שולחן ערוך הרב אורח חיים מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן מו | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


הלכות ברכת השחר ושאר ברכות
ובו: י"א סעיפים
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא

סעיף א[עריכה]

ברכות השחר תקנום חכמים על סדר העולם והנהגתו, מה שהבריות נהנין בכל יום, שיברכו להקדוש ברוך הוא על זה בפעם הראשונה שנהנין הנאה זו בכל יום ויום, להשלים מניין המאה ברכות שחייב כל אדם לברך בכל יום ויום מערב ועד בוקר, כמו שתיקן דוד המלך עליו השלום על ידי מעשה, שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל, ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש, ותיקן מאה ברכות בכל יום. ורמז לדבר (שמואל ב כג א): "נאום הגבר הוקם על", על בגימטריא מאה. וסמך לדבר מן התורה (דברים ח יב): "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'", אל תקרי מה אלא מאה; והן מאה ברכות, שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד, על ידי הברכות שמברך תמיד ערב ובוקר וצהרים, בשלוש תפילות, וברכות השחר, ושאר ברכות הקבועות בכל יום ובכל עת.

והן מאה ברכות אף ביום התענית: חמישים ושבע בשלוש תפילות, ושתיים לפני קריאת שמע של ערבית, ושלוש לאחריה עם יראו עינינו, הרי שישים ושתיים. ובסעודת הלילה מברך שמונה ברכות: על נטילת ידיים, והמוציא, וארבע של ברכת המזון, ועל כוס שבברכת המזון מברך לפניו ולאחריו, הרי שבעים. ואחר כך ברכת המפיל כשהולך לישן, ועל נטילת ידיים בשחר, ואשר יצר, ואלהי נשמה, הרי שבעים וארבע. וחמש עשרה ברכות מהנותן לשכוי עד הגומל חסדים טובים, הרי שמונים ותשע. ושלוש ברכות התורה, ושתיים של תפילין, ואחת של ציצית, וברוך שאמר וישתבח, ושתיים לפני קריאת שמע ואחת לאחריה, הרי מאה.

ובשבת חסרו משלוש תפילות שלושים ושש ברכות, ושתי ברכות של תפילין, וברכת יראו עינינו. ונתוספו שבע של מוסף, ושש עשרה של שתי סעודות, ושתיים של קידוש הלילה כשמקדש על הכוס, ואחת של קידוש היום, הרי עשרים ושש. חסרו שלוש עשרה. צריך למלאותן בפירות ומיני בשמים. ואם אין לו, יכוין וישמע ברכות הקוראין בתורה והמפטיר, ויענה אחריהן אמן, כמו שכתבתי בסימן רפ"ד (סעיף ז'). אבל אם לא ישמע הברכה, אף על פי שיודע איזה ברכה מברך ועונה אחריה אמן, אינה עולה לו למנין מאה ברכות. אבל מי שיש לו פירות, אינו יוצא בשמיעת הברכות.

וביום הכיפורים, יכול להריח ולמלאות מנין מאה ברכות. אך אי אפשר לברך על כל פעם, אם לא בהיסח הדעת, כמו שיתבאר בסימן רי"ז. והשאר יכוין בשמיעת הברכות בחזרת הש"ץ. וכן יעשה מי שמתענה מבעוד יום, שחסרו לו שמונה של סעודת הלילה.

סעיף ב[עריכה]

ברכות השחר נתקנו לברך כל אחת בשעתה שנתחייב בה דהיינו כשיעור משנתו יאמר אלקי נשמה וכששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה וכשלובש חלוקו והוא מושכב יברך מלביש ערומים וכשיניח ידו על עיניו דרך חלוק (אבל שלא דרך החלוק אסור להושיט יד לעין קודם נט"י כמ"ש בסי' ד') יברך פוקח עורים וכשיושב יברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה כמו כפותים וכשזוקף יברך זוקף כפופים שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ועכשו עמדה על מעמדה וכשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים וכשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי ואין לשנות הנוסח ולומר צרכי הכ"ף בקמץ שהוא לשון רבים מפני שברכה זו אינו אלא על נעילת מנעלים שהוא צורך האדם (ועל שאר צרכיו מברך עליהם בפ"ע כשנהנה מהם) וכשהולך יברך המכין מצעדי גבר ויש נוהגין לומר אשר הכין וכשחוגר חגורו או לובש האבנט המפסיק בינו לערוה יברך אוזר ישראל בגבורה וכשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה. ולמה הוזכרו שם ישראל בב' ברכות אלו ולא באחרות לפי שהחגור והכובע בישראל אינם כמו באומות שבאומות אינן אלא להנאת הגוף בלבד אבל בישראל הם ג"כ משום צניעות וקדושה החגורה להפסיק בין לבו לערוה והכובע שלא יהא בגלוי הראש ואף שאין איסור בזה מן הדין מ"מ מדת צניעות וקדושה הוא שעי"כ ממשיך מורא שמים על ראשו וכשנוטל ידיו יברך ענט"י וכשנוטל פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו ויהי רצון כו' עד בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני קודם ויהי רצון מפני שהכל ברכה אחת ארוכה פותחת בברוך וחותמת בברוך ואע"פ שצ"ל החתימה מעין הפתיחה י"ל שגומל חסדים טובים הוא החסד שעושה הקב"ה שמעביר חבלי שינה מעיניו :

סעיף ג[עריכה]

עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעין אותן נהגו לסדרן בבהכ"נ והם עונין אחריהן אמן ויוצאים ידי חובתן שברכות אלו אינן דומין לברכות המצות שצ"ל עובר לעשייתן לפי שמברך אקב"ו לעשות אבל ברכות הללו שהן שבח והודאה יכול לברך אותן גם אחר כך ואפי' שמע קול תרנגול בחצות יכול לברך עליו בשחר כיון שלאחר מכן מברך לא נהגו בהם חכמים שיעור תכיפה:

סעיף ד[עריכה]

ועוד ג' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום שלא עשני נכרי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה ואפי' השבוי יאמר שלא עשני עבד שאין הברכה על החירות מהעבדות אלא על שאין העבד חייב אלא במצות שהאשה חייבת בהם וגר י"א שיאמר שעשני גר כי כשנעשה גר הוא כקטן שנולד ונעשה ברי' ועשי' חדשה אבל לא יאמר שלא עשני נכרי שהרי היה נכרי בתחלת עשייתו ואעפ"כ יאמר שלא עשני עבד ואע"פ שהיה נכרי וגרוע מעבד מ"מ היה יכול להתגייר ולהתחייב בכל המצות אבל אם היה עבד לא היה יכול להשתחרר אא"כ שחררו רבו. וי"א שאין לו לברך שעשני גר כי נתגייר ע"י בחירתו שבחר בדת ישראל ולפי דברי המקובלים שברכות אלו הן על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת נכרי או עבד או אשה גם הגר יכול לברך כן. והנשים נוהגות לברך שעשני כרצונו והוא כמו שמצדיק עליו את הדין על הרעה :

סעיף ה[עריכה]

כשמסדרין אותן בבהכ"נ יש לסדרן כסדר שמתחייבין בהן כל מקום ומקום לפי מנהגו כגון במקומות שאין הולכין יחף כלל ונועלים מנעלים תחלה ואח"כ הולכין מברך תחלה העושה לי כל צרכי ואח"כ המכין מצעדי גבר ובמקומות שהולכין קצת יחף ואח"כ נועלים כשיוצאין לשוק מברכין המכין מצעדי גבר תחלה (וכן לענין פוקח עורים ומלביש ערומי') ואם טעה בסדר הברכו' אין בכך כלום חוץ מברכת מתיר אסורי' וזוקף כפופים שאם בירך זוקף כפופים לא יחזור ויברך מתיר אסורי' מפני שבכלל זקיפת הקומה הוא התרת האיברים ותנועתם ולמה יחזור לברך ע"ז שנית אבל אם בירך תחילה שלא עשני עבד יחזור לברך שלא עשני נכרי אף שהנכרי גרוע מעבד לפי שיש מעלה בנכרי שאינה בעבד שהעבד אין לו יחוס שאין זרעו מיוחס אחריו אלא אחרי האם כמו בבהמה שנאמר (בראשית כ"ב ה') שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור משא"כ בנכרי וגם הנכרי יכול להתגייר מעצמו ולהיות כישראל גמור משא"כ בעבד וכן אם בירך תחלה שלא עשני אשה יחזור לברך שלא עשני עובד כוכבים ומזלות ועבד שהאשה אינה יכולה להתחייב בכל המצות כמו נכרי שיתגייר ועבד שישחררו רבו וצריך ליתן הודאה למקום ב"ה שלא שם חלקו כמעולה שבהם אלא זכה לעבוד ה' ולהיות קרוב אליו יותר מכולם :

סעיף ו[עריכה]

במדינות אלו נוהגין לברך הנותן ליעף כח ותקנוהו הגאונים אחר חתימת התלמוד מפני תשות כח שירדה לעולם ובכל יום מתחדש כחו של אדם וכמו שאמרו (איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתך בשר ודם מפקיד פקדון אצל חבירו והוא מחזירו בלוי ומקולקל וכל אדם מפקיד נשמתו אצל הקב"ה לעת ערב עיפה והוא מחזירו לו חדשה ורגועה וראו הגאונים לתקן ברכה על החסד הגדול הזה ויש מפקפקים לאמרה מפני שאין כח ביד שום אדם לתקן ברכה אחר חתימת התלמוד ואין בזה כדאי לדחות המנהג ותקנת הגאונים אבל ברכה שלא תיקנוה הגאונים או שלא נתפשטה תקנתם ולא נהגו בה רוב הציבור אין לאמרה כלל לד"ה (ולכן צריך למחות ביד המדפיסים שלא להדפיס בא"י בסוף כמה תחינות ובקשות כי הן ברכות לבטלה לד"ה) וכן מה שיש נוהגין לברך בשחר ברכות אחרות נוספות כגון ברוך סומך נופלים ברוך מגביה שפלים טעות הוא בידם ואין לאמרם כלל :

סעיף ז[עריכה]

כל ברכות השחר אם לא נתחייב בא' מהן כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או שלא לבש או שלא חגר (או שהיה ניעור כל הלילה ולא הוצרך להעביר חבלי שינה מעיניו) י"א שאותה ברכה שלא נתחייב בה לא יאמרנה וי"א שכל הברכות שהן על סידורו של עולם והנהגתו כגון הנותן לשכוי בינה ורוקע הארץ מברך אותן אע"פ שלא נתחייב בהן אבל הברכות שהן להנאתו כגון מלביש ערומים והמכין מצעדי גבר ואוזר ישראל בגבורה ועוטר ישראל אם לא נתחייב בהן כגון ששוכב על מטתו ערום לא יאמרן כלל וי"א שאפי' לא נתחייב בהן כלל יברך כולן כסדרן מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם ואם הוא אינו נהנה אחרים נהנין וכן המנהג פשוט ואין לשנות ויש מי שאומר שאעפ"כ סומא לא יברך פוקח עורים כיון שהוא דבר החסר בגופו אבל חרש יברך הנותן לשכוי בינה כיון ששמיעת האוזן אינה מוזכרת בברכה ולכתחלה טוב להביא עצמו לידי חיוב כל הברכות אם אפשר לו (ואם א"א בכולן עכ"פ יש לו לילך וללבוש ולחגור ולעטר קודם שיסדר ברכותיהן כדי לחוש לסברא שניה) :

סעיף ח[עריכה]

יש מקומות שנוהגין לסדר ברכות התורה קודם פ' תמיד ואע"פ שאומרים פסוקים הרבה קודם בה"ת אין חוששין לזה הואיל ואומרים אותן דרך תחנונים ולא דרך לימוד וקריאה בתורה אבל יותר נכון מנהג הנוהגין לברך מיד אחר אשר יצר ואלקי נשמה (או אחר גומל חסדים טובים ויהי רצון כו') קודם שאומרים שום פסוק מן המקרא ובימי הסליחות יברך ברכת התורה קודם הסליחות וידלגנה אח"כ וכן יש לנהוג בכל מקום ואם יש אחד שלא אמרה עדיין ירד לפני התיבה ויאמרנה אח"כ במקומות שנוהגין לאמרה לפני התיבה כדי להוציא את מי שאינו יודע וכן יעשה בראש השנה ויום כפור :

סעיף ט[עריכה]

טוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שכמל"ו כי לפעמים אומרים הצבור פיוטים ביוצר ושוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה לדברי האומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה ומ"מ אע"פ שאומר כן בכל יום לא יתכוון לצאת י"ח בזה אלא כשירא שהצבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור ולקרותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפילה וכשירא שהציבור יעברו זמן ק"ש יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה כדי לצאת י"ח להאומרים שכל הפרשה הראשונה היא מן התורה (ולהאומרים שגם פ' והיה א"ש וגו' הוא מן התורה יש לקרותה ג"כ ויכוון שאם יעברו הציבור זמן ק"ש יהיה יוצא בזה ואם לאו יהיה כקורא בתורה) אבל זכירת יציאת מצרים אע"פ שמצותה ג"כ בזמן ק"ש מ"מ יוכל לסמוך על זכירת יציאת מצרים שבפסוקי דזמרה כגון אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים :

סעיף י[עריכה]

במדינות אלו שנוהגין לומר אתה הוא עד שלא נברא העולם כו' אין לשנות הנוסחא ולומר אתה הוא עד שלא בראת (אבל מה שנהגו לחתום בא"י מקדש כו' מן הראוי היה שלא לחתום בשם כיון שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד שלנו (וגם בתלמוד ירושלמי יש שאין גורסין בו הזכרת השם בחתימתה וגם הגאונים לא מצינו שתקנו בה הזכרת השם כמו שתקנו בהנותן ליעף כח) אלא כיון שנהגו נהגו לפיכך הרוצה ליזהר שלא להכניס עצמו לספק ברכה לבטלה יפה הוא עושה) :

סעיף יא[עריכה]

ע"פ הסוד יש לומר פסוק ואני ברוב חסדך קודם בואו לבהכ"נ ובכניסתו יאמר בבית אלקים נהלך ברגש ויקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך קודם תפלה ויש מי שקבלה בידו לומר פרשה שמע ישראל כשיוצא מביתו לבית הכנסת :