סמ"ע על חושן משפט מה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
העדים חותמין למטה כו': במרדכי פרק ג"פ כ' דאם חותם איש פלוני עד כשר ועיין בא"ע סי' ק"ל סי"א:
ולא מהצדדין ולא מלמעל': דאז מצי מזייף שיוסיף לכתוב למטה בשטר מה שירצה משא"כ כשהעדי' חתומי' למטה מהשטר ולא הניחו בין חתימתן להשטר כ"א רוחב שטה וכמו שנתבאר בסי' מ"ד ויתבאר עוד בסמוך:
סעיף ב[עריכה]
אע"פ שלא קראו הוא כו': ולא הוי כעד מפי עד דמיירי שהראש ב"ד ראה העדות ואין סופר זה בא אלא להודיעו שכך כתוב בשטר ומשום דה"ל מילתא דעבידי לגלוי דלא משקרי ביה לכך הימנוהו אפי' לא קראו כיון דאימתו עליו רש"י:
עד שיקר' העד כו': הב"י כ' דלדעת הרמב"ם וסייעתו אפי' יקראו שנים לפני העד לפי תומ' לא מהני כיון דאין אימתן על העד אבל הרא"ש ז"ל וסייעתו סביר' להו דשני' נאמני' אפי' אינן מסיחין לפי תומן והן הי"א שכתב מור"ם ועד"ר מ"ש עוד מזה:
סעיף ג[עריכה]
ויש עדים שחתם עד שלא קראו כו': ז"ל תשובת הרמב"ן שם מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר שכל הסומך על נאמנות של אחרי' הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו והיינו טעמא בשליש וגדולה מזו אמרו בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין השליש נאמן וה"ט כיון שיודע בשעה שהשליש הגט שהשליש יכול ליתנו לאשה אף הוא גמר בדעתו ליתנו לגרושין אם יאמר הנפקד לגרושין היא וכ"ש הכא שסומך על אחרי' ולא חשש לקרותו וחותם בחתם ידו שהוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב או לחייב אע"פ שלא לוה מדר"י דאמר חייב אני לך מנה בשטר חייב אע"פ שלא היה חייב לו וקי"ל כותיה עכ"ל ומכאן ראיה על מנהגינו ותיקון המדינה בענין הממרנו"ת ועוד ראיה ממ"ש הט"ו לעיל ס"ס מ"ב ז"ל לשון שרגילין לכתוב בשטרות אע"פ שאינו מתיקון חכמי' אלא ל' שנהגו הדיוטות במקום ההיא הולכין אחריו ואפילו לא נכתב כאלו נכתב דמי ודו"ק:
סעיף ד[עריכה]
וקרעו להם נייר חלק: כן הוא לשון הגמרא בגיטין ופי' ר"ח שר"ל דלוקחין נייר ומקרעין בו שמות העדי' מעבר אל עבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאין עדים וממלאין את הקרעין דיו והוא עובר דרך הקרעין ונרשם בגט עכ"ל ובגט התירו לעשות כן מפני עיגון ובשאר שטרות אסור אבל לצייר בשרטוט צורת חתימת העדי' ושהעדי' ימלאו השרטוטי' דיו אף בגט אסור דה"ל כתב ע"ג כתב וכמ"ש הטור בא"ע סי' ק"ל ועמ"ש בדרישה עוד מזה:
מכין אותו מכות מרדות: ובא"ע סי' ק"ל כ' הטור ז"ל והדיין המחתים כן בשאר שטרות מנגדינן ליה וכן משמע בגמ' דאדיין קאי כמ"ש בפרישה וכן משמע קצת ל' המחבר שהתחיל בל' רבים וחתמו וסיים בל' יחיד מכין אותו וכן מסתבר דאלו העדי' קטלי קני ננהו ולא ידעי דאסור ולמה ינגדהו אבל במיימוני נדפס אותם וכן בש"ע דפוס גדול נדפס שם אותם ל' רבים וכן מסתימת ל' הטור והש"ע משמע דאעדי' קאי:
סעיף ה[עריכה]
שהסופר חותם על פי העד כו': וה"ה לוה המחייב עצמו בכתב ידו או בממר"ם שכ' פלוני ב"פ חתם במסירת קולמוס או שכתב בו פלוני ב"פ צוה לחתום מהני כנ"ל בס"ק ד' וכ"כ רשב"א בתשובה לענין כתובה אם אחר חתם בשביל החתן ומסיים בטעמו שהוא עד בדבר אלא שמכוער הדבר לענין מעשה משום דאפשר דתיפוק מיניה חורבה כו' עד"מ ד':
אם קבלו בני העיר עליהן כו': דהוה כנאמן עלי אבא דלעיל סי' כ"ב:
ויודעי' לחתו': אף ע"פ דמיירי שהעדי' מעידי' על חתימת העדי' מ"מ קמ"ל בזה דל"ת דילמא קרעו להן נייר ומלאו העדי' הקרע דיו דפסול השטר בכה"ג כנ"ל לכך אמר דמוקמי' אחזקתי' דיודעין לחתום עצמן וק"ל:
אי אמרו כו': בפרישה כתבתי בשם ב"י דמיירי דאמרי כן מעצמם קודם ששאלו הדייני' להם:
אי מכווני אשטרא כו': בפרישה כתבתי דשואלין אותן נמי אי מקרי מתחלה למאן דידעי למקרי דאי אמרי דלא יהבי למקרי ה"ל חתימת ידייהו מתחלה בפסול ולא מתכשר במה שמכווני ענין השטר דדילמא ידעי המעשה כאשר היה ולא ה"ל לחתום דילמא זיוף יש בשטר אבל כשאמרו מעצמן קודם ששאלן הב"ד דאקרי' להו מוקמינן להו אחזקתיה דהאמת אתם דאקרינן להו ומ"ה א"צ לדקדק בהו אי מכווני אשטרא ודו"ק:
סעיף ו[עריכה]
ואם הרחיקו שני שיטין פסול: מפני שלא נעשה כתקנת חז"ל שהיה יכול לחתוך השטר ולעשות שטר חדש בזיוף בשני השורות משא"כ באין ביניהן רוחב שני שורות דליכא למיחש לזה וא"ל שיוסיף באותו שטר עצמו ויכתוב לבסוף ש"ו ואז למדין משטה אחרונה כמ"ש בס"ס מ"ד דהא נתבאר שם דבזמן הזה כותבין בכל שטר ש"ו וא"כ יהיו כותבין ב"פ ש"ו ואז אינו כשר אא"כ נשאר אויר שורה בין השטר לעדים וכמ"ש שם:
שלא יאמרו חתמו על הטיוטא: כלומר שמעידין שבפניהן נמחק בדיו ולא יחשדו בעל השטר שמחק איזה דבר חיוב שהיה כתוב ונמצא שאין מעידי' על עיקר השטר ואפילו מילא אויר דב' שורות נקודות שאין בו מחק והלבן נראה בין נקודה לנקודה חיישינן שמא מעידי' בו כ"כ נ"י:
סעיף ז[עריכה]
אבל אינו יכול לטעון להד"מ: דאף אם השטר פסול מפני שהיה יכול לזייפו מ"מ נראי' הדברי' מהעדי' שהענין הוא אמת וה"ל כמלוה או מכר בלא שטר אלא בעדי' דאינו יכול לומר להד"ם:
סעיף ח[עריכה]
בכתב ידי עדים שהיא גסה: פי' סתם עדים אינן כותבין בדקות כמו הסופר שמורגל בכתיבת ובאומן ידיו לאומנתו. (הג"ה ועד"מ ז' שכתב דיש פלוגתא אם משערין באלו העדי' החתומי' על השטר וסיים שם בשם רמב"ן דאם כתיבת הסופר יותר גסה משל עדים אזי משערין כתב הסופר להקל עכ"ל):
שכל המזייף אינו כו': בין שיזייף להוסיף בשטר זה שורה א' ויכתוב לבסוף ש"ו בין שיזייף לחתוך שטר העליון ולעשות שטר חדש וכמ"ש בסמוך אינו הולך אל הסופר לכתוב לו ובאם כן היה שהלך אל הסופר אפילו לא הניח אלא כשיעור שורה ומחצה דכתב דעלמא היה אפשר לזייף ולכתוב על שני שורות מכתיבת ידי הסופר:
סעיף ט[עריכה]
ל' בשטה העליונה וך' בשטה התחתונה: כן הוא בגמ' למ"ד שמצריך ג' אוירים וכ"כ הטור ובאויר הג' א"צ ליתן סי' שכל שכתוב שני שורות זא"ז מניח אויר ביניהן ובע"ש כתב בזה ז"ל כגון ל' וך' בשטה העליונה וך' בשטה התחתונה תחת ך' העליונה וללא צורך כתב וך' בשטה התחתונה תחת ך' העליונה ואפשר דכתבו משום דבגמרא למ"ד דס"ל דבעינן ב' שורות וד' אוירים קאמר כגון לך לך זה ע"ג זה ור"ל הל' שבשורה התחתונה תהיה תחת ך' דבשטה העליונה דאז הוי ריוח ב' שורות בין שטה לשטה ומ"ה כתב הוא דלדידן דקי"ל דסגי בג' אוירים שא"צ יהיה למ"ד תחתונה תחת ך' עליונה אלא בך' תחת ך' סגי ול"ד קאמר:
סעיף י[עריכה]
והתחילו לחתום בשטה שלישית כו': בזה אין חילוק בין חתמו זה תחת זה או זה בצד זה כיון שהתחילו לחתום בריש השטה וק"ל:
פסול שיכול לכתוב כו': נראה דבכה"ג כל השטר פסול אף אם בא לב"ד לגבות בו ועדיין לא נכתב כלום בהשור' וחצי מ"מ היה ראוי לזייף בו ולא היינו מרגישים הזיוף. ודומי' דהפסול דכתב המחבר בבבא שאחר זה הניחו שורה אחת ובשורה שאחריה התחילו לחתום באמצע השורה זה בצד זה דשם נמי כל השטר פסול כשיבא לגבות בו כיון שהיה יכול לזייף לחתכו ולעשות שטר ועדיו בשור' א' וכדמסיק וכמ"ש מור"ם בסי' מ"ד בס"ס ג' ול"ד למ"ש המחבר ומור"ם דאם הרחיקו והניחו שורה וחצי אויר והתחילו העדים לחתום בחצי השור' אחריתי זה תחת זה דאין כל השטר פסול כ"א שורה וחצי האחרונה אם נמצא דבר כתוב בו דשאני התם דא"א לזייף ולעשות ממנו שטר ועדיו בשטה א' כיון שהעדי' חתומי' זה תחת זה וגם אם יבא להוסיף ולכתוב באויר שהניח לא יהיה בו תועלת בהוספת' דהא דאין למדין משטה התחתונה היינו שורה שלימה רצופה וא"כ לא ילמדו גם בזה מכל השטה שע"ג העדים ומכ"ש מחצי השטה שתחתי' שלפני העדי' משא"כ כשהניח אויר חצי שורה ואחריו עוד שורה שלימה דלא יהי' ניכר זיופו וילכו וילמדו מחצי שטה הראשונה ועמ"ש עוד מזה בסי' מ"ד ס"ג בסמ"ע ודו"ק:
אם יחתמו זא"ז כו': אבל כשחתמו זה תחת זה ליכא למיחש שיכתוב לפני כל עד פלוני לוה מפלוני דשני עדים בשני שטרות כל א' בפני עצמו או בשני שורות בכה"ג אין מצטרפין וא"ת הא איכא למיחש שיעשה זיוף על כל א' מהעדי' שיכתוב לפני חתימתו דכל א' אני חייב לפלוני מנה י"ל דמ"ה לא פסלו לשטר' דהעדי' אפסידו אנפשם דלא ה"ל להתחיל לחתום באמצע השור' ולא פסלו השטר אלא כשיש לחוש שיזייף להוציא ממון מאחרים תו' ואשר"י בפ' ג"פ ועפ"ר:
ואז למדין מחצי השטה כו': הטעם דמוקמינן העדי' אחזקתייהו דאם לא ראו שהשטר היה כתוב גם באותו חצי שורה שקודם חתימתן לא היו חותמין נפשם בחצי שורה כיון שיכול לזייפו ולעשות ממנו שטר ועדיו בשטה א' וק"ל:
סעיף יא[עריכה]
צריך ליזהר כשחותמין: עד"מ סי"א דכ' דיש פלוגתא בזה אם חתמו כן אם השטר נפסל בכך ע"ש:
ויש חלק לפני חתימתן: פי' אף אם יתחילו לחתום בראש השט' שוה לשטת השטר דמלמעלה לחתימתן מ"מ כשיש בגליון דלפני השטר חלק הרבה אז יכול לזייף לחתוך שטר העליון ולעשות שטר ועידיו בשטה אחת (וכן הוא בהדיא בל' מהרי"ל מהלכות כתובות ד"מ מ"ב ס"ג) וכ"ש דלא יחתמו זה א"ז ויתחילו באמצע השטה מה"ט ועפ"ר מ"ש בזה:
ולא אמרינן דאטיוטא חתמו כו': הטעם דעדותן ע"ז ל"ל להמלוה דהא אי בעי חותך הגליון שיש בו הטיוטא ותו לא היה עליו חשד אבל כשהטיוטא בהשטה לפני חתימתן שייך לומר ג"כ דאטיוטא חתמו ולפ"ז מה שכתב המחבר אחר זה דאם התחילו כו' וחתכו החלק כו' וה"ה אם טייטו בדיו לפני חתימתן פסול ועי' דרישה מה שכתבתי עוד מזה:
דשמא היה כתוב שם חובתו כו': ואף דאין אנו למדין משטה אחרונה היינו דוקא זכותו דבעל השטר וכמו שכתב בסי' מ"ד סעיף א' ע"ש:
בסוף השטה ש"ו כו': דאז נראה ששם סיים השטר:
וחתכו והיה חלק מלמעלה וכתב כו': מכאן יש ללמוד שלא יעשו שטר ועדיו בשטה א' כשיש חלק מלמעלה אלא יטייטנו בדיו או יחתכנו ומ"מ כיון שיש ריעותא לפנינו חיישינן שמא אירע כן ועפ"ר:
סעיף יב[עריכה]
והרי אין העדי' קיימים כדי לשאול אותם כו': הב"י דייק מדברי הרמב"ם הללו דאם העדי' קיימים צריך לשאול אותם והעדי' עצמן נאמנים לומר שכולם ישבו לחתום אעפ"י שכ' ידם יוצא ממ"א ולא מחשב כמגיד וחוזר ומגיד ואם הם אומרי' שלא ישבו כולם לחתום ועדים אחרי' מעידין עליהם שישבו כולם לחתום אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' עכ"ל והביאו הד"מ בסעיף י"ח:
שהרי אפשר שחתמו כו': והיינו כשחתמו זה תחת זה אבל אם כולן חתמו בשורה א' ודאי אמרינן לשם עדות גמור נתכוונו נ"י פג"פ ד"מ י"ו:
אע"פ שהעד החתום בשטר מתחלה כו': פי' והוה אמינא ודאי הוא מעיקר הבאים לחתום מתחלה ונצטרף עם הכשרים קא משמע לן דלא אלא אמרי' העדי' הכשרי' הם עיקר ורווחא שבקי ובא הפסול וחתם וכ"ש אם הפסולי' חתמו נפשם אחר הכשרי' דכשר וזהו דעת הגאוני' שכ' הטור כן בשמם בסעיף י"ח:
שחתומין בו פסולי': עי' ד"מ סי' ד' וב"י סי"ט שהביאו הרבם דיעות דכשהעדי' הפסולים חתומים באמצע ועדי' ראשוני' ועדים אחרוני' כשרי' אזי אם אין אנו יודעי' באיזה סדר נחתם בו השטר פסול וכשנודע לנו שסדר חתימתן היה כמו שהן חתומי' בשטר השטר כשר כיון שהעדים ראשוני' כשרים מה שא"כ כשכל עדים ראשוני' פסולי' דמסתמא השטר כשר דאמרי' למילוי חתמו הפסולי' אחר שחתמו הכשרי' וכשנודע לנו שחתמו על הסדר פסול ב"י מחס"ט:
אא"כ ב' עדים האחרוני' הם כשרי': ואז תולין לומר שהרחיקו חתימתן בכוון כדי לחתום שם מאן דקשיש מינייהו ומילא המלוה האויר בחתימת אלו הקרובי' או הפסולי' וכמ"ש בסמוך בסי"ד (ולאפוקי רמב"ן ומרדכי פג"פ בשם ראבי"ה דכתבו דצריך עדים לזה דלמילוי חתמו עד"מ ט"ו) והטור סיים וכתב ע"ז ז"ל לפיכך שטר שעדיו מרובים אין מקיימין אותו חלא מעדיו של מטה כו' ע"ש (הג"ה ועי' בנ"י פ' גט פשוט דאף אם חתמו שנים האחרוני' הכשרי' זה אצל זה השטר כשר ד"מ סי"ד):
סעיף יג[עריכה]
אם הכשרי' זוכרי' העדות כו': וכ"כ הטור והמחבר לקמן בסי' נ"א ועי' לעיל סוף סי' ל"ו דכתב הטור והמחבר דעת הרא"ש דאם העידו יחד דנפסל גם עדות כשרי' שאני התם שהעידו על פה בב"ד יחד וכיון דראו מתחלה יחד וגם העידו בב"ד נפסלו בשעת הגדתן ושוב אין תיקון כאשר יחזרו ויעידו לבדן משא"כ כאן דלא הגידו יחד בע"פ בב"ד ועד"ר סי"ט שם כתבתי דדין זה נלמד ממ"ש הרא"ש בכלל ס' דין ג' בדין צוואה ושם כתבתי דממ"ש הרא"ש שם בסי' ד' ה' נראה כסותר למ"ש בסי' ג' ששם כתב דאפילו כשחותמים בשטר אין לכשרים לחזור ולהעיד אא"כ כשהפסולים לא היה עמהם בראיית ההלואה אלא שישבו אחר כך וחתמו יחד ומ"ה אמרינן דהשטר פסול והעדות כשר ולא כשהיו הפסולין עמהן וכיונו להעיד גם בשעת הלואה ונדחקתי וכתבתי דמ"ש בדין ה' לא כ"כ כ"א לדעת הרמב"ם דס"ל דבראיה לחוד מפסל העדות אבל הרא"ש ס"ל דתרתי בעינן ראיה והגדה וכמ"ש הטור בסי' ל"ו מ"ה כתב שם בדין ג' דיכולין הכשרי' החתומי' על השטר לחזור ולהעיד והוא דוחק וצ"ע:
סעיף יד[עריכה]
שוב אין לו תקנה: דאלמוהו רבנן תקנתייהו ואמרו כל שטר שנראה בב"ד דלא נעשה כתיקון חכמי' הרי הוא כחספא בעלמא:
שלא מדעת הלוה כשר: שאין שם פסול עליו לאמר שאין בידו לעשות ממנו שטר בלא דעת הלוה ומה"ט נראה פשוט דס"ל דיכול המלוה למלאותו מדעתו בקרובים אפי' אחר היום שנחתם כל זמן שלא נראה בב"ד וכן מוכח באשר"י וכמ"ש בפרישה ע"ש ומ"ש המחבר בסמוך סט"ו דאם מלאוהו למחר כו' פסול לא כ"כ אלא לדעת הי"א שכ' בשמם בסוף סעיף זה דבעינן שימלאו מדעת הלוה וס"ל דשם פסול עליו כל זמן שלא מילאוהו וכל שמילאוהו שלא מדעת הלוה לא נשתעבד בו הלוה והוא דעת ר' יונה וכותיה פסק הרב המגיד משנה אבל הב"י דכתב עליו דעת הרב רבינו אשר שחולק עמו נראה עיקר וא"כ קשה דלא ה"ל להמחבר לסתום ולכתוב בסעיף ט"ו שלא כדעת הרא"ש ולכן נראה שהכל סעיף א' הוא והוא מצורף למ"ש לפניזה בשם הי"א ולהגי' וי"ו וצ"ל והא דמכשרינן כו' וק"ל:
סעיף טו[עריכה]
אם הוא שטר שאין בו קנין כו': דאלו יש בו קנין כבר נתבאר בסי' ל"ט ובסי' מ"ג דיכול לכתוב אימת שירצה ומזמן הקנין אבל כשאין בו קנין אף למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו בשטר כזה דלא נחתם כראוי מודה דאינן זוכין לו:
סעיף יז[עריכה]
הרי הוא כמוהו לגבות כו': מל' משמע דהמלוה הבא לגבות בא מכח העכו"ם ואף שהוא למעליותא והמחבר פסק בסי' קנ"ד סי"ח דדוקא לגריעותא הרי הוא כעכו"ם צ"ל דשאני הכא בשט"ח שהוא דינא דמלכותא וכמ"ש מור"ם בס"ס שס"ט וכ"כ בסי' קנ"ד ז"ל וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכותא כו' וא"כ י"ל דגם המחבר מודה בדינא דמלכותא והיותר נראה לחלק ולומר דשאני הכא כיון דהעכו"ם נהגו לגבות בו ומהשטר מוכח שחייב לו הישראל ואפי' ישראל בישראל היה יכול לגבות בו שהרי אנו רואין שאין בו זיוף אלא שפסלוהו בישראל משום שהיה יכולין לזייפו ובשל עכו"ם לא התקינו להפקיע ממונו של זה הבא מכח עכו"ם משא"כ בסימן קנ"ד דשם הוא איפכא דזה היה מוחזק בחלונו כמה שנים וזה הבא מכח עכו"ם בא להזיקו בידים בבנין שרוצה לבנות כנגדו להאפיל עליו ואף שבמניעת הבנין יהיה היזק להלוקח מ"מ אינו אלא גרם היזק וחילוק כזה צריכין לחלק גם שם בסימן קנ"ד ליישב בזה דל"ת אהדדי מ"ש בסי"ח ובסי' י"ט וכמ"ש ע"ש ומה"ט נמי כתב המחבר לקמן בסי' ס"ו סכ"ה ז"ל עכו"ם שמכר שט"ח לישראל יש מי שאומר כיון שבדיניהן כל זכותו מכר לו כדיניהן דיינינן ליה שאם חזר ומחלו אינו מחיל דהתם נמי כיון דקנה ממנו השטר חוב לאו כל כמיניה להזיקו בידים במחילתו גם מה שכתב מורי ורבי ר' משה איסרלש בסי' ס"ז סי"ז ז"ל הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם ולכן מי שקנה שטר חוב מן העכו"ם על חבירו אין השביעית משמטתו דהתם נמי כיון דישראל הלוה היה חייב לשלם לעכו"ם ואין להלוה היזק בקניית הישראל השטר מהעכו"ם משום הכי נראה דכולי עלמא מודים דבכהאי גוונא אמרי' דיש לו כח עכו"ם וק"ל. וא"ל דמור"ם כתב אותו הג"ה לשיטתו דפסק בסימן קנ"ד בסי"ח וי"ט כדעות האמוראים דבכ"מ אמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם ודו"ק שוב ראיתי שבד"מ ס"ח שהביא לדברי הרשב"א כ' דינא אעכו"ם לוה שמכר שדהו לישראל והמלוה ישראל בא לגבות מלוקח ישראל מכח העכו"ם וא"כ לק"מ דבכה"ג הוי לגריעותא הלוקח כעכו"ם שחייב לשלם ודו"ק:
סעיף יח[עריכה]
שאין השטה ראשונה מתחלת בראש הקלף: פי' ראש הקלף של שיטה שאחריה דהשטה ראשונה מתחלת באמצע של שטה שנייה והקלף שלפניה נחתך וכן הוא שם במרדכי:
דחיישינן שמא סיימו השטר באמצע השטה כו': ואע"ג דכבר נתבאר סוף ס"י דלא חשדינן להעדי' שיחתמו על השטר שיכול לזייף וזה נמי יכול לזייף ולהוסיף בחצי שטה ראשונה ולחזור מענינו של שטר בשטה האחרונ' ולא יוכר הזיוף וכמ"ש שם ברס"י מ"מ כיון דאיכא ריעותא לפנינו דמתחיל השטר באמצע שטה חוששין לזה:
סעיף יט[עריכה]
ובשטה שבין שטר לעדי' כתוב שטר ועידיו: פי' חוששין שכתב בזיוף השטר וגם העדי' ומ"ה מקיימין מאותן עדי' דאם יכול לקיימן ודאי אין בו זיוף:
סעיף כ[עריכה]
שמא מחק: פי' המלוה אחר שבא לידו שטר שהיה כתוב הוא ועדיו על המחק זייף וחזר ומחק אותו שטר וכתב עליו מה שרצה:
ומקום השטר פעם א' כו': והעדי' לא ירגישו בזה בשעה שיבואו לחתום דאינו ניכר עד לאחר שנכתב על שני מקומות ונתייבש הכתיבה והעדים ילכו משם קודם שנתייבש הכתיבה תוספות עוד כתבו שם דבלה"נ העדי' לא ידקדקו כ"כ כמו הב"ד עפ"ר:
וכשחוזר ומוחק פעם שנית: פי' המלוה לאחר שבא לידו וכנ"ל:
סעיף כא[עריכה]
ואם כתבו העדי' אנו העדי' כו': ה"ה לא כתבו נמי אם יש ריוח בין עד לעד וזו ליכא למיחש לזיוף שימחוק להשטר דאז יהי' השטר פסול דיאמרו שהי' כתוב בין עד לעד שהשטר על הנייר אם לא שתאמר דאיירי דהעדי' הם על המחק לבד ובין עד לעד אין הקלף מחוק והיותר נראה דלכתחלה צריך לברר ולכתוב כן בפירוש ועפ"ר:
לפני חתימתן או אחריהם: שמא יגוז אותו או ימחוק אותו ולפניהן שמא ימחוק אותו:
סעיף כב[עריכה]
אינו ניכר כיון שאין אצלו מקום כו': לפ"ז אפי' אם יכתבו בין עד לעד דמקום השטר נמחק פעם א' לא מהני: