שולחן ערוך חושן משפט נט א
שולחן ערוך חושן משפט · נט · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מלוה שהוציא שטר חוב מקוים וטוען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר איני יודע -- אינו גובה בו. ואם חזר ואמר עיינתי בחשבוני וזכור אני בברי שאינו פרוע -- חוזר וגובה בו:
מפרשים
אינו גובה בו: דכיון דהלוה טוען ברי והמלוה שמא מוקמינן ממונא בחזקת מריה:
חוזר וגובה בו: דמשום דאמר א"י לא איפסל שטרא ומשום הכי טורף בו אפי' ממשועבדים:
(א) וטוען הלוה שהוא פרוע כו'. בתשובת מהרשד"ם סי' מ' ד' ל"ב ע"א דקדק דדוק' כשהלוה טוטן ברי אבל אם טוען שמא אע"פ. שגם המלוה טוען שמא לא מבטלינן שטרא מספק ויפה כיון בדינא ולא הוצרך להביא ראי' מכאן שכן מבואר להדיא לקמן סי' פ"ב סעיף ב' ע"ש ועמ"ש לק' סי' ע"ה ס"ק נ"ז:
(ב) אינו גובה בו כו'. ל' הטור צריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם ע"כ ור"ל דאם הלוה תובע למלוה שאינו רוצה שיעוכב השטר אצלו דדילמא ימות ויגבו בו היורשים או איזה חשש אחר צריך המלוה להחזיר לו שטרו וכן הוא בבעה"ת שער נ"ד דאם הלוה תובע למלוה צריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם ע"ש:
(ג) חוזר וגובה בו. כתב הסמ"ע דטורף אפי' ממשועבדי' ונראה דהיינו דוקא מלקוחות שקנו קודם שאמר פרוע אבל לקוחות שאחר שאמר פרוע אינו טורף מהן דהא יכולים לומר אנן אדבוריה דידי' שאמר פרוע סמכינן וזבנינן ואלו הוה לוה בעי לשטרא הוה צריך לאהדורי ליה ואיהו דאפסיד אנפשי' שלא תבעו שטרו עד שנזכר ואפשר דכל זמן שהשטר ביד המלוה ה"ל ללקוחות להזהר וצ"ע לדינא:
(א) בו: לשון הטור צריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם ע"כ ור"ל דאם הלו' תובע למלו' שאינו רוצ' שיעוכב השטר אצלו דילמא ימות ויגבו בו היורשים או איזה חשש אחר צריך המלו' להחזיר לו שטרו. עכ"ל הש"ך.
(ב) וגובה: כת' הסמ"ע דטורף אפי' ממשועבדים דמשום דאמר איני יודע לא איפסול שטרא והש"ך כת' דהיינו דוקא מלקוחות שקנו קודם שאמר פרוע אבל מלקוחות שאח"כ אינו טורף דיכולים לומר אנן אדיבוריה סמכינן וזבנינן כו' ואפשר דכל זמן שהשטר ביד המלו' ה"ל ללקוחות להזהר וצריך עיון לדינא עכ"ל.
(א) אומר אינו יודע. בבעל התרומות הביא שני דיעות בזה והכריע דאינו גובה משום דדמי לחשוד דאפיק שטרא משום שא"י לישבע אבל אנן קיימא לן דאינו גובה ולאו מטעמי' כיון דקיימא לן דחשוד גובה בלא שבועה אלא הטעם הוא משום דברי ושמא סברי רב הונא ורב יהודה ברי עדיף אלא דאנן קיימא לן דפטור ומשום דחזקת ממון עדיפא מברי ושמא והכא דמסייע ברי לחזקת ממון דלוה ברי ושמא ברי עדיף והכי מוכח מפ"ק דכתובות דף י"ב גבי משארסתני נאנסתי דנאמנת משום דברי ושמא ברי עדיף ופריך שם לרב נתמן ממתני' דנאמנת ומשני שאני הכא דקא מסייע לה חזקה דגופא אלמא היכא דהוי חזקה מסייע אמרינן ברי ושמא ברי עדיף אפילו להוציא ומכ"ש הכא דלוה טוען ברי והמלוה שמא אף על גב דאיכא שטרא כיון דחזקה דממונא מסייע לברי אמרינן ברי ושמא ברי עדיף לאורועי שטרא ועמ"ש בסימן צ"ב סק"י ונראה ראיה דאין המלוה גובה בטוען שמא מהא דאמרינן פ' הכותב בטעמא דפוגמת צריך שבועה משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק והתם ודאי למשקר במזיד לא חיישינן וכמו שכתבו התוספות שם דלא מהימן במגו דאינו פוגם משום טעמא דלא דייק עיין שם ואם כן מוכח דהיכא דהמלוה הוא מסופק בפירעון חינו גובה דאם גובה בספק נהי דלא דייק ויאמר בפני הבית דין דאינו יודע נמי גובה ושבועה זו מה טיבה וק"ל:
(ב) אינו גובה. ומעשה בא לידינו במלוה שהוציא שטר חוב וטען הלוה יש לי בידך כנגדו ואמר המלוה אינו יודע. ורצו קצתם לומר דהוא הך דינא דלוה טוען ברי ומלוה שמא. אבל נראה דהוא אינו דומה לזה דכאן טעמא הוא משום דהמלוה גופי' מסופק בפירעון ושטרא עומד לפירעון ואמרינן ברי ושמא ברי עדיף וכמ"ש סק"א אבל טענת יש לי בידך כנגדו מצד עצמו לאו טענה היא כלל ואף על גב דמבואר אצלינו בסימן פ"ב סעי' ד' דצריך לשבע בטענות יש לי בידך היינו משום דהלוה נאמן להשביעו על ידי מגו דפרעתי ואם כן להפקיע כח המלוה לגמרי לא שייך מגו דפרעתי דהא אם יטענו פרעתי יגבה המלוה בשבועה כיון שיודע בברי שלא נפרע דחזקת ממון לא שייך הכא דהא בטענת יש לי בידך לא נפטר מחובו אלא זה גובה וזה גובה כמבואר בסימן פ"ה וכיון דעדיין לא נפטר מחובו חזקת ממון דלוה לא שייך הכא דאכתי חייב הוא אלא שהוא בא לתבוע את המלוה חוב אחר והדרא לכללא דאינו יודע אם נתחייבתי פטור וז"ב: