שולחן ערוך חושן משפט מו לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · מו · לג · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

שטר הבא הוא ועידיו על המחק והקיום מלמטה על הנייר אין מקיימים אותו מדייני הקיום אלא מעדים של מעלה שמא הקיום היה רחוק מהשטר הרבה והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר ועידיו על המחק ויש מכשירין לקיימו מדייני הקיום:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שמא הקיום היה רחוק כו':    עפ"ר ודרישה שהוכחתי מדהוצרך לכתוב שמא היה הקיום רחוק ולא כ' דבלאו הכי פסול משום דיש לחוש שמא היה כתוב במקום שטר זה הנכתב על המחיקה שטר ועדים אחרים ומחקו (דאי לא מחק גם לעידיו פשיטא דפסול כמ"ש הטור והמחבר בס"ס מ"ה סכ"ב ע"ש) וכתב עליו שטר ועדיו והניח הקיום הראשון לקיים זיופו ש"מ דהרמב"ם והמחבר מיירי בכאן אפילו היה שטר כתוב על נייר שאינו קלף דא"א למחוק כתבו של שטר ולכתוב מליו כתב שטר אחר דלא יהא ניכר אפ"ה חיישינן שהיה שטר כתוב עליו מלמעלה רחוק מן הקיום וביניהם היה מלא שריטות ושריטות יכול בקל למחקו ולכתוב במקומו וק"ל עוד כתבתי שם ישוב אחר מ"ש ודו"ק:

ויש מכשירין לקיימו:    גם בזה המחבר לטעמו ע"פ מ"ש בב"י והבאתי לשונו בדרישה וכתבתי שם דנ"ל דאין בזה פלוגתא ע"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(פט) שטר כו'. כל סעיף זה כתבו הטור בשם הרמב"ם ותמה הב"י שהרי ש"ס ערוך הוא. ובב"ח דחק מאד לתרץ את זה ע"ש ונ"ל משום דיש לדקדק עוד על הרמב"ם גופי' ל"ל לטעם שמא הקיום רחוק תיפוק לי' אפילו לא היה שם ריוח שמא מחק כל השטר וכתב אחר במקומו ובסמ"ע ס"ק פ"א כתב בזה דהרמב"ם והמחבר איירי בכאן אפילו הי' שטר כתוב על נייר שאינו קלף דא"א למחוק הרבה רק שריטות ולא נהיר' דסתם שטר בכל גווני מיירי ועוד דהרמב"ם כתב שם לעיל מיניה מיד שטר הבא הוא ועידיו על המחק כשר ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק אינו דומה מי שנמחק פעם אחד לנמחק שני פעמים ועלה כתב מיד שטר הבא הוא ועדיו על המחק אין מקיימים אותו מדייני הקיום כו' שמא הקיום הי' רחוק כו' ולעיל מיני' בע"כ מיירי בשטר של קלף שהרי מוחק כל השטר. אלא נ"ל משום דבש"ס גופי' יש להקשות כן דקאמר התם וליחוש דלמא גייז לי' לעיל' ומחיק ליה לטיוטא וכתב מה דבעי ומחתים סהדי ואמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר הניחא לרב כהנא כו' דמתני לה משמיה דשמואל אלא לרב טביומי דמתני לה משמיה דרב מאי איכא למימר כו' וכתבו התוספות שם בדף קס"ג ע"ב וז"ל הניחא לרב כהנא כו' קשה דלדידיה מי ניחא א"כ כל שטר מקויס ימחקנו וי"ל דהא לא קשה כולי האי דכיון שהיה כתוב בתחלה לא יוכל למחקו שלא יהו ניכרי' האותיות אבל מחק דטיוטא אינו ניכר ואע"ג דבסמוך פריך ואם תאמר חוזר ומוחק אעפ"י שהיה כתוב לפי האמת פריך דאין חילוק בין טיוטא לכתב עכ"ל ובס' לחם משנה פכ"ז מה' מלו' כתב דהרמב"ם לא רצה להניח חששת הש"ס שהיא חשש' טובא אפילו להמקשה. והוא דוחק. וגם מדברי המחבר לא נראה כן וכמ"ש לקמן ס"ק צ' אלא נ"ל לדעת הרמב"ם משום דדברי התוספות הם דחוקי' כנראה לכל מעיין ובפרט מה שכתבו ואע"ג דבסמוך פריך כו' לפי האמת פריך דהא הא דקאמר לקמן ואם תאמר חוזר ומוחק כר לאו ש"ס פריך לה אלא רב גופי' קאמר ליה וא"כ תיקשי ליה ארב גופי' וכן אשמואל אי שמואל קאמר ליה כיון דקאמר וא"ת חוזר ומוחק כר אלמא דבכתב נמי חיישי' א"כ בכל שטר ניחוש הכי ועוד דבלאו ה"נ תיקשי כיון דשטר הבא הוא ועידיו על המחק כשר אלמא דלא אמרינן שיהא ניכר אותיות שמחק או משום דימחקנו לגמרי או אפילו יהא ניכר קצת לא מפסל א"כ הדר' קושיא לדוכתא דבכל שטר מקוים ניחוש שמא ימחקנו ויעשה ממנו שטר אחר הבא הוא ועידיו על המחק. אלא נ"ל דס"ל לש"ס דלעול' לא חיישינן דימחוק השטר עם העדים (דאי לא ימחוק גם לעדים פשיטא דפסול כדלעיל סי' מ"ה סעיף כ"ב) דשמא יתברר אח"כ הזיוף ע"י הדייני קיום שלא קיימו מעולם עדי' שהיו חתומים על המחק רק על הנייר ונמצ' יפסיד שטרו לגמרי שלא יהי' לו שטר בעדי' אלא חיישי' שחתך למעלה כל השטר ונמצא עדיין גוף השטר תחת ידו דאף שיתברר הזיוף יוציא אח"כ גוף השטר שעדים חתומי' בו ונרא' שלזה דקדק הרמב"ם וכתב וחתך גוף השטר כו' ולא כ' כלשון הש"ס וחתך למעלה אלא רוצה לומר וחתך גוף השטר שנשאר אצלו עדיין גוף השטר אבל לקמן קאמר ואם תאמר חוזר ומוחק השטר בלא עדים ולפ"ז אם ידוע שלא היה הקיום רחוק מן השטר כגון שכתוב בקיום אנחנ' ב"ד כתיבנ' לקיום סמוך לשטר ממש וכה"ג כשר ולכך כתב הטור כן בשם הרמב"ם (גם בסמ"ג בסוף עשין צ"ד דף ק"פ ע"א כתב ככל דברי הרמב"ם דלעיל ע"ש) וכן נ"ל עיקר:

(צ) ויש מכשירים לקיימו כו'. טעמו כמ"ש בב"י בשם יש פוסקי' דבי דינא נמי אמרי אטיוט' חתמי וא"כ שריטות לפני קיום פסול וא"כ ודאי לא היה כך. ולפי"ז מוכח דאף להרמב"ם לא חיישינן שמא מחק כל השטר וכתב אחר במקומו דאי תימא דחיישינן א"כ מנ"ל להמחבר דיש מכשירי' לקיימו מדייני הקיום דלמא נהי דבי דינא נמי אומרי' אטיוט' חתמי דלמא הי' שטר כשר בלא שריטות ומחק כל השטר וכתב אחר במקומו אלא ודאי כמ"ש לעיל ס"ק פ"ח ודו"ק:


ט"ז

באר היטב

(עד) וחתך:    והא דלא כתב דבלא"ה פסול דיש לחוש שהי' כתוב במקום המחיק' שטר ועדי' אחרי' ומחקו וכתב עליו שטר ועדי' והניח הקיום לקיים זיופיה י"ל דמיירי אפילו הי' השטר כתוב על נייר שאינו קלף דא"א למחוק הכתב ולכתוב שטר אחר דלא יהא ניכר אפ"ה חיישינן שהי' שטר כתוב עליו מלמעל' רחוק מן הקיום וביניהן הי' מלא שריטות דיו וזה יכול בקל למחוק ולכתוב במקומו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך ע"ז דלא נהירא דסתם שטר בכל גווני מיירי אלא נ"ל דהא בש"ס גופיה יש להקשות כן כו' וצ"ל דס"ל להש"ס דלעולם לא חיישינן שימחוק השטר עם העדי' דשמא יתברר אח"כ הזיוף ע"י דייני קיום שלא קיימו מעולם עדי' שהם חתומי' על המחק ונמצא יפסיד שטרו לגמרי לכך חיישינן שחתך למעל' כל השטר ונמצא עדיין גוף השטר בידו ואם יתברר הזיוף יוציא גוף השטר שעדיו חתומי' בו ולזה דקדק הרמב"ם שלא כתב כלשון הש"ס וחתך למעל' כו' אלא חתך גוף השטר דר"ל שנשאר עוד אצלו כנ"ל ולפ"ז אם כתוב בקיום אנחנו ב"ד כתיבנא לקיום סמוך לשטר ממש וכה"ג כשר ולכן כתב הטור דין זה בשם הרמב"ם וכן נ"ל עיקר עכ"ל.

(עה) מכשירין:    הטעם דגבי ב"ד נמי אמרי' אטיוטא חתמי (והן הי"א שבסל"ב) וא"כ שריטות לפני הקיום פסול ומסתמא לא עשו הב"ד כן. ש"ך.



קצות החושן

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש