שולחן ערוך חושן משפט ז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · ז · ז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אע"פ שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו אלא צריך שיהיו השני בעלי הדינים שוים בעיני הדיינים ובלבם ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו אין לך דיין צדיק כמוהו:

הגה: ומיהו אם דנו דיניהם דין (הגהות אשר"י ריש סנהדרין) וי"א דבשונאו ממש דהיינו שלא דבר עמו שלשה ימים מתוך איבה או אוהבו ממש דהיינו שושבינו וריעו באלו אין דיניהם דין (טור) וי"א דכל שאינו אוהבו או שונאו ממש מותר לדונו ואינו אלא מדת חסידות להחמיר שלא לדונו ולכן מותר להיות דיין כשזה בורר לו א' וזה בורר לו א' (עיין לקמן ריש סימן י"ג), כי כל א' בורר לו אוהבו.
וכ"ש שהרב יכול להיות דיין לתלמידו (מהרי"ק שורש ט"ז) ואפ' ב"ד הפסול לדון משום אהבה ושנאה יכול להושיב דיינים אחרים כשרים שידונו (פסקי מהר"י סי' רנ"ח ומהרי"ק שורש כ"א) מי שאומר על הדיין שהוא שונאו או אוהב בעל דינו אינו נאמן וצריך ראיה לדבריו (טור) המנדה חבירו משום שזלזל בכבודו יכול לדונו אח"כ מאחר שאינו שונאו וע' לקמן סי' ל"ג סעיף ו':

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שושבינו:    בז' ימי חופתו נקראי' המטפלי' עמו שושבינו ואז דוקא הוא דאסור לדונו וכן פירש"י:

וי"א דבשונאו ממש כו':    פי' סברא הראשונה קאמרי אסור לדון לאוהבו אע"פ שאינו אוהבו או שונאו ממש ולשון אע"פ כו' משמע דגם באוהבו ושונאו ממש ס"ל דאין בו אלא איסור ע"ז קאמר די"א שבהן אין דיניהם דין ואח"כ אמר דיש חולקין אמ"ש לעיל דאף שאינו אוהבו ממש אסור וסבירא ליה דאין בו איסור אלא חסידות בעלמא וק"ל וע' דרישה:

כי כל א' בורר אוהבו:    פירוש דין זה בורר לו אחד הוא שכל א' יברר לו מי שהוא יבין דבריו לאשורו ואם יש לו שום צד זכות יציע אותו לפני חבירו וכן יעשה חבירו והשלישי שומע ומכריע ביניה' כמ"ש הרא"ש והביאו הטור סימן י"ג ומשום הכי אף שהוא אוהבו לא גרע כיון שכל בורר מצדד אחר זכותו למי שבירר אותו ומותר לעשות כן כיון שגם בורר השני יעשה כן והכל תלוי בשלישי וכ"כ שם במהרי"ק בהדיא ולא כמה שכתוב בעיר שושן דרך בני אדם הוא כן אף שאין לו לעשות כן מן הדין ע"ש אבל קרוב או פסול מן התורה פסול גם בזה בורר כן איתא שם במהרי"ק והוא מהמשנה ומשום הכי כ' מור"ם לכן מותר כו' ור"ל ולכן כיון שאינו אלא מכח חסידות לאפוקי אם הי' פסול מן התורה הי' פסול גם זה בורר כמו קרוב ומה שסיים מור"ם וכתב וכ"ש שהרב כו' אדלעיל קאי אמ"ש שהאוהב אינו אלא ממדת חסידות וכו' וק"ל:

להיות דיין לתלמידו:    וכ"ש לאב של תלמיד אף דנתן לו שכר הלימוד כן הוא שם:

משום אהבה ושנאה יכול להושיב כו':    מהרי"ק בשורש כ"א דקדק וכתב ז"ל ואפילו המחמיר על עצמו מחמת חסידות כשרי' לברר דייני' והביא ראיה על זה מהגמרא ע"ש ומהרא"י בפסקי סימן רנ"ח כתב המנהג הוא שלא לפסול שום ב"ד לסדר הב"ד ומסיק וכ' שם על זה וזה לשונו ואע"ג דיש לחתור אחר המנהג ידע מר דגדולי עולם ישבו בארץ מי ישנה את מנהגם עכ"ל. ומשום הכי אף שכתב מור"ם בד"מ את דברי מהרא"י שאפי' ב"ד הפסול בוררין מ"מ לא כתבו כאן בשלחן ערוך אלא הפסול לדון משום אהבה ושנאה ולא כתב סתם הפסול לדון משום דמהרא"י בעצמו פקפק על המנהג אלא שלא רצה לשנות וק"ל:

וצריך ראי' לרבריו:    לשון הטור צריך להביא ראיה שלא דיבר עמו תוך ג' ימים באיבה:

יכול לדונו אח"כ:    עיין בד"מ שמור"ם כתב דין זה מעצמו ולמד דין זה מעובדא דגמרא פרק עשרה יוחסין והניחו בצ"ע ושם בהג"ה כתבתי דאפשר לו' דהיינו דוק' כשכבר פטרו מהנידוי אז הוא כאיש אחר עמו ולא כשעדיין הוא בנידוי ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(ט) אסור לאדם לדון כו' עד החתום בשטר אינו דן באותו שטר עצמו כמ"ש ר' ירוחם וליכא מאן דפליג עלי' ודלא כנרא' מב"י מחו' ו' וע' מ"ש לקמן סי' מ"ו סעיף כ"ד:


(י) מיהו אם דנו כו' ע"ל סי' ל"ג ס"ג בסמ"ע ס"ק י"ג וע' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ס"ג מ"ש בזה:


(יא) וי"א דבשונאו ממש דהיינו שלא דיבר כו' וכן פי' הב"ח וע' בסמ"ע ס"ק י"ט ובב"י מחו' ב' וס"ס ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' צ"ז:


(יב) יכול להיות דיין לתלמידו וה"ה דמותר לדון לאושפזיכני' שם שורש כ"א וכן פועלים ושכירי' ע' בתשו' ן' לב ס"ג סי' צ"ז:


(יג) משום אהב' ושנא' כו' ע' בתשו' ר"י כהן סי' ל"ו בסמ"ע ס"ק כ"ב:



באר היטב

(יד) אסור:    עד החתום בשטר אינו דן באותו שטר עצמו וע"ל סי' מ"ו. ש"ך.


(טו) בורר:    והיינו שכל א' יברר לו מי שיבין דבריו לאשורו ואם יש לו שום צד זכות יציע אותו לפני חבירו וכן יעש' השני והשלישי שומע ומכריע ביניהם עכ"ל הסמ"ע ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' צ"ו ובתשובת מהר"ם מלובלין סי' ס"ג.


(טז) לתלמידו:    ומכ"ש לאב של תלמיד אפי' אם נותן לו שכר לימוד סמ"ע והש"ך כתב דה"ה דמותר לדון לאושפזיכניה וכן פועלים ושכירים ע' בתשובת ן' לב ח"ג סי' צ"ו.


(יז) להושיב:    לשון מוהרי"ק ואפי' המחמיר על עצמו מחמת חסידות כשר לברר דיינים ומהרא"י בפסקיו כתב דמנהג הוא שלא לפסול שום ב"ד לסדר הב"ד ואע"ג דיש לחתור אחר המנהג ידע מר דגדולי עולם כו' מי ישנה מנהגם ולזה דקדק הרמ"א וכתב הפסול לדון משום אהב' ושנא' ולא כתב סתם הפסול לדון משום דמהרא"י פקפק על המנהג אלא שלא רצה לשנות עכ"ל הסמ"ע וע' בתשו' ר"י כהן סי' ל'.



קצות החושן

▲ חזור לראש