שולחן ערוך חושן משפט מה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · מה · ב · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה

שולחן ערוך

ראש ב"ד שהיה יודע ענין השטר וקרא לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו ה"ז חותם השטר אע"פ שלא קראו הוא בעצמו ואין שאר העם (או ראש ב"ד וסופר אחר - טור) רשאים לעשות כן עד שיקרא העד השטר מלה במלה:

הגה: וי"א דשנים יקראו לפניהם והן חותמין (טור והרא"ש והגהות מיימוני פרק כ"ד מה' מלוה) ואם אינן מבינין לשון השטר יתרגמו להן הקוראין והם חותמין (ב"י ע' סק"ג) וכנ"ל עיקר י"א דקורין לפני צבור וחותמין דיראים לשקר לפני צבור והוי כראש ב"ד וסופר שלו (הגהות מרדכי ואשירי פ"ב דגיטין):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אע"פ שלא קראו הוא כו':    ולא הוי כעד מפי עד דמיירי שהראש ב"ד ראה העדות ואין סופר זה בא אלא להודיעו שכך כתוב בשטר ומשום דה"ל מילתא דעבידי לגלוי דלא משקרי ביה לכך הימנוהו אפי' לא קראו כיון דאימתו עליו רש"י:

עד שיקר' העד כו':    הב"י כ' דלדעת הרמב"ם וסייעתו אפי' יקראו שנים לפני העד לפי תומ' לא מהני כיון דאין אימתן על העד אבל הרא"ש ז"ל וסייעתו סביר' להו דשני' נאמני' אפי' אינן מסיחין לפי תומן והן הי"א שכתב מור"ם ועד"ר מ"ש עוד מזה:

ש"ך - שפתי כהן

(ב) ואין שאר העם רשאי' לעשות כן כו'. בב"י כתב דמשמע מדברי הרמב"ם אלו דאפילו שנים קורין לפניה' לא מהני וכ"כ ר' ירוחם נתיב ד' ריש ח"ג בשם הרמב"ם. ועיין מ"ש לקמן סעיף ה' ס"ק י' (ועיין בתשובת מהר"ש כהן ספר ג' סי' מ'):


(ג) יתרגמו להן הקוראי' כו'. היינו על פי מ"ש ב"י על דברי הג"ה אשר"י ורמב"ם דה"ה במתרגמון להן וכמ"ש הטור בא"ע סי' ק"ל ומביאו ד"מ ולא כתב עליו דבר אבל תימה דבב"י בא"ע סי' ק"ל כתב הוא עצמו דדעת הרמב"ם דדוקא כשמביני' אותו לשון עצמו ולא מהני תורגמן ושכן משמע מדברי הרשב"א ושכן מוכח בירושלמי פ' המגרש ודאשתמיטתיה להטור את הירושלמי וכ"כ בד"מ שם וא"כ איך כתבו כאן הב"י והר"ב בפשיטות דתורגמן מהני:

מיהו לענין דינא נ"ל דברי הטור א"ע סי' ק"ל נכוני' דאין טעם לחלק בין קורא לפניה' באותו לשון שמבינין או במתורגמן ומה שהקשה הב"י מהירושלמי נ"ל דלק"מ דרב בירושל' קאי התם להדיא אשאר שטרות דאין חותמין אא"כ יודעי' לקרות דוקא הם בעצמ' וס"ל כרשב"ג בש"ס דילן אבל בגט מודי' דודאי לא פליגי את"ק וארשב"ג דא"כ רב דאמר כמאן ואין להקשות מאי פריך בירושל' ארב ממתני' דהמגרש לישני דמתני' מיירי בגט י"ל דעדיפא מיניה משני דמיירי ביודעי' לקרות אי נמי דפשיטא דאע"ג דקתני במתני' גט כל שטר קרוי גט וכדאי' בפ' ג"פ ושאר דוכתי בש"ס טובי זימני והכי מוכח נמי ממאי דקא' בש"ס פ' המגרש דף פ"ח ע"א אהך מתניתין גופה והכי גרסי' התם גט שכתבו עברית כו' כתב סופר ועד כשר ההיא כתובת חתני' דאתיא לקמיה דר' אבא דהוה ידעי ליה לטופסא ולחתימת ידא דחד סהדא סבר לא כשורה אמר להו ר' ירמיה חתם סופר שנינו ע"כ אלמא דסבר לאכשור' ממתני' והא מתני' לא קתני אלא גט אלא ודאי כל שטר קרוי גט (תדע דע"כ לא פריך בירושלמי ארב בגט דא"כ ס"ל לרב דאף בגט בעינ' יודעי' לקרותו ומשמע דאפי' מביני' ל' הגט כל שאין יודעין לקרותו לא מהני וא"כ רב דאמר כמאן לא כרבנן לא כרשב"ג דבין לרבנן ובין לרשב"ג בגט לא בעינן יודעי' לקרותו אלא אחרי' קורים לפניה' אלא ודאי פריך בירושל' ארב בשטר ממתני' דהמגרש דכל שטר קרוי גט וכדפי') ודלא כהד"מ בא"ע סי' ק"ל והדרישה והב"ח שם שנמשכו אחר דברי הב"י שהטור הוא נגד הירושלמי וליתא אלא כדפי' כן נ"ל ברור:

גם. מה שהביא הב"י בא"ע שם ראיה להרמב"ם מהא דאמרינן פ"ב דגטין (דף י"ט ע"ב) אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינא ביה ממשעבדי והא לא ידעו למקרי בדידעי ואם איתא לוקמא בדלא ידעי וכגון שקראו אחר לפניהם שסומכי' עליו אע"פי שאין מכירין הלשון אין זה ראיה דהא ודאי אמימר כרשב"ג ס"ל למאי דפסקו הרי"ף והרמב"ם הלכה כרשב"ג דאי לא ס"ל לאמימר כרשב"ג א"כ היאך פסקו דלא כאמימר דהוא בתרא טובא מרבא ולרשב"ג לא מהני בשאר שטרות קורין לפניהם וכה"ג כתב הב"ח באה"ע סי' ק"ל וכתב דעוד י"ל דעדיפא מיניה משני דאמימר מיירי בדידעי עוד נ"ל דהתם לא מצי לשנוי דאחר קורא לפניהם דהא כיון דסתם ישראל אין יודעי' לשון פרסי א"כ איזה ישראל אחר קרא לפניהם וליכא למימר דלישני דעכו"ם קורין לפניה' דמאן לימא לן דמהני עכו"ם קורין לפניהן דהא דמהני לקמן סי' ס"ח סעיף ב' בשני עכו"ם קורין מסיחים לפי תומם היינו בשטר שנעשה כבר בעש"ע ועדים עכו"ם חתומי' עליו דאי אפשר לערכאות לעשות בענין אחר הלכך השתא דבעינן למיגבי בהאי שטרא מקרינא לשני עכו"ם מסל"ת אבל שיחתמו ישראל מתחלה שטר ע"פ עכו"ם שיקראו לפניה במסל"ת מי שמעת לה ולא מצי לשנויי בשיש ישראל אחרי' שיודעים דאם באנו לומר בדידעו יש לתרץ בקיצור בדידעי הם עצמם וגם זה ברור:

ויותר נ"ל דגם הרמב"ם לא בא אלא לומר שיכירו ל' הגט כדי שיבינו מה שקורין לפניהם ואה"נ דמתורגמן מהני וכן משמע בהגה' אשר"י פ"ב דגיטין שכתבו וז"ל והוא שיודעים לשון הקדש שמבינים מה שקורין לפניהם שאל"כ מה מועיל מה שקורין לפניה' כ"כ הרמב"ם מא"ז עכ"ל ואפשר גם כוונת רשב"א כן. וגם בעל הלבושים בא"ע סי' ק"ל סעיף ט"ז כתב בפשיטות דסומכים על הקוראי' או מתורגמן:

ואע"ג דהכא לא נפקא מיניה בכל זה לפי מה שפסקתי לקמן ס"ק ד' דאף במביני הלשון לא מהני לכתחלה בשטרות אף כששנים אחרי' קורין לפניהם מ"מ נפקא מיניה לענין גט דנרא' דאע"ג דלכתחלה יש להחמיר כדברי הב"י בא"ע סי' ק"ל סעיף ט"ז מ"מ בדיעבד אע"פ שאין מכירין ל' הגט אם קראו אחרים לפניה' ותרגמו להן הגט באותו לשון שהם מבינים וחתמו כשר הגט בדיעבד היכא דאי אפשר לכתוב אחר אלא בדוחק כן נ"ל:


(ד) וכן נ"ל עיקר. ול"נ כסבר' הראשונה ומ"ש הרא"ש בדעת הרי"ף אין נראה לפע"ד אלא נראה דעת הרי"ף כמ"ש הבעל העיטור (בסוף קיום דף ל"ה ע"ג) והבית יוסף דאם שנים קורין לא מהני גם מ"ש הגהת מיי' פכ"ד בשם ר"י שפיר' דשנים קורין לפניהם מהני והוא מדברי סמ"ג דף קע"ט ע"ב בשם ר"י וכ"כ הרא"ש פ"ב דגטין לדעת ר"י אמת שמצאתי כך בפסקי תוספות פ"ק דגטין סי' ל"ד אבל לפע"ד אינו מוכח בתוספות כלום דנהי דהתוספות פירשו שם בדף ט' ע"ב קורין לפניה' ובעו שנים קורין כו' דמשמע דשנים קורין מהני מ"מ הא לא כתבו כן אלא לרבנן וא"כ אדרבא אי נימא דס"ל לתוספות דהלכה כרשב"ג כמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם ובה"ג ור"ח וראבי"ה (וכדאיתא בהגהת מיי' פ"א מה' גירושין) ורוב הפוסקים א"כ מוכח מדברי התוספות איפכא כיון דלרבנן בעי שנים קורין מכלל דלרשב"ג אפילו שנים קורין לא מהני וכן בחדושי רשב"א פ' שני דגטין כתב דברי ר"י דשני' בעינן כדברי רבנן ומשמע התם להדיא דלמאי דקאמר בתר הכי אמר רבא הנכה כרשב"ג אף שנים קורין לפניה' לא מהני וכן נראה עיקר דסתמא קאמר רשב"ג אם יודעי' לקרות חותמין ואם לאו אין חותמין משמע דבאין יודעים לקרות בכל ענין אין חותמין וגם ר' ירוחם נתיב ד' ח"ג כתב וז"ל ורב אלפס פסק כרשב"ג שצריכים לידע לקרותו וכ"כ הרמב"ם ז"ל כי לא סמכינן על אחרים או על א' שירא ממנו כמו שכתבתי בדיני דיינים אלא כשיודע לקרותו כו' עכ"ל הרי דס"ל לר' ירוחם דלהרי"ף אף שנים קורין לא מהני ודלא כהרא"ש לדעתו והיינו בע"כ כיון דסתמא קא פסיק הרי"ף אם אין יודעי' לקרות אין חותמין. (ומ"מ מ"ש ר' ירוחם או על א' שירא ממנו כו' לית' כי הרמב"ם והרי"ף מודי' בזה עיין שם בדבריה' ודו"ק) ונרא' דלהרי"ף והרמב"ם וסייעת' אף מסיחי' לפי תומ' לא מהני וכמ"ש ב"י ודלא כבעל העיטור והטעם דלא מהני מסל"ת לקמן סי' ס"ח ס"ב בשטר שנעשה כבר בערכאות של עכו"ם ולא סגי השתא לקרותו בלאו הכי משא"כ לעשות שטר לכתחלה בפני ישראל דאפשר לעשות בישראלים שיודעי' לקרותו (וכן משמע בהלכות גדולות דף ל"ח ע"ד שכתב ומאן דלא ידע למקרי שטרא אסור ליה למחתם כו' ע"ש) . וכן נראה עיקר:

מיהו נראה דהיינו דוקא לכתחלה אבל אם אירע שחתמו כן שטר כזה אע"פ שנתנו לשנים לקרותו השטר כשר בדיעבד ואף הרי"ף והר"ן וסייעתם מודים בזה ואפש' גם הרמב"ם והמחבר מודים בזה שהרי לא כתבו רק ואין שאר העם רשאים לעשות כן ולא כתבו שבדיעבד פסול ודוקא בקרעו להם נייר חלק וחתמו כתבו הרמב"ם והמחבר לקמן סעיף ר' דבדיעבד פסול משא"כ הכא ואין להקשות מנא להו לחלק בהכי י"ל דכיון דהך דלקמן אשכחן בש"ס דנגדיה רב כהנא ס"ל דבדיעבד פסול וכמ"ש הרב המגיד דאי לאו דבדיעבד פסול לא הוה נגדיה ע"ש משא"כ הכא דהא אמרינן בש"ס תרגמא אקריאה אלמא דבקריאה טפי יש להכשיר מהך דלקמן ע"ש ונהי דהיינו לרבנן מ"מ לרשב"ג נמי שפיר י"ל דבקריאה מכשיר בדיעבד טפי מהך דלקמן. ולהיש מכשירי' לקמן סעיף ד' פשיטא דכ"ש הכא בדיעבד כשר והר"ן פ"ב דגטין ס"ל כהיש מכשירין וא"כ משמע דכ"ש הכא דמכשיר בדיעבד ועוד שכתבו הרשב"א והר"ן לקמן טעמא דכשר בדיעבד כיון דבגטין שרי אפי' לכתחלה אם כן הכא נמי הא שרי בגטין אפי' לכתחלה וכדאיתא בש"ס ובטור א"ע סי' ק"ל סעיף ט"ו וכן מוכח דעת המחבר לקמן סעיף ה' דבדיעבד השטר כשר וכמ"ש שם בס"ק י' ע"ש:



באר היטב

(ג) חותם:    ולא הוי כעד מפי עד דמיירי שרא' העדות ואין סופר זה בא אלא להודיעו שכך כתוב בשטר ומשום דה"ל מילתא דעבידא לגלויי דלא משקרי ביה לכך הימנוהו כיון דאימתו עליו. רש"י. סמ"ע.


(ד) רשאים:    בב"י כתב דמשמע מדברי הרמב"ם דאפילו ב' קורין לפניהם לא מהני עיין בתשובת רש"ך ס"ג סי' מ'. ש"ך.


(ה) יתרגמו:    ובדיעבד אפילו בגט אף שאין מכירין לשון הגט וקראו אחרים לפניהם ותרגמו להן באותו לשון שהם מבינים וחתמו כשר הגט היכא דא"א לכתוב אחר אלא בדוחק כן נ"ל עכ"ל הש"ך. (* ובספרי מנורת זכרי' סי' ק"ל ס"ק נ"ד השגתי עליו וכתבתי שהוא פסול).



קצות החושן

▲ חזור לראש