שולחן ערוך חושן משפט מה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · מה · יב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא א' מהם קרוב או פסול או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה והרי אין העדים קיימים כדי לשאול אותם אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד ה"ז בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם אע"פ שהעד החתום בשטר מתחלה הוא הפסול הרי השטר כשר:

הגה: ולכתחלה לא יחתום שום קרוב או פסול על השטר (טור) וי"א דאין להכשיר שטר שחתומין בו פסולין אא"כ ב' עדים האחרונים הם כשרים (טור בשם אביו הרא"ש וע"פ ועי' ס"ק כ"ג):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

והרי אין העדי' קיימים כדי לשאול אותם כו':    הב"י דייק מדברי הרמב"ם הללו דאם העדי' קיימים צריך לשאול אותם והעדי' עצמן נאמנים לומר שכולם ישבו לחתום אעפ"י שכ' ידם יוצא ממ"א ולא מחשב כמגיד וחוזר ומגיד ואם הם אומרי' שלא ישבו כולם לחתום ועדים אחרי' מעידין עליהם שישבו כולם לחתום אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' עכ"ל והביאו הד"מ בסעיף י"ח:

שהרי אפשר שחתמו כו':    והיינו כשחתמו זה תחת זה אבל אם כולן חתמו בשורה א' ודאי אמרינן לשם עדות גמור נתכוונו נ"י פג"פ ד"מ י"ו:

אע"פ שהעד החתום בשטר מתחלה כו':    פי' והוה אמינא ודאי הוא מעיקר הבאים לחתום מתחלה ונצטרף עם הכשרים קא משמע לן דלא אלא אמרי' העדי' הכשרי' הם עיקר ורווחא שבקי ובא הפסול וחתם וכ"ש אם הפסולי' חתמו נפשם אחר הכשרי' דכשר וזהו דעת הגאוני' שכ' הטור כן בשמם בסעיף י"ח:

שחתומין בו פסולי':    עי' ד"מ סי' ד' וב"י סי"ט שהביאו הרבם דיעות דכשהעדי' הפסולים חתומים באמצע ועדי' ראשוני' ועדים אחרוני' כשרי' אזי אם אין אנו יודעי' באיזה סדר נחתם בו השטר פסול וכשנודע לנו שסדר חתימתן היה כמו שהן חתומי' בשטר השטר כשר כיון שהעדים ראשוני' כשרים מה שא"כ כשכל עדים ראשוני' פסולי' דמסתמא השטר כשר דאמרי' למילוי חתמו הפסולי' אחר שחתמו הכשרי' וכשנודע לנו שחתמו על הסדר פסול ב"י מחס"ט:

אא"כ ב' עדים האחרוני' הם כשרי':    ואז תולין לומר שהרחיקו חתימתן בכוון כדי לחתום שם מאן דקשיש מינייהו ומילא המלוה האויר בחתימת אלו הקרובי' או הפסולי' וכמ"ש בסמוך בסי"ד (ולאפוקי רמב"ן ומרדכי פג"פ בשם ראבי"ה דכתבו דצריך עדים לזה דלמילוי חתמו עד"מ ט"ו) והטור סיים וכתב ע"ז ז"ל לפיכך שטר שעדיו מרובים אין מקיימין אותו חלא מעדיו של מטה כו' ע"ש (הג"ה ועי' בנ"י פ' גט פשוט דאף אם חתמו שנים האחרוני' הכשרי' זה אצל זה השטר כשר ד"מ סי"ד):

ש"ך - שפתי כהן

(כב) אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתו' כו'. ולהסברא הראשונ' דלעיל סי' ל"ו סעיף ב' מיירי כאן כשאנו יודעי' שהכשר מכיר בפיסול של חבירו כגון שהוא אחיו או שרגיל בו וכה"ג וכן פי' ב"י לקמן סי' נ"א סעיף ה' וכתבו עוד הבעל העיטור והנ"י פרק ז"ב ומביאם ב"י שם דהיכא דלית להו לסהדי מכשרינן לשטר ולא פסלינן ליה מספק דאמרינן דילמא לא הוי ידעי הכשרי' בפיסולו ואפילו נודע שישבו שלשתן להעיד והיכא דאיתנהו לסהדי קמן שיילינן להו ונאמני'. מיהו לסברא האחרונ' דלעיל ס"ס ל"ו אין חילוק דאפי' לא ידעו הכשרי' בפיסולו בטל השטר וכדמוכח בהרא"ש פ"ק דמכות וע' מ"ש עוד מזה בס"ס ל"ו:


(כג) אע"פ שהעד החתו' כו'. הנה המחבר העתיק ל' הרמב"ם ולא הביא כאן שום חולק ואין פסק זה מחוור בעיני דאזיל לטעמיה שכתב בב"י שכן דעת הרי"ף פ"ק דמכות בשם גאון ושכן כתב הרשב"א בתשובה ושכן הסכים הריב"ש סי' תט"ו והביח שכן דעת הרמב"ן אבל לפי ענ"ד דעת הרשב"א והרי"ף הוא להפך וכן הוא דעת הרבה פוסקי' מחד וכן עיקר ומוכרא בש"ס וכמו שאבאר:

והגה הבעל הלכות גדולות כ' בהלכות עדות דף קי"ד ע"ג וז"ל קאמרינן בפרק גט פשוט הי' ארבעה וחמשה עדי' חתומי' ונמצא אחד מהם קרוב או פסולי תתקיי' עדות בשחר הני מילי כגון דהוה חתום קרוב ברישא דאיגלאי מילת' דכבוד בעלמ' הוא דעבד ליה ולאו לעדות אחתמיה אבל חתם קרוב בסוף או באמצע פסול דהא סביר' לן דהלכה כרב נחמן בדינא דכי היכי דפסילי לדיני נפשות פסילי נמי לדיני ממונות ותניא בתוספת' שטר שחתמו עליו ה' עדי' ונמצא ג' הראשוני' קרובי' או פסולי' תתקיי' עדות בשאר עדים וכן הלכה עכ"ל והנה הרמב"ן בחדושיו פרק ג"פ כ' דהא דאמרינן הראשוני' כל שכן אם נמצאו האחרוני' קרובי' או פסולי' שהשטר כשר והיינו דאמרינן בפ' המביא תנין (דף י"ח ע"ב) במסכת גיטין לחתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמ' ובסוף כשר נדברי הכל וכדמפורש התם כו' ובגט קרא נמי הכשירו קרובי' בין באמצע בין בסוף כדאית' בפרק הזורק (בסוף הפרק שם) ואע"פ שהם צריכי' שם כדי להשלי' קרחתו וכ"ש בשאר השטרות כו' ולא הוצרכתי לכתוב זה אלא מפני שיש מקצת מפרשי' אומרי' דדוקא בשנים הראשוני' אבל באחרוני' לא וסומכי' על מה שכתוב כן בהלכות רב יהודאי גאון ז"ל וטעות הוא עכ"ל ומביאו הריב"ש סי' תט"ו והסכים עמו:

ואני אומר במחילה מכבוד הרמב"ן ז"ל לומר כן על הבעל ה"ג שטעה ובפרט שהוא בעצמו כותב בהקדמת ספריו שהוא מצטער תמיד ליישב דברי בה"ג שכל דבריו הם דברי קבלה מחכמי הש"ס ואיך יכתוב עליו כאן כן ובפרט שצדקו דברי בה"ג והדין עמו ובתחלה אביא לסתור ראיות הרמב"ן ואח"כ אביא ראיות כדברי ה"ג הראיה הא' שהביא הרמב"ן מפ' המביא תנין יש כמה תשובות בדבר וכמו שאבאר והעיק' נ"ל כיון דהרמב"ן גופיה גריס התם לחתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר כו' וכדאית' בלשון חדושי הרמב"ן וכן בלשון הריב"ש שם וכן הוא הגירס' בהרב המגיד פ"ט מה' גירושין דין כ"ז לחתום לכתחלה כו' והיינו כגירסת הרי"ף פ' המביא תנין דגריס מיחתם לכתחלה כו' ופירושו אי שרי לכתחלה לחתום קרוב או פסול ולא אתא אלא לאפוקי דיעבד וכמ"ש הר"ן בפ' המבי' תנין ואעפ"י שכ' הר"ן שם דאף לפי גירסת הרי"ף יש לפרש כפי' רש"י מ"מ נהי דיש לפרש כן מ"מ אין הכרח לפרש כן וא"כ מאי ראיה משם ועוד שנראה לי עיקר כגירסת הר"ף וכפי הפירוש המובן מפשוטו דהיינו לענין לכתחלה וכן נרא' להדיא מדברי הרמ"ה שהביא בטור א"ע סי' ק"ך שגורס כן ומפרש כן דאלו לפירש"י קשה מדקאמר אי חתים מתחל' כו' מכלל דעד השתא מיידי דחתים לבסוף והלא לא הוזכר מקודם דמיירי בחתים לבסוף אבל למאי דפריש' אתי שפיר דלעיל קאמר איכא בינייהו כגון שנמצ' אחד מהן קרוב או פסול והאי לישנ' כגון שנמצא כו' משמע להדי' דיעבד וקאמר השתא מיחתם לכתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול כו' ואין לפקפק מאי דקאמר לישנא דפסול אלכתחלה דהכי אשכחן טובי האי לישנ' גבי גיטין בכל מסכת גיטין (אחר זמן בא לידי ספר נקרא תומת ישרים הובאו שם דברי הרא"ד על מסכת גיטין איתא שם בסוף פרק הזורק דגירסת הרי"ף מיחתם לכתחלה עיקר דדוקא לכתחלה אבל דיעבד שפיר דמי עיין שם ונהנתי שכוונתי לדעת הגדול ת"ל יתברך):

גם מה שהביא הרמב"ן מהך דס"פ הזורק גבי גט קרח דכשר בין בתחלה בין בסוף וכל שכן בשאר השטרות אומר אני דהאי כ"ש ק"ו פריכא הוא דאדרבה כיון דצריכים שם כדי להשלים קרחתו לכך כשר דלאו משום עדות חתמי אלא להשלים קרחתו אבל בשאר שטרות שכבר נשלם השטר למה חתמו הקרובים אח"כ אלא ודאי מתחלה נצטרפו יחד להעיד. והתוספות פרק גט פשוט בסוף הדיבור תירצו הך דגט קרח בענין אחר ע"ש:

עוד יש לתרץ קושיות הרמב"ן מהך דיהמביא תנין דהתם דוקא בגט אמרינן הכי מה שאין כאן בשאר שטרות שאין קיום שטרות אלא לבסוף ותירוץ זה מרומז בדברי התוספות פרק גט פשוט ודלא במהר"ש אידלש שם שכתב לדעת התוס' שם דהך דהמבי' תנין לא אתא אלא לאפוקי אמצע ואף שבאשר"י הוא כן לא נהירא ועוד שהרא"ש סובר כן לגרמיה אבל בתוספות שם אי אפשר לפרש כן דהאיך מרומז זה בתוספות והאיך יקשו התוס' מתחלה מהך דהמביא תנין ולא יזכירו אח"כ שום תירוץ אבל מה שכתבתי מבואר להדיא בדבריה' למדקדק שם וכן משמע בסמ"ג דף ק"ץ ע"ב וכן משמע בר"ן פרק המביא תנין וגם דברי התוס' פרק המביא תנין יש לפרש כן ומ"ש הב"י בא"ע סי' ק"ך בשם הר"ן ור"ת דבסוף פסול לכ"ע בין בגטין בין בשטרות לא ידעתי מנ"ל הא דאדרבה המדקדק בדברי הר"ן ור"ת יראה דבגיטין מודי דכשר בסוף וכמ"ש ומ"ש הר"ן ור"ת שם דאפי' מאן דמכשר הכא לא מכשר אלא בתחלה כו' ר"ל מאן דמכשר הכא בשטרות כמו בגיטין לא מכשר אלא בתחלה בשטרות ע"ש והא דקאמר בהמביא תנין אתי לאחלופי בשאר שטרות ה"פ שיאמרו מדגבי גט שקיומו מלמעלה כשר בקרובי' מלמעלה אם כן אפי' חתומים על השטר קרובי' וידוע שלעדות חתמו כשר:

עוד יש לתרץ דבהך דהמביא תנין היינו שחתום בתחל' קודם שחתמו הכשרי' ולא אתא אלא לאפוקי חתמו בסוף אחר שחתמו הכשרים ומ"מ הפסול חתום בשורות הראשונות ותירוץ זה מבואר בחדושי הרשב"א פרק המביא תנין ובמרדכי פרק ג"פ:

אבל מה שכתב מהרש"ל בח"ש נרק המביא תנין על דברי התוספות שם דלמאן דאמר התם פסול ליכא הך איכא בינייהו דנמצא קרוב או פסול וכן כתב הב"י והב"ח בא"ע סי' ק"ך לדעת התוספות לא נהירא לי כלל דאין זה סוגית הש"ם כלל אלא נראה דסבירא ליה להתוס' אחד מג' תירוצי' הנ"ל שכתבתי:

ומ"מ תירוץ הראשון נראה לי עיקר דמיחתם בתחלה לא אתא אלא לאפוקי דיעבד ואי לאו דמסתפינא לחלוק על כל הפוסקי' הייתי אומר דבגט בנמצא קרוב או פסול בין בתחלה בין בסוף כשר דהא בתוספתא ס"פ בתרא דגטין קתני גט שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשוני' קרובי' או פסולי' תתקיי' עדות בשאר ע"כ והובא בחידושי הרשב"א פ"ב דגטין ולפי מה שהוכחתי לקמן דהראשוני' דנקט דוקא ולא אחרוני' וכמ"ש הרשב"א שם וכן התוספות ושאר הרבה פוסקי' אם כן טפי כשר בראשוני' מבאחרוני' וא"כ נראה דהיינו כדאיתא בירושלמי פ"ק דגטין שהבאתי לקמן דהך ברייתא אתיא כמ"ד עדים חותמי' זה בלא זה אבל למ"ד אין עדי' חותמי' אלא זה בפני זה אפילו חתום פסול לבסוף כשר וא"כ הא קי"ל דבגט אין חותמי' אלא זה בפני זה וא"כ בע"כ הא דקאמר בש"ס פ' המביא תנין מיחתם בתחלה היינו כדפי' לענין לכתחלה אבל בדיעבד בכל ענין כשר. כך נ"ל אלא שאינני כדאי לחלוק על הפוסקי' ובפרט להקל בגיטין:

ואחר אשר דחיתי ראיות הרמב"ן אביא ראיות לדברי ה"ג חדא כיון דברוב הספרי' גרסי' כגירס' ר"ח הראשוני' וכן הוא להדיא בתוספתא למה נוציא הברייתא מפשטה ולו דנקט ראשוני' לרבותא הא פשטא דמילתא משמע ראשוני' דוקא:

ועוד מצאתי מזה בירושלמי פרק קמא דגטין ונ"ל להוכיח משם דהראשוני' דוקא. דגרסינן התם על מה דתנא התם כל גט שחתו' עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים אלא מעתה אפילו כותי א' יהא פסול א"ר אבין תפתר שחתם ישראל לבסוף אמר ר' יוסי אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה ברם כמאן דאמר אין עדי' חותמי' אלא זה בפני זה אפלו חתם כותי בסוף כשר שטר שחותמו בארבעה עדי' ונמצאו שני' הראשוני' קרובי' או פסולי' כשר ותתקיי' העדות בשאר רבי אילא בשם רבי יסא אתיא כמאן דאמר אין העדי' חותמין אלא זה בפני זה ברם כמאן דאמר עדי' חותמין זה שלא בפני זה אפילו חתם ישראל בסוף פסול ויעשה כהרחק' עדות ויהא פסול לית יכול דקאמר ר' יסא בשם ירמיה עדים פסולי' אינן נעשין כהרחקת עדות שלא באו אלא להכשירו של גט עכ"ל הירושלמי שלפני. ונ"ל שהגירסא מהופכת שכפי גירסא זו אין לו הבנה גם קשה דהא בש"ס פ"ק דגטין (דף י') אמרינן אדרבא איפכא והכי איתא התס אמתניתין דהתם לא הכשירו בו אלא עד א' כותי וכגון דחתי' ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוה לא מחתי' ליה מקמיה אי הכי אפילו שאר שטרות נמי אלא אמרי' רווחא שביק למאן דקשיש מיניה הכא נמי רווחא שביק למאן דקשיש מיניה אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מאי טעמא אמר רב אשי גזירה משום כולכם ע"כ. ותו דבשטרות מי איכא למ"ד אין העדי' חותמין אלא זה בפני זה דהא בגיטין לא אמרי' הכי אלא משום גזרה דכולכ' והא לא שייכא בשטרות. אלא נראה ברור דהכי גרסי' אמר ר' אבין תיפתר שחתם ישראל לבסוף ר' אילא בשם ר' יוסי אתיא כמ"ד אין העדי חותמי' אלא זה בפני זה ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפילו חתם ישראל לבסוף פסול שטר שחותמו בארבעה עדי' ונמצאו שנים הראשוני' קרובי' או פסולי' כשר ותתקיי' העדות בשאר אמר ר' יוסי אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה ברם כמאן דאמר אין עדים חותמין אלא זה בפני זה אפילו חתם כותי בסוף כשר (והא דקאמר ברם כמאן דאמר אין עדי' חותמין אלא זה בפני זה משום גט נקט לה דבגט נמי קתני בתוספתא גט שחתמו עליו ד' עדים ונמצאו הראשוני' קרובי' או פסולי' כו' והבאתיה לעיל דאלו בשטר ליכא למאן דאמר הכי א"נ סירכא דלישנא דלעיל נקט וה"ק דאלו הוה אמרינן אין עדים חותמין אלא זה בפני זה אפילו חתם פסול בסוף כשר) והשתא ניחא נמי הא דקאמר ר' יוסי אתיא כמאן דאמר עדים חותמין זה שלא בפני זה כו' דלפי הגירסא דלעיל קשה מאן דוחקיה לוקמה למתניתין כמאן דאמר אין עדים חותמין זה שלא בפני זה ואפילו חתם בסוף כשר ודוחק לומר דהא דקאמר ר' יוסי אתיא כמאן דאמר כו' אר' אבין קאי כלומר דר' אבין דאוקמה הכי ולא אוקמה בחתם כותי בסוף ס"ל הכי והשתא ניחא נמי דלא פליג ר' אבין אברייתא דלפי הגירסא דלעיל צריך לומר דר' אבין פליג אברייתא דשטר שחותמו בארבע' עדים וזה תימה וגם הלשון אפילו חתם ישראל לבסוף פסול קשה לפי הגירסא דלעיל והל"ל בקצור ברם כמאן דאמר כו' פסול אלא ודאי הגירסא היא כמ"ש וא"כ הירושלמי ס"ל ממש כש"ס דילן דבגט אין עדים חותמין אלא זה בפני זה ובשטר חותמין זה שלא בפני זה וה"פ שטר שחותמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשוני' קרובי' או פסולי' כשר דמסתמא רווחא שבקי לקשישי ומסתמא למילוי חתמי שלא יפסל השטר בהרחק שני שטין אבל שנים האחרי' פסולי' דלא שייך לומר רווחא שבקי ולאיזה צריך חותמי' הא כבר נעשה השטר כתיקונו אלא מסתמא לשום עדות חתמי אמר ר' יוסי אתיא כמאן דאמר עדים חותמין זה שלא בפני זה הלכך אמרינן דהראשוני' הכשרים לא ידעו מן האחרוני' הפסולי' ברם אי אמרינן אין עדי' חותמין אלא זה בפני זה אפילו חתם כותי שהוא פסול לבסוף כשר דכיון דידעי הכשרי' שיחתמו האחרוני' ודאי ידעי דלאו לעדות חתמי האחרוני' אלא לכבוד או לתנאי וכה"ג דאי לעדות היאך יחתמו עם הפסולי' דהא נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. כן נ"ל הצעת בירושלמי. ואם כן מוכח דהראשונים דוקא:

גם דעת הרי"ף נ"ל כדעת בה"ג שהרי גם הוא גורס בפ' ג"פ כר"ח ונמצאו הראשוני' וכבר הוכחתי דהראשוני' הוא דוקא ומ"ש הרי"ף פ"ק דמכות בשם גאון אין ראיה דהתם לא בא אלא לחלק בין עדות בע"פ לבשטר ומיירי בראשוני' והיינו שכתב שם טעמא דאמרי' רווח' שביק למאן דקשיש מיניה וזה לא שייך רק בראשוני' דוקא ולא כב"י ושאר אחרוני' לדעת הרי"ף פ"ק דמכות בשם גאון. גם מ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א נ"ל דלא דק דהרי הרשב"א פ"ב דגיטין ס"ל כבה"ג אלא שמסכים לרי"ף בשם גאון דיש חילוק בין עדות בע"פ לשטר ומיירי כדפי'. וכן מוכח להדיא בתשו' רשב"א סי' אלף צ"ב ומוכח שם דדעת הרי"ף כדעת ר"ח ובה"ג שכתב שם מתחלה וז"ל לא פסלינן שטרא מספק אלא תתקיי' העדות בשאר דאמרי' רווחא שביק כו' הנה שהגאון והרב אלפסי ז"ל הסכימו בדבר להכשיר וראוי לסמוך עליה' דגדולי ישראל ומובהקי' הם כו' ואח"כ בסמוך מיד כתב אלא מיהו אם מקיימי' מן הראשוני' או מן האחרוני' בזה נחלקו גדולי ישראל לפי שר"ח ז"ל והרב אלפסי ז"ל סוברין לומר דוקא מן האחרוני' ולא מן הראשוני' דתלינן הראשוני' במילוי כו' הרי מוכח להדיא כדפי':

גם בריב"ש סי' תט"ו הבין דעת הרי"ף דמכשיר בכל ענין ולפענ"ד כמ"ש:

גם מ"ש הטור והגאוני' לא חילקו כו' צל"ע דנראה לפרש גם דברי הגאוני' כהרי"ף שהרי הרא"ש כתב פ"ק דמכות לשון גאון של הרי"ף ובפ' ג"פ כתב דבסוף פסול אלא ודאי כמ"ש:

הגה נתבאר שדעת הלכות גדולות ור"ח והרי"ף והרשב"א דדוק' ראשוני' ולא אחרוני'. וכן ר"י נ"ב ח"ב אע"פ שהביא סברת האומרי' דכ"ש אחרוני' כתב מיד אח"כ ויש מן הגדולי' שכתבו שאם הפסולי' אחרוני' או אמצעי' השטר פסול. רשב"א פ' ג"פ דף קס"ב ע"ב הסכים לדברי בה"ג וכן הסכי' הר"ן פ"ב דגטין והתוס' שם ובפ' ג"פ וכן פסקו הרא"ש והמרדכי שם וכ"כ הטור וכן דעת הסמ"ג דף ק"נ ע"ב וז"ל גרסי' בתוספחא ומביאה בהלכות גדולות היו ד' וה' עדים חתומי' על השטר ונמצאו שני' הראשוני' קרובי' או פסולי' תתקיי' העדות בשאר דאיכא למימר לכבוד או למילוי חתמו אבל באחרוני' לא הייתי מכשיר עכ"ל והשמיט דברי הרמב"ם שם:

וכן דעת ה"ר משה בר חנוך שהביא הבעל העיטור דף ל"ח ע"א וז"ל ובתשו' ר' משה בר חנוך כשהושוו ג' לשנים לבטל עדות' כשהם חתומי' פסולי' באמצע או בסוף וזו היא ששנינו תתקיי' העדות בשאר כשהם חתומי' בראשונ' לשם כבוד חתמו ולא לשום עדות כו' והריב"ש סי' תט"ו פי' דהר"מ בר חנוך מיירי כשחותמי' יחד זה בפני זה אבל שטר שבא לפנינו ואין נודע אם חתמו יחד או זה שלא בפני זה לעולם כשר דתולין שהכשרי' לא חתמו עם הפסולי' אלא לאחר שנכשר השטר בחתימת הכשרי' כו' ולא נהירא לי דפשט דבריו משמע דמיירי בסתם שטר שבא לפנינו ועוד דלא מסתבר לחלק בכך בזה ועוד דא"כ ל"ל לר"מ ב"ר חנוך למימר וזהו היא ששנינו תתקיי' בשאר כשהן חתומי' בראשונה הא הך ברייתא דתתקיי' בשאר מיירי בסתם שטר שבא לפנינו שנמצאו קרובי' ופסולי':

ובבעל העיטור שם כתב אחר דברי הר"מ ב"ח וקשיא לן הא דגרסי' בגטין מיחתם בתחלה קרוב או פסול כו' והיינו קושית הרמב"ן פ' ג"פ על הבה"ג וכבר כתבתי דל"ק מידי:

גם מ"ש הריב"ש סי' תט"ו שדעת ר"י ור"ת דכשרי' בין בתחלה בין בסוף הוא תמוה שהרי התוס' פ"ב דגטין והרשב"א והר"ן שם וכן התוס' פ' ג"פ והרא"ש והמרדכי שם כתבו להדיא בשם ר"י איפכא וגם כתבו התוס' והרא"ש ומרדכי ורשב"א והר"ן שם שגם ר"ת חזר בו והודה לדברי ר"י ע"ש:

וכן נראה דעת הנמוקי יוסף שכתב בפ"ק דמכות וז"ל הרמב"ן ז"ל וכ"ש לב' אחרוני' שנמצאו קרובי' או פסולי' שהוא כשר דאמר בתר הכי אתי הנך וחתמי ואין דעת התוספות כן אלא לעולם צריך שיהיו ב' אחרוני' כשרי' ובפ' גט פשוט היא בארוכה עכ"ל ובפ' ג"פ לא כתב רק כדברי התוס' וז"ל שם הראשוני' כגון בשטה הראשונה מהשני' יתקיי' העדות באותם שנחתמו בשטה שנייה שהם כשרי' ונימא שהראשוני' לכבוד בעלמא והא דאמרי' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן פסולה מיירי שנחתמו אחרוני' בשטה שניה או כולם יחד בשטה אחת דאז ודאי נימא דלשם עדות גמור נתכונו עכ"ל:

הגה נתבאר שהעיקר בש"ס דדוקא נמצאו הראשוני' קרובי' או פסולי' כשר ולא האחרוני' וכן דעת בה"ג ורשב"ם ור"י ור"ת והר"מ ב"ח והרשב"א והר"ן והתוספות והרא"ש ומרדכי ונמוקי יוסף וסמ"ג והגהת מיימוני פ"ה מה' עדות וטור וכן דעת ראב"ן דף ק"י ריש ע"ב וכן נראה דעת הרי"ף ורבינו חננאל והכי נקטינן:

ולענין אמצעי' הנה בבה"ג והר"מ בר חנוך והר"ן פ"ב דגטין ור' ירוחם נ"ב ח"ב ומרדכי פ' ג"פ מבואר דאמצעי' פסולי' כמו בסוף וכ"כ התו' פ"ב דגטין וכן הוא בפסקי תוס' שם וכן נראה דעת הרשב"א שם ודלא כהרא"ש פ' ג"פ (ומ"ש בית יוסף דאפשר דלא פליג הרא"ש אהנך רבוותא לא נהירא לי ע"ש בהרא"ש) והכי מוכח לפי מה שהוכחתי דהברייתא דוקא נקט' הראשוני' וכן עיקר (ודלא כנראה מדברי הר"ב בהג"ה):

גם מ"ש במרדכי פג"פ בשם ראבי"ה ופ"ק דמכות בשם הירושלמי וכן הוא בראב"ן שם דף ק"י ריש ע"ב בשם הירושלמי שיכתבו העדים בפי' דלמילוי חתמו לא נהירא ואפשתי ולא מצאתי כן בירושלמי והוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים שכתבו להדיא דבסתמא תלינן דלמילוי חתמו וכן עיקר:

אכן מ"ש התוס' פ"ב דגיטין ופ' ג"פ והרא"ש שם והרשב"א והר"ן פ"ב דגטין והטור דאין מקיימי' השטר אלא מעדי' שלמטה. לא כתבוהו שאר הפוסקי'. וגם אין נ"ל כדבריה' בזה אלא נ"ל עיקר בזה וכמו שכתב הרמב"ן בחדושיו פ' גט פשוט והריב"ש סי' תט"ו דמקיימי' השטר מכל תרי דאית ביה דמסתמא לא חיישינן דאית ביה קרובי' וכן מוכח דעת הרמב"ם והמחבר וכמ"ש לקמן דמשמע ליה דה"פ דש"ס כל כי האי גוונא אין מקיימי' אותו אלא מעדי' שלמטה הא בעלמ' מקיימי' בין מלמעל' בין מלמטה וכמ"ש הרמב"ן והריב"ש שם וכתבו שהוא דבר פשוט מאוד וא"צ לכתבו עוד נ"ל ראיה ממאי דתניא היו ארבעה וחמשה עדי' חתומי' על השטר ונמצאו שני' הראשוני' קרובי' או פסולי' תתקיים העדות בשאר משמע הא כל שלא נמצאו פסולי' תתקיים באיזו שנים שירצה ודוחק לומר דה"ק היכא דלא נמצאו פסולי' נמי לא תתקיים אלא בלמטה אלא דבנמצאו פסולי' ס"ד דלא ליהני קיום בשאר דבטל כל העדות קמ"ל דא"כ הכי הל"ל היו ארבעה וחמשה חתומי' על השטר אע"פ שנמצאו קרובי' או פסולי' תתקיים העדות בשאר גם פשטא דבריית' לא משמע הכי אלא כדפי'. גם לדעת הרמב"ם והמחבר כ"ש שצ"ל כן שהרי הם סוברי' דבקרובי' בין בתחלה בין בסוף כשר וא"כ איך מקיימי' השטר אפי' מעדי' של מטה אלא ודאי כדפי' דסתמא לא חיישינן לקרובי':

ובספר לחם משנה פ"ה מה' עדות ראיתי שהניח זה בקושיא על הרמב"ם וכתב וז"ל והרמב"ן בחדושיו פ' גט פשוט הביאו והריב"ש סי' תט"ו כתב לתרץ קושיא זו וז"ל ואין לחוש שמא יקיימו אותו מאותן העדים שלמטה דכיון שהם קרובים או פסולים מגליא מלתא ולא אתי למסמך עלייהו וקשה לי על תירוץ זה מהא דאמרינן בס"פ הזורק גבי גט מקושר אמר רבי יוחנן לא הכשירו בו אלא עד אחד קרוב בלבד אבל תרי לא דילמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר והא כיון דקרובי' ידיעי היכי אתי לקיומי בהו ואמאי ידיעי טפי בפשוט ממקושר עכ"ל ולא קשה מידי דהתם במקושר כיון דליכא עדים טפי מכי אורחיה לא מיגליא מלתא אבל הכא כיון דאיכא ארבע וחמשה וה' עדים טפי מאורחיה דייקי בית דין ומגליא מלתא ובאמת לא עיין הלחם משנה רק בריב"ש שמביא דברי רמב"ן בקצרה ואישתמיטתיה חדושי רמב"ן עצמו שהקשה קושיא זו ותי' כן להדיא כדפי' וז"ל הרמב"ן בחדושיו שם ובגט קרח נמי הכשירו קרובי' בין באמצע בין בסוף כראיתא בפ' הזורק ואעפ"י שלא הכשירו בו אלא אחד משום דדלמא אתי לקיומי בשני קרובי' וחד כשר הכא שאני משום דכיון דלא הוו צריכי למחתם ולאו אורחא דאינשי לרבויי בעדי' בגט פשוט בודאי אמרי בי דינא מאי דקמן ומיגליא מלתא דקרובי' נינהו ומשום תנאי או למילוי ריוח חתמו עכ"ל ובסתס שטר שלא נמצאו קרובים כיון דלא מגליא מלתא מקיימי' מאיזו שנים שירצה דאם איתא דהוו קרובי' או פסולי' הוו מיגליא:

עוד כתב שם הרמב"ן ז"ל לתרץ את זה וז"ל ואפשר נמי דהני מילי לכתחלה ומשום טעמא דפרישית דאתי לקיומי בהו כיון שהוחתמו שם בודאי כדי להשלים קרחתו של גט אבל דיעבד כשר ואעפ"י שיש לחוש שמא יקיימו מהם עכ"ל וגם זה התירוץ נכון הוא:

ומעתה גם מ"ש הרשב"א במילוי כו' אין נראה לפע"ד דנהי דר"ח והרי"ף גרסי הראשוני' ומשמע הראשוני' דוקא מ"מ היינו לענין כשנמצאו פסולי' בודאי אז בראשוני' השטר כשר דאמרינן למילוי חתמי דרווחא שבקי לקשישי ולא באחרוני' אבל בסתם שטר מקיימינן מכל תרי דאית ביה וכמ"ש וכן עיקר:



באר היטב

(כב) קיימי':    דאם הם קיימי' צריך לשאול אותם ונאמני' לומר שכול' ישבו לחתום אע"פ שכת"י יוצא ממקו' אחר ולא מחשב כמגיד וחוזר ומגיד ואם הם אומרים שלא ישבו כולם לחתו' ועדי' אחרי' מכחישין אות' אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מרי' כ"כ הסמ"ע בשם הב"י וכתב הש"ך ולסברא ראשונה בסי' ל"ו ס"ב מיירי כאן שאנו יודעים שהכשר מכיר בפיסולו של חבירו ולסברא האחרונ' אין חילוק דאפילו לא ידעי בטל השטר עכ"ל.


(כג) מתחלה:    משמע דאם הפסול חתום לבסוף פשיטא דהשטר כשר אבל הש"ך כתב דדעת הרבה פוסקים להפוך וכן עיקר ע"ש שהאריך בראיות מהש"ס ופוסקים.


(כד) האחרונים:    דאז תולין לומר שהרחיקו חתימתן בכוונ' שיחתום שם מאן דקשיש מינייהו והמלו' מילא האויר בחתימת קרובים ופסולים אלו ועיין בנ"י דאף אם חתמו ב' אחרונים הכשרים זה אצל זה השטר כשר ועד"מ וב"י שהביאו הרב' דעות דכשהעדים הפסולים חתומים באמצע והראשונים ואחרונים כשרים ואין אנו יודעים באיז' סדר חתמו השטר פסול וכשנודע לנו שחתמו כסדר שהם חתומים עתה לפנינו השטר כשר כיון שהעדים הראשונים כשרים משא"כ אם כל העדים ראשונים פסולים אז מסתמא אמרינן למילוי חתמו הפסולים אחר שחתמו הכשרים והשטר כשר וכשנודע לנו שחתמו על הסדר פסול השטר עכ"ל הסמ"ע.



קצות החושן

(ג) מתחלה הוא הפסול. עיין ש"ך שהאריך בזה והעלה דוקא אם נמצאו הראשונים קרובים או פסולים כשר דהראשונים לשם מילוי חתמו אבל לא האחרונים ולא אמצעים ואלו ודאי לשום עדות חתמו ועיין מ"ש בגי' הירושלמי שהיא מהופכת ובירר לו דרך לעצמו וז"ל והכי פירושו שטר שחתמו בארבעה עדים ונמצה שנים הראשונים קא"פ כשר דמסתמא רווחא שביק למאן דקשיש ומסתמא למילוי חתמו שלא יפסול בהרחקת שני שיטין אבל שנים האחרונים פסולים דלאיזה צורך חתמו אם לא לשום עדים אמר ר"י אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה הלכך אמרינן דהראשונים לא ידעו מהאחרונים הפסולים ברם אי אמרינן דאין עדים חותמין אלא זה בפר זה אפילו חתם כותי שהוא פסול להעיד כשר כיון דידעי הכשרים שיחתמו האחרונים הפסולים ודאי ידעי דלאו לעדות חתמי האחרוני' אלא לכבוד או לתנאי דאי לעדות היאך יחתמו עם הפסולים דהא נמצא א' מהם קא"פ עדותן בטיל' עד כאן לשונו ע"ש:

וקשה לי בפירושו דכיון דאם הכשרי' יודעים שיחתמו האחרונים הפסולי' אז כשר משום דידעו דהוא לחנאי ולכבוד דאם לא כן לא הוי חתמי כיון דהוי נמצא א' מהם קא"פ ואינו פוסל אלא אם לא ידעו הכשרים שיחתמו הפסולים אח"כ ואם כן כיון דלא ידעי הכשרים שיחתמו הפסולים אח"כ ודאי כשר דלא מבעיא לדעת הרי"ף דאם לא ידע הכשר מפסולו של חבירו דכשר כמבואר בסימן ל"ו וה"נ לא ידעו מפסולו של חבירו אלא אפילו לדעת החולקים על הרי"ף היינו כשנתכוונו להעיד יחד אבל כאן לא נתכוונו כלל להעיד יתד עם אלו הפסולים ואם כן במה נצטרפו לפוסלן כיון שלא הגידו כאחד דהא חתימתן הוא הגדתן והכשרים חתמו קודם הפסולים ולא ידעי שהפסולים יבואו אח"כ ויתתומו ולולי דמסתפיסנא הייתי אומר דגרסת הירושלמי כאשר הוא לפנינו אמר ר"א אתיא כמ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה ולא גרסינן כאן אפילו חתם ישראל לבסוף פסול אלא הגירס' היא כמ"ש בש"ך אפילו תתם כותי בסוף כשר והיינו משום דבתוספת' תני שנים הראשונים פסולים ומשמע הא נמצאו אחרונים פסולים פסול משום דל"ש בי' לשום מילוי וע"כ חתמו לשום עדות ולזה קאמר ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפילו חתם כותי שהוא פסול לבסוף כשר משום דנהי דחתם לשום עד כיון דחתמו זה שלא בפני זה לא נצטרפו יחד בהגדתן שבשטר והוי כאלו הגידו אחר כ"ד ומסתמא תלינן להכשיר וכמו שכתב הרי"ף בתשובה הובא בבית יוסף סימן נ"א דתלינן מסתמא לא ידעי מפסולו של זה וה"נ לדידן דפסלינן אפילו לא ידעי מפסולו תלינן שלא חתמו יחד והוי כמו לא הגידו יחד דתלינן להכשיר. ולפי זה בשאר שטרות דודאי חותמין זה שלא בפני זה כשר אפילו חתם פסול בסוף דתלינן שלא חתמו כאחד והא דתני נמצא הראשונים פסולים היינו משום דמיירי מכל השטרות וגיטין נמי בכלל וגבי גט דוקא עדים הראשונים דתחמו לשום מילוי ואחרונים ודאי לשום עדות חתמו וגם חתמו יחד כדין עדי הגט דאין חותמין אלא זה בפני זה אבל בשאר שטרות כשר אפילו חתם פסול בסוף וכמ"ש וכן מבואר מדברי הריב"ש סימן תט"ו בדברי הר"ש בר חנוך שכתב כשהושוו ג' לשנים לבטל עדותן כשחתומים פסולים באמצע או בסוף וזהו ששנינו תתקיים העדות בשאר כשהם חתומים בראשונה לשום כבוד חתמו ולא לשום עדות וכתב שם הריב"ש ז"ל פי' דהר"ש ב"ח מיירי כשחותמים יחד זה בפני זה אבל שטר שבא לפנינו ואין נודע אם חתמו יחד או זה שלא בפני זה לעולם כשר דתולין שהכשרין לא חתמו עם הפסולים אלא לאחר שנכשר השטר בכשרים וכו' עיין שם והיינו כמ"ש דכיון דלא חתמו כאחד הוי כמו לא הגידו כאחד וראי' לא שייכא בזה דלא ראו כולם רק מה שחתמו היא ראייתן והיא הגדתן וכיון דלא הי' החתימ' כאחד הרי לא הגידו יחד ובש"ך כתב על. דברי הריב"ש דלא מסתבר לחלק בכך עיין שם ודרכי הש"ך שגבו ממני דודאי מסתבר כדברי הריב"ש וכמו שכתבתי:


(ד) האתרונים הם כשרים. וכתב הטור ז"ל לפיכך שטר שעדיו מרובין אין מקיימין אלא מעדי' שלמטה משום דחיישינן דלמא קרובים חתמו ברישא ועיין בטורי זהב שהקשה מה בכך שהקרובים חתמו כיון דסוף סוף השטר כשר ע"י עדים אתרוני' ותכם צבי כתב קושיא זו איני מכיר דאטו ודאי שאתרונים כשרים מי לא מצי המלוה למיכתב שני אנשים ואח"כ בא לו אצל קרובים ומתתימם למילוי עיין שם ולא נהירא דאם נחוש לזה אם כן בשטר שאין בו אלא שני עדים ניחוש שמא קרובים הם כיון דאין אנו מכירים הקרובים ועוד דלמה יעשה המלוה כך לזייף שני אנשים כשרי' ושיחתום ברישא שני קרובים למילוי ולא יקוים השטר אלא מאתרונים ויוכר הזיוף טפי ה"ל למיתתם הנך קרובים ראשונים לבד ויקיים חתימתן ולא. יודע הזיוף:

ולכן נראה דכה"ג הקפידו תז"ל אף על גב דאיכא כשרים אפילו הכי אין סומכין על הפסולים דהא ס"פ הזורק גבי גט מקושר א"ר יוחנן לא הכשירו בו אלא ע"א קרוב בלבד אבל תרי לא דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר וגם בזה השטר כשר עפ"י הכשרים ואפילו הכי חששו חכמינו זכרונם לברכה דלא למיסמך אקרובים וכן בפרק קמא דגיטין גבי שמות מובהקין אמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו דפסול אף על גב דכשר עפ"י מסירה מכל מקום חיישינן דלמא אתי למסמך אקרובים פסולי' ואף על גב דלא הוכר פסולי' דהא שמות שאין מובהקין הוא ואפילו הכי חששו שלא לסמוך על הפסולים ואם כן ה"נ חיישינן להכי שלא לסמוך אקרובים ולהכי אין מקיימין אלא מעדים שלמטה ודאי כשרים וז"ב. ולפי מ"ש הבית יוסף בסימן ס"ח בדברי הרמב"ם דלא פסלינן בשמות שאין מובהקין במזויף מתוכו אלא דוקא גבי גט ומשום חומרא דגיטין אם כן הוא הדין הכא לא הקפידו חכמים שלא לקיים בקרובים אלא דוקא גבי גיטין ובפ' הזורק דחששו דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים לענין גט איתמר אבל בשאר שטרות כשר כל דאיכא כשרים על השטר ובזה ניחא דעת הרמב"ם בשלחן ערוך דסוברים דמקיימין מכל העדי' בין שלמעלה בין שלמטה דהא לדעת הרמב"ם השטר כשר בין שחתמו קרובי' למעלה בין שחתמו למט' ולא חיישינן שמא אתי לקיומי בקרובים כדחששו בפ' הזורק דהתם לענין גט אחמור בכך אבל בדיני ממונות כי היכ' דכשר עפ"י ע"מ אע"פ שחתומין בו שמות שאין מובהקין ולא גזרינן דלמא אתי למיסמך עלייהו ה"נ ל"ח שמא יקיימו בקרובים כיון דעל כל פנים השטר כשר עפ"י הכשרים:





▲ חזור לראש