שולחן ערוך חושן משפט מח א

סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו הרשות בידו ויכול לכתוב הכל שם הלוה והמלוה והמעות רק שיניח מקום הזמן שלא יהיה מוקדם אבל שטר שנכתב על הלואה אחת ונפרע אינו יכול לחזור וללות בו אפילו אם הכל ביום א' שאינו מוקדם שכיון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו ואם פרע מקצת חובו אינו חוזר ולוה בו באותו שטר אותו מקצת דהוי נמחל שעבודו לאותו מקצת

הגה: ויש מי שאומר הא דנמחל שיעבודו היינו הקנין הראשון ולכן אם חזר וקבל קנין יכול לחזור וללות בו (מרדכי פ' כל הגט) ואפי' לא חזר והקנה לו רק שחזר ומסרו לו בפני עדים למ"ד עידי מסירה עיקר אפי' בשטרות (מרדכי פרק הכותב) (וע' לקמן סי' נ"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שכיון שנמחל שעבודו כו': עיין בע"ש שכתב דבשטר בעדי' דאינו מצי לגבות בו ממשועבדי' אינו גוב' מיניה אפי' מבני חורין דכיון דנתבטל עדות לענין שעבוד ה"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה כו' ולעד"נ דמצי גובה בו וראי' ממ"ש הרא"ש פ"ד דנדרים (והבאתי ל' בדרישה בסי' נ"ה ע"ש בב"י) גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר כו' עד ואם לא בא לזמנו ופרע לו חוזר וגובה מבנ"ח ואף שכתבתי בפרישה ודרישה שם סימן נ"ה דמשמע מדברי הרא"ש דאין גובה בשטר שנפרע כבר מבנ"ח בלא כתיבה ומסירה ע"ש הא מור"ם והמחבר לא כ"כ שם בסעיף ה' ו' אלא כתבו סתם דגובה ועוד ראייה דבגמ' (והטור והמחבר כתבו בס"ס פ"ג) דאי תבע חד לחבירו בשטר מקוים ואמר הנתבע שטר זה אמנה או פרוע הוא ואמר התובע כן הוא אבל שטר כשר היה לי בעדים ואבד אין טענתו טענה כיון דהוא עצמו מודה דשטר זה לא ניתן בידו מעול' בתורת ראיית הלואה ע"ש משא"כ בזה דטוען ואומר דחזר הלוה ולוה בו ואמר לו שיהי' שטר זה בידו לראיי' ולגבות בו וזה דומה לשטר מוקדם דפסק הרי"ף ורש"י דאין גובין בו ממשעבדי אבל מבנ"ח גבי בו ולא מצי למימר פרעתי כמ"ש הטור בסי' מ"ג ואפילו לר"י והרא"ש דפליגי שם היינו משום דקנסינן ליה דלא ה"ל לכתוב שטר מוקדם שמא יבא לגבות ממשועבדים מזמן הכתוב בו אבל בשטר זה דפרעי' ביומא ולית ביה משום קדימה נראה דמודים דלא קנסינן ליה כיון דנכתב ובא לידו מתחלה כדינו ולא מצי טעין פרעתי ולא חזרתי ללות עליו דא"כ שטרא בידו מה בעי דחזקה הוא דאין אדם משהה שטר בעדים כשהוא פרוע ביד חבירו ועוד כתב שם בע"ש דאם לוה בכתיבת ידו דאינו אלא לראייה בעלמא שלא יהא נאמן לומר פרעתי (כשיש בו נאמנות) ואינו טורף בה ממשועבדים חוזר ולוה בו עכ"ל עיין שם ויפה כיון וכן נ"ל ומיהו נראה דהיינו דוקא אם חזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאין טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לענין גבייה מבני חרי וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ד סעיף י"ג ע"ש ואפי' למאן דפליג שם על זה וכמ"ש הטור שם מ"מ כ"ע מודים דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר ואם יחזור וילוה בזה יהיה קדימתו שלא כדין וק"ל. ועמ"ש עוד שם בע"ש בענין כתיבת הממרנו"ת שנוהגין בהן בזמן הזה דכתב שם דצריך שיהא סך וזמן פרעון כ' בהיפוך הדף נגד חתימתו ממש דאל"כ יש לחוש שיחתוך כל מה שכתוב מצד השני ויכתוב נגד החתימה מה שירצה עכ"ל ר"ל יכתוב נגד חתימתו שנתחייב לו בכפליי' ממה שהיה כ' בראשונה למטה מחתימתו ומ"ש כנגדה ממש ל"ד קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעלה מחתימתו בשורה שנייה אין לחוש שיחתוך אותו סך דאם כן לא נשאר בהנייר למעלה מחתימתו כ"א כדי שורה א' חלק ואנן בעינן שיהיה ראוי לכתוב שטר בהנייר שע"ג חתימתו ושטר שנכתב בשורה א' הוא פסול כמ"ש הטור והמחבר בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דא"כ יהיה זיופו ניכר דאין מדרך בני אדם שיחתום אדם על ממר"ם למטה בשולי נייר ממש לכן א"צ ליזהר אדם בכתיבת הסך שיהא נגד החתימ' ממש רק שלח יהא הרבה למעל' או הרבה למטה ממנו ודו"ק:

ועוד כתב שם בע"ש דאם מוציא ראובן ממר"ם חתם בו שמעון והנייר חלק מצד השני לגמרי ולא כתב ע"ג חתימתו לא סך ולא פרעון דגרע חזקת ממר"ם זה דאין דרך העולם להאמין למלוה כתב סתם כזה ונאמן הלוה לומר ממני נפל ואתה מצאתו כו' ע"ש דכתב זה לפשיטות ומאי דפשיט ליה קמיבעי' לי טובא דהא הלכת' כרבא דאמר בפ' ג"פ סוף דף קע"ב דלנפיל' לא חיישינן וגם אין זה חזקה כ"כ דלא יאמין דהא בגמרא ובכל הפוסקי' איירי בדין לוה דטען שטר אמנה הוא דמדרך בני אדם להאמין זה לזה ולא חלקו אף אם השטר הוא על הסך אלפי אלפים ונהי דקאמרי שם דא"נ בטענותו היינו דלאו כל כמיניה לארועי שטרא דביד זה שכנגדו אבל לא אמרו דאינו נאמן משום דחזק' דאין אדם מאמין לחברו שטר גדול כזה והמחבר נרא' דמחלק וס"ל דרגיל אדם להאמין לחבירו אבל למי שחייב לו מעט אינו נותן בידו שטר שיכול לתובעו בו הרבה ולפע"ד נראה איפכא דכשאדם צריך למעות ואין חבירו רוצה להלות לו כ"א באופן זה שיתן לו סתם ממר"ם כדי שיוכל לכתוב עליו סך הזיקתו או שאר עניניו שיארע לו שאינו יכול למפרט עתה עביד הוא דמאמין הלוה למלוה ומשתעבד ליה מרצונו לזה וגם זה הוא בכלל אמרם עבד לוה לאיש מלוה לעת דחקו הגדול ועמ"ש עוד ז"ל וירא' לי עוד שאפילו אם טוען לויתי בה כך וכך ופרעתי נאמן כו' ובעיני נראה פשוט דז"א לפי סברתו דמאחר דהוא מודה שמתחלה מסר ביד זה סתם ממר"ם זו והלוה עליו הרי מעיד אנפשיה לפנינו שהוא האמין לו ואיך נאמין לו במה שאומר פרעתי במגו דלא לויתי עליו דהי' נאמן עליו משום דחזק' הוא דאין אדם מאמין ממר"ם כזה כיון דלפי הודאתו אינו הוא בכלל החזק' שהרי האמינו:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) ויכול לכתוב הכל שם הלוה וכו'. ולרש"י אסור אלא צריך להניח מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן דגזרינן שטרות בתורף אטו גיטין ונ"ל כדבריו דכן משמע פשט' דמתני' דרבי אליעזר לא פליג את"ק בהא ומה שהקשו התוס' והרא"ש (ורשב"א בחדושיו) על פרש"י מהא דפריך מש"ס מרב פפי דלא כתיבנ' אשרת' דדיינ' דמיחזי כשקרא י"ל דס"ל לש"ס דאי חיישינן למיחזי כשקרא הא נמי מיחזי כשקרא אע"פ שאינו מזכיר הלוה והמלוה והמעות כיון שכותב טופס השטר למי שצ"ל כ"ז שלא נעשה הענין דהא אף לדברי התוס' וסייעתם אינם חתומים עדים ואפ"ה בכתיבה מיחזי כשקרא וא"כ ה"ה בהא עי"ל דפריך דמשמע דמסתמ' לא פסיל במתני' אלא משום גזירה דגטין וכדפריך בש"ס שם בסמוך להדי' הא לא"ה כשרה ואם כן לא חיישינן למיחזי כשקר' ואשרת' דדייני וכה"ג כשרה והא אמר רב פפי דפסולה גם מה שהקשו הא דלא פריך בלאו הכי אפילו הוה ס"ל כרבנן י"ל דאה"נ דהוה פריך הכי אלא דהוה מצי לשנויי דילמא הלכה כר' יודא אבל השת' דפסק כר' אליעזר פריך שפיר מרב פפי ועי"ל דעדיפ' מיניה משני דליתא לדרב פפי כלל ע"ש וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי בש"ס גם הר"ן פ' כל הגט כ' כדברי רש"י ע"ש וכ"כ ראב"ן דף קל"ו ע"ד בסתם סופר הכותב שטרי מלוה שיהו מזומנין צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום המוכר ומקום הלוקח ומקום המעות (והשדה) ומקום הזמן ע"כ:

(ב) שכיון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו כו'. עיין בעיר שושן שכתב מתחל' דמבני חרי גבי ואח"כ כתב דאפשר דאפילו מבני חרי לא גבי ובסמ"ע האריך להשיג עליו ופסק דשטר שנמחל שעבודו גובה מבנ"ח וכל דבריו לא נהירין לי כלל וראי' שהביא מהרא"ש פ"ד דנדרים (דף כ"ז ע"ב בש"ס) ומביאו ב"י בסי' נ"ה ס"ב לאו ראיה היא דאפילו למאי דכתב הרא"ש שם בתחל' ל"ד כלל דשאני התם דאין הלוה כופר בכלום והלכך נקנה לו השטר למלוה במסיר' כמו שהתנ' מתחל' שאם לא יתן לזמן פלוני יקנה לו השטר במסיר' ויגבה הכל ומכל שכן למאי דמסיק הרא"ש שכך התנה מתחל' שאם לא יתן לזמן פלוני שיהא המעות שנתן לו מתנ' וגבי אפילו ממשעבדי וע"כ כתבו המחבר והר"ב לקמן סי' נ"ה סעיף ה' ו' בסתמ' דגובה בו דהיינו משום שהמעות מתנה ואדרב' ממסקנת הרא"ש שם משמע להפך מדכתב והאי פירוש' ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה משמע להדיא דרצה לומ' דכל דליכא כתיבה ומסיר' אינו גובה בשטר שנמחל שעבודו אפילו מבנ"ח וא"כ הכא דנתן המעות בתורת פרעון גמור ואח"כ חזר והלוה בו א"כ בטל השטר לגמרי ואם טען פרעתי נאמן. גם מה שהביא הסמ"ע ראיה מלקמן סי' פ"ג לאו ראיה היא ואדרב' משם ראיה להפך דמקור דין דהתם הוא בש"ס פרק חזקת הבתים (דף ל"ב ע"ב) ושם משמע להדיא בש"ס ורשב"ם דאם טוען חזרתי והלויתי לך כיון שנמחל שעבודו בטל השטר ונאמן הלוה וכן כתב הרמב"ם להדי' פי"ד מה' מלוה דין ז' ח' וכ"כ הסמ"ג וכ"כ הבעה"ת שער י"ח וכ"כ רבינו ירוחם נ"ו ח"ה שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו כי כבר נמחל שעבודו ואינו גובה בו כלל והרי כמלו' על פה עכ"ל וכן משמע בטור ומחבר לקמן ס"ס נ"ז ע"ש. ועוד ראי' ממ"ש הרמב"ן בחדושיו ס"פ ג"פ אמתניתין דר' יוסי או' יתן והר"ן פ"ד דנדרים דף כ"ז ע"ב והנמוקי יוסף פרק הזהב גבי הנותן ערבון לחבירו תימה במה גובה כיון שנמחל שעבודו באותו חצי שפרעו וי"ל באו' לו החזר שטרו ויגבנו ופריע' זו שאני פורעו יהא מתנה ומכאן ראיה דאפילו במתנ' ומחילה ס"ל לר' יוסי דאסמכת' קניא עכ"ל ואם איתא מאי קושי' ומאי ראיה הא שפיר גובה מבני חרי ור' יוסי ור' יודא לא פליגי אלא אי יתן או לא אי אסמכת' קניא אלא ודאי אינו גובה כלל וע"ל ס"ס נ"ה וכן משמע פשט דברי הטור לקמן סי' נ"ז דאינו גובה בו כלל וכן משמע בב"ח סי' זה שפסק דאפילו בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכת"י פשיטא דאינו גובה בו ממשעבדי וכן משמע מדברי הטור והמחבר לקמן ס"ס קי"ו ע"ש וכן עיקר:

שוב מצאתי בריב"ש סי' שפ"ב כתב ג"כ בפשיטו' דשטר שנמחל שעבודו לא גבי בו כלל אפילו מבנ"ח מחמת השטר דכחספא בעלמ' הוא כדמשמע בפ' ח"ה גבי ההוא ערבא דא"ל ללוה כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' מלוה כו' ומביאו ב"י בקצרה בסי' מ"ג ס"ס ח'. וע' מ"ש לעיל סי' מ"ג סעיף ח' ס"ק י"ב:

עוד כתב בסמ"ע וז"ל ועוד כתב בעיר שושן דאם לוה בכתיבת ידו דאינו אלא לראיה בעלמא שלא יהא נאמן לו' פרעתי ואינו טורף ממשעבדי חוזר ולוה בו ע"כ ויפה כיון וכן נ"ל עכ"ל והב"ח פסק דאף בכת"י אינו חוזר ולוה בו והבאתיו לעיל בסמוך ונ"ל עיקר בזה כהע"ש והסמ"ע דבשלמ' בשטר י"ל דכיון שנמחל שעבודו א"כ הרי בטל השטר וצריך עדות חדשה שיכתבו שטר אחר והוי כשטר בלא עדים דאינו כלום שהרי העדים לא העידו מחדש משא"כ בכת"י כיון שהחתום עצמו חוזר ולוה בו ואו' אתחייב לך בכת"י הרי כאלו חתם עצמו מחדש ונ"ל ראיה ברורה לזה משטר בעידי חתימה דהיכ' דחזר ומסרו לו מהני אע"פ שהעדים לא חתמו מחדש וה"ה הכא ומכ"ש לפי מה שראיתי בספר התרומה שחבר רבינו ברוך בסי' קל"א שכתב דאפילו מ"ד עידי מסירה כרתי מודה אפילו ליכא עדים אם מודה שמסרו לו בינו לבינו מהני דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ע"ש בפנים ובסימני' כ"ש הכא וכ"כ התוספת ריש פ"ק דגטין דף ד' ע"ש סוף ד"ה דקי"ל כו' וכן משמע בתוספות פ"ק דגטין דף י' ע"ב ד"ה חספא כו' כנ"ל ברור. ועי"ל דבשטר כיון דבטל לענין שעבוד בטל כולו משא"כ הכא ודו"ק:

מיהו אם כתב בכת"י כל מי שמוציאו גובה בו או בממרמו"ת שלנו ודאי דגם הב"ח מודה שחוזר ולוה בו וכמ"ש הע"ש בזה מלתא בטעמא ע"ש:

עוד כתב בסמ"ע וז"ל ומיהו נראה דהיינו דוקא שחזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאינו טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה ע"פ מוקד' קודם למלוה בשטר מאוחר לענין גביית מבני חרי (גם מ"ש דקי"ל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר ליתא וכמ"ש לקמן סי' ק"ד סי"ג דצ"ע בזה גם מ"ש ואפילו למאן דפליג שם כו' ליתא דכבר כתבתי שם דהר"ן חולק וס"ל דחולקין ושנראה עיקר כדבריו ע"ש) וכמ"ש הטור בסי' ק"ד סי"ג ע"ש ואפי' למאן דפליג שם אזה וכמ"ש הטור שם מ"מ כ"ע מודי' דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר ואם יחזור וילוה בזה יהיה קדימתו שלא כדין עכ"ל ומיירי שהלוה לו בעדי' דאל"כ אינו קודם למלוה ע"פ כלל לכ"ע דכת"י אפילו מוקדמת לא מהני דחיישינן לקנוניא שמא לא כתב כת"י זה קודם לכן רק עתה כתב ומסר לו וכמ"ש ב"י ס"ס מ"ז בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בת' מהר"מ אלשיך ס"ס ס"ב והוא פשוט ודלא כנראה מתשובת מהר"מ מלובלין סי' ל"ה והיה אפשר לפרש דבריו דמיירי שידוע בעדים אך לא משמע כן מסוף תשובתו שכ' כי אותו כת"י שטר גמור הוא לכל הדברים ויש לו דין קדימה אפי' בקרקעות וא"צ ראיות ועדיות כ"כ שנמסר בזמנו רק זמנו של שטר מוכיח עליו וחזקה שנמסר בזמנו רק גלוי מלתא בעלמא שאין הדבר מרומה ח"ו כו' עכ"ל והוא ליתא אלא כמ"ש וכן מוכח לעיל סי' מ"ג סעיף ו' ע"ש ודו"ק אלא ודאי הסמ"ע מיירי כדפירשתי שהלוה לו בעדי' דאל"כ אינו קודם למלוה ע"פ כלל וא"כ אפי' ביום אחר יכול ללות בו. ומיירי נמי שלא מסר הכת"י בפני עדים דאל"כ טורף נמי ממשעבדי למ"ד דעידי מסירה כרתי כדלעיל סי' מ' ולקמן ס"ס נ"א וא"כ כשפרעו נמחל שעבודו ובטל כולו ואינו חוזר ולוה בו אפי' בו ביום ודו"ק:

עוד כתב בסמ"ע וז"ל ועי' מ"ש עוד בעיר שושן בענין כתיבת הממרנות שנוהגין בהן בזמן הזה דצריך שיהא סך וזמן פרעון כתוב בהפוך הדף נגד חתימתו ממש כו' ול"ד כנגדה ממש קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעלה מחתימתו שורה שניה אין לחוש דאל"כ לא ישאר רק לכתוב שטר בשורה אחד והוא פסול וכמ"ש הטור בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דאם כן יהיה זיופו ניכר דאין מדרך בני אדם שיחתם אדם על ממר"מ למטה בשולי נייר ממש לכך אין צריך ליזהר אדם בכתיבת הסך שיהא נגד החתימה ממש רק שלא יהא הרבה למעלה או למטה ממנו ודו"ק עכ"ל ול"נ דלא דק מ"ש אם יכתוב הסך למטה מחתימתו אין לחוש כו' דדוקא כנגדו ממש דאל"כ פסול אם חתם למטה בענין שיכול לחתכו דשמא יכתוב למעלה מחתימתו מה דבעי ויעשה חתימה מטה ולא ממרנ"י וכדאמרינן לא ליחתום אינש אלא אריש' דמגילתא ודו"ק:

עיין בע"ש שפסק וממר"ם אם יש עדים שהפקידו או משכנו אצלו א"י לטעון עד כדי דמיו במגו דהחזרתי דירא לטעון החזרתי כו' ולכאורה קשה על דבריו מלקמן סי' ס"ד בתופס שטר דנאמן במגו דהחזרתי כדאית' באשר"י פ' הכותב ושאר אחרונים או במגו דנאנסו כדאיתא בטור וש"ע שם ויש לתרץ דהתם אינו תופס אלא שיכול לומר מחיים תפסתי ואיני מחויב להחזיר לכם אבל איני חפץ לתבוע בשטר זה את הלוה דהא אין לו כתיבה ומסירה אם כן אין לו' דירא לטעון החזרתי או נאנסו דהא השתא נמי אין כונתו לתבוע את הלוה רק שלא להחזיר ליורשים משא"כ בממר"ם ודו"ק ועי' מ"ש בסי' ס"ד ס"ק ד' דנראה לדינא דגם התם אינו נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו ע"ש:

ומ"מ דברי הע"ש צ"ע דל"ד לדלקמן סי' ס"ד שאינם כתובים על שמו משא"כ הכא דיכול לטעון החזרתי וזה ממרמ"י אחר הוא שהלויתי לו מתחלה או שלקחתיה מאחרים ויכול להוציא המעות מן הלוה בטענה זו או למכרה לאחרים ודוחק לומר דהעדים יכירו הממרמ"י כגון שיש בה איזה סי' דפשט דבריו לא משמע כן וצ"ע:

ודין ממר"ם חלק שנחלקו בו הע"ש והסמ"ע עיין מ"ש לקמן סי' ס"ט ס"ק י"ז מזה:

(ג) אם חזר וקבל קנין. באותו יום הוא במרדכי שם ור"ל דאל"כ הו"ל מוקדם וכמ"ש לק' בסמוך:

(ד) שחזר ומסרו לו בפני עדים. ביום החתימה כן הוא במרדכי ור"ל דאל"כ ה"ל מוקדם ועיין בב"י לקמן סי' ר"ז ד' רצ"א ומ"ש עליו לק' סי' ר"ז סעיף י"א:

(ה) ומסרו לו בפני עדים כו'. לשון המרדכי אם היו עידי חתימה יכולים לחזור וללות בו שהרי עיקר שעבודו במסירתו כו' ומשמע דר"ל דהיינו דוקא כשחזר ומסרו לו בפני עידי החתימה או שלא היו שם עידי חתימה כלל רק עידי מסירה וחזר ומסרו לו עתה בפני עדים אחרים אבל אם היו שם עידי חתימה ואתה מסרו לו בפני עדים אחרים לא מהני והטעם נראה לפע"ד דכיון דעדים אלו שחתומי' מעידים שחייב לו ובאמת כבר בטל שטר זה א"כ ה"ל השטר זה כמזוייף מתוכו דמודה ביה רבי אליעזר דלא מהני עידי מסירה. ולפי זה קיצר הר"ב בדבר ודו"ק:

(ו) וע"ל סי' נ"א בסופו ס"ק ז' שם כתבתי דהרבה פוסקים חולקין וס"ל דלא אמרינן עדי מסירה כרתי בשטרות ע"ש:

באר היטב

עריכה

(א) הכל: והש"ך כתב דלרש"י צריך להניח מקום הלו' והמלו' והמעות והזמן וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן דגזרינן בתורף שטרות אטו גיטין ונ"ל כדבריו דכן משמע פשטא דמתני' כו' ע"ש.

(ב) שעבודו: כתב הע"ש דבשטר בעדים שאינו מצי לגבות בו ממשעבדי אינו גובה אפי' מבני חרי כיון דנתבטל העדות לענין שעבוד ה"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה בכולה כו' ולענד"נ דמצי גובה בו וראי' ממ"ש הרא"ש גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר כו' ואם לא בא בזמנו ופרע לו חוזר וגובה מבנ"ח ואף דמשמע מדברי הרא"ש דבשטר שנפרע כבר אינו גובה מבנ"ח בלא כתיב' ומסיר' הא המחבר ומור"ם לא כ"כ בסי' נ"ה ס"ה ע"ש ועוד ראי' ממה דאמרי בהש"ס דאי תבע חד לחבריה בשטר מקוים והלה טען אמנה הוא או פרוע כו' וזה דומה לשטר מוקדם דפסקו הרי"ף ורש"י דאין גובין בו ממשעבדי אבל מבנ"ח גבי ואפי' להפוסקים דפליגי שם היינו משום דקנסינן ליה אבל בזה דלית ביה משום קדימה נרא' דמודים וכתב עוד הע"ש בענין כתיבת הממרמו"ת שנוהגין בזה"ז צריך שיהא הסך וז"פ כתוב בהיפך הדף נגד חתימתו ממש דאל"כ יש לחוש שיחתוך כל מה שיכתוב מצד השני ויכתוב נגד החתימ' מה שירצה ע"כ ומ"ש כנגדה ממש ל"ד קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעל' מחתימתו בשורה שניה אין לחוש שיחתוך אותו סך דא"כ לא נשאר בהנייר למעל' כ"א כדי שורה א' חלק ואינו ראוי לכתוב שם שטר דקי"ל שטר שנכתב בשורה א' פסול כמ"ש הט"ו בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דיהא זיופו ניכר דאין דרך לחתום על ממרמ"י למטה בשולי נייר ממש לכן א"צ ליזהר לכתוב הסך נגד החתימ' ממש רק שלא יהא הרב' למעלה או למטה ממנו עכ"ל הסמ"ע והנה הש"ך השיג עליו במ"ש על הע"ש בשטר שנמחל שעבודו בענין גביית בני חרי והוא הסכים להע"ש ודחה כל ראיותיו של הסמ"ע ע"ש דהוכיח כן מדברי הטור ושאר פוסקים וכ"כ הב"ח דאפי' בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכן עיקר שוב מצא בריב"ש שכתב ג"כ בפשיטות דאינו גובה אפי' מבנ"ח בשטר שנמחל שעבודו דה"ל כחספא בעלמא גם השיג על הסמ"ע במ"ש בממרמ"י דאף אם יכתוב הסך למטה מהחתימ' ממש אין לחוש דאין דרך לחתום בשולי כו' ולא דק דאכתי יש לחוש שיחתכנו ויכתוב למעל' מה דבעי ויעשה חתימת מטה ולא ממרמ"י וכדאמרינן לא ליחתום אינש אלא כו' ודין ממר"ם חלק שנחלקו בו הע"ש והסמ"ע ע"ל סי' ס"ט מ"ש בזה עכ"ל הש"ך וע"ש.

(ג) אינו: הע"ש פסק בממר"ם אם יש עדים שהפקידו או משכנו אצלו א"י לטעון עד כדי דמיו במגו דהחזרתי דירא לטעון החזרתי כו' ולכאור' קשה מסי' ס"ד בתופס שטר דנאמן במגו דהחזרתי או במגו דנאנסו וי"ל דהתם אינו חפץ לתבוע בשטר זה דהא אין לו כתיבה ומסירה רק דתופס כדי שיכול לומר מחיים תפסתי א"כ לא שייך שירא לומר החזרתי כו' ועי' מ"ש שם דנרא' לדינא דגם התם אינו נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו ע"ש ומ"מ דברי הע"ש צל"ע דל"ד לסי' ס"ד שאינם כתובין על שמו אבל הכא יכול לטעון החזרתי וזה ממר"ם אחר הוא שהלויתי לו מתחלה או לקחתיה מאחר ויכול להוציא בטענה זו מהלוה או למכרה לאחרים ודוחק לומר דהעדים יכירו הממר"ם שיש בה איזה סי' דפשט דבריו לא משמע כן וצ"ע עכ"ל הש"ך *ולי נרא' דאף שאין עדים שיכירו מ"מ אם ידעו הסך הוי כמו שובר בעדים דאמרינן דעדים מפקי לקלא וא"י למכרו לאחרים וע"ל סי' נ"א בהג"ה מ"ש שם בשם הש"ך (וז"ל הט"ז נ"ל מי שיש לו ממר"ם שכתוב בו וליב"ט הניח חפץ א' ונפל חילוק ביניהם אם זהו החפץ וכה"ג. נאמן המלו' בשבוע' במגו דנאנסו כדין מלוה על המשכון כמ"ש סי' רצ"ו דאפי' המפקיד בשטר נאמן הלה לומר החזרתי במגו דנאנסו ונשבע שד"א ה"נ דכוותיה וזה נ"ל פשוט וראיתי קצת דיינים טועים בזה ע"כ כתבתי דברים הללו עכ"ל וע' עוד שם שבכלל הדינים שמחולקים בסי' זה הסמ"ע והע"ש שהכריע הוא להסכים עם הע"ש ע"ש מלתא בטעמא).

(ד) חזר: באותו יום וכן במסרו לפני עדים צ"ל דוקא באותו יום וכן הוא במרדכי דאל"כ ה"ל מוקדם וע"ל סי' ר"ז. ש"ך.

(ה) עדים: כתב הש"ך דמשמע מלשון המרדכי דדוקא כשחזר ומסרו לו בפני עידי החתימה או שלא היו שם עידי חתימה כלל רק עידי מסירה וחזר עתה ומסרו בפני עדים אחרים אבל אם היו שם עידי חתימה ועכשיו מסרו בפני עדים אחרים לא מהני והטעם נראה כיון דעדים החתומים מעידים שחייב לו ובאמת כבר בטל שטר זה א"כ ה"ל כמזויף מתוכו דמודה ביה ר"א דלא מהני עידי מסירה ולפ"ז קיצר הרב בדבר עכ"ל.

(ו) לקמן: שם כתבתי דהרבה פוסקים חולקין וס"ל דלא אמרינן עידי מסירה כרתי בשטרות ע"ש. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(א) שנמחל שעבודו. בע"ש כתב דאפשר אפילו מב"ח לא גבי ובסמ"ע האריך להשיג מדברי הרא"ש פ"ד דנדרים דמשמע דגובה מב"ח. ובש"ך הביא ראי' מפ' חז"היגבי ההוא ערבא דא"ל ללוה דאינו גובה אפילו מב"ח וגם בטורי זהב מביא ראי' זו וכ"כ הריב"ש בסימן שפ"ב בפשיטוח בשטר שנמחל שעבודו לא גבי כלל אפילו מב"ח דכחספא בעלמא הוא כדמשמע בפרק חזקת הבתים גבי ההוא ערבא דא"ל ללוה ועיין שם אך בכתיבה ומסירה משמע מדברי הרא"ש פ"ד דנדרים דגובה בו וז"ל הרא"ש גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ר' יוסי אומר יתן דה"ל אסמכתא וקניא וגובה כל חובו מב"ח אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שעבודו חצי החוב ושטר שלוה בו ופרע אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו וכו' ומב"ח גובה בו דקניא לי' במסירה א"נ גובה ממשעבדי כל החוב שכך התנה מתחלה שאם לא אתן עד זמן פ' שיהא כל המעות מתנה וישאר השטר כבתחלה והאי פירושא ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה עד כאן לשונו ומשמע הא כתב ומסר מהני אבל בש"ך סימן נ"ה כתב ז"ל ולפענ"ד נראה דלא נתכוין הרא"ש לומר דמועיל כאן כתיב' ומסירה דהא כיון דנמחל שעבודו היאך יועיל כתיבה ומסירה דהא צריך למכתב קני לך איהו וכל שעבודי' והכא נמחל שעבודו כדי המעות שנתן אלא הכי פי' שיהי' המעות מתנה ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה ולא מיקני במסירה לחוד עד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודו דאית בי' וזה לא שייך הכא כיון שנמחל שעבודו ע"ש. וכתב שכן נראה לו ברור עיין שם ולענ"ד אין זה מוכרת להוציא לשון הרא"ש מפשוטו ומ"ש הש"ך דלא שייך בי' קני לך איהו וכל שעבודי' כיון דנמחל שעבודו בזה נ"ל דאינו קושיא דשטר שנמחל שעבודו לא נפקא השעבוד למפרע אלא כשנפרע או נמחל הרי הוא כפודה וכקונה שעבודו ממנו ואם כן שפיר שייך בו קני לך איהו וכל שעבודו כיון דהשעבוד שבחוכו שנעשה מתחלתו לעבוד לאפקע למפרע אלא דהוא עתה של הלוה יכול לחזור ולהקנותו ולא גרע מהא דקיימא לן שטר מכר נקנה בכתיבה ומסירה בפ' ג"פ דף קס"ט והתם שטר קנין הוא דשטר ראי' אינו נקנה בכתיבה ומסירה כמבואר בסימן ס"ו סעיף י"ד כיון דשטר קנין הוא הרי הוא כאלו נמחל שעבודו דהא שטר קנין בתר דעבד דידי' והוא הקנין תו לאו כלום הוא אלא צריך לומר דמקנה איהו וכל שעבודו דאית בי' לעשות ה"נ מקנה איהו וכל שעבודי' דאית בי' לעשות ודו"ק:

ואין להקשות לפי מ"ש בדברי הרא"ש דר"ל כתיבה ומסירה מהני אם כן הא דאמרינן גבי ההיא ערבא כו' א"ל לאו פרעתיך א"ל לאו הדר' שקלינהו מנאי שלתה רב אידי בר אבין קמי' דאביי כי ה"ג מאי שלת לי' אביי מה תיבעי' הא איהו דאמר הלכה כרבה בארעא והלכה כר"י בזוי וע"שוכיון דאביי ס"ל דאותיות נקנה במסירה בפ' האשה שלום דף קט"ו עיין שם וכ"כ תוספות פ' הספינ' דף ע"ז דבהא פליגי אביי ורבא דאביי סובר אותיות נקנה במסירה כרבי ורבא סבר דכתיבה נמי בעי' עיין שם ואם כן כיון דמהני בנמחל שעבודו כתיבה ומסירה ממילא לאביי סגי במסירה לחודי' וכיון דהשטר הוא ת"י הרי היא כמסירה ליתי' דמסירה בעי מיד ליד דוקא כמו שכתבו התוספות פ' הספינה דף ע"וסלא הי' מסירה מיד ליד אלא הי' ממילא ת"י ואפילו לדעת הפוסקים דלא בעי מסירה מיד ליד אלא שיהא דעת אחרת מקנה סגי עיין סימן ס"ו בש"ך סעיף קטן כ"ד נמי לא קשה דלקני במסירה משום דאפילו רבי דסובר נקנה במסירה ולא בעי כתיבה אמירה ודאי בעי לפי מ"ש תוספות פ' הספינה עיין שם אך לפי מה שנראה מדברי התוספות שם דלא ברירא להו האי מלתא ונסתפקו דאפשר דרבי אמירה נמי לא בעי הדרא קושיין לדוכתי' ואפילו לפי דעת הש"ך דלא מהני בנמחל שעבודו כתיבה ומסירה היינו משום דבעי כתיבה בנמחל שעבודו לא שייך כתיבה לפי שטתו וכמו שהעלה פירושו בדברי הרא"ש ומשמע דלמאן דאמר דלא בעי כתיבה גם בנמחל שעבודו מהני מסירה ודו"ק:

ולפי מ"ש בדברי הרא"ש דנמחל שעבודו נקנה בכתיבה ומסירה צריך לומר דנקנה גם שעבוד הגוף ולא הוי כשאר שטרות דנקנין בכתיבה ומסירה דאינו נקנה אלא שעבוד נכסי ולא שעבוד הגוף וכאן צ"ל דשעבוד גופו נמי נקנה דאם שעבוד גופו אינה נקנה אם כן ליתי' לשעבוד הגוף כלל וממילא פקע שעבוד נכסי דאינון ערבין דגבי מוכר שטר חוב שעבוד גופו לא פקע ונשאר אצל המוכר אבל כאן אי ליתי' לשעבוד גופו ליכא שעבוד נכסי אלא ודאי צ"ל כיון דהרא"ש סיבר דנקנה שטרשנמחל שעבודו בכתיב' ומסירה דשעבוד גופו נקנה ודוק' במוכר שטר חוב שעבוד גופו נשאר אצל המוכר משום דליתי' במכירה כיון דהוא דבר שאין בו ממש כשטת ר"ת בטעמא דמחילה במוכר שטר חוב אבל הלוה עצמו שישתעבד כמו דמהני לי' כתיבה ומסירה לשעבד נכסי כן נמי מהני לשעבוד גופו ודו"ק:

☜ומ"ש הריב"ש והט"ז והש"ך ראי' דנמחל שעבודו לא מהני לגבות מב"ח מההיא ערבא פרק חזקת הבתים לפי מ"ש בסימן פ"ג סק"ד דלא אמרינן מגו להוציא בשטר אלא דוקא בשטר דאית בי' אחריות נכסים דהוי כגבוי לענין מגו אבל בשטר דאינה גובה ממשעבדי ה"ל מגו להוציא אם כן כיון דההיא ערבא שם אינו גובה בשטר ממשעבדי כיון דנמחל שעבודו אינו נאמן לומר הדרת שקלינהו דהוי מגו להוציא.(ב) אינו חוזר ולוה. ראוי לספק אם העדים העבירו חתימתן בקולמוס דיו אי חשיב כחתימה חדשה:

והנה בפ"ב דגיטין דף ך' אמר רב חסדא כתב גט שלא לשמה והעביר עליו קולמום באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמום ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אימרים אין השם מן המובתר אמר רב אתא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן התם דבעינין זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא. ואם כן נראה דהכא לכולי עלמא מהני העברת קולמום. מיהו לפי דעת השלחן ערוך בסימן מ"ה בעדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר חלק וחתמו על הרושם דהשטר פסול עיין שם ואם כן ה"נ פסול אבל לדעת הרמ"א שם דכשר בחתמו על הרושם ה"נ נראה דכשר אלא דהרמב"ם כתב פ"ג מגירושין דכל גט שנכתב שלא לשמה אע"פ שהעבירו עליו קולמום אינו גט וכתב שם הרב המגיד דאפילו לר' יהודה דמעביר קולמום הכא גבי גט בעינן כריתות ועיין בטור וש"ע אבן העזר סימן קל"א מחלוקת הראשוני' בזה ואם כן אין ראי' לתתימה מההיא דמעביר קולמוס בשם. אך דגם זה אפשר לחלק בין גט דבעינן כריתות והכא גבי שטר מהני שפיר העברת קולמוס:

אמנם לפי מ"ש תוספות שם דף י"ט לחלק מהא דאמרינן לענין שבת אין כתב על גבי כתב דהטעם כיון דכתב הראשון לא הי' מועיל גבי גט וכתב השני עושהו לשמה הוי כתב השני כתב לר' יהודה ולרב אתא אפילו לרבנן ועיין שם והכא בנמחל שעבודו דכתב הראשון כבר הוי כתב קודם שפרע ונשתעבד אף שנמחל שעבודו אין כתב ע"ג כתב ולא אמרי' בתר דנמחל שעבודו ה"ל כנמתק כיון דכבר הי' כתב ועמ"ש בסק"א דנמחל שעבודו נקנה בכתיבה ומסירה ולכן נראה דלא מהני העברת קולמוס.(ג) נמחל שעבודו. ובכת"י דעת הע"ש והסמ"ע דחוזר ולוה בו ודעת הב"ח דאפילו בכת"י אינו חוזר ולוה בו ובש"ך כתב ז"ל ונ"ל עיקר כהסמ"ע דבשלמא בשטר י"ל כיון שנמחל שעבודו אם כן בטל השטר וצריך עדות חדשה וכו' מה שאין כן בכת"י כיון שהחתום עצמו חוזר ולוה בו ואומר אתחייב לך בכת"י זה הוי כאלו חתם עצמו מחדש ונ"ל ראי' ברורה לזה משטר בע"ח דהיכא דחזר ומסרו לו מהני אע"פ שהעדים לא חתמו מחדש וה"ה הכא ומכ"ש לפי מה שראיתי בס' התרומות בסימן קל"א שכתב דאפילו למאן דאמר ע"מ כרתי מודה אפילו ליכא עדים אם מודה שמסרו לו בינו לבינו משום דהודאת בעל דין כמאה עדים ע"כ:

ולענ"ד אין לחלק כלל בין חתימת ידו לחתימת עדים דמה שהביא מדברי ס' ההרומות לאו ראי' דהתם מיירי בעדי' חתומים עלי' ולכן אפילו למאן דאמר עדי מסירה כרתי מהני הודאות נותן וכמו שכתבו התוספות רפ"ק דגיטין דף ד' אבל אם אין בו עדים והוא כת"י אחר ודאי אליבי' דכ"ע פסול וכמ"ש בש"ך גופי' בסימן מ' גם מ"ש הש"ך משטר בעל חוב וחזר ומסרו לו מהני נמי לאו ראי' דהוא משום שמוסר בעדי מסירה אבל כאן שנמחל שעבודו דבטלה החתימה ואם כן הרי הוא כמוסר לו כת"י אחר בלא ע"מ דודאי לא מהני ולא שייך בזה הודאת נותן ועמ"ש בסימן מ"ב סק"א ולכן נראה עיקר כדברי הבית חדש ועיין ש"ך שכתב דגם הב"ת מודה בממרנות וגם בזה לא אדע מאיזה טעם ישתעבד יותר בממרני מכת"י דהא כיון דנמחל שעבודו גם הממרני בטל ואף על גב שכתב בו לכל מי שמוציאו מה מהני לנמחל שעבודו ועיין בתשובות הרשד"ם חלק ח"מ סימן ל"ח ומשפטי שמואל סימן מ"ה בערב שכתב בכת"י הריני ערב לפ' שידבנו לבו להלוות לפ' עד סך כך וכך אם פרע הלוה והלוה לו שנית אין הערב חייב לפרוע ואפשר דממרני התחייב עצמו מתחלה דכל זמן שיוציאו יגבה בו ואפילו יפרענו יחזור וישתעבד בממרנ"י ודומה להא דנדרים דף ל' דבעי רב אושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר להבאחת התקדשי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשך וה"נ מחייב עצמו בזה דאם יפרענו רחזור וילוה ישתעבד בזה הממרנ"י ואף על גב דשם איבעיא ונשאר בספק היינו משום דאמרינן שם דאשה כפדאוהו אחרים אבל פדאו הוא אמרינן שם במקדיש אילן עד שיקצצו דפדאן חוזרת וקדושות ועיין שם בר"ן ואם כן ה"נ הכא מהני בממרנ"י אבל אכתי צריך עיון דהיכא מוכח בממרני דהי' דעתו לכך שיתזור וישתעבד בו ומדברי הטורי זהב משמע דאפילו בממרני לא מהני נמחל שעבודו:

(ד) לאותו מקצת. עיין סמ"ע שכתב לשטתו דכת"י חוזר ולוה בו דהיינו דוקא בו ביום דאם לא כן הוי מוקדם ועיין ש"ך שכתב דבכת"י אפילו מוקדם לא מהני דחיישינן לקנוניא וכמ"ש בית יוסף ס"ס מ"ז בשם תשובת הרשב"א והשיג על תשובת מוהר"מ לובלין שכתב דה"ל דין קדימה לכל הדברי' ועיין שם ודברי הש"ך נכונים נגד דברי מוהר"מ לובלין דודאי חיישינן לקנוניא. אמנם כדברי סמ"ע נראה דמוקדם פסול אפילו בכת"י אף על גב דאינו גובה בקדימה דחיישינן לקנוניא וראי' מדברי תוספות רפ"ק דגיטין שכתבו שם גבי שלשה גיטין פסולי ן וא' מהם כתב בכת"י וכתבו שם דהוי כאין בו זמן והקשו שם בתוספות דהא לא תוכל האשה להוציא מלקוחות בכת"י ותירצו דחיישינן שמא תתפוס האשה ותאמר שנתגרשה מזמן הכתוב ועיין שם והך תפיסה ודאי בעדים דאי שלא בעדים ודאי קושטא קאמרה כיון דאית לי' מגו ואם כן כיון דפסלו בגט בכת"י משום דין קדימה ומחששא שמא תתפוס אם כן הוא הדין בכת"י פסול מוקדם מתשש שמא יתפוס ויאמר שנכתב הכת"י בזמנו ואף על גב דבמטלטלין ליכא דין קדימה וכי תפיס כדין תפס ובקרקע לא מהני תפיסה אכתי נ"מ היכא דכתב לשני מטלטלין אג"ק דאז הוי דין קדימה ואם יתפוס ויאמר שנכתב הכת"י בזמנו והוא מוקדם דמלוה על פה קודם למלוה בשטר ועיין בשלחן ערוך סימן ק"ד ועמ"ש בסימן ס"ט סק"א:

(ה) לחזור וללות. עיין סמ"ע מדין חתימה תלקה. ובש"ך בסימן ס"ט העלה דחתימה תלקה אינו מועיל וכ"כ הט"ז. וכתב בתומים דאם בא לבית דין וכתב עליו החוב בסך כך וכך מהני ומועיל. ולי נראה דאם נתן לו במתנה על דרך שנתבאר בסימן מ' דיכול לחייב עצמו אף על פי שאינו חייב דזה לא מהני בחתימה חלקה אף על פי שכתב עליו הסך קודם בואו לבית דין לא נשתעבד כלל דהא אפילו שטר בעדים אם חתמו תחילה ואח"כ כתב עליו השטר לא מהני כמבואר בתוספות פרק קמא דגיטין וכבר כתבנו בסימן מ"ה סק"א דה"ה בכת"י אם חתם תחלה ואח"כ כתב עליו דאין בו דין שטר. .ואי משום דהאמינו לכתוב עליו והרי הוא עשה שלו וכתב עליו נאמנות גופי' נמי בעי קנין כיון דלא הי' שעת הלואה דהא לא הלוה כלל ועיין בשלחן ערוך סימן עיין ובתומים הביא ראי' לדבריו דאם כתב קודם בואו לבית דין הסך דמהני מחתן שטען א"י מה כתוב דאמרינן דהאמין לכל זה שכתוב שם ואין זה ראי' משום דהתם כבר כתב השטר והחוב שבתוכו והאמין וחתם ונתחייב בחתימת ידו אף על פי שלא הלוה כמבואר בסימן מ' אבל כאן ליכא חיוב כלל בחתימה כיון דלא כתב השטר תחלה וכמ"ש לא נעשה שטר כלל וז"ב:

אמנם אם ידוע שהלוה לו איזה סך ונתן לו חתימה חלקה על ההוצאות שיוציא או שאר דברים בזה מהני נאמנות דידי' כיון דהי' שעת הלואה אין צריך קנין אבל אם אינו ידוע לנו משום הלואה רק בא בחתימה חלקה שנתן לו אף על גב דכתב הסך קודם בואו לבית דין לא מהני כלום משום דאין בזה להתחייב כיון דהי' החתימה קודם לכתיבה ונאמנות בלא הלואה לא מהני בלא קנין ואינו מועיל מדינא אלא מתקנות ארצות:

(ו) בפני עדים. כתב הש"ך לשון המרדכי אם הם עדי התתימה יכולין לחזור בו שהרי עיקר שעבודו במסירתו וכו' ומשמע דהיינו דוקא כשחזר ומסר לו בפני ע"ח כו' והטעם נראה משום דהוי כמזוייף מתוכו ולפי זה קיצר הרב בדבר ע"כ עיין שם ולא ידענא חילוק דאם נחוש למזוייף מתוכו אם כן גם בפני ע"ח נמי חיישינן דהא בגט שחתמו שלא לשמה פסול אפילו בפני ע"מ בפרק קמא דגיטין משום מזוייף מתוכו וכ"כ בטור וש"ע סימן קל"א ולא חילקו לומר דבפני ע"ח מהני המסירה. אלא במרדכי שם איכא נוסחא אחריני וגורסין במקום ע"ח עידי מסירה וכ"כ בס' מורה צדק בשם מוהרש"ג דעיקר הנוסחא אם הי' עדי מסירה ובכנסת הגדולה הגיה לשון המרדכי שאם היה ביוס החתימה יכול ללות בע"מ עיין שם ואם כן אין על הרמ"א חלונה מה שקיצר ומשום מזוייף מתוכו דלא חששו צ"ל כיון דנמחל שעבודו ה"ל כאלו אין כאן עדים כלל דעדים שבו על הלוואה דמעיקרא חתמו ולא חששו למזוייף מתוכו אלא היכא שיש ע"ח קרובים או פסולים ושלא לשמה שחתמו על הענין אבל בנמחל שעבודו לא חתמו כלל על הלואה חדשה אף על גב דאיכא למטעי שיסברו לסמוך ולומר שהוא עדים על הלואה כיון דבאמת ליכא עדים כלל לא חיישינן:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}