שולחן ערוך חושן משפט יב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · יב · ז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

אע"פ שנתרצו הבעלי דינין בפשרה בבית דין יכולים לחזור בהם כ"ז שלא קנו מידם דפשרה צריכה קנין אפי' בשלשה אבל אם קנו מידם אין יכולים לחזור בהם אפילו ביחיד וי"א דדוקא בשנים:

הגה: וקנין לאו דוקא אלא ה"ה אם נתן שטר עליו (ב"י בשם תשובת ריטב"א) או א' משאר דרכי הקניה (רשב"א בתשובת שאלה) י"א כשמקבל קנין על הפשרה צריך להקנות לו החפץ שלא יהא קנין דברים (מרדכי) כמו שיתבאר לקמן ריש סימן ר"ג:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אע"פ שנתרצו כו':    כ"כ הטור והתוס' ומרדכי פ"ק דסנהדרין ולאפוקי ראבי"ה וראב"ן (הביאו המרדכי שם) דס"ל דאם שתקו אחר ששמעו הפשרה א"צ קנין:

בפשרה בב"ד כו':    משמע אף שקבלו עליהם מתחל' לב"ד לדון ולאפוקי רמב"ן ומרדכי הביאו שם דס"ל דיש חילוק בין הוזקק מתחיל' לדין או לפשרה דבקבלו מתחל' לדין הפשרה קיימת בלא קנין וכ"כ בד"מ שם דמדסתמו שאר הפוסקים אין לחלק:

יכולין לחזור בהן כו':    פי' אפי' התובע דנתרצ' לוותר עם הנתבע ולמחול לו מקצת תביעות ומחיל' א"צ קנין שאני מחיל' דעלמא דמעצמו ומרצונו מחל לו משא"כ במחיל' דפשרה דעל פי הדיינים מוחל לו וכדי שלא יטעון אח"כ הדיינים הטעו אותי בדבריהן מ"ה בעי קנין ומה"ט אפילו כבר אמרו לו הדיינים ענין הפשר' שנתבע יתן לו כך וכך והתובע ימחול המותר אפ"ה צריך קנין (אפי') התובע כיון שלא מדעתו מחל לו ועד"מ סעיף ח' שכ' ז"ל ומשמע שאם אמר אחר הפשר' בפי' אני מוחל לך לכ"ע אינו צריך קנין עכ"ל:

אפי' בג':    פי' אפי' ג' דיינים עשו הפשרה וכה"ג בדין א"צ קנין שאני פשר' שרוצים שיוותר עמו במקצת לפנים משורת הדין:

אפי' ביחיד:    וי"א דוקא בשנים פירוש פשרני' ובנ"י כת' שגם הרי"ף ס"ל דבחד סגי ועיין בהגד"מ:

ה"ה אם נתן שטר עליו:    גם המחבר כ' בסמוך סי"ג דאם קיבל הנתבע גזירת הפשרני' ועש' שטר הן בל' הודא' הן בל' חיוב אין יכול לחזו' בו. ומור"ם קמ"ל דאפי' בעוד שאינו יודע הסך שיתפשרו אותו עליו אם נתן שטר אנפשו בלשון חיוב אין יכול לחזור בו והוא שיכתוב בשטר אפי' בלא עדים הריני חייב לך עד סך כך וכך כפי אשר ימצאו הפשרנים בינינו דבזה נתחייב לו אפי' בדבר שאינו חייב לו מעולם דאלימא מילתא דשטרי וכמש"ל סי' מ' ע"ש:

צריך להקנות לו החפץ:    פי' החפץ שטוענין עליו צריך הנתבע להקנות לו ע"י ק"ס כפי השיעור אשר ימצאו ביניהם הפשרנים ואם טוענין על המעות דאינו נקנה בחליפין דק"ס צריך לשעבד נפשו להתחייב לו כפי אשר ימצאו הפשרנים:

שלא יהא קנין דברים:    נרא' דוקא בנתבע שמקנה לו ליתן ואתן הוה קנין דברים כמ"ש בר"ס רמ"ה משום הכי צריך להקנות לו החפץ אבל בתובע סגי שיקנ' מידו לוותר ולמחול לנתבע מה שבידו וע"ל סי' ע"ג ואי תביעתו מכח שטר שבידו מקנ' לו בקנין שיחזור לחבירו השטר כפי אשר ימצאו הפשרנים אבל אם מקנ' לו בקנין שיעש' לו שטר מחיל' כפי דבריהן ה"ל קנין דברים וכ"כ מור"ם בהג"ה סי' ר"ג ס"א ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(י) אע"פ שנתרצו הבעלי דינין כו' אף לאחר שהגידו הפשרה אם אין קנין יכולי' לחזור כן הוא בתשו' מיי' הלכות סנהדרי' ובמרדכי פ' ז"ב עיין בתשו' מהרשד"ם ס"ס י"א:


(יא) יכולין לחזור ואפי' התובע דנתרצ' לוותר עם הנתבע ולמחל לו מקצת התביעות ומחילה אין צריכה קנין שאני מחילה דעלמא דמעצמו ומרצונו מחל לו משא"כ במחיל' דפשרה דעל פי הדיינים מוחל לו וכדי שלא יטעון אח"כ הדיינים הטעו אותי בדבריהן מ"ה בעי קנין עכ"ל סמ"ע ועיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ד ובתשו' מהרש"ל סי' ד' ובב"ח ובא"א פ' המקבל דף ל"ד ע"א ודף ע"ה ע"א:


(יב) דפשרה צריכ' קנין כו' והפשרנים נאמנים שעשו קנין עיין בתשו' ן' לב ספר ב' סי' כ"ט ופשרה שעשו בעלי דינים עצמן ביניהן א"צ קנין כ"כ מהר"מ מלובלין בתשו' סי' מ"ז וע"ש עיין בתשו' ר"ש כהן סי' מ"ד:


(יג) אבל אם קנו מידן ע"ל סי' קנ"ה ס"ח:


(יד) אפי' ביחיד עיין בתשו' רמ"א סי' י"ז דמ"ה ע"ג:


(טו) דדוקא בשנים ע' בתשו' ן' לב ס"ב:


(טז) ה"ה אם נתן שטר כו' ע"ל סי"ג עיין בתשובת רשד"מ סי"ג:



באר היטב

(ז) שנתרצו:    אפילו לאחר שהגידו הפשרה אם אין קנין יכולים לחזור. כן הוא בתשו' מיי' וע' בתשו' רשד"ם ס"ס י"א. ש"ך.


(ח) קנו:    משמע אף שקבלום עליהם מתחל' לב"ד לדון ואפי' נתרצ' התובע למחול לו מקצת תביעות ומחיל' א"צ קנין שאני מחיל' דעלמא דמרצונו מחל לו משא"כ בפשר' דע"פ הדיינין מוחל לו וכדי שלא יטעון אחר כך שהדיינין הטעו אותו בדבריהם מש"ה בעי קנין ומה"ט אפי' אם כבר אמרו לו ענין הפשר' מ"מ צריך קנין אפי' התובע ובד"מ כתב דמשמע שאם אמר אחר הפשר' בפירוש אני מוחל לך לכ"ע א"צ קנין סמ"ע.


(ט) בג':    פי' אפי' ג' הדיינים עשו פשרה וכה"ג בדין א"צ קנין שאני פשרה שרוצים שיוותר עמו במקצת לפנים משוה"ד. סמ"ע.


(י) בשנים:    ובנ"י כתב שגם הרי"ף ס"ל דבחד סגי וכתב הש"ך דהפשרנים נאמנים שעשו קנין. ופשרה שעשו בע"ד בעצמן א"צ קנין כ"כ מוהר"ם מלובלין בתשוב' סימן מ"ז וע' תשו' ר"ש כהן סי' מ"ד.


(יא) שטר:    גם המחבר כ"כ בסי"ג ומור"ם קמ"ל דאפי' בעוד שאינו יודע הסך שיתפשרו אותו עליו אם נתן שטר על נפשו בלשון חיוב אינו יכול לחזור בו והוא שיכתוב בשטר אפי' בלא עדים הריני חייב לך עד סך כך כפי אשר ימצאו הפשרנים בינינו דבזה נתחייב לו אפי' בדבר שאינו חייב לו מעולם דאלימא מילתא דשטרי כמש"ל סי' מ' ע"ש. סמ"ע.


(יב) החפץ:    פי' החפץ שטוענין עליו צריך הנתבע להקנות לו ע"י ק"ס כפי אשר ימצאו בינם הפשרנים ואם טוענין על המעות דאינו נקנה בחליפין דק"ס. צריך לשעבד נפשו להתחייב לו כנ"ל. סמ"ע.


(יג) דברים:    כתב הסמ"ע נרא' דדוקא בנתבע שמקנ' לו ליתן ואתן הוי קנין דברים כמ"ש בריש סימן רמ"ה מש"ה צריך להקנות לו החפץ אבל בתובע סגי שיקנו מידו למחול לנתבע מה שבידו וע"ל סי' ע"ג ואם תבע מכח שטר שבידו מקנ' בק"ס שיחזור השטר כפי שיאמרו הפשרנים אבל אם עשה ק"ס לעשות לו שטר מחילה ה"ל קנין דברים וכ"כ מור"ם בהג"ה סי' ר"ג ס"א ע"ש.



קצות החושן

▲ חזור לראש