שולחן ערוך חושן משפט מד א
שולחן ערוך חושן משפט · מד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
צריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה (מפני שאין למדין משטה אחרונה) (טור) מפני שאין העדים יכולים לצמצם שיחתמו מיד סמוך לכתב ויש לחוש שמא הניחו שם כדי שיטה וכתב המזייף שם מה שרצה ואם לא החזיר אין השטר נפסל בכך אלא שאין למדים משטה אחרונה:
- הגה: ודלא כי"א שהשטר כולו פסול דכל שטר שלא נעשה כתיקון חכמים פסול אע"פ שאין טעם לפוסלו (טור בשם הרא"ש ותוס' בפ' ג"פ דף קס"א ע"א) והא דאין למדין משטה אחרונה היינו במקום שיש חשש שמא זייף אבל אם השטה אחרונה לחובת מוציא השטר למדין ממנה דודאי לא זייף (נ"י פ' ג"פ בשם ריטב"א והר"א):
מפרשים
וכתב המזייף שם מה שרצה: פי' מ"ה תקנו שלא ילמדו משטה אחרונה כלל שמא נכתב בזיוף אחר שכבר חתמו העדים ומ"ה תקנו חז"ל שיחזרו בשטה אחרונה מה שכבר כתוב למעלה דאז אף אם לא ילמדו ממ"ש למטה כבר למדוהו ממ"ש למעלה ועפ"ר ודרישה שם מפורש דמה שכותבין בסוף השטר וקנינו מפלוני לפלוני כו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעלה אלא שאמר הלוה לעדים שיקנו מידו למלוה ולא כתב שם דכן עשו דקנו מיניה עד לבסוף שכתוב וקנינ' כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם כי מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן וע"ש זה התחילו ליכתב השטר מ"ה בכלל חזרת השטר:
אלא שאין למדין משטה אחרונה: בפרישה כתבתי דאם לא הוחזר מענינו אפינו יש כדי שיטה אויר בין השטר לחתימת העדים אפ"ה אין למדין משטה אחרונה משום דלא חלקו חכמים בתקנת' ע"ש ודו"ק:
(א) צריך להחזיר כו'. כתב הסמ"ע דמה שכותבים בסוף השטר וקנינ' מפלוני לפלוני כו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעל' אלא שאמר הלוה שיקנו מידו למלוה ולא כתב שם דכן עשו דקנו מיניה עד לבסוף שכתב וקנינא כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם כי מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן וע"ש זה התחילו לכתוב השטר מ"ה בכלל חזרת השטר. הוא עכ"ל ומ"ש דקנינא הוי חזרת השטר כ"כ רשב"ם פ' ג"פ סוף דף קס"א ורש"י פ"ק דגיטין דף י"א סוף ע"א אבל התוס' והמרדכי כתבו דלא הוי חזרת השטר והבאתי דבריהם לקמן ס"ק ב'. גם מ"ש הטעם כיון דאין זה דבר חדש לגמרי אפשר דר"ל כיון שאינו אלא מפרש מה שלמעל' הוי בכלל חזרת השטר והיינו כמ"ש הגהמ"י בשם הר"מ אבל כבר כתבתי לקמן ס"ק ב' דדברי הר"מ צ"ע לדינא:
(ב) שאין למדין משטה אחרונה. כ' הב"י מחוד' ד' וז"ל כ' הגהמ"י בסוף ה' מלוה דהא דאין למדין משטה אחרונה כ' הר"מ דה"מ דבר חדש או דבר שסותר מה שלמעלה לגמרי אבל דבר שאינה סותר לגמרי מה שלמעלה כגון קנו ממני בכל לשון של זכות וכו' דלא ידעו אם נעשה הקנין דילמד סתוס מן המפורש ואדרבה שטה אחרונה עיקר דהא היכא דעליון ותחתון סתרי אהדדי [כלומ' ואפשר לקיימם] אזלי' בתר תחתון אפי' בשטה אחרונה והביא ראיות על זה עכ"ל ב"י ועיינתי בהגה מ"י שם וראיתי שאין ראיותיו מוכרחות ועיקר ראיתו שם וז"ל חדא דאמרי' בפ' הזהב כמאן כתבינא האידנא במנא דכשר למקניא ביה במנה לאפוקי מדר"ש דכשר לאפוקי מרוקא כו' ואי אין למדין משטה אחרונה היכא גמרי מיניה ש"מ דשפיר גמרינא מה שאין סותר מה שלמעלה אלא לפרש מה שלמעלה עכ"ל. ולפע"ד אין זה ראיה מב' טעמי' חדא דדילמא בימי הש"ס היו כותבים במנא דכשר בשטה שלפני שטה אחרונה ואח"כ היו חוזרים מענינו של שטר בענין אחר ואנן השתא דכתבי' במנא דכשר בשטה אחרונה היינו משום דכתבי' שריר וקיים וכדלקמן סעיף ט' וכן צ"ל לפמ"ש המרדכי והתוס' פ' ג"פ ד' קס"ב ע"א וז"ל י"ל כיון שהורגלנו לכתוב שריר וקיים יהא פסול אם לא נכתב כן לכך אנו למדין היטב משטה אחרונה כיון שאנו כותבין שריר וקיים והא דכותבים וקנינא מיניה כו' לא הוי חזרת השטר אנא לפי שעדיין עדות הקנין שבתחלה כתב ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני ואח"כ וקנינ' מיניה וה"ה שיכול לכתוב באמצע השטר עכ"ל אלמא דס"ל דקנינ' מיניה לא הוי פירוש רק דבר חדש לגמרי דהא כתבו דלא הוי חזרת השטר וא"כ איך היו כותבים וקנינ' מיניה במנא דכשר כו' בזמן הש"ס אלא ודאי היו כותבים קודם שטה אחרונה. ועוד דאפי' תימא שגם בזמן הש"ס היו כותבים במנא דכשר למקני' ביה בשטה אחרונה אין ראיה דבאמת אין צורך בו דמסתמא היו כותבין כמו שהוא בתיקון שטרות שלנו שבתחלת השטר כתוב ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר כו' ובסוף השטר כתוב וקנינא ככל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למיקני' ביה כו' וכמ"ש רשב"ם פ' ג"פ נמצא דלא היו צריכים לכתוב כלל במנא דכשר נמקניא ביה שכבר הכל נלמד במ"ש בשטה שלפני שטה אחרונה וקנינא מיניה ככל מה דכתיב ומפורש לעיל או אפי' היו כותבים גם וקנינא בשטה אחרונה אינו בכך כלום דזה ג"כ לא הוי דבר חדש לפי' רשב"ם דמסתמא נעשה הקנין וסגי במה שכתבו בתחלת השטר ואמר לנו קנו ממני כו' (וכן צ"ל למ"ש רשב"ם סוף דף קס"א וצריך שיחזור כו' זהו שאנו כותבים בסוף השטר וקנינא מיניה ככל מה דכתיב ומפורש לעיל כו' דהיינו שמפרש וכופל הענין הכתוב למעלה ע"כ. ועיין עוד שם) א"כ שפיר קאמר הש"ס כמאן כתבי' האידנא במנא דכשר למיקני' ביה שבאמת אין צורך בו ולמאי אתא ומשני גילוי מלתא בעלמא הוא לאפוקי מדרב ששת ולאפוקי מרוקא ולאפוקי מדלוי וא"כ ש"מ דלית הלכתא כרב ששת ולוי גם שאר כל הפוסקים לא חילקו בכך וכתבו סתם אין למדין משטה אחרונה ומשמע אפילו דבר שהוא פירוש על שלמעלה אם לא היו מפרשים אותו כך בהכרח בלא שטה אחרונה אין למדין הימנה ולכן דברי הגה' מיימוני בשם הר"מ צל"ע לדינא:
(ג) אלא שאין למדין משטה אחרונה. כ' הסמ"ע בפרישה כתבתי דאם לא הוחזר מענינו של שטר אפילו יש כדי שטה אויר בין השטר לחתימת העדי' אפ"ה אין למדין משטה אחרונה משום דלא חילקו בתקנתם ע"ש ודו"ק עכ"ל ובספרי הוכחתי דהיינו דוקא לדעת הטור והתוספת והרא"ש וסייעתם דגזרי הרחיקו אטו לא הרחיקו אבל מדברי הרמב"ם וסמ"ג והמחבר ושאר כל הפוסקי' לא משמע כן שכתבו סתמא הטעם שאין למדין משטה אחרונה משום שיש לחוש שמא נכתב בזיוף וא"כ כשיש שטה אויר דליכא למיחש לזיופא למדין ועוד דה"ל לבאר דגזרי' הרחיקו אטו לא הרחיקו ומדלא ביארו כן משמע דלא ס"ל הכי ועוד הוכחתי כן מדברי הרמב"ן בחידושיו והנ"י וכתבתי שכן נלפע"ד עיקר בש"ס ונראה דהתוס' והרא"ש (לדעת הטור) לטעמייהו אזלי דפסלי כל השטר וא"כ בע"כ צ"ל דכך הוא תיקון חכמים להחזיר מענינו של שטר דוקא והלכך לא פלוג אבל לדעת רוב הפוסקים שאינו אלא עצה טובה שלא יאבד שטה אחרונה א"כ היכא דליכא חשש זיוף למדין ולא כהב"ח סעיף ג' שכ' דאף להרמב"ן לא פלוג אלא הרמב"ן והנ"י שוים בזה כדמשמע בחדושיו והרמב"ן שהביא הטור מיירי בלא הרחיק וע"ש בספרי שהארכתי בזה:
(ד) שאין למדין כו'. כ' ב"י לקמן סי' מ"ה מחו' ח' בשם תשוב' רשב"א דאפי' אמרו העדים לא הרחיקו ואנו כתבנו שטה אחרונה אין נאמנים להכשיר שטה אחרונה לעשות כשטר אלא כדת על פה דכל שאין מוכיח מתוך השטר אין לו דין שטר ע"כ:
{{משע|שך|ה|ודלא כי"א שהשטר כולו פסול וכן הוכחתי בספרי בכמה הוכחות דאין הלכה כי"א אלו וכתבתי שנראה שגם הרא"ש סובר כן שהרי כ' הטעם דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ובלא הרחיקו גופא לא הזכיר הרא"ש שכל השטר פסול אלא משמע שכל פלפולו אינו אלא אם נפסל שטה אחרונה בהרחיקו והארכתי בזה ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' מ"ב ס"ק ג':
(ו) אבל אם השטה אחרונה לחובת מוציא השטר למדין ממנה. עמ"ש בזה לקמן סי' מ"ה סי"א ס"ק כ':
(א) שאין למדין: כ' הב"י בשם הגהת מיי' הא דאין למדין משיט' אחרונ' ה"מ דבר חדש או דבר שסותר לגמרי מה שלמעל' אבל דבר שאינו סותר לגמרי ילמד סתום מן המפורש ואדרב' שיט' אחרונ' עיקר והביא ראיות ע"ז עכ"ל ב"י ועיינתי בהגמ"י שם וראיתי שאין ראיותיו מוכרחות כו' גם שאר כל הפוסקים לא חילקו בכך וכתבו סתם אין למדין כו' משמע אפילו דבר שהוא פירוש לשלמעל' אם לא היו מפרשים אותו כך בהכרח בלא שיט' אחרונ' אין למדין הימנה ולכן דברי הגהת מיי' הנ"ל צ"ע לדינא עכ"ל הש"ך וע"ש.
(ב) הניחו: ומה שכותבין בסוף השטר וקנינא מפלוני וכו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעל' אלא שאמר הלו' לעדים שיקנו מידו להמלו' ולא כתוב שם דכן עשו עד לבסוף שכתוב וקנינא כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן מש"ה הוי בכלל חזרת השטר. סמ"ע.
(ג) החזיר: כתב הסמ"ע אם לא הוחזר מענינו אפילו יש כדי שיטה אויר בין השטר לחתימת העדים אפ"ה אין למדין משיט' אחרונ' דלא חלקו חכמים בתקנתן והש"ך כתב דהיינו דוקא כדעת הטור וסייעתו דגזרו הרחיקו אטו לא הרחיקו אבל להמחבר ושאר פוסקים לא משמע כן שכתבו סתמא דהטעם הוא שיש לחוש לזיוף א"כ כשיש שיטה אויר דליכא למיחש לזיופא למדין עכ"ל.
(א) משטה אחרונה עיין ש"ך מדין למידין משטה אחרונה דבר שאינו חדש ואינו סותר לגמרי מה שלמעלה ממנו: