד"מ דנקטינן כהרמב"ם בהא כיון שכן דעת העיטור והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן צ"ע דהא הפוסקים הנ"ל מיירי מענין אחר וגם עיינתי בעיטור ולא מצאתי רבר גם בר"ן משמע להיפך ע"ש ועיין בהשגות הראב"ד ובהה"מ ותמצא כדברי דבשט"ח שאני דכיון דאינו גובה ממשעבדי ולית ליה קלא לא חשש להניחו בידו ויכול לטעון פרעתי ע"ש ועיין בתשובת ן' לב ספר א' סי' ס"ב דף פ"ו:
(ד) מבני חורין ואפי' בשטרי מקח וממכר. וגרע ממוכר שדהו בעדים דס"ל להרמב"ם דוקא עידי ישראל הוא דמפקי לקלא אבל הה"מ כתב דלהרמב"ם בשטרי מקח וממכר כשר לגבות אפי' ממשעבדי דלא גרע כו' אכן מסתימת ל' הרמב"ם והט"ו לא משמע כן וכ"פ הב"ח ע"ש. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' קי"א ובתשובת מהר"י לבית לוי סי' כ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' ש"ן.(ה) שראו נתינת המעות עיין בתשובת מהרשד"ם סי' ד"ש:
(ו) ע"י סופר המלך כשר. עיין בתשובת מהר"י לבית לוי סכ"ד:
(ז) שעיקר הקנין עיין בתשו' רמ"א סי' ק"ט:
(ח) או שטרי מחילות כו'. עיין בשלטי גבורים פ' מי שמת (דף רל"ד ע"ב) ועיין בתשוב' מהרשד"ם סי' ש"ן כ' הסמ"ע עיין פריש' שכתבתי שלא איירי שכתב בו שמחל לו לפניהן דא"כ לא הוי השטר אלא לראיה בעלמא וכבר נתבאר דמהני בעש"ע אלא מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל דגוף המחילה נעשה בשטר לזה והו"ל כשטר מתנ' עכ"ל ודבריו צ"ע דהא בהדיא לא משמע כן מדברי הר"ב (הג"ה ר"ל לפ"ז למה הביא הר"ב י"א שחולקין ע"ז דשטרי מחילות כשרים דהא בכה"ג היכא שאינם לראייה גם הי"א מודו דאינו כשר שהרי הריב"ש חולק על זה מכח קושיית הסמ"ע דהא השטר לא הוי אלא לראיי' כו' וכדאיתא להדיא בב"י בשם הריב"ש) והב"ח כתב דלא הוי בזה ראייה דיכול לומר דרך שחוק והתול אמרתי שמחלתי ע"ש שהאריך ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא:
(ט) ולכן שכיב מרע עיין בתשובת ר"י לבית לוי סימן כ"ד ודברי המחבר כאן ולקמן ס"ס רנ"ג מוכיחים כהריב"ש ודוק:
סעיף ב[עריכה]
(י) שאין דרך ישראל. והרא"ש חולק על זה וס"ל דלא מהני כיון שמזויף מתוכו אלא דוקא כשאין עידי עכו"ם חתומין כלל מיירי בגמרא. ועיין בטור וב"י ולא ידעתי למה השמיט הר"ב דעתו ועיין ב"ח בישוב דברי רמב"ם בסעיף ח':