ש"ך על חושן משפט מח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) ויכול לכתוב הכל שם הלוה וכו'. ולרש"י אסור אלא צריך להניח מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן דגזרינן שטרות בתורף אטו גיטין ונ"ל כדבריו דכן משמע פשט' דמתני' דרבי אליעזר לא פליג את"ק בהא ומה שהקשו התוס' והרא"ש (ורשב"א בחדושיו) על פרש"י מהא דפריך מש"ס מרב פפי דלא כתיבנ' אשרת' דדיינ' דמיחזי כשקרא י"ל דס"ל לש"ס דאי חיישינן למיחזי כשקרא הא נמי מיחזי כשקרא אע"פ שאינו מזכיר הלוה והמלוה והמעות כיון שכותב טופס השטר למי שצ"ל כ"ז שלא נעשה הענין דהא אף לדברי התוס' וסייעתם אינם חתומים עדים ואפ"ה בכתיבה מיחזי כשקרא וא"כ ה"ה בהא עי"ל דפריך דמשמע דמסתמ' לא פסיל במתני' אלא משום גזירה דגטין וכדפריך בש"ס שם בסמוך להדי' הא לא"ה כשרה ואם כן לא חיישינן למיחזי כשקר' ואשרת' דדייני וכה"ג כשרה והא אמר רב פפי דפסולה גם מה שהקשו הא דלא פריך בלאו הכי אפילו הוה ס"ל כרבנן י"ל דאה"נ דהוה פריך הכי אלא דהוה מצי לשנויי דילמא הלכה כר' יודא אבל השת' דפסק כר' אליעזר פריך שפיר מרב פפי ועי"ל דעדיפ' מיניה משני דליתא לדרב פפי כלל ע"ש וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי בש"ס גם הר"ן פ' כל הגט כ' כדברי רש"י ע"ש וכ"כ ראב"ן דף קל"ו ע"ד בסתם סופר הכותב שטרי מלוה שיהו מזומנין צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום המוכר ומקום הלוקח ומקום המעות (והשדה) ומקום הזמן ע"כ:
(ב) שכיון שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו כו'. עיין בעיר שושן שכתב מתחל' דמבני חרי גבי ואח"כ כתב דאפשר דאפילו מבני חרי לא גבי ובסמ"ע האריך להשיג עליו ופסק דשטר שנמחל שעבודו גובה מבנ"ח וכל דבריו לא נהירין לי כלל וראי' שהביא מהרא"ש פ"ד דנדרים (דף כ"ז ע"ב בש"ס) ומביאו ב"י בסי' נ"ה ס"ב לאו ראיה היא דאפילו למאי דכתב הרא"ש שם בתחל' ל"ד כלל דשאני התם דאין הלוה כופר בכלום והלכך נקנה לו השטר למלוה במסיר' כמו שהתנ' מתחל' שאם לא יתן לזמן פלוני יקנה לו השטר במסיר' ויגבה הכל ומכל שכן למאי דמסיק הרא"ש שכך התנה מתחל' שאם לא יתן לזמן פלוני שיהא המעות שנתן לו מתנ' וגבי אפילו ממשעבדי וע"כ כתבו המחבר והר"ב לקמן סי' נ"ה סעיף ה' ו' בסתמ' דגובה בו דהיינו משום שהמעות מתנה ואדרב' ממסקנת הרא"ש שם משמע להפך מדכתב והאי פירוש' ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה משמע להדיא דרצה לומ' דכל דליכא כתיבה ומסיר' אינו גובה בשטר שנמחל שעבודו אפילו מבנ"ח וא"כ הכא דנתן המעות בתורת פרעון גמור ואח"כ חזר והלוה בו א"כ בטל השטר לגמרי ואם טען פרעתי נאמן. גם מה שהביא הסמ"ע ראיה מלקמן סי' פ"ג לאו ראיה היא ואדרב' משם ראיה להפך דמקור דין דהתם הוא בש"ס פרק חזקת הבתים (דף ל"ב ע"ב) ושם משמע להדיא בש"ס ורשב"ם דאם טוען חזרתי והלויתי לך כיון שנמחל שעבודו בטל השטר ונאמן הלוה וכן כתב הרמב"ם להדי' פי"ד מה' מלוה דין ז' ח' וכ"כ הסמ"ג וכ"כ הבעה"ת שער י"ח וכ"כ רבינו ירוחם נ"ו ח"ה שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו כי כבר נמחל שעבודו ואינו גובה בו כלל והרי כמלו' על פה עכ"ל וכן משמע בטור ומחבר לקמן ס"ס נ"ז ע"ש. ועוד ראי' ממ"ש הרמב"ן בחדושיו ס"פ ג"פ אמתניתין דר' יוסי או' יתן והר"ן פ"ד דנדרים דף כ"ז ע"ב והנמוקי יוסף פרק הזהב גבי הנותן ערבון לחבירו תימה במה גובה כיון שנמחל שעבודו באותו חצי שפרעו וי"ל באו' לו החזר שטרו ויגבנו ופריע' זו שאני פורעו יהא מתנה ומכאן ראיה דאפילו במתנ' ומחילה ס"ל לר' יוסי דאסמכת' קניא עכ"ל ואם איתא מאי קושי' ומאי ראיה הא שפיר גובה מבני חרי ור' יוסי ור' יודא לא פליגי אלא אי יתן או לא אי אסמכת' קניא אלא ודאי אינו גובה כלל וע"ל ס"ס נ"ה וכן משמע פשט דברי הטור לקמן סי' נ"ז דאינו גובה בו כלל וכן משמע בב"ח סי' זה שפסק דאפילו בכת"י שנמחל שעבודו אינו גובה בו כלל וכת"י פשיטא דאינו גובה בו ממשעבדי וכן משמע מדברי הטור והמחבר לקמן ס"ס קי"ו ע"ש וכן עיקר:
שוב מצאתי בריב"ש סי' שפ"ב כתב ג"כ בפשיטו' דשטר שנמחל שעבודו לא גבי בו כלל אפילו מבנ"ח מחמת השטר דכחספא בעלמ' הוא כדמשמע בפ' ח"ה גבי ההוא ערבא דא"ל ללוה כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' מלוה כו' ומביאו ב"י בקצרה בסי' מ"ג ס"ס ח'. וע' מ"ש לעיל סי' מ"ג סעיף ח' ס"ק י"ב:
עוד כתב בסמ"ע וז"ל ועוד כתב בעיר שושן דאם לוה בכתיבת ידו דאינו אלא לראיה בעלמא שלא יהא נאמן לו' פרעתי ואינו טורף ממשעבדי חוזר ולוה בו ע"כ ויפה כיון וכן נ"ל עכ"ל והב"ח פסק דאף בכת"י אינו חוזר ולוה בו והבאתיו לעיל בסמוך ונ"ל עיקר בזה כהע"ש והסמ"ע דבשלמ' בשטר י"ל דכיון שנמחל שעבודו א"כ הרי בטל השטר וצריך עדות חדשה שיכתבו שטר אחר והוי כשטר בלא עדים דאינו כלום שהרי העדים לא העידו מחדש משא"כ בכת"י כיון שהחתום עצמו חוזר ולוה בו ואו' אתחייב לך בכת"י הרי כאלו חתם עצמו מחדש ונ"ל ראיה ברורה לזה משטר בעידי חתימה דהיכ' דחזר ומסרו לו מהני אע"פ שהעדים לא חתמו מחדש וה"ה הכא ומכ"ש לפי מה שראיתי בספר התרומה שחבר רבינו ברוך בסי' קל"א שכתב דאפילו מ"ד עידי מסירה כרתי מודה אפילו ליכא עדים אם מודה שמסרו לו בינו לבינו מהני דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ע"ש בפנים ובסימני' כ"ש הכא וכ"כ התוספת ריש פ"ק דגטין דף ד' ע"ש סוף ד"ה דקי"ל כו' וכן משמע בתוספות פ"ק דגטין דף י' ע"ב ד"ה חספא כו' כנ"ל ברור. ועי"ל דבשטר כיון דבטל לענין שעבוד בטל כולו משא"כ הכא ודו"ק:
מיהו אם כתב בכת"י כל מי שמוציאו גובה בו או בממרמו"ת שלנו ודאי דגם הב"ח מודה שחוזר ולוה בו וכמ"ש הע"ש בזה מלתא בטעמא ע"ש:
עוד כתב בסמ"ע וז"ל ומיהו נראה דהיינו דוקא שחזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאינו טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה ע"פ מוקד' קודם למלוה בשטר מאוחר לענין גביית מבני חרי (גם מ"ש דקי"ל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר ליתא וכמ"ש לקמן סי' ק"ד סי"ג דצ"ע בזה גם מ"ש ואפילו למאן דפליג שם כו' ליתא דכבר כתבתי שם דהר"ן חולק וס"ל דחולקין ושנראה עיקר כדבריו ע"ש) וכמ"ש הטור בסי' ק"ד סי"ג ע"ש ואפי' למאן דפליג שם אזה וכמ"ש הטור שם מ"מ כ"ע מודי' דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר ואם יחזור וילוה בזה יהיה קדימתו שלא כדין עכ"ל ומיירי שהלוה לו בעדי' דאל"כ אינו קודם למלוה ע"פ כלל לכ"ע דכת"י אפילו מוקדמת לא מהני דחיישינן לקנוניא שמא לא כתב כת"י זה קודם לכן רק עתה כתב ומסר לו וכמ"ש ב"י ס"ס מ"ז בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בת' מהר"מ אלשיך ס"ס ס"ב והוא פשוט ודלא כנראה מתשובת מהר"מ מלובלין סי' ל"ה והיה אפשר לפרש דבריו דמיירי שידוע בעדים אך לא משמע כן מסוף תשובתו שכ' כי אותו כת"י שטר גמור הוא לכל הדברים ויש לו דין קדימה אפי' בקרקעות וא"צ ראיות ועדיות כ"כ שנמסר בזמנו רק זמנו של שטר מוכיח עליו וחזקה שנמסר בזמנו רק גלוי מלתא בעלמא שאין הדבר מרומה ח"ו כו' עכ"ל והוא ליתא אלא כמ"ש וכן מוכח לעיל סי' מ"ג סעיף ו' ע"ש ודו"ק אלא ודאי הסמ"ע מיירי כדפירשתי שהלוה לו בעדי' דאל"כ אינו קודם למלוה ע"פ כלל וא"כ אפי' ביום אחר יכול ללות בו. ומיירי נמי שלא מסר הכת"י בפני עדים דאל"כ טורף נמי ממשעבדי למ"ד דעידי מסירה כרתי כדלעיל סי' מ' ולקמן ס"ס נ"א וא"כ כשפרעו נמחל שעבודו ובטל כולו ואינו חוזר ולוה בו אפי' בו ביום ודו"ק:
עוד כתב בסמ"ע וז"ל ועי' מ"ש עוד בעיר שושן בענין כתיבת הממרנות שנוהגין בהן בזמן הזה דצריך שיהא סך וזמן פרעון כתוב בהפוך הדף נגד חתימתו ממש כו' ול"ד כנגדה ממש קאמר דהא אף אם יכתוב הסך למעלה מחתימתו שורה שניה אין לחוש דאל"כ לא ישאר רק לכתוב שטר בשורה אחד והוא פסול וכמ"ש הטור בסי' מ"ה ומ"ו וכן אם יכתוב הסך למטה מחתימתו ממש אין לחוש שיחתכנו דאם כן יהיה זיופו ניכר דאין מדרך בני אדם שיחתם אדם על ממר"מ למטה בשולי נייר ממש לכך אין צריך ליזהר אדם בכתיבת הסך שיהא נגד החתימה ממש רק שלא יהא הרבה למעלה או למטה ממנו ודו"ק עכ"ל ול"נ דלא דק מ"ש אם יכתוב הסך למטה מחתימתו אין לחוש כו' דדוקא כנגדו ממש דאל"כ פסול אם חתם למטה בענין שיכול לחתכו דשמא יכתוב למעלה מחתימתו מה דבעי ויעשה חתימה מטה ולא ממרנ"י וכדאמרינן לא ליחתום אינש אלא אריש' דמגילתא ודו"ק:
עיין בע"ש שפסק וממר"ם אם יש עדים שהפקידו או משכנו אצלו א"י לטעון עד כדי דמיו במגו דהחזרתי דירא לטעון החזרתי כו' ולכאורה קשה על דבריו מלקמן סי' ס"ד בתופס שטר דנאמן במגו דהחזרתי כדאית' באשר"י פ' הכותב ושאר אחרונים או במגו דנאנסו כדאיתא בטור וש"ע שם ויש לתרץ דהתם אינו תופס אלא שיכול לומר מחיים תפסתי ואיני מחויב להחזיר לכם אבל איני חפץ לתבוע בשטר זה את הלוה דהא אין לו כתיבה ומסירה אם כן אין לו' דירא לטעון החזרתי או נאנסו דהא השתא נמי אין כונתו לתבוע את הלוה רק שלא להחזיר ליורשים משא"כ בממר"ם ודו"ק ועי' מ"ש בסי' ס"ד ס"ק ד' דנראה לדינא דגם התם אינו נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו ע"ש:
ומ"מ דברי הע"ש צ"ע דל"ד לדלקמן סי' ס"ד שאינם כתובים על שמו משא"כ הכא דיכול לטעון החזרתי וזה ממרמ"י אחר הוא שהלויתי לו מתחלה או שלקחתיה מאחרים ויכול להוציא המעות מן הלוה בטענה זו או למכרה לאחרים ודוחק לומר דהעדים יכירו הממרמ"י כגון שיש בה איזה סי' דפשט דבריו לא משמע כן וצ"ע:
ודין ממר"ם חלק שנחלקו בו הע"ש והסמ"ע עיין מ"ש לקמן סי' ס"ט ס"ק י"ז מזה:
(ג) אם חזר וקבל קנין. באותו יום הוא במרדכי שם ור"ל דאל"כ הו"ל מוקדם וכמ"ש לק' בסמוך:
(ד) שחזר ומסרו לו בפני עדים. ביום החתימה כן הוא במרדכי ור"ל דאל"כ ה"ל מוקדם ועיין בב"י לקמן סי' ר"ז ד' רצ"א ומ"ש עליו לק' סי' ר"ז סעיף י"א:
(ה) ומסרו לו בפני עדים כו'. לשון המרדכי אם היו עידי חתימה יכולים לחזור וללות בו שהרי עיקר שעבודו במסירתו כו' ומשמע דר"ל דהיינו דוקא כשחזר ומסרו לו בפני עידי החתימה או שלא היו שם עידי חתימה כלל רק עידי מסירה וחזר ומסרו לו עתה בפני עדים אחרים אבל אם היו שם עידי חתימה ואתה מסרו לו בפני עדים אחרים לא מהני והטעם נראה לפע"ד דכיון דעדים אלו שחתומי' מעידים שחייב לו ובאמת כבר בטל שטר זה א"כ ה"ל השטר זה כמזוייף מתוכו דמודה ביה רבי אליעזר דלא מהני עידי מסירה. ולפי זה קיצר הר"ב בדבר ודו"ק:
(ו) וע"ל סי' נ"א בסופו ס"ק ז' שם כתבתי דהרבה פוסקים חולקין וס"ל דלא אמרינן עדי מסירה כרתי בשטרות ע"ש: